גדרות מתכת חוסמות את הכניסות לרחוב הסמוך למוזיאון היהודי של בוושינגטון DC. שוטרים חמורי סבר עומדים במרחקים קבועים זה מזה, ומנופפים לעיתונאים לסגת חצי מטר נוסף לאחור בכל פעם שמצלמה נשלפת. לידם אנשי FBI במעילים כהים נכנסים ויוצאים ממתחם המוזיאון, חלקם סוחבים קופסאות פלסטיק לבנות שעליהן מדבקות ברקוד. מסביב נישא ריח קל של פרחים מהאנדרטה המאולתרת שמתחילה להיערם בסמוך למחסום הראשון.
בחזית המוזיאון, צוותי טלוויזיה מכל העולם פורסים חצובות, מיקרופונים נשלפים, וכתבים מדווחים בשפות שונות – עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית. במקביל, זרם המבקרים לא נפסק. צעירים עוצרים לצלם, מבוגרים שותקים. דיפלומט אמריקני אחד במעיל כחול כהה, שסירב להזדהות, רק לחש: "They were the best of us".
השעה תשע וחצי בבוקר, אבל הרחוב המרכזי שקט באופן חריג. מישהו תלה על עמוד תאורה תמונה של שרה מילגרים וירון לישינסקי, שרק שעות לפני כן נרצחו כאן על-ידי מחבל פרו-פלסטיני, ולצידה פתק בכתב יד: "אנחנו לא ניכנע לפחד". בקצה הרחוב, עובר אורח הדליק נר בתוך כוס קפה ריקה, והוא ממשיך לדעוך באיטיות על המדרכה הקרה. בין הצלמים, כמה עובדי שגרירות ישראל עומדים בדממה, חלקם עם עיניים אדומות. אחת מהם – אישה צעירה במעיל צבאי בגזרה נשית – בוכה בלחישה. "לא הייתי קרובה אליהם, אבל כולם הכירו אותם", היא אומרת. "הם היו תמיד ביחד, תמיד חייכו".
זירת הרצח של שרה וירון, זוג צעיר ממחלקת הדיפלומטיה של שגרירות ישראל, נראתה הערב (בוקר בשעון ארה"ב) כמו מוקד של טקס אזכרה לא רשמי. עוברים ושבים עוצרים, חלקם מקומיים שלא הכירו את השמות עד אתמול בלילה, חלקם אנשי הקהילה היהודית שמכירים היטב את הוועד היהודי-אמריקני (AJC) ומופיעים לאירועים שלו דרך קבע. אישה מבוגרת בשמלה פרחונית עמדה והביטה בשקט בדגל ישראל התחוב בתוך עציץ, ולחשה: "We knew her from synagogue", הכרנו אותה מבית הכנסת.
ג’וש בלפר, צעיר יהודי מקומי שהגיע עם גיטרה, התיישב על ספסל המדרכה והתחיל לאלתר ניגון חסידי חרישי. "היינו באירוע הזה כל שנה", הוא אומר. "זה מקום שבאנו אליו כדי להרגיש בטוחים, לפגוש עוד צעירים שמנסים לעשות טוב. לראות איך ערב כזה נגמר באקדח ובצעקות – זה בלתי נתפס".
7 צפייה בגלריה
"שרה וירון נגזלו מאיתנו. לבנו נשבר". מפגינים עם שלטי "נוצרים ויהודים מאוחדים נגד שנאה"
(צילום: Drew ANGERER / AFP)
האירוע שבו נרצחו מילגרים ולישינסקי – קבלת הפנים השנתית של AJC לצעירים דיפלומטים – משך אליו אתמול עשרות אנשי מקצוע מרחבי העולם. ג'וג'ו, אחת המארגנות, מסבירה שהאירוע עסק בשאלה איך אפשר למצוא פתרונות שיסייעו לאנשים שסובלים, "איך נוכל לאחד מוסלמים, יהודים ונוצרים, לגייס כספים ולעזור באמת – לעזור לאנשים בעזה, לעזור לאנשים בישראל".
