על פניו, השבעת נשיא בית המשפט העליון, שאליו התכנסה אמש (חמישי) הצמרת המשפטית, היא אירוע שאמור לשמח כל דמוקרטיה. האירוע נחגג בבית הנשיא, כאשר לראשונה מאז קום המדינה החרימו אותו במפגיע סמלי השלטון החשובים ביותר: יו"ר הכנסת, ראש הממשלה, שר המשפטים וחצי מחברי הכנסת מהקואליציה. ההחרמה הייתה סמל לקרע העמוק בין הממשלה השלטת בכנסת, לבין הרשות השופטת - קרע שילווה מעתה את כהונת הנשיא יצחק עמית.
נאום ההשבעה של נשיא העליון יצחק עמית
(צילום: אלכס גמבורג)
הצעד הקשה מכולם הוא היעדרו של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שבחר בצעדו לייצג רק חצי מהעם. יש שדיברו בהשבעה על ההישג בכך שעמית נבחר למרות העיכובים, החרמות והמהמורות. אולם כל מי שקורא את התמונה הפוליטית-משטרית יודע שבחירת הוועדה לבחירת שופטים בו, בצו בג"ץ, היא "ניצחון מר". הצמרת המשפטית יודעת ומרגישה זאת היטב. למרות האשליה ש"למרות הכול עמית נבחר", ידוע לכול שלמרות שמחתם המאופקת של שופטי העליון, נשיאיו בדימוס, וכמובן נשיא המדינה יצחק הרצוג - על עצם ההגעה לטקס ההשבעה - הנשיא עמית נכנס לתפקידו בנסיבות הקשות ביותר שחווה ויחווה נשיא עליון וכל מי שמאמין ותומך בשלטון החוק.
נשיא "מבודד", עם לגיטימציה "פגומה"
מבחינת שרי הממשלה והקואליציה עמית אינו קיים. בישיבת הממשלה שדנה ביום ראשון בתשובת המדינה לבג"ץ בדבר הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אמר שר המשפטים יריב לוין כי "אין אמון בעמית - הרי הוא נשיא שמינה את עצמו". בכך ביטל לוין את אירוע ההשבעה, וכמובן שאיש בממשלה לא סתר את דבריו. לא רק שעמית הוא נשיא "מבודד" שהאמון בו סדוק והלגיטימציה שלו "פגומה", ולא רק שלא יוכל לנהל באורח שוטף את המערכת השיפוטית, בלי הסכמה של השר לוין. סכנה גדולה יותר האורבת לו ולמוסד בראשו יעמוד היא שבירת כללי המשחק - אי-כיבוד פסיקותיו, פסיקות העליון בכלל ועם הזמן, חלילה, גם של בתי משפט.
הנשיאה הקודמת אסתר חיות הבטיחה לנו ש"המבצר לא נפל". זו הייתה אכן אמת לשעתה. אך נסיבות היבחרו של עמית, ענן התחקירים נגדו - שלא הוסר בעיני חלקים בציבור - עשו את שלהן והכתימו את הבחירה. גם האטימות שמגלים שופטי העליון בסירובם לקלוט שופט אחד שלוין רצה לבחור - ד"ר אביעד בקשי, עלולה לגרום לכך שבקרוב, עם שינוי שיטת בחירת השופטים ייבחרו חמישה "בקשי" לעליון.
מדברי הנשיא הרצוג בטקס ההשבעה
(צילום: אלכס גמבורג)
יפים ונוקבים היו דבריו של הנשיא הרצוג בטקס, שציין כי "שחיקת האמון במערכת המשפט היא מדאיגה ביותר. עלינו לזכור ששיח ודיון, ואפילו שינוי, הם לא אויב של הדמוקרטיה. להפך - הם הוכחה לכך שהדמוקרטיה חיה ובועטת. ובלבד שהשינוי בא מתוך שאיפה כנה לחזק, לבנות את אמון הציבור במערכת, ולהבטיח שישראל תישאר לעולם מדינה דמוקרטית באמת. אני אומר בפירוש: לא כל הצעה היא אסון, לא כל פשרה היא חורבן, לא כל אג'נדה היא אג'נדה עוינת או רעילה, ולא כל שם הוא חילול הקודש או קודש-קודשים. מדינת ישראל זקוקה למערכת משפט שנכנסת לזירה ומוצאת נתיבות לקיום שיח - עם הציבור ובפניו - לא רק באמצעות פסקי דין וחוות דעת; ומשקפת ומבהירה את עמדותיה בנושאים השונים".
אסור גם לשכוח שלוין לא מתכוון להרפות מחקירת התלונות נגד עמית. ההליך מיועד להתקיים על-ידי נציב התלונות על שופטים, שאותו תבחר, איך לא - ועדת איתור בראשות ובניווט השר לוין.
לאחר שהנאומים הנשגבים, מפיחי התקווה, נישאו מפי כל המכובדים, ובהם השופט עמית, נבלעו המוזמנים בצינה המקפיאה של ירושלים. מילות המפתח שעברו כחוט השני בכל הנאומים החגיגיים היו "ממלכתית", "עצמאות", "אמון הציבור" ו"פוליטיזציה". אין ספק שכל שופטי העליון כרגע, בהרכב חסר - "ליברלים" ו"שמרנים" כאחד - דואגים מאוד. הם ימשיכו לשפוט על-פי הקודים והאתוס המפוארים שנצרבו כאן מאז קום המדינה - על-פי החוק, הפסיקות והתקדימים.
אולם בניגוד למה שהמסיתים אומרים עליהם - הם יושבים ממש בתוך עמם. הם מודעים וערים לרוחות השעה, ההסתה והמום שמטילים בהם. גם היום מפורשות פסיקות העליון על-ידי ציבורים, משני צידי המפה, כ"פסיקה ותרנית", "עליון מורתע" ועוד. גם ללא שינוי החוקים המגדירים את סמכות בית המשפט העליון - השינוי כבר כאן. בכל הקשור לשמירה על זכויות האדם, העליון עדיין חי ובועט. אך בכל הקשור לביקורת שיפוטית על פעולות הממשלה והכנסת, העליון מצוי בנסיגה בלית ברירה.
ענן כבד ומדאיג מעל פאר הממלכתיות
ואם עושים זום אאוט - העליון לא לבד. שומרי הסף המסורתיים, שהיוו את אחת מהתומכות המרכזיות שלו, מאוימים לא פחות ומדי יום.
הדי הכתישה הפוליטית של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש המוסד דדי ברנע וראש השב"כ רונן בר, נכנסו בחוזקה לחדר ההשבעה, דרך הוויטרז'ים של האמן מארק שאגאל בטרקלין ההשבעה בבית הנשיא. תחושת הגדולה ופאר הממלכתיות הישראלית, שליוו תמיד את טקסי חילופי הנשיאים, חסתה תחת ענן כבד ומדאיג.
הרכב בית המשפט העליון היום הינו פלורליסטי מתמיד. זהו עניין מבורך ורצוי. אולם ברור מאליו שכל שופט, גם אם הוא "שמרן", פועל בראש ובראשונה על-פי כללי המשחק המשפטיים. זה עדיין קיים. אך במקביל לבית הנשיא, תחת שאון המלחמה וטרגדיית החטופים, מתקדמת לה במקביל בכנסת חקיקה מואצת שמטרתה לשנות את דרכי בחירת שופטי העליון, משיטה מאוזנת, לזו הנשלטת על-ידי פוליטיקאים. לכן, גם השופטים השמרנים ביותר בעליון כבר מבינים שהאש מלחכת גם את שולי גלימותיהם.
פורסם לראשונה: 23:06, 13.02.25
