ב-18 במרץ 2025 שוב חרב עולמם של משפחות החטופים. צה"ל פתח במה שכונה מבצע "עוז וחרב" ברצועת עזה, ואותת למעשה כי הפסקת האש תמה - וישראל לא תמשיך אל שלב ב' של העסקה, שבמסגרתה היו אמורים לשוב החטופים שנותרו אז מאחור. מאז חלפו כמעט שבעה חודשים, שבמהלכם היה נראה כי הצדדים מתקרבים שוב ושוב אל עסקה, בישראל פיזרו לא פעם אופטימיות והנשיא דונלד טראמפ אמר לכל מי שרק היה מוכן לשמוע כי "זה קרוב".
אלא שעסקה לא התרחשה. צה"ל פתח במבצע "מרכבות גדעון א'", ואז "מרכבות גדעון ב'", שבשניהם נהרגו ונפצעו מאות לוחמים, ובתווך שוב ושוב כשלו המגעים - כשבפעם האחרונה בחודש אוגוסט הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו - רגע לפני שנחתם מה שכונה "הסכם וויטקוף" - כי ישראל תסכים רק להשבת החטופים כולם בפעימה אחת. היום, אם לא תתרחש תפנית דרמטית, אמור לצאת אל הדרך הסכם במתווה שקרוב מאוד לכך. זה קרה, ככל הנראה, בעקבות התלכדות אירועים יוצאת דופן - שאמורה בסופו של דבר גם להביא לסיום המלחמה אחרי קצת יותר משנתיים.
עינב צנגאוקר מתקבלת במחיאות כפיים והתרגשות בכיכר החטופים
(צילום: רועי רובינשטיין)

4 צפייה בגלריה
ארדואן, טראמפ, נתניהו, קושניר
ארדואן, טראמפ, נתניהו, קושניר
מימין לשמאל: ארדואן, טראמפ, נתניהו וקושנר. הנשיא הטורקי חולל שינוי, וגם אינטרסים מסחריים שיחקו תפקיד
(צילום:Andrew Harnik/GETTY IMAGES/AFP, ANDREW CABALLERO-REYNOLDS / AFP, אלכס קלומויסקי, AP Photo/Evan Vucci, AP Photo/Ariel Schalit)

ההקשר הבינלאומי

את העסקה הנוכחית לא ניתן לנתק מההקשר הבינלאומי: בעולם כולו, ובבית הלבן בפרט, יש תחושת מיאוס כללית מהמלחמה ברצועת עזה - וישראל נמצאת בבידוד מדיני מסוכן וחסר תקדים. בנוסף, לטראמפ, שנכנס לתפקידו עם תחילת העסקה הקודמת, היו תוכניות אזוריות גדולות למזרח התיכון - והוא היה בטוח שיוכל להתקדם איתן גם ללא סיום המלחמה. קדם לו ג'ו ביידן, שטען שוב ושוב שחמאס פתח במתקפת 7 באוקטובר כדי לסכל הסדר אזורי כזה בדיוק בין ישראל לסעודיה. כעת, סיום המלחמה - וכנראה גם התחייבות ישראלית כלשהי לנתיב למדינה פלסטינית - עשויים להביא לנורמליזציה עם ריאד.
היבט חשוב נוסף: טראמפ מרגיש מחויבות אישית למשפחות החטופים - קודם כל לאמריקניות, אבל גם לכולן. מקורביו מספרים שנקשר מאוד לסיפורים שלהן, והפגישות איתן ועם שורדי השבי זעזעו אותו. הוא הרגיש שזו שליחות לסיים את המלחמה ברצועה, בין השאר גם כי ריחם על תושבי וילדי עזה שחש שהם סובלים יותר מדי (ניתן להניח שקשריו עם המדינות הערביות תרמו לכך). הייתה לו ביקורת על הרעב בעזה וגם על אופן ניהול המלחמה, וחשב שישראל צריכה לשנות את דרכה וגם לחץ לחדש את הסיוע ההומניטרי.

