"הנדון: מצרים-ישראל/הכנות לחידוש הלוחמה בסוף שנת 1973" – כך הוכתרה ידיעה ששלח מטה המוסד ב-4 בספטמבר 1973 ב"ת.ג" (תפוצה גבוהה) - רשימה קטנה ומיוחסת של האנשים הבכירים ביותר בישראל, שנחשפים לחומרים הסודיים ביותר. גם בתוך החומרים האלה, המידע שהגיע מהמקור המכונה "סגול" או "חותל" או "המלאך", היה מיוחד. אפילו לא כל הנמענים ברשימה ידעו מי המקור המדובר - אשרף מרואן, מהמקורבים לאנואר סאדאת, נשיא מצרים דאז.
"סאדאת ממשיך לדבר על מלחמה, הפעם בסוף 1973, אך עתה שומר הוא יותר על סודיות בעניין הכרזותיו אלה", נכתב שם. "לאחרונה ציווה על ממדוח סאלם להורות ל'ועדות המערכה' האזוריות בכל מצרים להשלים את מחסני החירום שלהן עד סוף שנה זו ולעשות זאת בשקט".
18 צפייה בגלריה
"המלאך", "סגול", המשטה. גולדה מאיר, אשרף מרואן וצבי זמיר
(יובל חן, אוסף התצלומים הלאומי, לע"מ)
דיווח ב-5 בספטמבר 1973: "אין לקחת ברצינות את דבריו של סאדאת:
בתחילת ספטמבר 1973 היה אשרף מרואן אחד האנשים המשפיעים ביותר, במקביל, בשתי מדינות, עוינות ושונאות זו את זו, מצרים וישראל, שחודש בלבד מאוחר יותר יכנסו לאחד העימותים הצבאיים הגדולים מאז מלחמת העולם השנייה, כזה שישנה את ההיסטוריה. במלחמה הזו יהיה למרואן חלק מרכזי.
כתבות נוספות בנושא:
• מלאך השקר: המרגל הכי טוב של ישראל פעל בשירות מצרים
• "הכי מוכשר שלנו": גאווה במצרים בעקבות התחקיר על "המלאך"
• הפגיעה הקשה של "המלאך", גם בחיל האוויר / איתן בן אליהו
במצרים הוא היה חתנו של הנשיא נאצר, ואחרי מותו הפך לעוזרו האישי רב העוצמה של יורשו, סאדאת, ושליחו למשימות מיוחדות. בישראל תפקידו היה חשאי ומוכר רק לכמה יודעי סוד. אבל "המלאך", אחד מהכינויים שלו במוסד, נחשב בידי רבים ל"סוכן הטוב ביותר של המודיעין הישראלי אי פעם". יוחסה לו משמעות כה רבה, עד שראש הארגון צבי זמיר מינה את עצמו כמפעיל שני שלו, בנוסף על דובי (שם משפחתו אסור בפרסום), מי שהפעיל אותו 27 שנים. הייתה זו הפעם הראשונה והאחרונה בתולדות הארגון שבה העומד בראשו ממש עסק בהפעלה לאורך זמן.
המידע שמסר, מסמכים מקוריים מסווגים ביותר ואין ספור תדרוכים בעל פה, הועבר בצורתו הגולמית לראש הממשלה ולשר הביטחון. גולדה מאיר נתנה בו אמון מלא, ונהגה לשאול בדיונים סגורים: "ומה אומר על זה החבר של צביקה?"; ומה שאומר "החבר של צביקה", הוא לבטח נכון.
בתחילת ספטמבר 1973 הראה מרואן שהוא אכן אחד ויחיד כשעדכן את המוסד, וסייע לו לסכל, מזימה שטנית של שליט לוב מועמר קדאפי להפיל מטוס נוסעים ישראלי שעליו מאות בני אדם לפני נחיתתו בשדה התעופה ברומא. מרואן לא רק ידע על הפעולה, אלא, מעשה כשפים, גם ניהל אותה עבור סאדאת וקדאפי ואפילו הוביל את הטילים במכונית שלו. האמינות שלו בארץ הרקיעה שחקים לאחר מכן. אין פלא שהקשיבו לכל מילה שלו. רק בדיעבד יתברר למוסד שגם סאדאת רצה לסכל את המזימה, ולא סתם מינה את מרואן לעסוק בה.
