ראש מפקדת השבויים והנעדרים, אלוף במיל' ניצן אלון, סיכם על סיום תפקידו עם הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, אחרי שכיהן בו במשך יותר משנתיים. את התפקיד יסיים כבר בימים הקרובים.
לקריאת מכתב הפרידה המלא של אלון - לחצו כאן
אלון התייצב לשירות מילואים בפרוץ הטבח. המפקדה תחת פיקודו עסקה באיסוף מודיעין, סיוע למו"מ והובלת מבצעים - לצד קיום קשר עם המשפחות. הרמטכ"ל אייל זמיר הודה לו על "תרומה מיוחדת", ובצה"ל מסרו כי המאמץ יימשך תחת פיקוד המפקד המבצעי במפקדה, אלוף משנה י'. "הרמטכ"ל רואה בהשבת החטופים משימה עליונה וחובה מוסרית, ומבהיר כי כל עוד נותרו ברצועת עזה חטופים חללים - המשימה לא תמה", אמרו בצבא.
במכתב הפרידה לפקודיו במפקדת השו"ן, כתב אלון כי "מתוך האסון והטלטלה שפקדו את מדינת ישראל ב-7 באוקטובר, בלט הכאוס באירוע חטיפה המוני, שאופיו והיקפו לא היו ברורים. נדרש היה ליצור כמעט בין לילה ארגון ומפקדה, להגדיר את המשימה בבהירות ולפתח יכולות למימושה". הוא הוסיף כי המטרה הייתה לברר את גורל החטופים, להבין איפה מוחזקים החיים ואיפה החללים, ולצמצם את הסיכון שנשקף להם מאש כוחות צה"ל ואכזריות המחבלים.
דבריו של ניצן אלון אחרי החתימה על העסקה
(צילום: דובר צה"ל)
אלון החמיא לאנשי היחידה על "היכולת לבנות תמונה אמינה מפאזל של אלפי פרטים, חלקם חסרים ומוסתרים", והודה: "כבני אנוש עשינו גם שגיאות, לעיתים הרות גורל. הקפדנו לתחקר אמת, ללמוד מהטעויות, לשפר ולהתאים את פעולותינו למציאות המשתנה".
הוא פנה אל פקודיו ואמר: "כחלק בלתי נפרד מהעשייה נחשפתם לרוע ואכזריות, ראיתם את המראות, ושמעתם את הקולות. חוויות אלה שורטות את הנשמה ומצלקות את הנפש. כולי תקווה שהמשמעות ותחושת השליחות יחד עם החוסן הפנימי שלכם, יאזנו ויתגברו על הכאב והעצב שהוטבע בכל אחד מאיתנו".
"המשימה לא תמה", הדגיש בסיום מכתבו. "צה"ל וקהילת המודיעין והביטחון נשארים מחויבים להשבת כל החטופים החללים שנותרו בעזה".
שקל להתפטר לא אחת
מקורביו של אלון סיפרו בשבועות האחרונים כי לאורך כהונתו בתפקיד, הוא שקל ברצינות להתפטר לא אחת. לא בגלל ההקנטות או האישומים שספג בקבינט מחלק מהפוליטיקאים או מדובריהם בתקשורת, וחרף לחץ מצד הדרג הפוליטי: "הדילמות שלו לפרוש היו מתסכול כיצד טורפדה פעם אחר פעם עסקה מהצד הישראלי, עד שהגענו למצבים של כמעט עסקה או פעימה, גם בתחילת המלחמה וגם בינואר השנה", אמר אחד הקצינים.
בשתי שנות המלחמה אלון זכה להערכה גדולה מאוד גם בקרב משפחות החטופים, גם בצבא וגם בממשלה. המעמד שלו נגזר לא רק מתפקידו, אלא גם מכוח אישיותו וההערכה הרבה שרבים צברו כלפיו. במקביל, לאלוף היו לאורך המלחמה לא מעט עימותים עם הדרג המדיני - שהיו עניינים. "הוא התווכח ואמר את דעתו בצורה מאוד חדה וברורה בכל דיוני הקבינט המורחב וקבינט המלחמה", סיפר גורם ביטחוני בכיר שעבד לצד אלון. "הוא לא הסתיר אף פעם את עמדתו והמלצותיו, אבל מצד שני קיבל את סמכותו של הדרג המדיני. הוא ידע את מקומו, אבל אמר את דעתו בצורה ברורה והתווכח אם היה צריך".
"בשנתיים האחרונות לא הכירו ביכולות שלו כפי שהיה מתבקש", אמר עליו הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי בשיחה עם ynet. "זה קרה מסיבות לא-ענייניות, אבל הוא המשיך במשימה בדבקות ובחרדת קודש, בלי אגו, למרות שיכול היה להיות בתפקיד אחר. בדיונים הכי קשים בקבינט הוא אמר את האמת, ולא בהכרח את מה שהשרים רצו לשמוע".
הטיפול בחטופים הרבים התגלה כעבודה של 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, ואנשים שעבדו לצד אלון במפקדת החטופים תיארו אותו כדומיננטי מאוד: "אדם מיוחד, איש חכם מאוד שמקרין מנהיגות שקטה. איש מתוחכם, סבלני. נדיר שמרים את הקול או שתראה אותו מתעצבן. אדם מאוד נחוש ובעיקר מתוחכם בלהבין מה הדרך הנכונה לשכנע את מי שצריך לשכנע, מתי נכון ללחוץ בכל הכוח ומתי להוריד את הראש, לנשום עמוק ולתת לדברים להירגע ואז לדחוף בכל הכוח קדימה".
גורם ביטחוני לשעבר שעבד מקרוב עם אלון סיפר: "במו ידיו הוא הקים את המפקדה לפני שמישהו ידע מה זה חטופים ולפני שידעו כמה יש. לאט לאט הוא אסף תמונה, גייס מאות קמ"נים, בנה מערך שלם. זאת הסיבה שלמרות הכול הוא לא עזב. לא היה מבצע אחד שיצא בלי ניצן והחותמת שלו - או האזהרה שלו מה זה עושה לחטופים. גם האזהרות של הרמטכ"ל אייל זמיר לפני היציאה למרכבות גדעון ב' מבוססות על מה שהוא אמר לו: שזה עלול לסכן את החטופים".
הקשר של אלון עם ראש הממשלה נתניהו היה מורכב. נתניהו העריך אותו וידע להכיר באיכויות שלו, אף שלא אהב את ההתבטאויות הביקורתיות שיוחסו לו לאורך המלחמה - ובהן אחת מחודש מאי 2024, אז צוטט אלון כמי שאמר: "אנחנו מיואשים. עם הרכב הממשלה הזה לא תהיה עסקה". אלון הכחיש אז את הדבריו שיוחסו לו, ובצה"ל טענו שדבריו הוצאו מהקשרם. למרות זאת, נתניהו שיגר עקיצה לאלון בנאום בכנסת, כשאמר כי "מי שאומר שהוא מתייאש, לא מוכן ולא יכול לעמוד בלחץ - שיחזור להחזיק דגל שחור. בעצם, שירים דגל לבן של כניעה". העמדה של האלוף אלון ורבים בצוות המו"מ לאורך כל המלחמה הייתה שלא ניתן לשחרר את כל החטופים בלי להסכים על סיום המלחמה. בדיעבד, הוא צדק.
