ההכרזות האחרונות של שורת מדינות מערביות על הכרה קרובה במדינה פלסטינית בחודש ספטמבר, בראשן נשיא צרפת עמנואל מקרון, לא הגיעו בחלל ריק. הן היו, בין השאר, תוצאה של "מסלול עוקף ישראל" שעליו דיווחנו בנובמבר 2024 - ויעדו כבר אז היה ברור. כיום, הדיפלומטים במדינות הערביות שפעלו בגלוי ומאחורי הקלעים קוטפים את פירות העבודה שהשקיעו במשך כל חודשי המלחמה - וגם לפניה - בזמן שבישראל הייתה הממשלה עסוקה בדברים אחרים.
5 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: רה"מ הקטארי, מקרון ושר החוץ הסעודי
(צילום: Khaled DESOUKI/AFP, Sven Hopee/AP, Dean Lewins/REUTERS, Christophe PETIT TESSON/AFP)
5 צפייה בגלריה
שרי החוץ של צרפת וסעודיה בוועידה האו"ם להכרה במדינה פלסטינית
(צילום: STEPHANIE KEITH / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
כבר כחודש אחרי תחילת המלחמה, בנובמבר 2023, כשהתמרון הקרקעי ברצועת עזה היה בראשיתו וישראל עוד טרם עיכלה את ממדי אסון ה-7/10, הוקמה הוועדה הערבית-איסלאמית. מטרתה הייתה בין היתר, מלבד קידום עצירת המלחמה ברצועת עזה, "להשיג שלום צודק ויציב למען הסוגיה הפלסטינית" ולהבטיח את "זכויותיהם של הפלסטינים, כולל הקמת מדינה עצמאית לפי קווי 1967, שבירתה מזרח ירושלים".
בוועדה חברים מספר שרי חוץ ובכירים ערביים, בין היתר ראש ממשלת קטאר ושר החוץ מוחמד בן עבד א-רחמן אל ת'אני, שר החוץ הסעודי פייסל בן פרחאן, שר החוץ הירדני איימן א-ספדי - שפעיל מאוד נגד ישראל - שר החוץ המצרי בדר עבד אל-עאטי (גם קודמו בתפקיד היה חבר בה, ל"ב), שר החוץ הטורקי האקאן פידאן ונציגות פלסטינית.
השרים הללו מסתובבים בעולם כבר כמעט שנתיים, נפגשים עם ראשי ממשלות ונשיאים ומקדמים את רעיונותיהם באין מפריע. ישראל לא עשתה הרבה: בסוף חודש מאי האחרון היא אמנם ירבה להכניס את חברי הוועדה לפגישה עם יו"ר הרשות הפלסטינית ברמאללה, אך בפועל הישיבה ההיא התקיימה מרחוק - ופגישות רבות ומוצלחות אחרות ברחבי העולם כן התקיימו.
למעשה, בזמן שהשרים הערבים נקטו דיפלומטיה חכמה והציגו לעולם פתרונות נעימים לאוזן, ישראל הפקירה את הזירה המדינית לחלוטין: שרים התבטאו בחוסר חוכמה על כיבוש רצועת עזה והחרבתה, הממשלה לא דיברה בפה אחד על מטרות המלחמה, ואיש עדיין אינו יודע מה מנסה ישראל להשיג ב"יום שאחרי". וכשאין עם מי לעבוד בישראל, והתמונות מעזה הולכות ונעשות קשות יותר - עלו מנהיגי העולם על "המסלול העוקף", יחד עם השרים הערבים.
כך, עם כל הצהרה של מדינה כלשהי על הכוונה להכיר במדינה פלסטינית, מתפרסמות מיד הודעות רשמיות מטעם משרדי החוץ הערביים המברכות על ההחלטה. רק בימים האחרונים פרסם משרד החוץ הירדני הודעה רשמית המברכת על כוונת פורטוגל להכיר במדינה פלסטינית ומשרד החוץ הקטארי פרסם הודעה המברכת על הכרזות ראשי ממשלות מלטה וקנדה, לפיהן מדינותיהם מתכוונות להכיר במדינה פלסטינית.