במהלך ימי המבצע ברומא - כשמרואן מוביל את הטילים, מוסר אותם למחבלים ובמקביל מתאם כל צעד עם המפעילים שלו - דובי וזמיר - הוא מסר גם שתי ידיעות הנוגעות לאפשרות שמצרים וסוריה יפתחו במלחמה עם ישראל. מרואן דיווח פעמים רבות לאורך השנה על מלחמה מתקרבת, הודיע על תאריכים ואז ביטל אותם, ואז שוב הודיע. מתישהו הוא אמר משהו על סוף ספטמבר-תחילת אוקטובר, אבל דאג לבטל במהרה גם את המידע הזה.
הדיווח ב-8 בספטמבר - אסד הסכים לדחות את המלחמה לסוף השנה:
לשתי הידיעות האלו תתברר באמת משמעות דרמטית. הראשונה - בפתיח הכתבה. השנייה ארבעה ימים מאוחר יותר, ב-8 בספטמבר: המטה הפיץ בת.ג ידיעה נוספת ומשלימה מ"המלאך", הפעם תחת הכותרת "הנדון: סוריה-ישראל/הכנות לחידוש הלוחמה בסוף שנת 1973". שם צוין כי הנשיא חאפז אל-אסד "הסכים למועד שסאדאת קבע לפתיחת המלחמה נגד ישראל (סוף 1973) והבטיח שסוריה תפתח באותו זמן במלחמה בגולן".
בישראל נשמו לרווחה. אחרי שנה של התרעות והרגעות שהותירו את מערכת הביטחון דרוכה ומתוחה, אמר המקור הכי חשוב והכי אמין שהמלחמה נדחתה עד סוף השנה האזרחית, וגם אז "לדעת המקור אין לקחת ברצינות את דבריו של סאדאת על מלחמה. המקור משוכנע שסאדאת רוצה להמשיך בתפקידו שלוש שנים נוספות לפחות, ללא מלחמה וללא בעיות... גם בצבא משוכנעים עתה יותר ויותר שסאדאת לא יילחם".
אנחנו מפרסמים כאן לראשונה, באישור הצנזורה הצבאית, את שתי הידיעות הללו, ועוד מבחר מסמכים מבין האלפים שנמצאים ב"תיק מרואן". הן חשובות במיוחד משום שהן עמדו בבסיס השאננות שרווחה באמ"ן ובמוסד מאז שהתקבלו ועד ערב פרוץ המלחמה ביום כיפור לפני 52 שנים. היו להן שלוש השפעות עיקריות: 1. הן הביאו את זמיר להעריך שאין סכנה ממלחמה בשנה הקרובה. 2. הן נסכו תוקף על הביטחון העצמי של ראשי אמ"ן שסברו שטרם התמלאו תנאי "הקונספציה". 3. הביאו לכך שמידע שהתקבל ממקורות אחרים יזכה להתייחסות פחות רצינית, או ייתפס כשגוי ויוזז הצידה.
ובעיקר, שתי הידיעות הללו חשובות כי המלאך שיקר. אף שנכח עשרה ימים קודם לכן בפגישה בין סאדאת ומלך סעודיה, שם הודיע נשיא מצרים כי הוא מתכוון לפתוח במלחמה בקרוב מאוד; ואף שנראה יומיים לאחר מכן ביומני החדשות צועד אחרי סאדאת בדרך לפגישה עם הנשיא אסד בדמשק, שם נקבעה המלחמה ל-6 באוקטובר, הוא סיפר למפעיליו בישראל ששני הנשיאים החליטו משהו אחר לגמרי. במהלך החודש שלאחר מכן הוא השתתף בפגישות עם הצמרת המצרית ובכירים נוספים בעולם הערבי, שבהן נסגרו כל הקצוות להתקפת הפתע המשולבת. הוא לא סיפר על כך דבר למוסד.
