פרשת קטאר-גייט רק הולכת ומסתעפת, הולכת ומסתבכת והעדות לכך היא תכיפות הסרטונים שיוצאים מכיוונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושלל ההצהרות של השופרות מטעם ביבי נגד ראש השב"כ רונן בר בניסיון להסיט את האש בכל דרך, מהחשדות הכבדים נגד לשכת רה"מ. אלא שההבנה שלקטאר היו סוכני השפעה בתוך הלשכה הרגישה ביותר במדינת ישראל, שופכת אור על שלל דיווחים שפורסמו בחודשים האחרונים, בעיקר בכלי תקשורת המזוהים עם נתניהו אך לא רק, בעיקר בכל הקשור בניסיון להשחיר את מצרים.
1 צפייה בגלריה
אמיר קטאר א-ת'אני וראש הממשלה נתניהו
(צילום: רויטרס / Saudi Press Agency/Handout, דנה קופל)
הכותרת
השיטה הקטארית: הדרך היחידה להתמודד עם "המתווכת הבוגדנית"
25:44
אין זה סוד שבין קטאר ומצרים ישנה יריבות קשה, רבת שנים. הזרם הדתי השולט בקטאר הוא זה של האחים המוסלמים. שם התגוררו אנשי הדת הבכירים שמייצגים את הזרם הזה בעשורים האחרונים, כולל השייח' יוסף קרדאווי, מצרי במקור, שנחשב לפוסק ההלכה החשוב ביותר של האחים המוסלמים. חמאס ראה בקרדאווי סמכות רוחנית והוא זה שבעצם נתן לגיטימציה בתחילת שנות ה-2000 לפיגועי ההתאבדות של חמאס. בעקבות ההפיכה של האחים המוסלמים במצרים ב-2011 הוא חזר לקהיר ולאחר סילוקם של האחים המוסלמים על ידי עבד אל פתח א-סיסי ואנשיו, חזר קרדאווי לקטאר ושם נפטר בשנת 2022. הקטארים כמובן מפעילים את ערוץ אל-ג'זירה שידוע בקו הביקורתי שלו נגד קהיר והמצרים סגרו את פעילות התחנה יותר מפעם אחת במדינה. זה הרבה מעבר ליריבות לאומית, מדובר בשנאה תהומית על רקע דתי, פוליטי ומה לא. עוינות של ממש שמתרגמת לכל תחום אפשרי.
כבר בתחילת המלחמה עלו (גם כאן) תהיות באשר להחלטת ישראל להמר על קטאר כמתווכת הדומיננטית סביב עסקאות החטופים ולא על מצרים. קטאר בכל זאת, אירחה את צמרת חמאס ומימנה את ארגון הטרור במשך שנים על שנים. שלל נימוקים הוזכרו אז בתקשורת הישראלית מדוע צריך לאפשר לקטאר להוביל את המו"מ מול חמאס. אלא שבחודשים האחרונים קרתה תופעה מופרעת כמעט, אפילו במונחים של תקשורת מוטה, או כזו שמסקרת באופן אוהד את נתניהו.
דוגמה מדאיגה היא דיווח שהפיץ עיתונאי הנחשב למקורב ביותר ללשכת נתניהו. הוא ותומכים אחרים של נתניהו הפיצו עלילה שלא הייתה ולא נבראה, כי ראש השב"כ רונן בר, התקשר בשבעה באוקטובר לראש המודיעין המצרי, ששוחח עם יחיא סינואר, שהטעה אותם בכוונה וגרם להם לחשוב שאין התקפה של חמאס
שוב ושוב צצו דיווחים על הכנות מצריות למלחמה מול ישראל, הכנות שלא היו ולא נבראו. תמונות וסרטונים שפורסמו, חלקם מלפני כמה שנים, חלקם נלקחו מסתם סרטוני תדמית של הצבא המצרי והפכו להיות להוכחות להכנות המצריות למלחמה. הדברים הללו פורסמו בעיקר בכלי תקשורת המזוהים עם נתניהו, בעיקר על ידי "עיתונאים" שנחשבו לשופרות, אך לא רק.
שוב ושוב נבדקו הדברים ושוב ושוב במערכת הבטחון נאמר שלא היה ולא נברא. היו אמנם תגבורים פה ושם, אך הכל נעשה בידיעת ישראל ובהסכמתה. לא נשלחו כוחות לסיני שנועדו למלחמה בישראל ולא נרשמו תגבורים יוצאי דופן שהיו מצדיקים דיווחים על הכנות מצריות למלחמה. וכעת עולה השאלה, מי עמד מאחורי הדיווחים הללו בישראל? האם מקרי הדבר שבעיקר אותם עיתונאים הנחשבים למקורבים לנתניהו מיהרו לדווח על כך?
דוגמה מדאיגה לא פחות, היא דיווח שהפיץ עיתונאי הנחשב למקורב ביותר ללשכת נתניהו, שמעולם לא הסתיר את הערצתו אליו. "שופר" בקיצור. הוא ולאחר מכן גם תומכים אחרים של נתניהו, הפיצו עלילה שלא הייתה ולא נבראה, כי ראש השב"כ רונן בר, התקשר בשבעה באוקטובר לראש המודיעין המצרי, ששוחח עם יחיא סינואר, שהטעה אותם בכוונה וגרם להם לחשוב שאין התקפה של חמאס.
אבי יששכרוףצילום: יובל חןכלומר, מי שטרח להפיץ את הידיעה הזו ניסה לפגוע בשתי ציפורים במכה: גם בקהיר וגם בראש השב"כ. סביר שאותם עיתונאים לא פעלו בזדון. ייתכן שהופעלו מבלי שידעו זאת, ייתכן גם שנתרמו למאמץ של אחד מחברי השלישייה, איינהורן, אוריך, פלדשטיין. אך בשורה התחתונה - מישהו טרח להפיץ ידיעות כוזבות נגד מצרים, באמצעות עיתונאים תומכי נתניהו ויצר מתיחות מדינית קשה עם בת הברית החשובה ביותר של מדינת ישראל במזרח התיכון- מצרים. זה אינו עוד "תרגיל השפעה". לכל צבא וגוף מודיעין, יש כיום גופי השפעה שנועדו לפגוע באויב ולהחלישו מבפנים. אך מי שפעל הפעם היו כנראה אנשים מתוך לשכת ראש הממשלה נגד הציבור הישראלי, נגד אזרחים ישראלים. וזו כבר הפקרות ביטחונית וסכנה למדינה.
