בבוקר שבו נפלו השמיים, קולו של רס"ן רועי צ'אפל ז"ל היה כמו אי של יציבות. בתוך הכאוס הנורא, תחת גשם בלתי פוסק של רקטות ופצמ"רים, כשנחילי מפלצות-האדם שעטו אל יישובי הנגב המערבי בשיירות של טנדרים ואופנועים - גילם מפקד פלוגת העורב של סיירת נח"ל ברשת הקשר הפלוגתית את המושג החמקמק שנקרא "רוח המפקד".
כמה חודשים אחרי פרוץ המלחמה קיבלה אמו של רועי, אורית צוק, את הקלטות הקשר של בנה. "אני כבר יודעת לדקלם בעל-פה את הפקודות שהוא נתן", שיתפה בריאיון ל-ynet. בשעה 6:37, בקול בוטח וסמכותי, נשמע רועי פוקד על צוות הטנק הבודד שהיה באותו בוקר בגזרתו: "4 כאן קודקוד. קבל, יש לנו חדירה של חמושים. מה שאתה מזהה, אתה רשאי (לבצע ירי - י"ק). אנחנו באירוע מורכב בכלל הגימל (גזרה - י"ק). אתה מושא ההתקפה, לא אף אחד אחר".
קרב הגבורה של הטנק ב-7/10
(צילום: דובר צה"ל)

קולות הקשר מהקרב הקשה
(צילום: דובר צה"ל)
9 צפייה בגלריה
צוות הקרב של "הטנק של ביטון" ב-7/10 שמנע אסון גדול יותר בניר יצחק
צוות הקרב של "הטנק של ביטון" ב-7/10 שמנע אסון גדול יותר בניר יצחק
עלילות הטנק עוד ייחרטו בספרי ההיסטוריה. הצוות של ע'
(צילום: דובר צה"ל)
9 צפייה בגלריה
רס"ן רועי צ'אפל
רס"ן רועי צ'אפל
"ידענו שצריך להמשיך להילחם. כמו שרועי הנחה אותנו". רס"ן צ'אפל ז"ל
(צילום: דובר צה"ל)
33 דקות אחרי אותה קריאה בקשר, בשעה 7:10, מ"פ העורב כבר לא היה בין החיים. "הקשר שלו, שנפצע קשה, לקח את מכשיר הקשר ודיווח: 'קודקוד נפל'", שחזר סגן ע', אז מפקד מחלקת טנקים בפלוגת וולקן של גדוד 77, וכיום חניך בקורס מפקדי פלוגות. "אתה אומר לעצמך, 'שמעתי נכון עכשיו או לא?'. כולנו בטנק שמענו שרועי נפל, אבל אף אחד לא דיבר על זה. לא נתנו לזה להשפיע עלינו כי ידענו שאנחנו צריכים להמשיך ולהילחם. כמו שרועי הנחה אותנו".
באותה שעה בדיוק, ב-7:10, בביתה שבזכרון יעקב התעוררה אורית בבעתה. "עוד לא ידעתי על מתקפת הפתע של חמאס, אבל הייתה לי תחושה שקרה משהו לרועי", סיפרה. "לקחתי את הטלפון, ראיתי את הכותרות וידעתי - רועי איננו".
המחלקה של סגן ע', ובה שלושה טנקים, הייתה כפופה לפלוגת העורב של רועי, שתפסה קו בגזרת הקיבוצים סופה, חולית וניר יצחק שבדרום העוטף. רק צוות טנק אחד, בפיקודו של ע', נשאר בכוננות בשמחת תורה. השאר יצאו הביתה. גם סגל הפיקוד של סיירת הנח"ל היה בהרכב מצומצם. כמה עשרות לוחמי העורב שישבו במוצב סופה, מחלקת המרגמות מגדוד 50 והטנק שעלילותיו עוד יחרתו בדפי ההיסטוריה – בכוחות הדלים האלה ניסו רועי ופקודיו לבלום את גלי מחבלי הנוחבה שפשטו על העוטף בבוקר השבת השחורה.