גולדה עדיין שוקלת
סדרת התחקירים שמתפרסמת בשבועות אלה ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet חושפת כי אשרף מרואן לא היה "הסוכן הטוב ביותר", כפי שהוצג לאורך עשורים, אלא חוד החנית של מבצע הונאה מצרי מתוחכם, שהצליח מעל ומעבר למשוער בשתי מטרותיו: להביא את מדינת ישראל אל תוך 48 השעות שלפני פרוץ המלחמה כשהיא לא מודעת למתרחש, ובהמשך להשפיע על הסכמי הפסקת האש. שתי המטרות הושגו בצורה מושלמת.
התחקיר נערך במהלך ארבע השנים האחרונות וכלל עיון באין ספור מסמכי מודיעין גולמיים, קריאת תמלילי ורישומי פגישות, ראיונות עם קציני מודיעין וחוקרים, ובדיקה של תחקירים פנימיים על הפרשה, כולל עם גורמים שהייתה להם נגיעה אישית להפעלה של מרואן. הוא חושף גם שורה של כשלים שאפשרו למלאך לשטות בצמרת הישראלית לאורך שנים.
בוקר 6 באוקטובר - גולדה על המלצת מרואן להדליף לתקשורת:
כך למשל, חושף התחקיר שגם כשכבר מסר את ההתרעה למלחמה, בפגישה עם דובי וזמיר בלונדון, זה היה מאוחר מדי, רק 11 שעות לפני המתקפה בסיני ובגולן, הרבה פחות מ-48 השעות שלהן נזקק צה"ל כדי לגייס את כוחות המילואים ולהביא אותם לחזית. גם אז המשיך מרואן להתל בישראל. הוא הציע דרך שאולי תמנע את המלחמה: להדליף לתקשורת העולמית שהמצרים עומדים לתקוף. זמיר בלע גם את הפיתיון הזה. לקראת ישיבת החירום של הממשלה שהחלה ב-8:05 בבוקר יום כיפור, 6 באוקטובר (כשש שעות בלבד לפני המתקפה), הוא כתב לגולדה שכדאי לנסות את הרעיון של "המלאך". הדברים נפלו על אוזניים כרויות. "המקור של צביקה אומר שניתן לסכל המלחמה על ידי הדלפה", אמר בישיבה השר ישראל גלילי, המקורב לגולדה. "צביקה מציע לנסות זאת".
בישיבה פרץ ויכוח סוער: האם כדאי לצאת למכת מנע? מה היקף המילואים שיגויסו? ואולי רעיון ההדלפה של הסוכן ימנע את הצורך בכל אלו? "אני עדיין שוקלת", אמרה גולדה בתגובה לדברים שאמר שר הביטחון משה דיין בעניין גיוס מילואים. "אשר למכה מונעת, הלב נמשך, אך עוד נראה מה יהיה אם באמת נקבל את העצה של החבר של צביקה". בעקבות אותה עצה, חלק גדול מזמנה באותו בוקר הקדישה מאיר לפגישות עם שגרירים, כדי להעביר את המסר המדובר.
ב-13:55 קטע קול יללת הצופרים את הוויכוח. המלחמה החלה. העצה של מרואן לא הייתה מונעת דבר. להיפך. היא השיגה את מטרתה: עוד זמן יקר שישראל בזבזה לפני המתקפה. כשהגיע שר הביטחון דיין למחרת, אחרי סיור בשתי החזיתות שבמהלכו התבטא על "חורבן בית שלישי" ותיאר בפני גולדה בצבעים קודרים את ההתקדמות של כוחות האויב, היא הייתה המומה. כל השנים הללו היא הייתה משוכנעת שהיא יודעת מה קורה בלשכתו של סאדאת בזכות "החבר של צביקה". והחבר הזה, מלמלה בתימהון, אמר שוב ושוב "שסאדאת יודע שהוא צריך להפסיד". בפרוטוקול שלהלן:
18 צפייה בגלריה
אשרף מרואן (שלישי מימין) בחתונתו עם מונה. משמאלה: אביה גמאל עבד אל-נאצר
(צילום: Keystone/Getty Images)
אגב, מרואן מסר שעה לא נכונה לפריצת המלחמה. הוא דיבר על "לפני שקיעת השמש" וגם בכך הטעה את צה"ל. "הונאת שעת ה-ש'", כפי שקרא לה אלוף איתן בן אליהו במאמר שפרסם ביום ראשון בידיעות אחרונות וב-ynet, פגעה ביכולת של חיל האוויר לסייע בהתמודדות עם הכוחות האדירים שתקפו משתי חזיתות.
