משרד הבריאות צמצם עם סיום המלחמה בעזה את מספר מפגשי הטיפול במרכזי החוסן שמספקים מענה רגשי לנפגעי חרדה ודחק מ-36 ל-24. הזכאות להמשך הטיפול תינתן בהתאם לצורך - במרפאות ייחודיות לטיפול בטראומה או בקופות החולים. יודגש כי ההחלטה חלה על פונים חדשים, ולא על מי שהחלו מפגשי טיפול במרכזים במהלך המלחמה.
במהלך מלחמת "חרבות ברזל" הורחבה מכסת הטיפולים הרגילה במסגרת מרכזי החוסן מ-12 או 24, בהתאם לצורך, ל-36, מבלי לקבל הכרה מיוחדת כנפגעי פעולות איבה. ואולם, בשבועות האחרונים החליט משרד הבריאות להשיב על כנו את הנוהל הישן - לפיו הטיפול הראשוני יצומצם ל-24 מפגשים.
במענה לפניית ynet, במשרד הבריאות הסבירו כי ההחלטה להפחית את מספר הטיפולים התקבלה לנוכח תפקידם של מרכזי החוסן כמוקדי חירום שמטרתם להעניק מענה נפשי ראשוני בלבד. בקהילת המטפלים בבריאות הנפש, ההחלטה התקבלה ברגשות מעורבים. "צריך לומר ביושר - לא כולם צריכים 36 טיפולים, ואי אפשר להמשיך לממן לנצח כמות כזו של טיפולים לכל אדם שמבקש, בלי מנגנון סינון", אמר גורם שמעורה היטב בנושא.
לעומתו, מנהלת מרכז חוסן שביקשה להימנע מזיהוי, אמרה: "זו שגיאה קשה מאוד. עם סיום המלחמה הכול עולה וצף ויש עלייה בכמות הפניות. דווקא עכשיו, כשצריך את המדינה, היא מקצצת. זו מצוקה שחייבים לתת לה מענה".
גורם נוסף שמעורה בפרטים אמר: "הנוהל לא מתחשב בהבדל בין תושבי עוטף עזה לשאר הארץ. יש הבדל בטיפול ובשיקום בין מי שאיבדו בני משפחה וחברים קרובים, שהמחבלים נכנסו לתוך הבתים שלהם ופסעו בשבילי היישוב, לבין תושבם באזורים אחרים בארץ שהתמודדו גם הם עם המלחמה".
הגורם סבור שאף על פי שהנוהל עצמו אינו משולל היגיון - צריך היה להותיר את מכסת הטיפולים על כנה עבור תושבי העוטף. לדבריו, "ההתנהלות כרגע היא כאילו שהמלחמה נגמרה עבור כולם - וזה לא לגמרי המצב, מניסיון העבר, אנו צופים דווקא עכשיו לעלייה בפניות למרכזי החוסן המהווים את המענה המרכזי בעוטף בתחום זה".
פרופ' מולי להד, מייסד עמותת "משאבים" שמפעילה מרכזי חוסן באזור הצפון, סבור שיש היגיון בהחלטה. יחד עם זאת הוא מתח ביקורת על הקיצוץ במכסות ללא התחשבות במידה החשיפה של המטופלים למצב הביטחוני המתמשך. "צריך לשקול לגופו של אדם, ולבנות מנגנון שיאפשר המשך טיפול בהתאם לחוות דעת מקצועית", אמר פרופ' להד. "יש אנשים שגרים על גבול הצפון, וההפגזות של צה"ל בדרום לבנון מחזירות אותם לתהום - מבחינתם המלחמה לא נגמרה. כך גם תושבי עוטף עזה שממשיכים לשמוע את הלחימה. ההחלטה צריכה להתחשב במצב הגיאוגרפי ובמצבו של האדם".
קושי נוסף שמעוררת ההחלטה הוא זמינות הטיפולים מחוץ למרכזי החוסן - בקופות החולים ובמרכזי בריאות הנפש. לדברי חלק מהגורמים בתחום, יש מי שיהססו לקבל סיוע נפשי במקום אחר, לנוכח הסטיגמות הכרוכות בכך, לאחר שהתרגלו לקבל טיפול במרכזי החוסן.
"השנים הקרובות קריטיות ביותר"
מנהלת מרכז החוסן שדיברה עם ynet סבורה כי ההחלטה להפנות מטופלים לקבלת מענה המשך מחוץ לתחומם היא טעות: "אנחנו גוף מקצועי מהטובים בעולם, שיודע לתת מענה לטראומה על רקע ביטחוני. אנחנו לא בריאות הנפש, אלא גוף שמתמקד בטיפול בפוסט-טראומה. אנחנו צריכים שהמדינה תתגייס לנושא ותפנה את תשומת הלב אלינו דווקא עכשיו - בשנים הקרובות, שהן הקריטיות ביותר".