בשעות הראשונות למתקפת חמאס נמחקה שרשרת הפיקוד כולה: רועי המ"פ וסגן מפקד הסיירת, רס"ן עידו ישראל שני ז"ל, נפלו בקרבות הבלימה. מפקד הסיירת, סא"ל יהונתן צור (ברנש) ז"ל, ומפקד חטיבת הנח"ל, אל"מ יהונתן שטיינברג ז״ל, נפלו בהיתקלויות עם מחבלים בדרכם אל זירת הקרבות. מפקד החטיבה הדרומית, אל"מ אסף חממי ז"ל, נפל בקיבוץ נירים וגופתו נחטפה לעזה. וכך, סגן ע' מצא את עצמו לבד, ללא מפקד שיוכל להתייעץ איתו ולקבל ממנו הנחיות, ללא כוחות תגבור – אלה הגיעו רק בצהריים - אבל עם צוות לוחמים שיכול היה לסמוך עליהם בעיניים עצומות.
9 צפייה בגלריה
צוות הקרב של "הטנק של ביטון" ב-7/10 שמנע אסון גדול יותר בניר יצחק
צוות הקרב של "הטנק של ביטון" ב-7/10 שמנע אסון גדול יותר בניר יצחק
שלושה עדיין משרתים, אחד כבר השתחרר. צוות הטנק
(צילום: דובר צה"ל)
פגשתי את הלוחמים השבוע על גדר הגבול סמוך למוצב סופה, במקום שבו נלחמו במשך שלוש שעות וחצי, בעודם סופגים טילי נ"ט ומתקפות של רחפני נפץ, עולים לעמדה כדי לשחרר פגז ויורדים במהירות, וחוזר חלילה. הם ירו 38 פגזים ואלפי כדורי מקלע, עד שתחמושתם כמעט ואזלה. את התוצאות ראו בעיניים: צוות הטנק הזה חיסל יותר ממאה מחבלים בשעות הראשונות ללחימה, ורבים אחרים עשו אחורה פנה ושבו לרצועה עוד בטרם חצו את גדר הגבול. אולי חשבו שניצבת מולם פלוגת טנקים שלמה.
שלושה מלוחמי הצוות הטנק עדיין בשירות סדיר: סגן ע' מאשדוד, המפקד; סמ"ר ב' ממטולה, נהג הטנק; וסמ"ר נ' מתל-אביב, התותחן. סמ"ר (במיל') א', הטען, בן מושב תפרח שליד אופקים, השתחרר לפני כשנה והגיע למפגש על אזרחי. מדי פעם נשמעים רעמי פיצוצים – תקיפות של חיל האוויר וירי ארטילרי. "הופה, יפה!", אומר א' הטען למשמע אחד מהם.
בבוקר 7 באוקטובר הם ישבו במוצב סופה, כמה מאות מטרים מכאן. "היינו כבר שלושה חודשים בקו, מכירים את השטח, מכירים את התרגולות, כל אחד ידע את התפקיד שלו בצורה הכי טובה", סיפר סגן ע'. "ב-5:30 בבוקר כבר היינו במשטח הטנקים לכוננות עם שחר. ישבנו באיזו זולה קטנה שהייתה לנו ופתאום שמענו שריקות של טילים ונפילות ממש מעל הראש שלנו. תוך שניות נכנסנו לטנק והתחלנו לנסוע לכאן, לעמדה שעל התל הזה מולנו".
9 צפייה בגלריה
צוות הקרב של "הטנק של ביטון" ב-7/10 שמנע אסון גדול יותר בניר יצחק
צוות הקרב של "הטנק של ביטון" ב-7/10 שמנע אסון גדול יותר בניר יצחק
"לכל שבת יש מוצאי שבת". הטנק בפעולה
(צילום: דובר צה"ל)
שלוש דקות נמשכה הנסיעה, אך היא הרגישה כמו נצח. "נסענו דרך ציר הרק"מ (דרך המיועדת לטנקים ולנגמ"שים – י"ק) למרות שהוא מלא בורות", שחזר ב' הנהג. "נסעתי מהר, הדבקתי את דוושת הגז לרצפה, לחבר'ה מאחורה נדפק הראש בצריח, אבל אני עדיין בראש שאם אני עולה על הכביש וגורם לו נזק, המ"פ הורג אותי. טילים-טילים, אבל לא נגזים. לכל שבת יש מוצאי שבת".

