דבר אחד חסר בשרשרת ההצהרות, הצעות ההחלטה, הסרטונים לציבור, ההדלפות שאתם-יודעים-מי לא יתלונן עליהן מישיבת הממשלה, והתשובות הבוטות להוראות היועצת המשפטית לממשלה, האוסרות עליו לקיים את הליך ההדחה הזה. יש שם לא מעט האשמות ודיבורים על חוסר אמון; אובדן "יכולת העבודה עם ראש השירות"; או "תבנית של אי-הבנת משמעות הכפיפות של השירות וראשו לדרג המדיני"; או "ראש השירות לא ניהל עם הדרג המדיני דיון במידע ובהכרעות חיוניות ובזה מנע ממנו לממש את סמכותו"; וגם כי "ראש השירות עוסק פומבית בסוגיות השמורות להכרעת הדרג המדיני"; לצד האשמות בניהול כושל של המשא ומתן על החטופים, ועוד ועוד אמירות כלליות - אבל אפילו לא דוגמא קונקרטית אחת.
נתניהו מכריז: "יש לי חוסר אמון מתמשך בראש השב"כ"
(צילום: דוברות ראש הממשלה)
צבר האמירות הללו, שהגיע לשיא בציוץ של נתניהו על אודות ה"דיפ-סטייט בשירות השמאל משתמש באופן מעוות במערכת הצדק כדי לסכל את רצון העם", ופרסום בשם "מקור מדיני" על כך שהשב"כ "ידע על הפלישה המתקרבת ולא העיר בכוונה את נתניהו", כל אחד לחוד וכולם ביחד, לא מעיד בשום צורה על רונן בר. הוא כן אומר הרבה מאוד על מי שכתב, והצטלם, וצייץ, והקליט, ושיגר את אותן אמירות, ועל מי שמגבה אותן - שרי הממשלה שהצביעו בעד ההדחה.
כך, למשל, ביממה האחרונה נתניהו הרשיע את עצמו במו פיו, ערכית וציבורית לפחות, באחת משתיים: או שהוא משקר בנוגע למניעים העומדים מאחורי החלטתו לפטר את רונן בר, או שהוא פעל באופן רשלני ביותר, אם לא למעלה מזה, בכל הנוגע לביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
בסרטון שהפיץ לציבור אמר כי "יש לי חוסר אמון מתמשך בראש השב"כ". בהצעת ההחלטה שהפיץ נתניהו לקראת ישיבת הממשלה הוא השווה והעלה לעצמו, ותיאר זאת כ"חוסר אמון מקצועי ואישי מתמשך של ראש הממשלה בראש השירות", ובישיבה עצמה הגדיל שוב וטען כי "אין לי אמון בראש השב"כ מאז 7 באוקטובר". אבל אותו נתניהו אמר באחד מהסרטונים לציבור כי "בכל עת, אבל במיוחד במלחמה קיומית כזאת, חייב להיות אמון מלא של ראש הממשלה בראש השב"כ".
נתניהו על ה"דיפ-סטייט"
(מתוך טיקטוק)
במילים אחרות - נתניהו, לדבריו, הנציח במשך שנה וחצי סיטואציה שהוא עצמו מתאר כהרסנית למדינת ישראל, במיוחד בעת הזו, אסון לביטחון הלאומי של המדינה. למה הסכים לכך? איך אפשר לנהל את העניינים הרגישים ביותר לביטחון המדינה, את המבצעים הקריטיים ביותר, וכל זאת בשעה ש"אנחנו בעיצומה של מלחמה על עצם קיומנו", כשהוא, נתניהו, אין לו אמון באדם שהוא צריך לרכוש לו הכי הרבה אמון?
איך ייתכן שנתניהו, על פי הודעת "גורם מדיני" בשם לשכת ראש הממשלה, הסכים שאדם שידע על מתקפת חמאס "שעות רבות לפני התרחשותה", ונמנע מלהודיע לנתניהו - מעשה בגידה איום ונורא, שלא התרחש כמובן בשום מקום חוץ מאשר במוחו קודח המזימות של אותו "גורם מדיני" - האיש הזה ימשיך להיות ליד ההגה, ויקבל החלטות בעניינים הדרמטיים ביותר, כולל מתי להעיר את כבוד ראש הממשלה?