מה הביא את חמאס

אלא שהדרך לגרום לחמאס לוותר על החטופים, שבהם ראה קלפי המיקוח המרכזיים שלו, תוך 72 שעות - לא הייתה פשוטה. ראשית, הלחץ הצבאי הישראלי עשה את שלו - המבצע בעיר עזה, לצד הגיבוי מטראמפ וגם התקיפה בדוחא, הכניסו את ההנהגה לפאניקה ולהבנה שהכרעתו כעת היא רק עניין של זמן. אלא שעדיין היה צריך משהו נוסף, וכזה הגיע בדמות החלטה נבונה של הנשיא האמריקני - נגד הלך הרוח בישראל.
4 צפייה בגלריה
חליל אל-חיה, מוחמד אל-הינדי וג'מיל מזהר
חליל אל-חיה, מוחמד אל-הינדי וג'מיל מזהר
"חגורת אש" דיפלומטית. בכירי חמאס חליל אל-חיה, מוחמד אל-הינדי וג'מיל מזהר במהלך המו"מ
אותה החלטה התקבלה אחרי שהנשיא וצוותו ניסו לנתח ולהבין מי באמת יכול לשכנע את חמאס להביא לסיום המלחמה. הפטרונית המרכזית של ארגון הטרור, קטאר, ניסתה לעשות זאת בדרכים אלה ואחרות במשך שנה ועשרה חודשים, אך לא סיפקה את הסחורה. ואז התקבלה התשובה: נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, והצעה שהוא לא יוכל לסרב לה.
אותה הצעה של טראמפ לארדואן, האיש שמגבה את חמאס מאז 7/10 ותוקף את ישראל ונתניהו במילים החריפות ביותר שיש, הייתה בפשטות: אתה תביא את חמאס, ואני אדאג לך למטוסי F-35 ו-F-16, אבטל את הסנקציות על טורקיה, אאפשר לה להכניס סיוע הומניטרי דרך ישראל ואערב אותה בתוכנית שיקום עזה. למעשה, הציע טראמפ לארדואן את הדבר שהוא רצה יותר מכל: מקום ליד השולחן, שיתייחס אליו מעתה כעל מנהיג אזורי, אחרי שבמשך שנתיים ישראל דחתה כל מעורבות טורקית.
בישראל היו מעדיפים, כמובן, שטראמפ גם ירסן את ארדואן ואת ההסתה שלו נגד ישראל, אבל רבים רואים בהכנסתו לתמונה כגורם שהיטה את הכף. הטורקים הוכיחו שיש להם השפעה אדירה על חמאס, ולמעשה כופפו להנהגת חמאס את הידיים בהצטרפותם ללחץ עליו. ארדואן שלח למשימה הזו את ראש הביון הטורקי איברהים קאלין, שהוא גם מחזיק "תיק ישראל" בטורקיה - והוא ידע איך לדבר עם הנהגת חמאס.
4 צפייה בגלריה
איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'
איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'
החלום לא הפך למציאות, כרגע. סמוטריץ' ובן גביר
(צילום: עמית שאבי)
לארגון הטרור הוצב סוג של אולטימטום: אם לא תגידו כן לתוכנית טראמפ, המשמעות היא שאתם גמורים. אתם תסולקו גם מדוחא וגם מאיסטנבול, ותהיו מצורעים כמעט בכל העולם הערבי. ישראל כבר הוכיחה ששהות באיראן איננה בטוחה, וזאת למעשה ההזדמנות האחרונה להציל את עצמכם. מנגד, ארגון הטרור גם קיבל הבטחה: אם תסכימו עכשיו - יש ערבות אמריקנית לקטאר ולטורקיה שהפעם ישראל לא תחדש את האש אחרי שחרור החטופים.
למעשה, נשיא ארה"ב שונא המלחמות שילם במזומן לקטאר, טורקיה וכנראה גם מצרים - ובתמורה קיבל "חגורת אש" דיפלומטית על חמאס, שפשוט כבר לא יכול היה להמשיך עם המשחקים. מבחינת ארגון הטרור, זה היה להיות או לחדול. כך, היעד שטראמפ הציב לפניו - לכפות על חמאס להגיד "כן" - הצליח.