נורה פגז ראשון: "התרגשתי כאילו שלחנו טיל לירח"

כשהיו בדרכם לגדר הם עדיין לא ידעו שהירי הכבד מעזה הוא רק פעולת הסחה לקראת המתקפה הקרקעית הגדולה. "אנחנו עדיין בראש של להגיע לעמדה, לתת שני פגזי הרתעה, ולחזור", אמר נ' התותחן. ברגע שיצאו מהמוצב, ע' הורה לסגור מדפים. "זה מה שהציל אותנו", ציין ב' הנהג. "האטתי כדי שיוכלו לטעון פגז, ושתי שניות אחר כך ראיתי פיצוץ, כמה מטרים לפני הטנק".
סגן ע' אמר: "זה היה רחפן עם ראש נפץ. הם כיוונו אותו כדי שיתפוצץ על הטנק, אבל בגלל שהאטנו הוא פגע לפנינו, על הקרקע". ב' הוסיף: "היה גם רחפן שהטיל רימון ממש לתוך כיפת המפקד שהייתה סגורה. אני חושב מה היה קורה אם הרימון היה נכנס לצריח. ועוד שני רימונים, אחד בסל צריח ואחד מאחורי המדף של הטען". ע': "היה גם טיל נ"ט שמערכת מעיל הרוח יירטה".
כל האירוע הקשה הזה לא מנע מהם להגיע בשיא המהירות לעמדה ולשחרר פגז ראשון לעבר עמדה של חמאס שהופיעה בבנק המטרות, והייתה כנראה ריקה מאדם. "זה הפגז הראשון שירינו בלחימה אמיתית", סיפר נ' התותחן., וב' הנהג תיאר: "התרגשתי כאילו שלחנו עכשיו טיל לירח".
"ואז", המשיך סגן ע', "צ'אפל זכרונו לברכה אומר לי בקשר: 'תעלה לעמדה, תגיד לי מה אתה רואה, ואני אגיד לך רשאי או לא רשאי להשמיד. התחלנו לסרוק ימינה ושמאלה לאורך הגדר, ופתאום זיהינו טנדר לבן במרחק 800 מטר מאיתנו, שנכנס בגדר הלוך ושוב, כנראה כדי לפרוץ אותה. נ' הגדיל את הכוונת, ראה את הטנדר, ירה - ופגע בו".
9 צפייה בגלריה
כוחות צה"ל בכניסה לעזה
כוחות צה"ל בכניסה לעזה
"אף מחבל לא עבר את הקו. כל מי שראינו - מת". טנק צה"לי, ארכיון
(צילום: Jack GUEZ / AFP)
נ' התותחן: "פוצצתי את הטנדר, הזזתי את התותח קצת שמאלה, ופתאום אני רואה שיירה של איזה ארבעה טנדרים ומאחוריהם אופנועים וגם אנשים שמתקדמים בריצה. קלטתי מיד שאלה מחבלים באורגינל".
ב' הנהג: "בשלב הזה, שנהרו לעברנו עשרות מחבלים, והתחלנו לחטוף נ"ט, הבנו שאין לנו זמן להיות יותר מדי זמן על העמדה. ואז התפקיד שלי כנהג הוא לדאוג שהטנק יהיה חשוף כמה שפחות זמן. עצרתי באמצע העלייה לתל, הם טענו פגז, הכינו הכול, ואז הייתה לנו שנייה אחת לעלות, לשחרר פגז, ולרדת. נשארת יותר משנייה - חטפת. וחטפנו".
לדבריו, "הייתה לי פגיעה ישירה של נ"ט במנוע ומאותו רגע הייתי צריך לעבור להילוכי חירום. וככה, שלוש שעות וחצי: עולה לעמדה, פגז, יורד, עולה, פגז, יורד, עולה. אין רגע של מנוחה. א' טוען פגזים בטירוף, נ' יורה ו-ע' מפקד על הלחימה. נכנסנו לטנק ארבעה אנשים והפכנו להיות כמו בנאדם אחד".