שנה וחצי שנתניהו דווקא בחר להתעלם מהסיבה בגללה רונן בר באמת צריך ללכת הביתה בסופו של דבר - אסון 7 באוקטובר. איך פתאום הכול מתהפך, שחור נהיה לבן, שקר הופך לאמת, והיום הופך לערבו הסגריר ביותר של המשטר הדמוקרטי בישראל
לא זו אף זו - נתניהו אומר שרונן בר היה חבר צוות משא ומתן כושל ורופס, שלא הביא את הסחורה שנתניהו דרש ממנו להביא. אבל אם זה נכון - איך קרה שהוא, נתניהו, שאומר שהחטופים בליבו ובלב רעייתו, ושהוא עשה ויעשה הכול כדי לשחרר אותם - השאיר את האיש הזה בתפקיד? הרי מדובר על חיי אדם שתלויים פה על החוט, על הקצה, בסיכון חמור, ומעשיו של חבר צוות מו"מ בכיר כמו רונן בר יכולים להשפיע עליהם.
נתניהו טוען שאחרי ששם לב לתכונות הנוראיות הללו של האיש שהוא עצמו מינה לתפקיד, רק אחרי שאותו אדם ניהל בשמו משא ומתן, שהתנהל ישירות בין נתניהו ובין בר, באופן שלא יכול להתנהל אלא על בסיס אמון מלא, ורק אחרי שהאיש היה בין השושבינים של הסכם שנתניהו לא רק בירך עליו, אלא הביא אותו לממשלה ועשה מאמצים גדולים לשכנע אותם, את השרים, שזה הסכם מצוין.
לשיא הגיעו הדברים כשראש הממשלה האשים את ראש שב"כ בהדלפות מתוך המו"מ לעסקה להשבת החטופים: "לפני חודשיים החלפתי את צוות המשא ומתן. מיניתי את סגן ראש השב"כ לראש המשלחת כי לא היה לי אמון ברונן בר. מאז ההדלפות ירדו פלאים, ובמשא ומתן מאוד מוצלח הצלחנו להחזיר חטופים". קשה לאתר בפסקה הזו מילים שאינן שקר או הטעיה. מ', האיש שנתניהו מינה, מוגדר כמרכז המודיעין בצוות המו"מ ולא כראשו, ובעת שמונה הוא גם לא היה הסגן אלא הסגן לשעבר. נתניהו לא אמר לרונן בר או לדוד ברנע דבר על כך שהוא מזיז אותם מהתפקיד בגלל כשלים בעבודתם או שאיבד בהם את האמון, אלא שבגלל שינוי הנסיבות, והעברת מרכז הכובד למו"מ דרך ובאמצעות הממשל האמריקני, הוא מציב את רון דרמר בראש הצוות.
נתניהו יודע כל פעם מחדש לסמן מי הדליף לתקשורת. פעמים רבות הוא או מי משופרותיו יודעים לסמן את היעד להדלפה, ופעמים רבות מדובר על העמודים הללו והכותב שורות אלו. לניסיון של נתניהו לחבר בין הדלפות לבין מקורות יש שני מאפיינים: הראשון - הוא תמיד יפנה אצבע למי שנמצא אצלו כרגע במרכז הכוונות לטובת האשמות, העברת אחריות ובמקרה כעת - תירוץ לפיטורין; השני - לפחות בכל הנוגע לדיווחים שלנו, הוא גם תמיד טועה בזיהוי.
ועובדה שטעה, כי שלא כמו טענתו השקרית, ההדלפות לא ירדו ולא פלאים. העמודים שלנו ממשיכים ליהנות מהדלפות עשירות מאוד מתוך המו"מ. לשכת ראש הממשלה ממשיכה להכחיש אותן רק כדי להתנפץ מאוחר יותר על המציאות.