גם משרד החוץ הסעודי פרסם הודעה רשמית המברכת על ההצהרות של מלטה וקנדה, כאשר בכוונה או שלא, ניסוח ההודעה היה שונה מהודעות אחרות של המשרד. בהודעה נכתב כי סעודיה מברכת על כוונת המדינות להכיר ב"מדינת פלסטין", זאת בניגוד להודעות אחרות. בהודעה שבה בירכה את פורטוגל על אותה החלטה, למשל, השתמשה סעודיה בניסוח אחר ובירכה על התחלת התהליכים הסוללים את הדרך להכרה ב"מדינה פלסטינית", בספטמבר הקרוב. מדינות ערב פרסמו גם ברכות לבריטניה וצרפת על החלטותיהן בנושא.
השינוי בהצהרות
ד"ר מורן זגה, חוקרת בכירה בקבוצת המחקר תמרור-פוליטוגרפיה, החוקרת את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אמרה ל-ynet כבר בנובמבר 2024, אחרי ניתוח 548 מסמכים והצהרות מטעם מצרים, ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות, קטאר ובחריין - כי זיהתה עלייה ברורה בקריאותיהן להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, לצד קריאה להפסקת אש, למעורבות בינלאומית בסכסוך ולסיוע הומניטרי לרצועת עזה. היא הוסיפה והזהירה: "אנחנו לא מיושרים עם השיח הבינלאומי הכללי, ומאוד מבודדים דיפלומטית ברמה הרעיונית".
למעשה, השינוי בשיח הבינלאומי החל אז בעקבות התמקדות בסבל ברצועת עזה והצורך במציאת פתרון המצב ופחות בטבח 7 באוקטובר והסבל בישראל - פרצה שהשחקנים הערבים זיהו וניצלו לטובת חידוש השיח על מדינה פלסטינית.
לדבריה, "אנחנו תקועים באיזשהו ניהול סכסוך, בזמן שהעולם מדבר בשפה אחרת ומתחיל להניע פתרונות אחרים. ישראל חושבת במונחים של פעם, שבלעדיה אי-אפשר יהיה להניע שום דבר, אבל דה-יורה דברים מתחילים לזוז. לפחות מבחינה משפטית ומעמדית, הפלסטינים מתקרבים יותר ויותר לפתרון הזה. ישראל צריכה ליזום בעצמה מפגשים, היא לא תקרא להם 'פסגת שתי המדינות' אבל היא צריכה להציע פתרון, להפיץ אותו לעולם ולהזמין מדינות אליה לשיח - במקום שהוא יתנהל בלעדיה".
כעת, אחרי חודשים נוספים של איסוף נתונים ומעקב אחר הודעות רשמיות שפרסמו מדינות ערב, ד"ר זגה מספרת: "הוספנו אינדיקטור חדש (במחקר, ל"ב). עד אז היה לנו אינדיקטור שנקרא 'התייחסות לגורמים בינלאומיים' אבל זה היה כללי מדי והבנו שיש פה אירוע. פתחנו אינדיקטור של 'קריאה למעורבות בינלאומית', שזה משהו שהפך מאוד בולט ועבר לתחילת ההצהרות של המדינות. הן הזיזו את הקריאה הזו קדימה וזה הלך והתגבר. גם הנוסח השתנה".
כעת, ד"ר זגה מזהה שינוי בנוסח הצהרות מדינות ערב. "אם בעבר הן כללו הכרה במדינה פלסטינית 'בהתאם להחלטות בינלאומיות שהתקבלו ויוזמת השלום הערבית', השיח על יוזמת השלום ירד וגם השיח על נורמליזציה עם ישראל". היא מוסיפה: "איחוד האמירויות קוראת יותר לחזרה למשא ומתן אבל היא, קצת מצרים ואולי גם בחריין - היחידות שמדברות עדיין על משא ומתן לשלום בין ישראל לפלסטינים".
שר החוץ שלא הזכיר את ישראל במילה
השבוע פורסם בעיתון אל-איתיחאד האמירותי מאמר של שר החוץ עבדאללה בן זאיד, במסגרתו כתב: "מאז הקמתה, איחוד האמירויות הפכה את התמיכה במטרות צודקות לעמוד תווך במדיניות החוץ שלה, ובראשן הסוגיה הפלסטינית. איחוד האמירויות הייתה וממשיכה להיות תומכת בזכויות העם הפלסטיני ובראשן, זכותו להגדרה עצמית ולהקמת מדינה עצמאית ומוכרת בינלאומית.