ע': "כשהנ"ט פגע בטנק, התחיל לצאת עשן בתוך הצריח. א' ואני הסתכלנו אחד על השני במבט של 'סבבה, אני חי, אתה חי, ממשיכים'. עלינו שוב לעמדה, ראינו נחיל נוסף של מחבלים וביצענו עליו ירי. מהשנייה שעלינו לעמדה פה, אף מחבל לא עבר את הקו. כל מי שראינו - מת".
9 צפייה בגלריה
הרס בקיבוץ חולית
הרס בקיבוץ חולית
לעזוב את הגדר - או להמשיך בקרבות הבלימה? ההרס בקיבוץ חולית
(צילום: שיר אזולאי)
9 צפייה בגלריה
הרס בקיבוץ חולית
הרס בקיבוץ חולית
"אותם קולות שנשמעו בקשר לפני 50 שנה"
(צילום: שיר אזולאי)
הצוות של סגן ע' הצליח בשעות הראשונות של הקרב לבלום את נחילי המחבלים בגזרתו, אבל מחבלים שנכנסו מגזרות אחרות הצליחו בכל זאת להגיע לקיבוצי האזור. התוצאות היו קשות: בקיבוץ חולית נרצחו 13 תושבים, בניר יצחק נרצחו שבעה ועוד ארבעה נחטפו, ובסופה נרצחו שלושה. ועדיין, פלוגת העורב של רועי צ'אפל וצוות הטנק של ע' הצליחו למנוע טבח בממדים של בארי, כפר עזה וניר עוז.
בשלב מסוים מבינים אנשי צוות הטנק מרשת הקשר שהמחבלים הגיעו גם למוצב סופה והשתלטו עליו. לוחמי העורב, שנותרו ללא מ"פ אחרי נפילתו של צ'אפל, מצאו את עצמם נצורים בחדר האוכל, ששימש גם כמרחב מוגן, מוקפים בכ-60 מחבלי נוחבה חמושים.
סגן ע' היה אז בדילמה: האם לעזוב את הגדר ולחוש לעזרת חבריו שמצבם נואש, או להמשיך בקרב הבלימה? אלא שבדיוק אז, סיפר ע' המפקד, הייתה הפוגה - ושיירות המחבלים חדלו מלהגיע. אחרי התייעצות עם צוות הטנק, החליט לחזור למוצב שנכבש.
"ירדנו מהתל", תיאר ב' הנהג, "מיסוך עשן של הטנק, ונסעתי דרך השדות, רואה את כל הצינורות השקייה עפים. ביקשתי בלב סליחה מהחקלאי שזה השדה שלו. הגענו למוצב, טנדרים לבנים חונים בכניסה, גוש של אופנועים בש"ג, ושמעתי את החמ"ליסט מתוך המוצב בוכה בקשר: 'הם פה בחוץ, אין לנו כלום, תעזרו לנו'". אותם קולות שנשמעו ברשתות הקשר 50 שנה קודם לכן, ב-6 באוקטובר 1973.
לוחמי שייטת 13 משתלטים על מוצב סופה
(צילום: דובר צה"ל)

9 צפייה בגלריה
לוחמים שייטת 13 קרב על מוצב סופה עוטף עזה
לוחמים שייטת 13 קרב על מוצב סופה עוטף עזה
"הם אמרו לי: 'לא משנה מה, אתם ראשונים'". לוחמי שייטת 13
(צילום: דובר צה"ל)
"מבחינתנו זה אירוע בני ערובה", אמר ב' הנהג. "הם היו כלואים בחדר אוכל, ומי שיוצא מת. ובסוף אני טנק. אני לא יודע איפה כל אחד נמצא. אני לא רוצה לירות על חדר ובסוף יתברר שחבר שלי שם. הבנו שהטנדרים בחוץ מחכים להם כדי לחזור לעזה עם גופות או חטופים חיים, והצלחנו למנוע את זה. אמרנו 'אין יוצא ואין בא'. התחלנו לעשות פטרולים מסביב למוצב, והרגנו ככה לא מעט מחבלים".