איך שקר הופך לאמת
שרשרת הפעולות האחרונות של נתניהו לקריאת תיגר על מערכת האכיפה, החקירה, המשפט והייעוץ המשפטי בישראל, נסמכת על טענות כלליות, אבל אפילו בהן אין בעיה לאתר את הההסתרות, השקרים, הסחות הדעת, הסתירות והזדון, שאין בהן אלא להעיד שאין באמת מדובר על חוסר אמון מ-7 באוקטובר, או מחשבות שרונן בר אינו חבר טוב ואפקטיבי בצוות המשא ומתן. מדובר באוסף כזבים שנולד יש מאין כדי לתרץ - לכאורה בנימוקים ענייניים ורלוונטיים - מדוע אחרי שנה וחצי שבה לא הפסיק להרעיף שבחים על השב"כ ועובדיו, על ההישגים העצומים - הטבלה לא משקרת, הסיכולים והחשיפות, לכידות המרגלים ומניעת הפיגועים - הישגים אדירים, שנה וחצי שנתניהו דווקא בחר להתעלם מהסיבה שבגללה רונן בר באמת צריך ללכת הביתה בסופו של דבר - אסון 7/10. איך פתאום הכול מתהפך, שחור נהיה לבן, שקר הופך לאמת, והיום הופך לערבו הסגריר ביותר של המשטר הדמוקרטי בישראל.
אל מול האירועים הטקטוניים המתרחשים במדינת ישראל, יש שיחשבו שהשקרים הם קטנים, הם לא חשובים באמת, אבל השקרים הללו הם אלו שמנסים להסביר, "יעני" להסביר, למה נתניהו פועל כפי שהוא פועל, לתת להכול צביון נורמלי ולגיטימי, להסתיר את הסיבות האמיתיות. אחד מבכירי מערכת המשפט קרא לנתניהו וסביבתו "ממלכת השקרניקים", אבל אמר שבאנגלית מעולם הרובוטריקים זה יוצא טוב יותר, decepticons, כלומר שעוסקים בהונאה.
רק אחרי שנפתחה חקירת "קטאר-גייט", ולנתניהו הגיע תחקיר השב"כ על 7 באוקטובר, הקורא להקמת ועדת חקירה ממלכתית ומפנה במרומז זרקור גם לעבר כשלים של הדרג המדיני, רק אז נתניהו פתאום נזכר שאין לו אמון והזמין את בר אליו לשיחה שבה דרש ממנו להתפטר. כשזה לא הצליח, פתח במסע הסיכול נגדו, והטיל את השב"כ, שבדיוק נכנס ביחד עם צה"ל למערכה הצבאית החדשה בעזה, ואת מדינת ישראל כולה לסחרחרת מטורפת.
והאמת היא שההאשמות לגבי הלילה הם שקר מתועב, העתק-הדבק מהקונספירציות האפלות ביותר של מכונת הרעל, כאילו לשב"כ הייתה ידיעה שחמאס עומד לפלוש. למרבה הצער, לא הייתה לו ידיעה כזו והערכת השב"כ הייתה שככל הנראה אין המדובר בהתקפה כוללת. מצד שני, שב"כ ואמ"ן אספו בשעות הערב ובמהלך הלילה שורת סימנים שיצרו דאגה ושורת פגישות והעברות מידע.
כבר פורסם מעל עמודים אלו כי לשכת ראש הממשלה קיבלה את כל המידע שהיה בידי המודיעין הישראלי באותו זמן, בשלושה צירים לפחות - דרך המל"ל, בתפוצה האוטומטית שלו לנמנעים בעלי סיווג וגישה, ובהודעות ושיחת טלפון לקמ"ן של נתניהו, אל"מ ש'. אם אלו החליטו שלא להעיר את נתניהו, הבעיה היא בתוך הלשכה, לא בשב"כ. ודווקא היה זה השב"כ מכלל הגורמים שראש לשכת רונן בר, התקשר למזכיר הצבאי כדי להביא את הנתונים לידיעתו, רק שזה כבר היה, למרבה הצער, קרוב מאוד לתחילת המתקפה.
