מאות ליוו למנוחות היום (א') את סרן עידו וולוך, שנפל שלשום בהיתקלות עם מחבלים במהלך קרב חילוץ בשכונת שג'אעיה שבצפון רצועת עזה. וולוך (21), קצין שריון מירושלים ששימש כמפקד מחלקה בגדוד 46 בעוצבת עקבות הברזל (401), הובא למנוחות בהר הרצל. באותה תקרית בצפון הרצועה נפל גם סמ"ש נטע יצחק כהנא, לוחם בימ"ס - יחידת המסתערבים של מג"ב. הוא הובא היום למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין "משואות יצחק". בצהריים, מאות ליוו למנוחות בקיבוץ גזר את רס"ר במיל' אסף כפרי, בן 26 מבית חשמונאי, לוחם השריון שנפל ביום חמישי בעזה.
הלווייתו של סרן עידו וולוך ז"ל
(צילום: גיל יוחנן )
אמו של עידו, קרן וולוך, ספדה לו. " עידו יקר שלי, כבר לא תבקש שאכין לך עוגת גבינה באסקית ולא ריבת עגבניות שרי או ממרח לימון כבוש", אמרה. "מאיפה מתחילים? כמה אהבה, כמה הערצה, אהוב ונערץ בכל מקום אליו הגעת. גננות, מורות, מפקדים וחברים - כולם העריצו אותך. תמיד השגת כל מטרה. בגיל שבעה חודשים יצאת מהלול ללא פגע. עידו, היית שילוב של ילד שמח, רגיש, חכם, אוהב אדם וחברותי.
"הבנת בכל תחום - כדורגל, כדורסל, פיזיקה, חמש יחידות מתמטיקה - היית כמו ויקפדיה מהלכת. שלא נדבר על הקולנירה, כולם רצו לטעום מהאוכל שלך. התגייסת לשריון והצטיינת, בסוף יצאת לחלץ פצועים ושם נפלת. תשמור עלינו מלמעלה, אני מאמינה שהסבים שלך קיבלו אותך בחיבוק למעלה. נח בשלום על משכבך בן יקר שלנו".
שירה, אחותו של עידו, ספדה לו: "איך מתמודדים עם אובדן כזה בגיל 18 וחצי? ישר כשקיבלתי את הבשורה שאלתי למה זה מגיע לנו, הרגיש לי שזה לא מגיע לנו. נזכרתי בשיעור שהייתי צריכה להעביר והבנתי שזה מגיע לנו כי אנחנו נוכל להתמודד עם זה הכי טוב שיש. ביום ראשון זכיתי לשבת עם החברים שלך, אם הייתי יודעת הייתי מחבקת אותך יותר. הערצתי אותך אח שלי, היית כל מה שבן אדם רוצה להיות".
אחיו של עידו, אורי, ספד לו גם כן. "יש בינינו רק הפרש של שנתיים, שעכשיו רק יגדל", אמר. "מילדות היינו עושים הכול ביחד. לפני כמה שנים שיחקנו אחד נגד השני וחזרנו לבית קצת כועסים. לא הצלחנו להירדם בלילה, שלפתע נכנסת לחדר שלי ואמרת לי 'אני אוהב אותך'. היה ברור לך שתלך לקרבי והלכת לשריון כמו אבא. מהר מאוד הבנת שבחרת את הדבר הנכון. ב-7 באוקטובר ארזת תיק, ואני הקפצתי אותך להסעה. אני זוכר שנפרדנו, אמרתי לך שתהיו חזקים ותשמור על עצמך. האמנת בעשייה שקטה וצנועה, תמיד דיברת על פקודיך בגאווה. דרשת הרבה, היית קשוח ואהבת אותם. הלכת מוקדם מדי, לעד תישאר חלק ממני. אוהב אותך".
דודתו, שרון, סיפרה שתמיד שאלה אותו מה עושים בעזה ואיך אוכלים, שותים ומתקלחים שם, והוא ענה לה בפשטות כי "אנחנו עושים מה שרוצים". בסיום ההספד שלה, היא קראה לאחדות בין כל חלקי העם.
חבריו של עידו סיפרו על חבר אוהב ודואג שתמיד חשב על האחר, שדאג לעלות חיוך על הפרצוף של כולם ובעיקר היה אדם טוב. במהלך ההלוויה הושמעה הקלטה של קולות הקשר של הפלוגה, שבה הספידו אותו.