בשעות הצהריים החלו להגיע כוחות תגבור ראשונים, ומפקדת גדוד קרקל, סא"ל א', תפסה פיקוד על הגזרה. בסביבות 14:00 הגיע כוח של שייטת 13. "ניגשנו לטלפון האחורי בטנק, 'אהלן מה קורה, מה נשמע, באנו לחלץ את המוצב'", סיפר נ'. סגן ע' ירד מהטנק וניגש אל לוחמי השייטת. "הם אמרו לי 'לא משנה מה, אתם נכנסים ראשונים, אנחנו אחריכם'. אמרתי: 'אין בעיה, סבבה, נכנסים' - נותנים להם את תחושת הביטחון".
ב' הנהג הוסיף: "נכנסתי כמה מטרים פנימה, ראיתי מולי מחבל ענק עם קלאצ'ניקוב, מסתכל עליי בשוק. לא הבין מאיפה הגיע טנק. והמחבלים באמצע המוצב, הולכים, יושבים, נחים, בכיף שלהם. נסעתי אחורה, התארגנו בחוץ ונכנסו שוב כשלוחמי השייטת מאחורינו ובצדדים שלנו". אחרי כשעתיים של קרב, שתועד במצלמות הקסדה שלהם - ובעזרת צוות הטנק - כבשו לוחמי השייטת מחדש את המוצב.

התושייה של רועי המ"פ: "הוא הציל אותנו"

אבל לא רק בזכות לוחמי השייטת והשריון ניצלו חיילי המוצב. גם בזכות תושייתו של רועי צ'אפל המ"פ. "כשהכול התחיל, רועי היה בחוץ עם החפ"ק שלו במסגרת כוננות עם שחר", סיפרה אמו. "הוא התקשר לקצין הצעיר שנשאר אחראי בתוך המוצב ואמר לו להעלות את כל הלוחמים על ציוד מלא, כי מגיעים אליהם מחבלים. אותו קצין הגיע אליי בהלוויה על קביים, שם עליי ראש ומלמל: 'רועי הציל אותנו'. רק אז הבנתי שההנחיה שלו אפשרה ללוחמים להצטייד, להתמגן ולקחת את כל התחמושת שהם יכולים כדי לנהל לחימה. ואכן, הלוחמים שהתבצרו בחדר האוכל במוצב ניהלו לחימה של שמונה שעות מול עשרות מחבלים והחזיקו מעמד".
9 צפייה בגלריה
אורית צ'אפל, אימו של רועי צ'אפל ז"ל
אורית צ'אפל, אימו של רועי צ'אפל ז"ל
"קצין הגיע בהלוויה על קביים, שם עליי ראש ומלמל: 'הוא הציל אותנו'". אורית, אמו של רועי ז"ל
(צילום: שרון צור)
ב-40 הדקות האחרונות לחייו קיבל רועי שורה של החלטות שהצילו חיי אזרחים וחיילים. הוא נהרג בניסיון לחלץ צוות של לוחמי הסיירת, לא מהפלוגה שלו, שהיו נצורים באנדרטת דנגור, מוקפים בעשרות מחבלים. לצידו נהרג הקשר שלו, תומר יעקב מזרחי ז"ל מהושעיה. נהג החפ"ק, רוני, נפצע קשה ונותר קטוע רגל. בקרב הגבורה שניהלו למרגלות האנדרטה הספיקו להרוג עשרות מחבלים.
רועי, בוגר הפנימיה הצבאית בחיפה, היה בן 25 בנופלו. באפריל השנה לקתה סבתו חדוה צוק ז"ל בשבץ בעת שצפתה בטלוויזיה בכתבה על תחקיר הקרב בניר יצחק, שפורסם מבלי שצה"ל הציג אותו למשפחה. 12 שעות אחר כך היא הלכה לעולמה.
מחלקת הטנקים של ע' נלחמה מאז ברצועת עזה, בלבנון ובסוריה. "ראיתי מהמוצב בלבנון את הבית שלי במטולה", סיפר ב', שמשפחתו הייתה מפונה יותר משנה. אבל שלוש השעות וחצי על גבול הרצועה, אמרו הלוחמים, מול שיירות בלתי פוסקות של מחבלי נוחבה - היו המשמעותית ביותר בחייהם.