שישה בני אדם נרצחו הבוקר (שני) בפיגוע הירי בצומת רמות בירושלים: הרב מרדכי שטיינצג (המכונה ד"ר מרק), שרה מנדלסון, הרב לוי יצחק פש, יעקב פינטו, ישראל מצנר והרב יוסף דוד. הצעיר שבין הנרצחים היה רק בן 25, המבוגר שבהם היה בן 79, ד"ר מרק, שמוצריו נמכרים כמעט בכל סופר בישראל.
קולות הירי, והמנוסה מהזירה: תיעוד רגעי הפיגוע
(צילום: שימוש לפי סעיף 27א בחוק זכויות יוצרים)
9 צפייה בגלריה
נרצחי הפיגוע. מימין למעלה: שרה מנדלסון, מרדכי שטיינצג (ד"ר מרק), יוסף דוד. מימין למטה: יעקב פינטו, ישראל מצנר, לוי יצחק פש
אחד ממנטרלי המחבלים בפיגוע הרצחני היה מפקד כיתה בחטיבת החשמונאים, החטיבה החרדית הראשונה בצה"ל. "שמעתי קולות של ירי, ראיתי את המנוסה של האנשים - והבנתי שצריך לחתור למגע. פתחנו בירי עד שראינו נטרול סופי, ומשם התקדמנו לעזור לפצועים. אני שמח שיצא בחלקי לעשות את זה״, סיפר סמל ש'. אלה סיפורי ששת הנרצחים:
ד"ר מרק היה רופא - והביא את הלחם הבריא לישראל
מרדכי שטיינצג, בן 79, המכונה ד"ר מרק, התגורר בשכונת רמות ב'. הוא מייסד המאפייה המוכרת "המאפה של דוקטור מרק" בבית שמש. הוא עלה בשנת 1993 מפנסילבניה בארה"ב, ודגל באורח חיים בריא שכלל גם אוכל בריא. כשגילה שאין בישראל לחמי בריאות, הוא החליט לפתוח מאפייה ביתית ללחמים מיוחדים כמו לחמי כוסמין ולחמי מחמצת. מוצריו נמכרים היום כמעט בכל סופר בישראל. "עבורו הלחם לא היה רק מזון, אלא סמל של חום, בית, שייכות ונתינה. דרך הלחם הוא חיבר אנשים והעניק נחמה", נכתב עליו היום בעמוד האינסטגרם של המאפייה.
"הוא היה אדם עם לב זהב שאין כמוהו", אמר ל-ynet מנכ"ל המאפייה נחמן גרינולד. "במשך כל השנים הוא דאג שאנשים יאכלו אוכל בריא, הפריע לו מאוד שאנשים לא אוכלים טוב. זה היה עיקר העניין שלו. הוא היה מהראשונים שהתחילו לעשות לחמים בריאים. ד"ר מרק ייסד את המאפייה ופיתח כאן הכל. לפני כמה שנים יצא לפנסיה ומכר את המקום לאבא שלי, אבל המשיך לבוא לפה ולאשר כל פיתוח חדש של לחם. אנחנו לא מאמינים שהוא נרצח והלך מאיתנו באופן כל כך טרגי. הוא תמיד דאג לכל העובדים במאפייה, דאג לכל בני המיעוטים שעבדו כאן, דאג לכל אחד ואחד מהם, הייתה אווירה של משפחה".
"שרה הייתה האמא של בני עקיבא, תמיד האירה פנים"
שרה מנדלסון, בת 60, התגוררה בשכונת רמת שלמה בירושלים. היא הותירה אחריה ארבעה ילדים ונכדים. היא הייתה חברה בהנהגת תנועת בני עקיבא. כונתה "שריתה", ועבדה עשרות שנים כמנהלת קשרי רשויות בגזברות בני עקיבא. היא נרצחה כשהייתה בדרכה לעבודה בהנהלה הארצית של התנועה בירושלים.
"שמעתי קולות ירי, הבנתי שצריך לחתור למגע". אחד ממנטרלי המחבלים
(צילום: דובר צה"ל )
נתנאל אלק, סמזכ"ל תנועת בני עקיבא, סיפר כי "שריתה הייתה סוג של האמא של בני עקיבא. היא ישבה בלשכת המנכ"ל, הייתה מאירת פנים לכולם ותמיד חייכה לכולם. היו עשרות עובדים שעברו במהלך השנה ותמיד עזרה לכולם וסייעה גם כשהייתה תקופה לחוצה". הוא שיתף כי היא התייחסה לבני עקיבא כאילו מדובר במשפחה שלה, והוסיף: "היא תמיד חשבה איך הכסף ילך לעשייה לילדים ולנזקקים".
"לוי יצחק היה איש של חסד, גם ברגעיו האחרונים הוא היה בנתינה"
לוי יצחק פש, תלמיד ישיבת "קול תורה", התגורר בתל ציון שליד ירושלים. "הוא היה עובד ישיבה מסור, מוכר שהיטיב בכל השכונה ועשה חסדים", אמרו עליו. "בעשר השנים האחרונות היה לי את הזכות להכיר אדם מיוחד במינו עם מאור פנים", סיפר עליו אלחנן קורן שעובד בישיבת "קול תורה".
