תקלה חמורה באוגדת עזה מנעה את העברת הפקודה לכוחות בשטח – אבל בכך, התברר בדיעבד, ניצל כמעט לחלוטין הקיבוץ הסמוך לגבול: ארבעה בני אדם נרצחו ב-7 באוקטובר בעין השלושה, שנמצא במרחק אווירי של שלושה ק"מ בלבד מגבול הרצועה, ושאליו חדרו 15 מחבלים בגל הראשון בבוקר הטבח, וכמה עשרות בגל נוסף.
תחקיר צה"ל המתפרסם היום (רביעי) על הקרב בקיבוץ עין השלושה מפרט כיצד למרות מיקום הקיבוץ במרכז העוטף, סמוך לקיבוץ ניר עוז, מתקפת חמאס לא השיגה בו את התוצאה המזוויעה שהשיגה ביישובים שכנים.
הסתתרו 36 שעות בממ"ד בעין השלושה
הסיבה לכך, כאמור, היא תקלה חמורה בקשר שבין החמ"לים בגזרה. באוגדת עזה העבירו סמוך לשעה 3:00 הוראה לכוחות להתרחק מגדר הגבול, כדי לא לעורר חשד בחמאס שמשהו בתזוזות ברצועה זוהה במהלך הלילה בעקבות ה"סימנים המעידים" שהתקבלו על תקיפה אפשרית. אלא שהוראה זו לא ירדה לשטח, לגדוד המרחבי של גזרת כיסופים, כי נתקעה בין החמ"לים - והלוחמים כלל לא קיבלו אותה.
בדיעבד התברר כי פריסת הכוחות בכוננות השגרתית של עלות השחר של לוחמי גדוד 51 מגולני ו-77 של השריון, הובילה להיתקלויות מהירות בשלושת נתיבי החדירה שבין שכונת קרארה של חאן יונס לקיבוץ עין השלושה. כך קבע תחקיר הקרב בקיבוץ, אחד מיישובי הפרסה שהופקרו כמעט לחלוטין בגלל מיקומם במרכז העוטף.
כוחות התגבור הרבים שזרמו לנגב המערבי נבלמו בדרכם על-ידי מארבי חמאס שהשתלטו על הצמתים בעוטף או "נתקעו" ונשאבו למוקדי לחימה בצפון העוטף או בדרומו ולכן לא הגיעו כלל ליישובים כמו נירים, כיסופים, עין השלושה וניר עוז.
כיתת הכוננות הצבאית מהמוצב הסמוך, בפיקודו של סמל מגולני, נלחמה בנחל סמוך לעין השלושה בלפחות ארבע היתקלויות באותו הבוקר עד שנגמרה התחמושת של החיילים, וכך גם לחימה הרואית של טנק בודד מגדוד 77 שיבשו את התוכנית לכבוש את הקיבוץ. 15 המחבלים שחדרו ליישוב הבינו זאת - וברחו יחסית מוקדם.
"נחיתות כיתת הכוננות", שהונחתה להסתתר
בגל הראשון, סביב 6:45 בבוקר, הצליחו כאמור לחדור לקיבוץ 15 מחבלי נוחבה חמושים. הם רצחו שלושה אזרחים, בהם רבש"ץ הקיבוץ, רב-סרן במיל' רמי נגבי, אך כעבור שעה קלה, ככל הנראה גם בשל חוסר הבנה וקשיים בניווט, יצאו מהקיבוץ מבלי לחטוף אף אזרח מבין 296 התושבים שהיו באותו בוקר ביישוב. חלקם חזרו לרצועה ואחרים נהרו למוקדי פלישה אחרים כמו מסיבת הנובה וקיבוץ ניר עוז הסמוך.