מה הביא את ישראל

המעורבות הגדולה של המדינות הערביות הבטיחה דבר נוסף: החלומות הישראליים על גירוש העזתים והתיישבות ברחבי הרצועה לא ייצאו אל הפועל. הדרך לשכנע את נתניהו בכך כנראה לא הייתה מורכבת במיוחד, כשלאחרונה נראה שגם הגורמים הניציים ביותר בממשלה - בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר - הבינו שדיבורים על הקמת יישובים ברצועה בשלב זה אינם ריאליים. הלחץ הבינלאומי חסר התקדים גרם לפגיעה משמעותית וקשה בישראל, בין היתר בעקבות ההכרות במדינה פלסטינית, הפגנות הענק בעולם, המתקפות נגד קהילות יהודיות, הסנקציות ועוד משתנים רבים נוספים - חלקם מומשו וחלקם רק עמדו על הפרק.
לישראל, שנותרה בבדידות כמעט מוחלטת, היה קל להסכים לעסקה - גם אם לא מושלמת. טראמפ ידע שאם יצליח לגרום לשחרור כל החטופים בפעימה אחת, הדבר ייחשב כהישג גדול לישראל, גם אם בהמשך יתברר שחמאס לא באמת מתפרק מנשקו ועזה לא מפורזת.
4 צפייה בגלריה
אמילי דמארי בכיכר החטופים
אמילי דמארי בכיכר החטופים
הפעם, חמאס לא ניסה לשחק משחקים. אמילי דמארי חוגגת בכיכר החטופים
(צילום: Reuters TV via REUTERS)
ניתן לומר שיש פה יש סוג של דיל סמוי לישראל: תקבלו את כל החטופים, ואל תתעקשו על פירוק מנשק. לפי שעה, הפירוק מנשק לא יקרה מחר בבוקר - ותצטרך להיות סבלנות בנושא. ניתן גם להניח שאחרי 7 באוקטובר, הכול מבינים שישראל לא תקבל מציאות שבה חמאס יקים פעם נוספת צבא טרור בגבולה.

הגורמים הנוספים - וסיבה לאופטימיות

באופן אולי מעט אבסורדי, גם פרס הנובל לשלום היה מוטיב חשוב בהצלחת העסקה. נדמה שכל הצדדים עשו שמיניות באוויר כדי לרצות את טראמפ, מחשש שמא יטיל את כישלון המגעים על אחד הצדדים - וזה הצליח מעל ומעבר. ובאופן אבסורדי נוסף גם כן, גם לשיקולים המסחריים של משפחת טראמפ, מקורביו ושל מנהיגי טורקיה וגם מדינות ערב - היה כאן תפקיד משמעותי. בחזון של טראמפ, שיקום עזה אמור להפוך למיזם עתיר רווחים, ולכל הצדדים יש אינטרס לקחת בו חלק.
בניגוד לעסקאות קודמות, שאותן ניצל חמאס להתחמשות מחדש ולקיום מופעי ראווה של שחרור חטופים, הפעם אומרים בישראל שזה אמור להיות אחרת. העסקה, בשלביה הבאים שעדיין אינם סגורים, אמורה לדאוג גם לכך שארגון הטרור לא יהיה יותר גורם שלטוני ברצועה, אך הפרטים הללו עדיין פתוחים. אינדיקציה לכך שהדברים הולכים בכיוון חיובי גם בהיבט הזה היא ההתנהגות הנוכחית של חמאס: לרוב הוא נהג לייצר משברים במו"מ ברגע האחרון, כדי להתיש את ישראל פסיכולוגית ומורלית, אך הפעם נראה שהוא מוחלש מתמיד - ולמעט פרפורי מו"מ, ההסכם נראה כעסק מוגמר.