אחרי הסכם הפסקת האש עם איראן, עזה שוב חוזרת למרכז תשומת הלב לאחר שהפכה להיות זירה משנית. כפי שנחשף ב-ynet בתחילת השבוע, ישראל חידשה בחסות הסטת הקשב למלחמה עם איראן את הכנסת עשרות משאיות הסיוע לעזתים, בזמן שבשטח עצמו יותר מחבלים יוצאים ומתקילים את הכוחות שנותרו ברצועת עזה. החיכוך גובר בעיקר במזרח חאן יונס בלחימה עם גדוד חמאס המקומי ומפקדיו שעדיין פעילים. תמונת מצב עדכנית וגילויים מהלחימה בדרום הרצועה.
פעילות סיירת גולני הבית החולים האירופי בחאן יונס, תחילת החודש
(צילום: דובר צה"ל)
עם נסיגת חלק מכוחות צה"ל מרצועת עזה בשבועיים האחרונים לטובת תגבור כוחות ביהודה ושומרון ובגבול הצפון בעקבות המלחמה עם איראן, גבר משמעותית החיכוך בין המחבלים ללוחמים, ואוגדה כמו 36 שנותרה ברצועה, קיבלה שטח אחריות גדול בהרבה, עם ארבעת חטיבות שנפרסו בין רפיח לחאן יונס. כמעט בכל יום נרשמות תקריות בשטח, קרבות וחילופי אש עם מחבלים – שמסתיימים גם עם נפגעים מקרב חיילי צה"ל.
קצב הלחימה בעזה בשבועיים האחרונים, שגם ככה היה איטי ומוגבל, הואט עוד יותר בעקבות הפיכת עזה לזירת לחימה משנית, וכוחות האוגדה, עם חטיבות כמו גולני ו-188 מצאו עצמם מתחלקים לשניים: כמחצית מהלוחמים עברו לעסוק במשימות הגנה על עצמם במוצבים הארעיים שבדרום הרצועה, בעיקר סביב ציר הביתור מורג, ורק כמחצית מכוחות האוגדה נשארו למשימות התקפיות.
בשל המחסור בכוחות והשינויים הרבים שכפתה המלחמה עם איראן, צה"ל הקפיא תוכניות התקפה רבות נגד חמאס, למשל במעוזי ארגון הטרור בעיר עזה אך גם בחאן יונס. הקסבה ומחנה הפליטים של העיר הגדולה בשטחה ברצועה לא טופלו מחדש עדיין על-ידי כוחות צה"ל, שפרוסים בעיקר בגזרה המזרחית והדרומית של העיר.
גם השכונה הקטארית חמד, על בנייניה הכתומים שרובם עדיין שלמים, לא נכבשה עדיין מחדש, כמו גם אזורים אחרים במערב חאן יונס. הלחימה אפוא מתמקדת בימים אלו במזרח העיר, קרוב לגבול עם ישראל, בשכונות "העבאסנים" - שם צה"ל תמרן כבר כמה פעמים מאז 7 באוקטובר, אך חמאס כמו באזורים אחרים - חזר גם לשם והשתקם מחדש.
הגדוד המקומי של חמאס באזור נחשב לחזק יחסית, ויש לו עדיין מערכות לחימה תת-קרקעיות שטרם אותרו. לגדוד "העבאסנים" בחמאס יש אפילו מפקד ופיקוד ושליטה יחסית סבירים, אך ההיתקלויות הרבות, שכמעט בכל יום מובילות לפצועים או הרוגים לצה"ל בשבועיים האחרונים, מתרחשות עדיין מול חוליות מקומיות או מחבלים בודדים, שמנצלים נקודות תורפה מקומיות או קופצים מפירים וממלכדים צירים לוגיסטיים של צה"ל ובתים רבים שבהם הם מעריכים שהכוחות יפעלו.
"האויב חש יותר בנוח לצאת ולהתקיל אותנו בשבועיים האחרונים", הודו בצה"ל בצל החזית החדשה שנפתחה - ונסגרה. "יש פחות כטמ"מים של חיל האוויר בגלל המלחמה באיראן והמחבלים שומעים ויודעים זאת. כחלופה קיבלנו יותר רחפנים תוקפים וארטילריה, ועדיין אנחנו חווים יותר אירועי צליפה ומטענים".
חרף ריבוי המשימות והעומס - ואולי בגללן - באוגדה 36 מקפידים לא לשחוק את הכוחות, מבצעים רוטציה של רענון ובכל פעם גדוד או פלוגה יוצאים לחופשות קצרות בבית. ברפיח, שמדרום לחאן יונס, נותרו בימים אלו קיני התנגדות אחרונים של מעט מחבלים. המפקדים מדווחים שהעיר החרבה נטושה ברובה, ועשויה להתמלא מחדש באוכלוסיה עזתית, שתקבל לשם אוהלים ומבנים יבילים, בעקבות הסכם חטופים אפשרי שיוביל לנסיגת צה"ל מציר מורג.