כשזמיר התאהב במרואן
הרמזים וסימני השאלה צצו, או לפחות היו צריכים לצוץ, כבר בתחילת ההפעלה של מרואן על ידי המוסד בסוף ה-60. הוא נידב את עצמו לתפקיד, וכבר בפגישות הראשונות נתן כמויות חומר עצומות בלי לסכם על תשלום או נוהלי עבודה שלא יחשפו אותו. כשנשאל על התחומים והאנשים שיש לו נגישות אליהם, התשובה שלו הייתה החלום הרטוב של כל איש ביון ישראלי: הוא פירט רשימה עצומה של תפקידים, קשרים ונגישויות, שהייתה גם רחבת היקף, גם מגוונת, ובאורח פלא ישבה בדיוק על הצרכים של המוסד.
אבל, כפי שאמר בכיר לשעבר שבדק את פרשת מרואן, "אין איש כזה. אין אדם במשטר טוטליטרי שיש לו נגישות כזו, בגיל כזה (הוא היה כבן 25 באותה תקופה - ר"ב, י"ר), ונושא בכל כך הרבה תפקידים במקביל. הוא הרי עוזר של סאדאת ונמצא לידו. אז איך יש לו הבנה כל כך עמוקה בנושאים צבאיים ונגישות לכל מסמך צבאי שהוא רוצה? אלו לא מסמכים שנמצאים בהישג יד בלשכת מנהיג".
חלומו הרטוב של כל איש ביון - רשימה בלתי נתפסת של תפקידים:
18 צפייה בגלריה
(צילום באדיבות ארכיון המוסד, מתוך הספר "פעם, כאשר מותר יהיה לספר", הוצאת מחלקת ההיסטוריה של הארגון)
בכיר שהיה מעורב בהפעלה של מרואן בשנים שלאחר מלחמת יום כיפור וראה את המידע שסיפק אמר בשיחה עמנו: "זו רשימה שמעולם לא ראיתי. לו הייתי רואה, לו מי מאיתנו, כמה מהוותיקים המנוסים היה רואה, היה לנו ברור שמשהו פה לא בסדר". וכל זה, בלי שמרואן ביקש או קיבל דולר אחד. נזכיר: מדובר באדם שמבחינת המוסד הוא הבוגד הגרוע ביותר במולדתו, משפחתו והבוס שלו, שעושה את זה בגלל תאוות בצע שלא יודעת שובע.
אחד הכשלים שאפשרו את ההונאה המצרית נבע כאמור מכך שראש המוסד חרג מנוהלי הארגון והפך את עצמו דה-פקטו למפעיל ישיר של מרואן. זמיר הגיע מצה"ל ולא הפעיל סוכנים בעברו. לדברי "דובי", המפעיל הרשמי של "המלאך", ראש המוסד "הושפע (ממרואן) יותר מדי... התאהב בו ממש... הרגיש שהוא חבר שלו, שהוא (מרואן) מעריך אותו". זמיר, לפי דובי, הופנט על ידי מרואן: "הוא נגרר לזה, הוא הוקסם מהבחור, מעצם מהסיטואציה שהוא יושב איתו".
גורם בכיר נוסף שהיה מעורב בהפעלה טען שמרואן "גייס כמשוּטֶֶה את ראש המוסד זמיר... אסור היה לו להיכנס עד כדי כך לעומק כזה של הפעלה... (מרואן) היתל בו כרצונו". התאהבות בסוכן גרמה לזמיר ולמוסד לבעוט בנהלים שלהם עצמם: הם חסמו בדיקת פוליגרף למרואן מחשש שייעלב, ולדרישתו לא החליפו לו מפעיל 27 שנים. שלא כמו עם סוכנים אחרים, שתמיד נבדקו לפני פגישה מחשש ש"יתהפכו" ויפגעו במפעיל, את מרואן לא בדקו. התוצאה: לשתי פגישות הוא הגיע חמוש באקדח.