אביו של מ"פ הפלוגה של עידו, שלא יכול היה להגיע להלוויה, ספד במקומו: "בצהרי יום שישי הוקפצה הפלוגה לסייע לכח מיוחד שביצע מארב בעומק האויב והותקל. עידו והפלוגה נלחמו בקרב הרואי. עידו הוביל את הכוח כטנק מוביל תחת אש, במסירות, ברעות שריונאים ובחתירה למגע שאין שני לה, תוך ידיעה שבשטח יש חיילים שהוא לא הכיר אך ידע שהם פצועים וזקוקים לתגבורת וחילוץ. עידו, מפקד נערץ וחבר אהוב, מוביל, אם הייתי יודעת הייתי מחבקת אותך יותר. - חתר לחילוץ כוח מיוחד שנפגע. הוא פעל באומץ ובגבורה.
"עידו, אהוב ונאהב, משימתי, בוגר, חרוץ, חותר למגע, יפה תואר ותמיד חן ונעימות נסוכה על פניו עם הבריות. עידו גידל וחינך את פקודיו לרעות, למקצועיות, לאומץ ולהובלה. עידו, לוחם מיוחד שסחף את פקודיו בחתירה למקצועיות, יסודיות ובנעם הבריות. עידו לחם במשך תקופה מאוד ארוכה בעזה, בהיתקלויות רבות והוביל להצלחות רבות. עידו, חברי ופקודי האהוב. תחסר לי כל כך".
בסיום ההספד, סיפר אביו של המ"פ כי עידו הומלץ לקבל מצטיין נשיא ביום העצמאות הקרוב. כך כתב המ"פ בבקשה: "לרגל יום העצמאות ה-77 למדינת ישראל, ברצוני להמליץ על סג"מ עידו וולך למועמדות למצטיין נשיא המדינה. עידו החל את דרכו הצבאית בגדוד 9 פלוגת להב, כלוחם תחתיי בהיותי מפקד מחלקה, והצטרף לצוותי כתותחן בקו עזה למשך ארבעה חודשים מאתגרים במיוחד בהגנה על העוטף. מאז 7 באוקטובר עידו נלחם במשך שנה כלוחם מצטיין, אחד החותר למגע, תוך שירות בקודש ומתוך אהבה לסובביו ורעות שריונאים. בשל ערכים אלה, הצענו לו לצאת לקורס מפקדי טנקים. אותם ערכים שהובילו אותו לקורס קצינים, בהמלצת מפקדיו.
"בחודש נובמבר האחרון נסגר המעגל ועידו הצטרף אליי להקמת פלוגה חדשה בגדוד 46: פלוגה ד' - דינגו. עידו לקח יוזמות, הניע את פקודיו ומביא את המסגרת שלו להישגים גדולים. נלחם כאריה ומחסל מחבלים גם כשקשה ומאתגר. בהיתקלויות רבות אותן הוביל, יצא עידו כשידו על העליונה. באחת הפעמים, כשהטנק שלו קיבל נ"ט שחדר דרך המנוע ולצערנו נפגע נהג הטנק יוחאי, עידו הניע פינוי מיידי תוך גבורה ואומץ רב - שהצילו את חייו של יוחאי. כמפקד, אני חושב שאין ראוי ממנו לקבל את אות הצטיינות הנשיא".
"ג׳ינג׳י מתוק שלעולם יישאר בן 26"
רס"ר במיל' אסף כפרי, בן 26 מבית חשמונאי, לוחם שריון בגדוד 79 בחטיבת "המחץ" (14), נפל ביום חמישי בקרב בצפון רצועת עזה. חוליית מחבלים מבית חאנון ירתה טיל נ"ט וביצעה ירי צליפה לעבר כוח צה"ל במוצב 39. הכוח נפגע בעיקר מהצליפה, וכתוצאה מכך נהרג אסף. רס״ר כפרי, הוא דור רביעי לשואה - ונפל בקרב בזמן שסבתא רבתא שלו, שורדת השואה מגדה ברץ (96), הייתה אורחת הכבוד בטקס בברגן בלזן, אותו שרדה.
הלווייתו של רס"ר אסף כפרי ז"ל
בכניסה לחלקה הצבאית בבית העלמין בקיבוץ גזר, לוחמי גדוד 79 של השריון שהגיעו מהקרבות בעזה, תלו שלט, שעליו תמונתו של חברם עם המשפט שהותיר אחריו: ״זה התור שלי, זה התור של הדור שלנו לתת מעצמנו ולשמור על המדינה", וכתבו: "אוהבים אותך - לנצח תישאר בליבנו". כפרי הותיר אחריו הורים, חגי ויפעת, ושלושה אחים צעירים ממנו, יואב, איתי ועידן ואת בת זוגו ליהי.