דקות אחרי שאחרוני המשתתפים עזבו את האירוע, לפי המשטרה, התקרב התוקף אליאס רודריגז, תושב שיקגו בן 31, אל קבוצה של ארבעה אנשים, שלף אקדח וירה למוות במילגרים ולישינסקי. בהמשך, כשנעצר בתוך המוזיאון, צעק "Free, Free Palestine" והחזיק בידו כאפייה. הבוקר, בביתו בשיקגו, החוקרים כבר החרימו ציוד אישי – מסמכים, בגדים, כוננים – והעבירו אותם בזה אחר זה לקופסאות פלסטיק לבנות עם כיתוב FBI Evidence. רודריגז הואשם ברצח מדרגה ראשונה, ומשרד המשפטים האמריקני מסר כי הוא חוקר את הירי כפשע שנאה וכפשע טרור.
הצהרת ה-AJC בבוקר שאחרי הרצח הייתה נרגשת: "שרה וירון נגזלו מאיתנו. רגעים לפני שנרצחו, הם חייכו, צחקו ונהנו מהאירוע עם חברים ועמיתים. אנו בהלם ולבנו נשבר כשאנו מנסים לעכל את הטרגדיה האיומה הזאת".
שרה הייתה ציונית מקנזס סיטי, ירון גדל בגרמניה וחזר לישראל
ג'וג'ו, כמו עדי ראייה אחרים שהיו באירוע, תיארה איך רודריגז הצליח אחרי הירי להיכנס לתוך המוזיאון באין מפריע. "השומרים נתנו לו להיכנס כי חשבו שהוא נמלט מהירי. הוא נראה נסער מאוד, אז גם אני הנחתי שהוא היה עד למה שקרה. הצעתי לו מים – והוא הסכים. ברגע שהושטתי לו את הכוס, הוא שלף כאפייה ירדנית אדומה, ואמר: 'שחררו את פלסטין'. ואז המאבטחים רצו פנימה, השתלטו עליו – לא הפילו אותו, אבל הוציאו אותו החוצה".
"אף פעם לא יצא לי לקיים אינטראקציה עם רוצח", אומרת ג'וג'ו. "אז כן, הייתי 'שומרת אחותי' עבור מישהו שהוא, אני לא רוצה לומר השטן בהתגלמותו, אבל משוגע, סוציופת. כלומר – מי רוצח ככה אנשים? אני ארגנתי את האירוע הזה והנושא של הערב היה להפוך כאב למשמעות. ואני לא אתן לזה לשלול ממני את האנושיות שלי. רק בגלל שיש אנשים מטורפים שחושבים ששחרור פלסטין מתבצע דרך רצח – זה לא ירחיק אותי מהיותי בעלת ברית של העם היהודי. אני עדיין מאמינה ששני העמים – היהודי והפלסטיני – ראויים להגדרה עצמית, לביטחון, ולמקום לחיות בו. ולכן אני לא אתן למקרה הטרגי הזה להרתיע אותי. נמשיך לזכור את נושא האירוע – בניית גשרים – ואני מקווה שמהטרגדיה הזאת תבוא גם צמיחה".
שרה מילגרים, בת 26 מפרברי קנזס סיטי, הייתה יהודייה ציונית ודוברת שלום, שהשתתפה בתוכנית המנהיגות של AJC ושיתפה פעולה עם אנשי מקצוע ממרוקו, ישראל וצרפת. יָרון, בן 30, נולד בישראל, גדל בגרמניה, וחזר לארץ בגיל 16. הוא היה בן לאב יהודי ואם נוצרייה, נוצרי מאמין שדיבר יפנית שוטפת, ושירת בצה"ל. הוא נודע באישיותו החמה והמרשימה. בשבוע האחרון קנה טבעת אירוסין ותכנן להציע לשרה נישואין בירושלים, לשם היו אמורים לטוס ביום ראשון לרגל חג השבועות.
שלושה ימים לפני המועד שבו היו אמורים להתחיל חיים משותפים בירושלים, נקטעו חייהם של שניים שניסו לבנות גשרים – ונפלו על מדרכה בבירתה של אומה זרה, בשם קריאה פוליטית שהפכה לאקדח טעון.