אבל זמיר נשאר בשלו. בזיכרונותיו הוא כתב שמצא במרואן "ידיד" שחולק עימו גורל משותף, הערכה ואמון. "כל מערכת היחסים הייתה בנויה על כך שיש אמון בינינו: אני עושה את זה ואתה עושה את זה, אבל יש בינינו אמון", כתב. "לא היינו חברים. אולי המונח ידיד אכן הולם יותר, הייתה בינינו כימיה. אני מאמין שהוא העריך וכיבד אותי".
גם בפגישה המכרעת לפני יום הכיפורים וגם אחרי המלחמה, הוא מעולם לא שאל את המלאך מדוע העביר את ההתרעה מאוחר. "גם מפני שלא ראיתי שום טעם להיכנס לדיון שייצור מתח בינינו", ציין.
ועדת אגרנט על צבי זמיר:
בזמן אמת היו במוסד גם קולות ספקנים לגבי מרואן, בעיקר מקרב ותיקי ובכירי הארגון. מה פתאום שהחתן של הנשיא המייסד נאצר, דווקא הוא מכולם, יהפוך ביוזמתו לסוכן מוסד, וגם יביא כל כך הרבה מסמכים מסווגים, הם תהו. "כל זה היה נראה לי פנטסטי מדי", ציין בעבר רפי איתן, מבכירי המוסד. ורפי מידן, מפקד תחנת לונדון של המוסד ב-1973, אמר: "המודיעין הבריטי היה אחריו מסביב לשעון, ולמרות זאת מרואן לא בא במונית או חנה במרחק שלושה רחובות, אלא הגיע עם מכוניות נושאות לוחית זיהוי דיפלומטית של השגרירות המצרית עד ממש לכניסה לבתי המבטח, שם היינו פוגשים אותו. ככה לא מתנהג מישהו שיש לו מה להסתיר, ושאם ייחשף - ואי אפשר להיות בטוחים שהבריטים לא יספרו למצרים - הוא עלול להיתפס ולשלם בחייו".
אבל אל מול הזרם האדיר של מידע ממוסמך ומוצלב, ומקום הכבוד שהדיווחים של "החבר של צביקה" נתנו לזמיר ליד שולחנה של גולדה, הקולות השתתקו. "צביקה, פעם כאשר מותר יהיה לספר", אמרה ראש הממשלה לראש המוסד בעקבות מידע שהעביר מרואן בנובמבר 1971, "אתה וחבריך תקבלו פרס". ותחת הרושם הזה קרסו גם מערכות הבקרה וסימני השאלה על איכות המידע עצמו - גם במוסד, גם באמ"ן. וכך החמיצו בישראל את העובדה שמרואן מסר תוכנית מלחמה שקרית. וכך התכונן צה"ל למלחמה הלא נכונה.
כבר בוועדת אגרנט החלו החברים לחשוד שמשהו לא בסדר. "אתה אמרת פה משהו מאוד מאוד חשוב", אמר מבקר המדינה נבנצאל לפרדי עיני, עוזרו של ראש המוסד, במהלך עדותו. "אם הוא לא כל כך חשש לנושא הביטחון (האישי שלו), אז יש כמובן אפשרות של אינטרפרטציה אחרת, שהם ראו בו סוכן כפול, והוא בכלל לא היה צריך לפחד כל כך שהם ירגישו שהוא מדבר איתנו".
עיני ענה כמעט באותן מילים את התשובה שהמוסד מוסר לנו גם השבוע: "אני חושב שהכי קל היה לו לא לצאת מארצו ולא למסור שום דבר, ואז לא היינו יודעים כלום", אבל התחמק מאין ספור בעיות שזה מעלה.
אוטוטו מלחמה. או שלא
כדי להשיג הפתעה מוחלטת ב-6 באוקטובר, במשך כמעט שנה הפעיל מרואן אסטרטגיה מתוחכמת של זאב זאב. המטרה המצרית הייתה כפולה: לגרום לצה"ל לבזבז משאבים ולהתיש את עצמו עם כוננות מתמשכת, וכן ללמוד במדויק את זמן התגובה הישראלי לגיוס מילואים - מידע קריטי שהבטיח את יתרון ההפתעה ביום הדין. סאדאת עצמו סיפר על ההונאה באוטוביוגרפיה שפרסם ב-1978.