קורן סיפר כי "הוא תמיד היה ניגש לעזור, הוא היה האמא והאבא של התלמידים בפנימיות". לדבריו, "לוי יצחק תמיד הגיע עם מאור פנים וחוכמה, הוא היה דוגמה למסירות ממש. חוץ מהעבודה של איש תחזוקה הוא לא בזבז זמן, תמיד היה לו ספר ביד והוא היה נכנס ללמוד בבית המדרש. היה יהודי שמח ששמחנו להיות בחברתו והיה נשאר עד השעות המאוחרות גם מעבר לשעות העבודה.
"לוי היה איש חסד ועזר לאנשים בשכונה", הוסיף. "הוא תמיד תרם מעצמו, גם הבוקר, הוא היה בדרך לעבודה בירושלים וחיכה לאוטובוס שלא הגיע. אחרי הרבה זמן הגיע רכב לתחנה ושאל אם מישהו צריך טרמפ לבית וגן. הוא ועוד עובד מהישיבה נכנסו לרכב, וכשהם ישבו מישהו ניגש לרכב ואמר שיש לו טיפול בשערי צדק. לוי יצא מהרכב, ויתר על מקומו. מספר דקות אחרי התחיל הפיגוע שם מצא את מותו. גם ברגעיו האחרונים לוי יצחק סיים את חייו בנתינה".
תיעוד מהדקות הראשונות שלאחר הפיגוע
(צילום: תיעוד מבצעי מד"א)
הרב משה יהודה שלזינגר, ראש ישיבת קול תורה שבה עבד לוי יצחק, ספד לו: "זה לא יאומן, קשה לתפוס את זה. היית בישיבה כל הזמן, איפה אתה? על זה נאמר - בנים אתם לה אלוקכם. היית הבן של הקב"ה. הרמב"ם אומר שלפעמים יש משענת של אבא גם כשלא מבינים את זה. איך יכול להיות שרב יצחק שתמיד היה מסור לכולם, שלעולם לא הרים קול בנעימות וסבלנות. שבנה עוד סטנדר ועוד מיטה, הכול כדי שהבחורים יוכלו לשבת וללמוד. עם איזה נעימות ואיזה חן".
הוא הוסיף: "הוא היה ישר כמו סרגל. כל דבר בישירות עם איזה טוב לב וענווה. הוא הרגיש שכל בחור יותר ממנו. רב יצחק איפה אתה? לא להאמין שרב יצחק ברגע אחד הלך. כל רגע פנוי שהיה לו גמרא ביד, הוא ישב ולמד. החיים שלו היו בכיוון להתקרב לקב"ה. לא העריכו אותך מספיק, בעזרת השם כולם ילמדו משניות לזכרך".
יעקב עלה מספרד, ו"עסק במלאכת הקודש של החינוך"
יעקב פינטו, בן 25, עלה לבדו כבחור צעיר מספרד ולמד בישיבת נהורא, ולאחר מכן בישיבת דרך אמונה בלוד. הוא התחתן עם רעייתו אסנת רק לפני כשלושה חודשים, בתחילת המלחמה עם איראן.
הלווייתו תצא מחר בשעה 12:00 מישיבת 'דרך אמונה' ברח' איתמר בן חמו 4 בלוד, ומשם לאולם ההספדים 'קהילת ירושלים' בהר המנוחות, שם ייטמן. הוריו, שלא זכו להשתתף בחתונתו בעקבות המלחמה עם איראן. יגיעו מספרד להלווייתו.
"עתידו נגדע באכזריות. ליבנו עם רעייתו הטרייה, משפחתו וקהילתו ברגעים קשים אלה", ספדו לו בשכונת רמות. יעקב היה מדריך בישיבה התיכונית החרדית חדוות התורה בשנתיים האחרונות. "מאז הגעתו לארץ עסק בכל ישותו במלאכת הקודש של החינוך", ספדו לו בהנהלת הישיבה. "מתוך אהבה עמוקה לבחורים ומסירות ללא גבול".
הרב יוסף דוד נרצח בדרך לכולל - "כשספריו בידיו"
יוסף דוד, בן 43, התגורר בשכונת רמות בירושלים. לפי תושבי השכונה, הוא נרצח כשעמד בתחנת האוטובוס בדרכו ללימוד בכולל - כשספריו בידיו. בני משפחתו מתארים אברך תלמיד חכם וירא שמיים, שהיה קם כל בוקר בנץ, לומד תורה ללא הפוגה ובעל אמונה חזקה בקב"ה. "הרב דוד היה תמיד שמח, עם חיוך רחב נסוך על פניו, בלי קשר לקשיים הכלכליים איתם התמודד בחיים", סיפרו בני המשפחה.