יפעת, אימו של רס"ר כפרי, נפרדה: "אספי, בכורי, נשמת אפי, הוויקינגי הכי רך ומתוק. איך אפשר לסכם 26 שנות עונג? ילד ערכי עם אהבה לעולם ורגישות. חיבקת את החסרונות שלך, היה לך חשוב ליהנות, להגשים חלומות. הצלחת לגעת בהרבה אנשים שליוו אותך כל השנים. היית סוג של פרטנר, ילד שהבין את העולם באינטליגנציה יוצאת דופן. ראית בכל דבר את היופי, בטבע, בשקיעות, באנשים ובבעלי חיים. לאחים שלך אתה מודל לחיקוי. אתה ידעת להיות אח אוהב מכוון ומשחרר לבחירה עצמית".
היא סיפרה: "בטיול המשפחתי האחרון לפני המלחמה, הסתכלנו עליכם מהצד, על הביחד שלכם. דאגת לבקר סבים וסבתות והייתה לך חברות עמוקה עם בני הדודים. מגנטת אליך אנשים שמציפים את ביתנו לספר עליך, החברים לגדוד באו לספר לנו מי זה כפרי, עם חבר כמוך יוצאים למלחמות. בשנה האחרונה מצאת את אהובת ליבך, ליהי שלך עכשיו היא ליהי שלנו. תודה על הזכות להיות אמא שלך. המסע הולך לבחון את החוסן, האופטימיות והתקווה בלב המרוסק. מבטיחה לשמור על מה שהיה חשוב לך, אהבה ואחדות המשפחה. תהיה בליבי עד יום מותי".
חגי, אביו, ספד לו: "ילד גיבור. ב-26 שנות חיים ראיתי איך אתה מתפתח מילד לאיש מלא נתינה ואהבה. איש של אנשים, מלא נאיביות. בשיחתנו האחרונה ביום רביעי ידעת לקרוא אותי ולהוריד ממני דאגות. אותה שיחה לא דמיינתי שילד כמוך יחטוף כדור צלף וביום ראשון תגיע הביתה, אבל בתוך ארון. כולי תקווה שהמחיר לא יהיה לחינם, שייעצרו המחלוקות בעם, שיתמלאו בכבוד הדדי ואהבת חינם כפי שאתה היית. נוח על משכבך בשלום, תמשיך להזכיר לנו מה חשוב ומה לא".
ליהי, בת זוגו של רס"ר כפרי, נפרדה בכאב: "אספי שלי, היום היינו אמורים להיפגש לא חשבתי שניפגש פה. כשהיית שם היית חסר לי, מעכשיו זה לתמיד. לימדת אותי איך זה לאהוב. חלמנו לטוס לתאילנד, לדירה עם מרפסת, לאיטליה לטיול על אופנוע, ללילה בכינרת ולקחת את הילדים. הכי חשוב שיהיו ג׳ינג׳ים ושתבנה לנו בית, היו להם גם שמות. אספי חשבתי שיש לך פטור, כי יפעת וחגי שילמו את המחיר במלחמה הארורה הזאת".
הסבתא רוחלה ספדה. "סופי, נכדי האהוב, אני עומדת פה ולא מאמינה. עשית לי חור בלב. תמיד אמרת לי אין מספיק חיילים. נסענו לגרמניה עם סבתא רבתא שלך, שהגיעה לגרמניה לטקס כמנצחת עם המשפחה שלה. שם התבשרנו שצלף פגע בליבך ונהרגת. שמעתי שעמדת להציע לליהי נישואים אחרי המילואים".
יואב, איתי ועידן ספדו לאחיהם הבכור. "איך ממשיכים בחיים בלעדיך? כועס ועצבני על חוויות שלא נזכה להגשים. אתה צנוע ושקט, רצית ארבעה בנים זכרי,ם בית קטן עם ליהי וכלב. לא תזכה להיות האבא המושלם. היית אח בכור דואג ומתעניין. זכינו להכיר מלאך ששלח לנו אלוהים, ג׳ינג׳י אח שאוהב תמיד״.
מפקד החטיבה, אלוף-משנה טל אלקובי, ספד לכפרי: "אסף לוחם אמיץ, לוחם של החטיבה, שרצה להגן על הביטחון ולהעניק שקט למדינת ישראל. בקרב הזה כמו לאורך כל הדרך אסף היה בחזית. הוא פעל בקור רוח, במסירות במקצועיות. הוא לא רק לוחם בטנק אלא גם בלבבות של כולם. אסף היית יותר חבר, היית נשמה גדולה, אדם שידע לתת את כל כולו למען אחר, למען הצוות ולמען המולדת שכל כך אהבת".
הוא הוסיף: "ביום חמישי כאשר קיבלתי את הבשורה המרה על נפילתך בקרב, רצו לי המון זיכרונות. הצטרפת אליי כנהג הטנק כבר בתמרון הראשון של החטיבה ומהר מאוד הבנתי שיש לי על מי לסמוך. ג'ינג'י קטן אבל בנוי כמו סלע עם שקט פנימי חד וברור . היית באמת נהג יוצא דופן, שידע לחשוב, שמקבל החלטות במהירות".