השב"כ פישל, בגדול, כמו כל מערכת הביטחון, אבל מכאן ועד זדון ובגידה - סיוע לחמאס בהתקפת הפתע - זה מה שמגיע לאיש שכל כך הרבה פעמים סיכן את חייו כדי להציל אזרחים?
"הכרזת מרד נגד מדינת ישראל"
אתמול פנו ynet ו"ידיעות אחרונות" לחמישה משפטנים ידועי שם, שניים מהם שנשאו בתפקידים בכירים בשירות המדינה, אחד שופט בכיר מאוד לשעבר, ושניים מהסקטור הפרטי. כולם עסקו ועוסקים בנושאים הרלוונטיים לאירועים האחרונים. כולם אמרו, במילים כאלו ואחרות, כי הצעדים האחרונים של נתניהו הם "הכרזת מרד נגד מדינת ישראל" ומשליכים את המדינה והציבור לעולם חדש לחלוטין, עולם שבו אין כפיפות לחוקי המדינה או לפסקי הדין של בתי המשפט שלה.
"המעשים של נתניהו", אמר אחד מהם, "הדחת ראש השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה, לצד החזרת איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי למרות חוות הדעת האוסרת זאת של היועצת, החלפת הוועדה לבחירת שופטים", וכל אלה רק מהימים האחרונים, ועל רקע אין ספור פעולות אחרות, "מעלים כולם חשד עמוק כי ממשלת ישראל מנסה לבטל את הכפיפות שלה למערכות הייעוץ המשפטי ובתי המשפט, שניים מהאלמנטים הקריטיים בדמוקרטיה הישראלית נטולת החוקה".
משפטן אחר אמר כי "ברגע שאין גורמים מאזנים ובולמים, אין גורמים שיכולים לאכוף את החוק, כי למעשה אין חוקים, וככל שיש - אין בעיה לשנות אותם, המצב בפועל הוא דיקטטורה מסוג מסוים. במצב הזה, לא תהיה לממשלה שום בעיה להחליט כי מסיבה כלשהי היא דוחה את הבחירות הבאות".
שורת המעשים הללו, אומרים החמישה, שציינו כולם כי הם חסרי תקדים בתולדות המדינה, גם בשעות משבר שאירעו בהיסטוריה, לא רק שספק רב אם יעמדו במבחן בג"ץ, ובעיקר אם נתניהו יממש את איומו שלא לציית לפסיקת בית המשפט העליון, אלא הם עשויים להקים תשתית ראייתית לביצוע של שורת עבירות פליליות. כאן המומחים ציינו עבירות שונות: חלק דיברו על עבירות ביזיון בית המשפט, חלק על הפרת חובה חקוקה, וחלק על מרמה והפרת אמונים, בחלק הפרת האמונים של הסעיף המדובר.
לנתניהו נשבר מגורמים שיעזו לבקר אותו, נשבר לו מהחוק ומשמעויותיו, נשבר לו שהוא צריך לציית ליועצת או לבית המשפט העליון. מעכשיו, כך נראה, נתניהו אומר מה שהוא רוצה ועושה מה שהוא רוצה ותנסו לעצור אותו
"נניח ששר בממשלה, או חבר כנסת, או כל אחד אחר, שאינו רב חרדי, היה קורא לסרב לשרת בצה"ל. הרי מייד היו קופצים עליו מהימין ואומרים שצריך להעמיד אותו לדין בגין המרדה. ואם כך - אז מה דינו של שר שקורא שלא לציית לפסקי המשפט של בית המשפט העליון? הרי בעצם השלטון פה אומר, הממשלה אומרת, שמעכשיו רק היא תחליט, תקבע ותשלוט ללא אף אחד שיכול לבקר או לעצור אותה", אמר אחד מהם.