כבר בסוף 1972 ניסה "המלאך" להכניס את מדינת ישראל לכוננות באמצעות התרעת פייק על מלחמה בפתח, שלא הייתה ולא נבראה. אך שיא ההונאה הגיע כמה חודשים מאוחר יותר - באביב 1973, תקופה שכונתה בישראל "כוננות כחול-לבן".
ינואר 1973 - מרואן מדבר על אפשרות למלחמה במאי:
באפריל מרואן מעדכן - סאדאת שוכנע לדחות את המלחמה:
ב-11 באפריל מסר מרואן דיווח דרמטי על "הכנות לחידוש הלחימה". הוא טען שסאדאת קבע בתחילה את תאריך המתקפה ל-14 באפריל, אך "שוכנע על ידי יועציו" לדחות את המועד בחודש כדי לאפשר קליטת ציוד נוסף. הוא תיאר את המלחמה כמציאות בלתי נמנעת: "החלטת סאדאת למלחמה היא בבחינת חץ שלוח... סאדאת לא יוכל לחזור בו גם אם ירצה". בנוסף הוא שיקר שהכוחות המצריים כבר בדרך לחזית. מול מפעיליו הוא העריך כי מועד פתיחת המלחמה יהיה "סביב מחצית מאי".
הדיווחים של מרואן הצטרפו לידיעות דומות ממקורות נוספים, שהתבססו על שמועות שהופצו בצבא המצרי ולפיהן "סאדאת הורה לשר המלחמה החדש להכין תוכניות התקפה", וכי מדובר יהיה בצליחה של התעלה. הוא עצמו פירט את היחידות המתוכננות להשתתף, את המטרות בחצי האי סיני ועוד. עם זאת, מקור מצרי אחר שכונה "גוליית" סייג ומסר כי "כולם (טוענים)... שזהו משחק ילדים".
פירוט תוכנית הצליחה והיחידות המתוכננות להשתתף:
צבר המידע הזה יצר בהלה בישראל, אף שבשטח לא נראתה כל תנועה של כוחות הצבא המצרי. למעשה, שני הצבאות כלל לא היו בכשירות למלחמה ולא השלימו את ההצטיידות שהם קבעו כהכרחית. ב-22 באפריל 1973 קבעו נשיאי מצרים וסוריה בחשאי כי המלחמה תיערך בסתיו. אבל מרואן המשיך לשחק את תפקידו המשטה ולהתריע מפני מתקפה שעומדת להגיע בכל רגע. המלאך הוא למעשה המקור המשמעותי היחיד שמדבר על דחייה בכמה שבועות, בעוד כל שאר המידע שעומד לרשותנו מדווח על דחייה לסתיו. כך הוא מחזיק את צה"ל בכוננות עד אוגוסט.
שקר 400 הסקאדים
ב-13 ביולי מסר מרואן דיווח מדויק יחסית על "סוף ספטמבר-תחילת אוקטובר" כמועד סביר למלחמה. אולם באותה נשימה הוא הוסיף את הערכתו שלפיה "העניין אינו רציני וגם תאריך זה יחלוף ללא מלחמה".
פגישה נוספת עם מפעילו במוסד התקיימה בסוף יולי, ובה מסר כי הוא "בטוח שלא תהיה מלחמה עד סוף השנה והוא מסופק אם בכלל תהיה מלחמה בתקופת כהונתו של סאדאת כנשיא". לדבריו, סאדאת מתכוון עתה "להתרכז בענייני פנים, בפיתוח כלכלת מצרים, במשיכת הון זר… ודיבורי המלחמה אינם רציניים".
לדחיות הללו הייתה לדברי מרואן "השפעה שלילית על המורל בצבא", אך "אין דבר זה אכפת כלל לנשיא ולשר המלחמה". אחרי הדיווח הזה הוסרה "כוננות כחול-לבן" וצה"ל חזר לשגרה שנמשכה לאורך אוגוסט וספטמבר.