עוד הוא כתב: "אנחנו רואים בבירור שהעולם החל להבין כי מימוש זכויות הפלסטינים אינו עוד אופציה פוליטית, אלא ציווי מוסרי, הומניטרי ומשפטי. בירכנו לאחרונה על כוונתן של מספר מדינות להכיר ב'מדינת פלסטין'. אנחנו רואים בצעדים אלה שינוי היסטורי הסולל את הדרך להחייאת התהליך הפוליטי, שקפוא במשך שנים רבות" (גם כאן נעשה שימוש ב'מדינת פלסטין', ל"ב).
בן זאיד הוסיף: "הכרה זו לא מסמלת את סוף הדרך, אלא את תחילתה. נדרשת פעולה בינלאומית קולקטיבית ואחראית שתבטיח את ההגנה על זכויות הפלסטינים, תכונן שלום צודק ויציב המבוסס על פתרון שתי המדינות, ותבטיח את הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית, בהתאם להחלטות בינלאומיות. זה יחזיר את התקווה לעתיד של ביטחון, שגשוג ודו-קיום". במאמר המשיך ודיבר על הסיוע האמירותי לפלסטינים.
על המאמר אמרה ד"ר זגה: "הוא לא מזכיר את ישראל אפילו במילה. יש בזה אירוע מאוד משמעותי וזה גם פורסם בעמוד הראשי של העיתון. זה נראה שיש פה הכתבה של מדיניות של לשים רגע את ישראל בצד, כי חוץ מאיחוד האמירויות אף אחד לא קורא לחזרה למשא ומתן לשלום בין ישראל לפלסטינים, ואפילו באיחוד האמירויות שר החוץ כבר לא מדבר על זה, אלא גורמים נמוכים יותר - יש פה משהו בעייתי עבורנו".
ד"ר זגה התייחסה לברכות שיוצאות ממדינות ערב בנוגע להכרזות השונות המדברות על הכרה במדינה פלסטינית: "נראה כאילו הם הקימו לובי והם עובדים בזה, בכל המדינות האלה. כל הזמן ניסו לשכנע אותנו שהם מתייחסים לסוגיה הפלסטינית כמס שפתיים אבל רואים שהם עובדים בזה, מתעסקים בזה, הם מדברים רק על זה כמעט, ורואים את זה במספרים". צפו בנתונים:
הגרפים המבוססים על נתונים ממאגר הנתונים של מערכת תמרור, מציגים מספרית את כמות המופעים מכל מדינה שעסקו: בקריאה לחזרה למשא ומתן לשלום בין ישראל לפלסטינים, בכמה מדברים על יוזמת השלום הערבית (עד כמה מכוונים לנורמליזציה אזורית במילים אחרות, ל"ב), בתמיכה בהקמת מדינה פלסטינית ובקריאה למעורבות אזורית או בינלאומית.
לשאלה מדוע דווקא עכשיו יש עלייה בהכרזות הנוגעות להכרה במדינה פלסטינית, ד"ר זגה ענתה: "ההערכה שלי היא שהם כל הזמן מתבוננים על המשא ומתן והפסקת האש, וברגע שהם הבינו שבמשא ומתן האחרון ראש הממשלה נתניהו לא מתכוון לסיים את המלחמה, הם אמרו די".
לפי ד"ר זגה הדרך לפעול היא "אקטיביזם דיפלומטי. כמובן שהדמויות בממשלה, בגלל שבמדינות ערב הנושא הפרסונלי מאוד חשוב, לא עוזרות והדימוי הקיצוני של הממשלה לא עוזר. ישראל מבודדת לא רק בעולם. היא מבודדת באזור שלה. אנחנו עברנו מהפך של 180 מעלות מלהיות מוקד בפורום הנגב עם מדינות ערב, להביא לפה מנהיגים וליזום מהלכים חשובים ושיתופי פעולה - למקום בו אף אחד לא מוכן לשתף איתנו פעולה בגלוי, אף אחד לא מוכן לדבר עלינו בגלוי למעט מה שהאמירותים לפעמים עושים".
לדבריה, "כל עוד אנחנו לא יוזמים מהלך כלשהו באזור שיש בתוכו מרכיב של שיתוף פעולה עם עוד מדינות לא נוכל לקבוע את סדר היום פה, ויקבעו לנו את סדר היום כל הזמן. אנחנו מתפארים בהישגים צבאיים, אבל אין רגל מדינית משלימה".
