שורד השבי עמרי מירן, חזר לביתו כבר לפני שבוע. כעת הוא מתאקלם ומתרגל לשמוע שוב את המילה "אבא" - וחוזר לחיים שלפני השבי לאט לאט. הוא יודע שלפניו עוד מסע שיקום ארוך, ובמסר ראשון מאז חזרתו מהשבי אמר: "חזרתי לארץ, לחיים, וגיליתי שכולם מכירים אותי. אני אמנם לא מכיר כל אחת ואחד מכם אבל ראיתי אתכם, קיבלתי הצצות שונות למאבק שניהלתם עבורי ועבור יתר החטופים".
"ראיתי אתכם עומדים שבוע אחר שבוע בכיכר, בצמתים, בכל הארץ, ועל כך עם ישראל - תודה ענקית. תודה רבה, אין לי מילים לתאר עד כמה אני אוהב אתכם, ומעריך אתכם על כך שלא ויתרתם עלינו".
עמרי מירן: "הדברים הפשוטים שדמייני הפכו למציאות"
הוא שיתף כי במהלך 738 הימים בשבי, מה שהחזיק אותו היא "לדמיין את הדברים הכי פשוטים בחיים". "את הרגעים עם בנותיי, לשחק איתן, לטפל בהן, לנשום אותן. בזכותכם זה הפך למציאות, קיבלתי את אשתי ובנותיי בחזרה, וחזרנו להיות משפחה שלמה", אמר בסרטון שפרסם.
"אני מעוניין להודות תודה ענקית ללוחמי צה"ל בסדיר ובמילואים וליתר הלוחמים בכוחות הביטחון, למרות הכאב והטרגדיה הנוראית אני גאה בצבא שלנו, בלוחמיו ובמפקדיו. אני מתכוון לעשות כל שביכולתי, כדי להשלים את המשימה - עד השבתו של החטוף האחרון. מניסיוני אסור שאף משפחה תמשיך לחיות באי ודאות שכזה. ושוב תודה ענקית, אני בבית החצי זמני שלנו בכרמים חופשי ונושם אוויר עם משפחתי האהובה. מודע לכך שהדרך עוד ארוכה לשיקום, בנייה מחדש והבראה, ויחד עם זאת יודע שיהיה טוב, טוב מאוד".
עמרי מירן נחטף מביתו בקיבוץ נחל עוז לעיני אשתו לישי ובנותיו עלמא ורוני – שהיו בנות שנתיים ושנה במועד החטיפה. חמישה מחבלים ונער, תומר ערבה-אליעז שנלקח על-ידי המחבלים באיומים, נכנסו לבית משפחת מירן - והובילו את עמרי, אשתו וילדיו לבית של השכנים, משפחת עידן. לאחר מכן הם לקחו משם את כל הגברים באיומים.
עמרי עבר 23 מקומות במהלך תקופת השבי, והוחזק גם במנהרות וגם מעל הקרקע, ובין השאר היה כבול באזיקים לכלוב. קצת אחרי החטיפה, ובמשך שלושה שבועות, הוא היה כפות. לדבריו, בתקופה הראשונה הם היו חמישה חטופים בכלוב של 1.80 על 1.60 מטר, כפופים ובלי יכולת לעמוד. לאט לאט התחילו להוציא משם חטופים עד שהוא נשאר שם עם עוד חטוף אחד. הוא סיפר כי המחבלים היו שמים את את הקלצ'ניקובים ליד החטופים, ועברה בראשו המחשבה להשתמש בנשק ולנסות לברוח, אבל הוא ידע שזה לא יעזור לו והוא לא יצליח להימלט. לעתים הצליח להאזין לתקשורת הערבית.
הנאום המרגש של אלון - ותמונות הניצחון שלו
מי שהצטרף לשורדי השבי שחוזרים לביתם רק היום הוא אלון אהל, שהגיע בצהריים סוף סוף ליישוב לבון שבמועצה האזורית משגב בגליל המערבי, לאחר ששוחרר הבוקר מבית החולים בילינסון שבו התאשפז. עם הגעתו למשגב, התקבל אלון באהבה מצד התושבים שהמתינו לו בצומת עם דגלי ישראל. מחויך ונרגש, הוא אמר: "מפה עולים למעלה, ממשיכים קדימה, ותודה רבה לעם ישראל. אהבה מטורפת - זה לא מובן מאליו".
