זה נשמע מעט תלוש לומר על סיטואציה כה קיצונית, אבל הדהירה העדכנית של ממשלת ישראל לכיוון של משבר חוקתי על מלא (המשבר החוקתי עצמו כבר פה מלפני המלחמה) היא לא יותר מחימום: השאלה אם הממשלה תמלא פסיקה של בג"ץ בעניין ראש השב"כ חיונית, אבל כך או אחרת נדמה שהקרקע מוכשרת לקראת מהלך גדול הרבה יותר.
כדאי לשים לב, למשל, לקולות בשלטון שעסוקים בקעקוע המוניטין של שופטי העליון שנחשבים לשמרנים מובהקים וחלקם אף היוו בעבר סדין אדום במחנה הליברלי. ראש הממשלה, לדוגמה, דחה כמעט בשאט נפש הצעת פשרה להקמת ועדת חקירה ממלכתית בהתייעצות עם השופט נועם סולברג, השמרן והמתנחל.
שר התקשורת הודיע לשופטת גילה כנפי-שטייניץ, עוד שופטת שמרנית (וגם רעייתו של הליכודניק יובל שטייניץ), שהוציאה צו על תנאי בעניין הדחת רונן בר עד לדיון בעתירות, שאין לה שום סמכות לדון בסוגיה. לפסיקה העקרונית שקבעה כי בסמכותו של בג"ץ לפסול חוקי יסוד (שניתנה בעתירה שפסלה את ביטול עילת הסבירות) היה שותף גם אלכס שטיין, מינוי של שרת המשפטים איילת שקד שנאבקה עליו, מה שלא הפריע להתנפלות.
רה"מ בנימין נתניהו בסרטון בטיקטוק - דיפ סטייט
(מתוך טיקטוק)
אם זה המצב, הרי שהבעיה היא כבר מזמן לא הזרם האקטיביסטי בבג"ץ אלא כלל השופטים והשופטות שלא פועלים כפי שהשלטון מצפה ודורש מהם. ואם כך, מדוע בעצם שהשלטון יאפשר, למשל, ששופט עליון יישב בראש ועדת הבחירות? הרי הבא בתור לעמוד בראשות הוועדה הוא סולברג. ואם אפילו הוא אינו מספיק ראוי כדי להיות גורם מוביל במינוי חברים לוועדת החקירה הממלכתית ("הציבור זכאי לוועדת חקירה אמיתית ולא מוטית פוליטית", הגיבו בסביבת נתניהו), מדוע שיהיה ראוי לפקח על בחירות הוגנות וחופשיות?
מצב חירום שאף פעם לא נגמר לצד הסתערות של פלוגת די-9 על מה שנותר ממערכת המשפט, יכולים לסלול את הדרך לקראת ריקון הדמוקרטיה מתוכן. למשל, באמצעות פסילת מפלגות ערביות וחקיקת חוקים משלימים לדיכוי הצבעה במגזר הערבי
אם ועדת החקירה בסכנה להיות "מוטית פוליטית" תחת סולברג, מדוע שלא תהיה כזאת כשתדון בפסילת רשימות לכנסת? ובכלל, אם ראש ממשלת ישראל אימץ לחלוטין את שיח ה"דיפ-סטייט" ובתוכו מערכת המשפט כולה, רעיון שפעם היו חוששים להוציא מהפה כדי לא להישלח להסתכלות פסיכיאטרית, האם זאת לא הכנת הלבבות לקראת שינוי רדיקלי באופן עריכת הבחירות?
חירום שלא נגמר
מלחמה ומשבר חוקתי בהקשר הזה, הם הסערה המושלמת: מצב חירום שאף פעם לא נגמר לצד הסתערות של פלוגת די-9 על מה שנותר ממערכת המשפט, יכולים לסלול את הדרך לקראת ריקון הדמוקרטיה מתוכן. למשל, באמצעות פסילת מפלגות ערביות וחקיקת חוקים משלימים לדיכוי הצבעה במגזר הערבי, מה שפחות או יותר סוגר את הסיפור בפני כל דבר שאינו ימין.
עינב שיףקמפיין ה"דיפ-סטייט" של נתניהו הוא נדבך דרמטי במהלך, משום שהוא לא מותיר שום ברירה: או שפועלים כמו שנתניהו רוצה, או שמדובר במזימה אפלה שנועדה לשבור את "רצון העם". וזה מתחיל (ובעצם נמשך) עם סמכותו של בג"ץ לומר את דברו בעניין הדחת ראש השב"כ בהליך לא תקין (לטענת היועצת המשפטית לממשלה, הפרשנית המוסמכת של החוק) ויכול להימשך בהכתבה שלטונית למי מותר להצביע, למה מותר לו להצביע ואם בכלל תהיה הצבעה.
נשמע דמיוני? ובכן, גם ראש ממשלה שמעלה סרטונים על "דיפ-סטייט" ועציצים, בזמן שחיילי מילואים מכינים את הילדים שלהם לקראת האפשרות שאבא יחזור מעזה בארון, לא היה תרחיש ריאלי עד לפני כמה שנים. היום זאת המציאות הכי מבהילה שיש.