הדוד רונן אמר: ״הלב נשרף לדבר עליך בלשון עבר. היית השמש במשפחה שלנו, הארת עלינו בטוב ליבך. כבר שנה וחצי רצוף במילואים, דאגנו פחות, חשבנו שהתמרון הסתיים. בליל הסדר שלחת תמונה עם האוכל בצלחת פלסטיק. קראנו לך התינוק של במבה. השירות הקשוח בשריון השריש את האהבה שלך לטבע. בוכים על ילד ג׳ינג׳י מתוק שלעולם יישאר בן 26״.
"במעשיו המחיש מהי מסירות נפש"
בבית העלמין "משואות יצחק", הובא למנוחות לוחם הימ"ס, סמל-ראשון נטע יצחק כהנא, שנפל במהלך פעילות מבצעית מיוחדת של יחידת המסתערבים של מג"ב דרום שבה שירת. בהלוויה השתתפו מפכ״ל המשטרה, רב-ניצב דני לוי, מפקד משמר הגבול ניצב בריק יצחק ומפקדים נוספים.
הלווייתו של סמ״ר נטע יצחק כהנא ז״ל
כהנא, בן 19 בנופלו ממושב איתן, התגייס לשירות חובה בצה״ל בדצמבר 23' לחטיבת גבעתי, משם עבר לקורס צוללות שבמהלכו הועבר למשמר הגבול שם שובץ לקורס ימ״ס. בדצמבר 24' הוא סיים בהצלחה את קורס המסתערבים ושובץ ביחידת המסתערבים. הוא הותיר אחריו זוג הורים וחמישה אחים.
המפכ"ל ספד לו: "נטע יצחק, זכרונו לברכה, בחר לשרת כלוחם, מתוך תחושת שליחות ואהבה למולדת. כמו רבים מחבריו, הוא היה מודע לסכנות הכרוכות בתפקידו, אך לא נרתע. הוא עמד איתן מול כל אתגר, בעיניים פקוחות ובאומץ לב. במעשיו, המחיש לכולנו מהי שליחות אמיתית ומהי מסירות נפש. מפקדיו וחבריו, מספרים על לוחם מסור, בעל מוטיבציה גבוהה, אשר בלט בנחישותו, וחתר למצוינות בכל משימה ותפקיד. לוחם אשר תמיד היה נכון להושיט יד לחבריו".
הוא הוסיף כי "בימים קשים אלו, בעיצומה של מלחמה מול אויב אכזר, אנו עדים למחיר הכבד שלוחמינו משלמים, כדי להביס את אויבנו, ולהגן על כולנו. ביום קשה זה, אנו מתאבלים על אובדן עצום, ומחויבים להמשיך את דרכו של נטע יצחק, לשמור ולהגן על מדינתנו, ולעמוד זקופים מול כל איום. נטע יצחק, בשמה של משפחת משטרת ישראל, בשמה של אומה אסירת תודה – אנו מצדיעים לך".
מפקד משמר הגבול ספד גם הוא. "המחיר לחיות כאן כעם חופשי בארצנו הוא כבד מנשוא. טובי בנינו יוצאים אל הקרב ומוכנים למסור את חייהם למען העם ולמען המולדת. טרם כניסת השבת האחרונה, בעודנו ממתינים לכוחות שיצאו מפעילות ברצועה, התבשרנו על ההיתקלות הקשה ועל הקרב העיקש שניהלו לוחמינו בסופם נהרג לוחם היחידה נטע יצחק כהנא זכרו לברכה.
"נטע היה לוחם אמיץ, מהמשובחים שבבנינו וכשמו שורשיו וערכיו היו נטועים חזק באדמה הזו. נטע יצחק, שמך מספר רבות על המשפחה בה צמחת, גדלת והתחנכת ועל מורשת אבותינו שנשאת עימך בדרך הקצרה אך הארוכה והמלאה שעשית בחייך על אף שטרם מלאו לך עשרים. חדור מטרה וחמוש ברוח לחימה ובחתירה בלתי מתפשרת לניצחון, יצאת עם מפקדיך וחבריך לצוות להשלים את המשימה שהוטלה עליכם.
"נלחמת עד הסוף, בקרב הרואי, בתנאים קשים ומורכבים ולא ויתרת עד הרגע האחרון, עד טיפת דמך האחרונה. כשם שמפקדיך וחבריך עמדו לצידך ואיתך בכל משימה, הם ניצבים כאן כולם אחד אחד, לידך מלווים אותך בדרכך האחרונה. איתך באש ובמים. בחיים ולצערנו, גם במותך".