שר התקשורת שלמה קרעי הגיב על צו הביניים שהוציאה השופטת גילה כנפי-שטייניץ, אשתו של מי שהיה שר אוצר ונשא בתפקידים בכירים אחרים מטעם המפלגה של קרעי עצמו: "אין לך סמכות חוקית להתערב בזה. זו סמכותה של הממשלה ושלה בלבד. הצו שלך משולל תוקף". בסיפא של דבריו, הוא דווקא כמעט דייק לחלוטין כשאמר ש"נגמר הסיפור - העם הוא הריבון". זה כמעט נכון, כי כמובן אין המדובר בעם אלא בנתניהו, הוא הריבון לתפיסתו של קרעי ואין זולתו.
זהו. נגמר נשף המסכות. "נשבר לנתניהו הזין", כלשונו של אחד ממקורביו אמש. נשבר לו מגורמים שיעזו לבקר אותו, נשבר לו מהחוק ומשמעויותיו, נשבר לו שהוא צריך לציית ליועצת או לבית המשפט העליון. מעכשיו, כך נראה, נתניהו אומר מה שהוא רוצה ועושה מה שהוא רוצה ותנסו לעצור אותו.
המאכלת יצאה מהשק
לא בטוח שזו הייתה הכוונה של הנשיא יצחק הרצוג, אבל הסרת המסכות החלה ביוזמה שלו להציע מתווה פשרה למינוי ועדת החקירה הממלכתית. נשיא בית המשפט העליון הסכים להיוועץ בשופט נעם סולברג, מה שעד אותו רגע, כשהיה נדמה שהשופט עמית לעולם לא יסכים לכך, נתפס כפשרה סבירה גם אצל גורמים בקואליציה. אבל ברגע שהיא הושגה, היא הפכה לבלתי סבירה. וכך התברר שנתניהו לא מתנגד לוועדת חקירה ממלכתית כי עדיין נלחמים ועוד לא הגיעה השעה, אלא לכל ועדה עם צל עצמאות בסמכויותיה. הוא יודע כנראה שיש לו ממה לחשוש.
4 צפייה בגלריה
הסרת המסכות החלה עם מתווה הפשרה של הרצוג לוועדת חקירה ממלכתית
(צילום: אריה לייב אברמס)
כל זה לא מפריע לו לציין, ברמז, כאחת מהסיבות להדחת בר, ש"לא מקובל שהוא תומך באופציה מסוימת באופן פומבי", כשהכוונה כנראה לכך שבר בסיכום התחקיר של השב"כ קרא להקמת ועדת חקירה ממלכתית. וכך, אצל נתניהו, הפורום החוקי המחייב לחקירה של אירועים מהסוג הזה, הופך גם ל"אופציה מסוימת", גם לדיון פוליטי שאסור על בר, וגם להאשמה כי הוא, בר, גורר את הארגון לנושאים פוליטיים.
נתניהו הוא הראשון, ויש לקוות האחרון, שעשה כל שיכול לחלל ולפגוע במעמד ועדת החקירה הממלכתית. הוא וקלגסי התודעה שלו הפכו את הוועדה, עניין שגם במחלוקות קשות נותר כסלע איתן של אמון ואחדות, לנושא פוליטי. ועכשיו, אותו נתניהו טוען שבגלל שזהו נושא פוליטי, אסור לרונן בר להמליץ עליו. כלומר קיום החוק, כשהחוק הזה אינו פועל לטובת נתניהו, הופך מייד לעניין פוליטי, שם הקוד של נתניהו לכל דבר שהוא רוצה להילחם נגדו.
מתוך השק לא יצא המרצע, אלא המאכלת. היא ערפה את ראשם של שר הביטחון ושל הרמטכ"ל כשהיה נוח לנתניהו להיפטר מהם, כעת מנסה לערוף את בר ואת היועצת, ומבחינת נתניהו מדובר על win-win, כי גם אם בג"ץ יפסול את ההדחות, נתניהו ישתמש בזה מול תומכיו, כהוכחה לכתבי הפלסטר שלו נגד מה שהוא מכנה "דיפ-סטייט", בסגנון הנה כך בתי המשפט מנסים לעצור אותנו, וכהרתעה נגד הבאים בתור, שיידעו מה יקרה למי שיעמוד מול המלך. שניים מהמשפטנים, השופט לשעבר אחד מהם, הצביעו על התנהלות השופטים בהליך נגד נתניהו, שמאפשרים לו כמעט כל מריחת זמן וביטול דיונים, משהו שאף בית משפט בישראל לא היה מאפשר לאף נאשם, כמוֹנַעַת - לפחות באופן חלקי - מפחד. "ככפאם שד", כך תיאר השופט לשעבר את הדברים.