מנהלת המרכז הביעה חשש כי בהיעדר מענה מתאים, "אנשים שזקוקים לטיפול לא יקבלו אותו, ויהיו לכך השלכות רחבות ויקרות הרבה יותר למדינת ישראל. אם הנושא יוזנח, בעיקר בקרב ילדים ובני נוער, נפגוש את המצוקה בתחומי החינוך והרווחה בעוצמות הרבה יותר גבוהות". גורמים אחרים בתחום בריאות הנפש אמרו כי ישנו היגיון מאחורי המהלך, שכן לאחר תקופת הטיפול הראשונית כבר ישנה אפשרות לזהות האם האדם זקוק לטיפול אינטנסיבי יותר, או שניתן להפסיק את הטיפול.
בישראל פועלים כיום 14 מרכזי חוסן מקומיים - הראשונים הוקמו לפני כ-20 שנה ביישובי הנגב המערבי ובגבול הצפון, ובהמשך הוקמו גם מרכזי חוסן בחברה הערבית וביהודה ושומרון. זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה, זינק מספר המטופלים במרכזי החוסן, ויחד איתו גם התקציב שהופנה להפעלתם. בתחילת המלחמה פרסם משרד הבריאות גם "קול קורא" להפעלת מרכז חוסן ארצי - גוף המעניק טיפול לאוכלוסיות נפגעות טראומה המתגוררות באזורים שבהם אין מרכז חוסן אזורי. מרכז החוסן הארצי אמון גם על המענים הנפשיים לשורדי המסיבות בטבח 7 באוקטובר. לצד ההתרחבות במספר המטופלים, החליט משרד הבריאות יחד עם הביטוח הלאומי להגדיל את מספר הטיפולים הניתנים במרכז - מ-24 ל-36.
המרכזים, שבהם מועסקות עובדות סוציאליות ופסיכולוגיות, מתוקצבים בידי משרד הבריאות והביטוח הלאומי, ומופעלים בידי שני ספקים שזכו במכרז להפעלתם. הם פועלים לחיזוק החוסן הקהילתי באמצעות יוזמות קהילתיות שונות, מכשירים את אנשי הרשויות המקומיות בנושאים הקשורים להתמודדות עם טראומה ואובדן, וכן אמונים על טיפול נפשי ראשוני לאוכלוסיות שנחשפו לאירועים טראומתיים. קבלת הטיפול במרכזי החוסן אינה מותנית בקבלת הכרה רשמית כנפגעי פעולות איבה - כדי לקצר את משך הזמן בין החשיפה לטראומה לקבלת הטיפול, שאורכו הוגדר ל-24 מפגשים.
הילה גונן-ברזילי, מנהלת מרכז החוסן בשדרות, הוסיפה כי ככלל, תקצוב מרכזי החוסן לוקה בחסר. "אנחנו משלמים 50 אלף שקל בחודש שכירות על חדרי טיפול, כי אין לנו מספיק חדרים במבנה הקיים. הדרישה לטיפולים הולכת וגדלה וכבר היום צריך להיערך לבאות. יש לנו ידע אדיר. זה הזמן לשנות את החשיבה ולהבין שהשירותים שניתנים במרכזי החוסן חשובים לא פחות מדברים אחרים שניתנים לאזרח".
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "מדובר בהנחיה של משרד הבריאות. משרד האוצר אינו קשור לנושא".
ממשרד הבריאות נמסר: "מרכזי החוסן הוקמו מלכתחילה במטרה לתת טיפולים ממוקדים קצרי טווח לאזרחים שנפגעו מטראומה על רקע לאומי או ביטחוני, כאשר בסוף סדרת הטיפולים, כאשר הם מקבלים הכרה קבועה כנפגעי איבה, הם זכאים לסל שירותים וקצבאות נרחב הכולל גם טיפול נפשי לפי הצורך. ישנם כאלו שלא צריכים המשך טיפול וישנם מי שצריכים המשך מעקב וטיפול במסגרות הציבוריות האחרות (בתי החולים וקופות החולים). בעקבות המלחמה, הוארכה סדרת הטיפולים ובמקביל נפרשה תשתית על-ידי הביטוח הלאומי לנפגעי איבה ונפתחו מרפאות ייעודיות לטיפול בטראומה ותוגבר מערך הטיפולים בקופות החולים".