"בעניות והסתפקות במועט, גידל במסירות ובנאמנות את ארבעת ילדיו. הגדול בהם בן עשר, הקטן בקושי בן שנה", סיפרו בני משפחתו. "הרב דוד הי"ד רצה רק להתחתן עם בת תלמיד חכם ולהקים בית של תורה, ולכן לא דרש כלום. כך עשה. הקים בית לתפארת, בית שכעת עלול חלילה להתמוטט כלכלית, אם לא נהיה שם בשביל האלמנה וארבעת היתומים שלא מצליחים לעכל את האובדן הפתאומי של אביהם הקדוש".
"ישראל מצנר היה ספר תורה מהלך"
ישראל מצנר, בן 28, התגורר בירושלים. הוא יובא למנוחות הערב בשעה 19:00.
מרדכי אסקין, חבר של ישראל, ספד לו בפוסט בפייסבוק: "ישראל, חבר ילדות שלי. למדנו יחד ברזי-לי בבני ברק, היית אלוף הבית ספר בכדורסל. שנים אחר כך נפגשנו בישיבת 'חברון', למדנו חברותא בסדר ערב במשך שנה, מסכת בבא קמא. איזה גאון היית, איזו למדנות עדינה ודקה, איזו נשמה של בחור ישיבה מוולוזי'ן, כמו ב'המתמיד' של ביאליק. לא היה לך לבד מהתורה, היית התגלמות האתוס שגדלנו אליו, היית ספר תורה מהלך.
"גם כשבחרתי בדרך אחרת - הבנת, התווכחת, שמעת. והכול באותה למדנות עדינה ודקה, כאילו הלב שלך ארוג ממילותיו של החזו"א ב'אמונה וביטחון'. עולם התורה איבד גאון עצום, נשמת ישראל פצועה. ישראל, אני נשבע אלמד מסכת בבא קמא מיליון פעם בשבילך, כל שורה שלמדנו יחד אחרוט בנשמתי. כל רשי, כל תוספות".
חבר נוסף של מצנר, הרב נפתלי שווינגר, ספד לו וציטט מפיוט שאומרים ביום הכיפורים על 10 הרוגי מלכות. "אֵי הַלָּשׁוֹן הַמְמַהֶרֶת לְהוֹרוֹת בְּאִמְרֵי שְׁפָר. בַּעֲוֹנוֹת אֵיךְ עַתָּה לוֹחֶכֶת אֶת הֶעָפָר", הוא כתב. "כשאומרים ישראל מצנר, האסוציאציה הראשונה שלי לפחות עולה היא למדן עצום. באופן נדיר ובקנה מידה. הוא היה פשוט תלמיד חכם מהלך מהסוג שלא נתקלים בו. בכל סוגיה ישיבתית שדיברו איתו עליה. בנושאים המיינסטרים בוודאי, אבל גם במה שנקרא פריפריה כקדשים וזרעים ידיו רב לו. והכול בעומק ובזיקוק נדיר.
"הוא לא החצין את זה אף פעם. יכלו לדבר לידו הררי מילים וסברות ובאם חשב שלא יתרום לשיח הוא היה כדרכו שותק. רק אם היטבת להטות אוזן היית שומע איזה נהימה קלה כדרכו, או איזה תנועת יד קטנה או מבט, ובאם העמקת למה התכוון היית תופס את עצמך בהתפעלות. השקיעות שלו בזמן הלימוד הייתה יוצאת דופן. היינו מתחילים כשעוד הספסלים היו די ריקים ובשגרה הסדר נמשך לתוך ארוחת הערב. בתפילה הייתי מתבונן בו הרבה, איך הוא ממש כביכול בפלנטה אחרת כבן המתחטא ומשוחח עם אביו, גם אם היית מנער אותו הוא עדיין שם".
הוא הוסיף: "לומר עליו שהוא היה עניו וצנוע זה יחטא למטרה. הוא לא ירד לעם או נהג ניהוגי ענווה, הוא פשוט לא היה שם בכל המשחק הזה. הביטוי שבארמית, ואולי לכן מרגיש לנו קצת רחוק, לא החזיק - טיבותא לנפשיה יותר התאים לו. ישראל למי שהכיר לא היה דברן גדול ורועש במיוחד, אך הוא גם לא היה פרוש. דעתו הייתה מעורבת והאיר פנים לכל אחד באשר הוא בדרכו הייחודית. תחסר לנו מאוד ישראל, אני מצטער על כל רגע שלא ניצלתי יותר במחיצתך. רְעָדָה תֶאֱחֹז כָּל שׁוֹמֵעַ שִׁמּוּעַ, וְתִזַּל כָּל עַיִן דִּמּוּעַ, וְנֶהְפַּךְ לְאֵבֶל כָּל שַׁעֲשׁוּעַ".
בכתבה זו שולבו סרטונים ותמונות לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. בעל זכות יוצרים הסובר כי נעשה שימוש ביצירתו מוזמן לפנות במייל האדום בצירוף הוכחת בעלות ביצירה והבהרה האם ברצונו שתוסר או שישולב קרדיט על שמו במסגרת הפרסום.