כוחות האוגדה השלימו בימים האחרונים את הלחימה בבית החולים האירופאי בחאן יונס, עם איטום מערכת המנהרות שמתחתיו בבטון ולא בפיצוץ שלה כדי לא להרוס את בית החולים.
לצד הלחימה במחבלים, אחד האתגרים המשמעותיים שמעסיק את הלוחמים בימים אלו בחאן יונס נוגע לסוגיה ההומניטרית. מאות חיילים נדרשים לאכוף בכל יום את "הקווים האדומים" באור ציר מורג שאסור לעשרות אלפי הפלסטינים לחצות בדרכם לאיסוף חבילות המזון מארבעת מרכזי חלוקת המזון שישראל פתחה בחודש האחרון באזור באמצעות חברת קבלן אמריקנית.
לפחות שניים מהמרכזים האלה נחשבים לדחוסים ול"אלימים" ביותר מבחינת ההתנפלויות המוקדמות של כ-60-50 אלף עזתים מדי בוקר, לפני שעות הפתיחה. המציאות הזו מובילה לחיכוך קרוב של האוכלוסייה עם לוחמי צה"ל, שמצידם נאלצים בכל יום לבצע ירי אזהרה לאוויר או לצד העזתים, מה שמוביל, כמעט בכל יום, לפצועים או להרוגים ולתקריות מצולמות שעלולות בימים הקרובים לחזור לראש הכותרות בעולם.
מהצד השני של חאן יונס, אותה אוכלוסייה צריכה לחצות מחסומים מאולתרים של חמאס, שפעיליו גם יורים לעברם מעת לעת, אך ללא הועיל – מחסום הפחד של הציבור העזתי נשבר והתפיסה, לפי גורמי צבא, היא שישראל היא זו שאחראית ומצליחה גם להאכיל כמיליון עזתים מדי יום.
3 צפייה בגלריה
חיכוך עם העזתים, שמוביל לירי ונפגעים. חלוקת סיוע בחאן יונס
(צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)
ישראל הרשמית עדיין לא מודה מי מממן, במאות מיליוני שקלים, את מפעל ההזנה והאספקה האדיר הזה, ואם מדובר בתקציב שנלקח מכיסו של משלם המיסים הישראלי. "אי-אפשר להבטיח שהאוכל הזה לא מזין את מחבלי חמאס", אמרו השבוע במערכת הביטחון. "בהמשך אולי נצליח לנטר מי מגיע למרכזי חלוקת המזון ומי מהם מחבלים לא חמושים, אבל החלופה שהייתה בדרום הרצועה, שבה משאיות חלוקה נבזזות על-ידי חמאס שמוכר את האוכל לציבור שלו ובכך משלם שכר לפעיליו, היא גרועה יותר".
כאמור, כפי שנחשף ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet, ישראל הגדילה בחסות הסטת הקשב לאיראן את הסיוע ההומניטרי הישיר לעזתים, עם עשרות משאיות אוכל, דלק וגז חדשות שנכנסות מדי יום (בנוסף לארבעת מרכזי החלוקה), בעיקר דרך מעבר זיקים, לצפון רצועת עזה. משאיות נוספות צפויות להיכנס גם ממעבר "96" ליד קיבוץ בארי וייתכן שגם ממעבר כרם שלום שבדרום הרצועה.
במערכת הביטחון מגדירים זאת כ"מענה משלים" אך באותה נשימה, כפי שחשפנו, מודים שגם על משאיות אלו יש הסתערות לאחר כניסתם לרצועה, כמעט מדי לילה, כמו בעיירה אל-עטטרה שממנה נסוגה חטיבה של צה"ל בשבועיים האחרונים.
בתוך כך, בצפון רצועת עזה גדלה בשקט בשקט, בארבעת החודשים האחרונים, האוכלוסייה העזתית לכ-800 אלף פלסטינים, פי 3 מהמספרים שהיו שם בתחילת השנה. מאות אלפי פלסטינים שבו לעיר עזה דרך ציר נצרים שישראל פתחה למחצה. הם ממוקמים בעיר בשכונת סברא הגדולה שבמרכז עזה ובשכונותיה המערביות כשאטי ושייח עג'לין, באופן שיאתגר עוד יותר את תוכניות ההתקפה המוקפאות של פיקוד הדרום למרחבים אלו – אם אלו אכן ייצאו לפועל.