כשנשאל מתי יחזור לנגן בפסנתר, השיב: "לאט לאט, עובדים על זה". אלון ביקש לדבר עם התושבים ונשא מולם נאום מרגש: "חשוב לי להגיד לכולכם תודה עצומה, ענקית, על התמיכה במשפחה. זה כל כך לא מובן מאליו. אני הייתי שם עמוק מתחת לאדמה, לא שמעתי, אבל כשיצאתי סיפרו לי דברים מדהימים. זו סיטואציה לא פשוטה עבור המשפחה, ואנחנו חזקים. מתקדמים רק קדימה, מסתכלים רק למעלה".
משפחת אהל בארוחה משפחתית ראשונה בלבון
(צילום: פרו אסטרטגיה)
לתשואות כפיים מצד התושבים, הוסיף: "תודה עצומה לכם שליוויתם והייתם כל רגע ורגע עם המשפחה שלי. חשוב לי להגיד שגם כל האהבה הזו, הגיעה גם 50 מטר מתחת לאדמה בעזה, הרגשתי את זה בכל רגע ורגע. זה היה מטורף, וכיף גדול לחזור כולם ביחד, אחדות".
לפני צאתו מבית החולים, פרסם בילינסון סרטון של אלון לצד הוריו קובי ועידית. אלון נראה חבוש בעינו, זכר לפציעה מ-7/10 שלא טופלה כהלכה בשבי - וטופלה בימים האחרונים בבילינסון. הוא הודה לציבור על התמיכה והמאמצים לשחרורו: "תודה רבה לכל עם ישראל שתמך במשפחה שלי ועשה הכול כדי להוציא אותי הביתה. עכשיו אני חוזר לבית שלי בצפון, להתחיל תהליך של שיקום ובנייה עצמית כדי שאוכל להמשיך בחיים שלי ולכבוש את כל המטרות שלי. חשוב לי לומר לכם תודה רבה שעמדתם לצד ההורים שלי ועשיתם הכול כדי להחזיר אותי. זה לא מובן מאליו, וזה מדהים".
הנאום המרגש של אלון אהל
(צילום: שרון צור)
בשבוע שעבר, במהלך אשפוזו בבילינסון, שיתפה משפחתו תמונה של אלון מנגן בפסנתר בבית החולים, רגע שהפך לסמל לשובו לחיים. "עבור אלון, הפסנתר הוא לא רק כלי נגינה - הוא עולם ומלואו", כתבה המשפחה. "בין מגע הקלידים לצלילים, בין שקט לריפוי - המוזיקה שוב נשמעת ופועמת, בדיוק כמו הרוח שלא נשברה".
אהל, פסנתרן ומוזיקאי מחונן בן 24, נחטף ממסיבת הנובה ברעים ב-7 באוקטובר והוחזק בשבי במשך יותר משנתיים. במהלך רוב התקופה הוא שהה באותה מנהרה בעומק הרצועה, עד שהועבר כחודש וחצי לפני שחרורו למנהרה אחרת במרכז עזה, שם שימש מגן אנושי. חבריו לשבי, אלי שרעבי ואלי-ה כהן, סיפרו כי גם בתנאים הקשים ביותר "אלון היה מנגן לעצמו בראש, שומע את התווים".
הלילה הראשון של מתן בבית
שורדי השבי מתרגלים למציאות החדשה - ובמשפט אחד בפוסט שכתבה תיארה אימו של מתן אנגרסט את ההבדל העצום בין הגיהינום בעזה, לחיים בחיק המשפחה. "מתן בבית, מתן ישן לילה ראשון במיטה שלו ועוד מעכל את המעבר החד מלהיות כל כך שנוא בשבי לאהבה העצומה שהוא מקבל מהרגע שהשתחרר", כתבה ברשת החברתית X.
היא התייחסה לחגיגות חזרתו בקריית ביאליק: "קבלת הפנים המרגשת אתמול נתנה לו כוחות להתמודד עם המשא הכבד איתו חזר. סליחה שאנחנו לא מספיקים להגיב ולומר תודה בזמן אמת לכמות המחוות וההודעות שממשיכות לזרום גם עכשיו, לילדים המתוקים שמגיעים אלינו עד פתח הבית. מתן יתאקלם עוד קצת ויפגוש את כולם. הוא רוצה להכיר ולהוקיר תודה לכל מי שחיכה לו. זה ייקח קצת זמן ובינתיים הוא זקוק לפרטיות בתוך הבית".
היא שיתפה תמונה משפחתית משותפת, לקראת ארוחת שישי ראשונה בהרכב מלא מזה שנתיים: "אנחנו מתרגשים לקראתה. מחר אנאם בכיכר, כי חייבים להחזיר את כולם. כדי שמתן יקבל את איתי חן חזרה, כדי שהמדינה תקבל את כל אזרחיה בחזרה - ונוכל להשתקם יחד".