פשוט כואב הלב
תוך כדי, ובעצם הזמן הזה, נחשפה עוד הטעיה מאותו בית יוצר. פעמים רבות מאוד, כדאי להסביר, הערים נתניהו על טיוטת הסכם החטופים עם חמאס תנאים וקשיים שהיה ברור שחמאס לא יקבל. נתניהו חזר והגדיר שתיים מהנקודות שעליהן התעקש - ציר פילדלפי וציר נצרים - כמאחזים אסטרטגיים, שאין בלתם, שעליהם תעלה או תיפול הצלחת המלחמה, והצהיר כי "ישראל לא תסכים, בשום מצב, לוותר על ציר פילדלפי ומסדרון נצרים".
4 צפייה בגלריה
אביו של הרש: "מקווה שהסיפור האמיתי של המו"מ הכושל לשחרור החטופים ייחשף"
(צילום: ורד כספי)
שר הביטחון יואב גלנט, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, בכירים אחרים בקהילת המודיעין ובצבא, לצד כל חברי צוות המשא ומתן שאינם עובדי לשכת ראש הממשלה - אמרו שהטענה הזו מופרכת, שאין בעיה לעזוב את הצירים הללו, ואז, אם ישראל תצטרך, היא תכבוש אותם מחדש תוך כמה שעות.
נתניהו התעקש. הוא נמנע מלחתום על עסקה ביולי, כשהדבר היה אפשרי, ואמר כי לעולם לא ייסוג משם. בינתיים נרצחו ששת החטופים במנהרה בתל א-סולטן ובמסיבת העיתונאים שכינס כדי להגן על עצמו השיב לטענה כי בכל רגע שישראל תרצה היא תוכל לחזור לפעול באזור, ותקף את מבקריו: "אומרים 'תצא ל-42 יום ותחזור. היינו בסרט הזה. אמרו כשיצאנו מהרצועה 'ברקטה הראשונה נכנסים'. 20 שנה עברו ולא נכנסנו. זה לא קל לעשות, זו לא שאלה טקטית צבאית. אם אנחנו יוצאים לא נחזור. יהיה לנו קשה להתגבר על הלחץ הבינלאומי".
אז בסופו של דבר נתניהו עשה את מה שהוא נשבע שלעולם לא יעשה - וחתם על עסקה שבה נסיגה משני הצירים. צה"ל נסוג מנצרים, ונתניהו ואנשיו הסתירו את ההסכם מהציבור כדי שלא יראו שכתוב שם שהוא התחייב לסגת מפילדלפי, התחייבות שהוא הפר, כמו את כל ההתחייבויות שחתם לגבי מה שאמור היה לקרות אחרי שלב א'.
אבל חשוב יותר - הנה צה"ל חוזר בקלילות לציר נצרים, אין בעיה, אין לחץ ואם יש הוא לא מעניין אף אחד. "אפשר היה לחתום על ההסכם ביולי ולהציל את כל אותם חטופים", אומר גורם מודיעיני בכיר, "כואב הלב, פשוט כואב הלב".
"אני מקווה שהסיפור האמיתי של המשא ומתן הכושל לשחרור החטופים ייחשף יום אחד. אני ממשיך להאמין שהממשלה מעולם לא נתנה מנדט מספיק רחב ורציני לצוות המשא ומתן הישראלי. חלק מצוות המשא ומתן הישראלי דחפו חזק, אך ללא הצלחה, למנדט רחב יותר. תודה לך רונן בר על היותך אחד שדחף", כתב ג'ונתן פולין, אביו של הרש ז"ל. כואב הלב.