מאי 1973 - שוב הערכה שסאדאת דוחה את המלחמה, הפעם בחודשיים:
ביולי מרואן מדבר על "ספטמבר-אוקטובר", אבל מדגיש ש"העניין אינו רציני":
בסוף יולי אשרף מרואן "מסופק אם תהיה מלחמה":
"לעובדה שמלחמה לא פרצה במאי היה אפקט קטלני על הערכת המודיעין הישראלית בסוף הקיץ", כתב ההיסטוריון אורי בר יוסף בספרו "הצופה שנרדם - הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה". לדבריו, "סינדרום 'זאב זאב', המוכר כאחד המקורות העיקריים לכישלונות מודיעין במתן התרעה על מתקפת פתע ממשמשת ובאה, ילבש, בשל אירועי 'כחול-לבן', ממדים חריגים בהשפעתם כאשר תעלה שוב, מסוף ספטמבר, השאלה בדבר כוונות המלחמה של מצרים וסוריה".
לצד ההתרעות הקפיד מרואן גם להרגיע. במקרה אחד הוא סייג: "אין לקחת ברצינות את דיבוריו של סאדאת על מלחמה" שכן הוא "אדם חלש". במקרה אחר הגדיר אותו "אדם המשנה את דעתו לעתים תכופות", וציין שבצבא לא מאמינים לו. הוא הוסיף שיש לנשיא מצרים בעיות קשות יותר, הנוגעות למצב הכלכלי במדינה. התדמית של סאדאת בעיני ישראל, כאדם לא רציני המשתמש בסמים ואינו צפוי להחזיק בשלטון זמן רב, התבססה בעיקר על אותם דיווחים של האדם הקרוב אליו.
התחקיר חושף עד כמה הושפע ראש המוסד משתי הידיעות המרגיעות שהעביר מרואן בספטמבר 1973 (ראו מסמכים בראש הכתבה): בהופעתו בישיבת המטכ"ל ב-24 בחודש העריך זמיר שלא צפויה מלחמה בשנה הקרובה. כמו כן, בניגוד לטענות המוסד כאילו הארגון והעומד בראשו התריעו כל העת על כוונת המצרים ואמ"ן ביטל זאת, החלקים בדו"ח ועדת אגרנט המתייחסים למודיעין, שהיו חסויים שנים רבות, מראים כי המוסד דווקא הצטרף להערכות אגף המודיעין ותמך בהן.
התחקיר מעלה כי אחת הסיבות שבגללן בכל זאת נתן מרואן את ההתרעה המאוחרת והעמומה לפרוץ המלחמה הייתה כדי לשמור על אמינותו כסוכן לטובת המשך הדרך, בעיקר לטובת היעד של סאדאת - לסיים את המלחמה כמה שיותר מהר ובתנאים טובים למצרים. כשבועיים לאחר פרוץ המלחמה, ב-19 באוקטובר, הוא שוב הזעיק את זמיר, הפעם לפריז, במטרה להשפיע על תנאי הפסקת האש המתקרבת. "הסוכן הטוב ביותר" מסר שם מידע דרמטי אך כוזב על כוחה של מצרים. כדי להפחיד את בן שיחו הוא טען שיש בידיה 400 טילי סקאד המכוונים לתל אביב, ושסאדאת מתכנן "מלחמה ממושכת" עם חיילים אורבים "מאחורי כל שיח" בדלתא של הנילוס.
מדובר היה במידע מופרך לחלוטין. אפילו מרואן עצמו, בפגישה קודמת זמן קצר קודם לכן, דיווח למפעיליו שיש למצרים מספר זעום של טילים. אבל בהשפעת הטראומה של המלחמה הקשה הוא הצליח לממש את מטרתו של סאדאת: לעכב מהלך צבאי, שדיין החליט לבסוף לבטל, ולדחוף את הדרג המדיני בישראל לסכם תוך ימים בודדים על הפסקת האש מהירה, בתנאים נוחים ככל האפשר לקהיר.
התחקיר המלא מתוך "7 ימים":
פורסם לראשונה: 19:00, 02.10.25