מלבד הרבש"ץ שיצא להילחם ונהרג סמוך לשעה 7:00, שלושת חברי כיתת הכוננות הנוספים שהיו חמושים באותו הבוקר, נשארו בבתיהם או במחסה בתוך בית כנסת ולא יצאו להסתער, בין היתר בשל הנחיה שקיבלו להסתתר. לדבריהם, לפי התחקיר, הם חשו בנחיתות מול כמות גדולה יותר של מחבלים, למרות שהגל השני כלל כמה עשרות מחבלים, שרובם לא היו חמושים והוגדרו כאספסוף של בוזזים.
עוד עלה בתחקיר כי היחס של צה"ל כלפי כיתת הכוננות היה לקוי וחסר בלשון המעטה. רוב כלי הנשק של חבריה הועברו לשמירה בבסיס החטיבתי כדי שלא ייגנבו, מה שהפך את הכוח היישובי הזמין לעקר, גם ללא מכשירי קשר. בחודשים שקדמו לפלישה נערכו שני תרגילים לכיתת הכוננות היישובית, באחד מהם השתתף כוח ימ"מ שתרגל פלישת מחבלים.
בדומה לניר עוז, גם קיבוץ עין השלושה הופקר אך בדרך נס ניצל מגורל של טבח המוני כמו בקיבוץ הצמוד. "חמ"ל צוות החירום היישובי היה ללא מתקנים בכלל, למרות שהמחבלים סימנו אותו כיעד מראש ואף השליכו לתוכו רימון", תואר בתחקיר, "הגדר האינדוקטיבית של היישוב כמו המצלמות בשני השערים שלה יועדו יותר למניעת גניבות ולא חוברו לאנשי כיתת הכוננות, ורק לארבעה מתוך 16 חברי כיתת הכוננות הצבא סיפק נשק".
בתחקיר צוין כי חברי כיתת הכוננות, החמושים והלא חמושים, עודכנו על-ידי הרבש"ץ כבר ב-06:50 על האירוע המורכב שבפתח בשל הירי שנשמע מנירים הסמוך וההבנה המהירה שגם התבטאה בהנחיה שכתב להם: "להצטייד ולהיערך".
בת ה-80 קפצה מחלון הבית הבוער - וסייעה
בדומה לקיבוצים אחרים, תושבי עין השלושה גילו אומץ, גבורה וסייעו זה לזה. מתן, אחד מחברי כיתת הכוננות, הצליח להרוג מחבל חמוש בקלצ'ניקוב שחדר לביתו, תחילה בירי ואז בידיו, והסתיר את גופתו כדי שמחבלים נוספים לא יגיעו למקום.
אירוע נוסף שהוזכר בתחקיר, מתאר כיצד ז'קלין גליקסמן (82), תושבת הקיבוץ שביתה הוצת זינקה לבדה מהחלון החוצה, צעדה ביישוב כדי למצוא מחסה ומצאה את הטלפון של סגן הרבש"ץ שנפל לו מוקדם יותר. היא הלכה והחזירה לו את המכשיר ובכך סייעה לו לשוב לזמינות.
במשך כל שעות הבוקר והצהריים לא הגיע אף כוח צה"לי לעין השלושה, כמו לניר עוז, עד שתושבים בקיבוץ הזעיקו את קרובי משפחותיהם החמושים מחוות מעון שבדרום הר-חברון, מרחק של כשעה נסיעה מהעוטף.
שני קרובי המשפחה דהרו לעוטף, אספו בדרך תוך בקשה לעזרה מספר שוטרי יחידת מתילן (יחידה מיוחדת של משמר הגבול) והם למעשה היו הכוח הראשון החיצוני שנכנס לקיבוץ - בשעה 13:15. בחלוף 40 דקות הגיעו 20 שוטרי מג"ב נוספים. חיילי צה"ל הראשונים שהגיעו לקיבוץ נכנסו אליו בשעה 15:15 ולא איתרו אף מחבל.
השיחה האחרונה לבן: "שורפים אותי"
בקיבוץ, כאמור, נרצחו ארבעה בני אדם: הרבש"ץ רם נגבי, נועה גלזברג, סילביה מירנסקי ומרסל טליה שהתארחה אצל בתה, ליאורה, לאחר לידתה.
מירנסקי שגרה לבדה, נשרפה למוות בממ"ד לאחר שמחבלים הציתו את ביתה. היא הספיקה לדבר בטלפון עם בנה אריאל ברגעיה האחרונים, ואמרה לו: "שורפים אותי". טליה, שהגיעה לקיבוץ בסוף השבוע לסייע למשפחתה בשל היעדרה של בתה שהייתה בחדר הלידה, יצאה מדירת האירוח שלה לבית קרוביה הסמוך שבו שהו גם נכדיה כשהחל הירי. היא נורתה למוות בגבה. קרוביה מחוות מעון שהגיעו בשעת הצהריים לקיבוץ מצאו את גופתה ולצידה ממתקים שהייתה אמורה להביא לנכדים.
בגל השני של הבוזזים שרובם לא היו חמושים, נוהל משא ומתן, לפי התחקיר, בין המחבלים לתושבים - בבתיהם. באחד המקרים שוחח מחבל באנגלית רהוטה עם בני משפחה, סיפר להם שלמד בגרמניה, ולא עזב לפני שבזז עם חבריו אייפונים, לפטופים, בקבוקי אלכוהול ותכשיטים.
במקרה אחר מיהרה קשישה מהקיבוץ להסיר את תכשיטיה ולתת אותם למחבלים, רק כדי שלא יאונה לה כל רע. בשעת ערב החלו התושבים להתפנות בעצמם, אך צה"ל, מסתבר, שכח בפינוי המוסדר שהיה למחרת, לפנות את העובדים התאילנדים מהקיבוץ, שנשארו בו יממה נוספת, בה היו עדיין מחבלים בגזרה.
קיבוץ עין השלושה מסר: "בעקבות התחקיר הצה"לי שהתייחס לתפקוד כיתת הכוננות באותה שבת, אנו מבקשים להביע את כעסנו ומורת רוחנו על האמירה כי תפקוד הכיתה לא היה אפקטיבי. במיוחד מטרידה העובדה שהצבא מנסה להטיל את האשמה על מוכנות כיתת הכוננות, דבר שאינו צודק ואינו תקין.
חשוב להדגיש שהאחריות והמוכנות של כיתת הכוננות נמצאות בידי צה"ל, כולל מספר האימונים בשנה, כמות הנשקים ביישוב, בקרה ופיקוח. אין זה נכון ולא הוגן שהתחקיר יתייחס באפקטיביות הכיתה, מבלי להתייחס לתנאים הלא פשוטים שבהם פעלו ולצעדים שננקטו על ידי משרד הביטחון לפני המלחמה והביאו למצב הזה. במשך קרוב לעשור יש מאבק עיקש להכיר בכיתת הכוננות וברבש"צים, הצבא ביקש לצמצם את הכיתות ואת שכרם, וכולל זה שהנשקים נלקחו מהקיבוץ ובאותה שבת ארורה היו ברשות הכיתה רק ארבעה נשקים (אחד מהם על הרבש"ץ שנהרג סמוך לשעה 7:11 ונשקו נחטף).
"חברי הכיתה יצאו להילחם לפקודת הרבש"ץ, עשו כל שביכולתם עם האמצעים שעמדו לרשותם, גם עם חוסר ההכנה לאירועים מסוג זה שבאחריות צה"ל. אנו גאים בחברי כיתת הכוננות שלנו ועומדים מאחוריהם. הם הראו אומץ לב ופעלו בשיקול דעת שהווה חלק משמעותי בהגנה על הקיבוץ. מפרוץ המלחמה ועד היום (כיום מחלקת הגנת היישוב) פועלים ללא לאות בשמירה על הקיבוץ. אנו דורשים שהאחריות המלאה תוטל על הגורמים המתאימים והעבודה שנעשית כדי להגן על הקיבוץ תזכה להערכה הראויה".
