ניו יורק הייתה מאז ומתמיד כחולה – דמוקרטית, ליברלית, קוסמופוליטית – ומאז קום המדינה, היו שראו בה גם עיר כחול-לבן: ביתו של הריכוז היהודי והישראלי הגדול בעולם מחוץ למדינה. עכשיו, ביום שאחרי הניצחון המטלטל של זוהראן ממדאני בפריימריז הדמוקרטיים לראשות העיר, נדמה שהכחול עדיין כאן – אבל הלבן מתחיל לדהות. המועמד הסוציאליסטי שתמך בהטלת סנקציות על ישראל, נמנע מלגנות קריאות ל"הפצת האינתיפאדה" וכבש את המפלגה הדמוקרטית ב"בירת התפוצות" של העולם, נמצא על סף עשיית היסטוריה. בשכונות החרדיות של בורו פארק, בדירות המשפחתיות של ההייטקיסטים באפר איסט סייד ובקבוצות הווטסאפ של ישראלים בוויליאמסבורג ופארק סלופ עולה שאלה שטרם נשמעה כאן: ניו יורק עדיין שלנו?
4 צפייה בגלריה
זוהראן ממדאני. ישראלים נחרדו: "זה לא שמאל, זה עיוורון מוסרי"
(צילום: REUTERS/David 'Dee' Delgado)
ממדאני בן ה-33, מוסלמי יליד אוגנדה שגדל בבית עם אווירה ביקורתית כלפי ישראל, סיים את ליל הניצחון שלו בנאום מפויס שבו פנה ישירות לבוחרים היהודים שנבהלו מקמפיין הבחירות שלו. "אני מבין שלא תסכימו איתי תמיד, אבל לעולם לא אתחמק מכם", אמר. "אם אתם כואבים – אנסה לרפא, אם אתם מרגישים שלא מבינים אתכם – אנסה להבין". מאוחר יותר אמר ל-ynet כי הוא מתכוון להיות "ראש עיר למוסלמים ויהודים כאחד, ללא אפליה".
ממדאני אמנם הבטיח שיפעל להגן על כל תושבי העיר, התחייב להילחם בפשעי שנאה וגרף בסקרים כ-20% מהקולות היהודים בעיר, אבל לא כולם התרשמו. "הוא מתנסח יפה, אבל לא מתנצל על שום דבר", אומר שחר, ישראלי המתגורר בקווינס. "ברגע שאתה לא מסוגל לומר שקריאות לאינתיפאדה הן מסוכנות – איבדת אותי. זה לא שמאל, זו עיוורון מוסרי".
ג'פרי לאקס, פרופסור למשפטים באוניברסיטת העיר ניו יורק, אמר ש"ניו יורק בצרות צרורות. מדובר באסון שקשה בכלל לתפוס". אביטל צ'יז'יק-גולדשמידט, מייסדת בית כנסת באפר איסט סייד, הוסיפה ש"כנראה אנטישמיות מעודנת היא לא מכשול פוליטי למועמד לראשות העיר – אלא נכס". צייצן יהודי אחר, יהודה טייטלבאום, קבע: "אין הוכחה ברורה יותר לכך שהתפוצות אינן בטוחות ליהודים מאשר בחירה במועמד שהצהיר בגלוי שהוא רוצה 'להפוך את האינתיפאדה לגובלית' בעיר היהודית הגדולה בעולם מחוץ לישראל. אני לא מאמין שזה אמיתי".
חגיגות במטה ממדאני עם פרסום התוצאות בפריימריז הדמוקרטיים
4 צפייה בגלריה
המושל לשעבר קואומו, שהפסיד לממדאני. עכשיו צריך להחליט אם לרוץ כעצמאי
(צילום: John Lamparski / AFP)
יש גם מי שהזהירו מפני "אקסודוס יהודי המוני". "בחירתו של ממדאני היא האיום הקיומי הגדול ביותר על האוכלוסייה היהודית מאז בחירתו של האנטישמי הידוע לשמצה קרל לואגר בווינה", אמר ל-ynet הרב מארק שנייר, המכונה לעיתים "רב הסלבס" של ניו יורק ומקורב למועמד שהפסיד לממדאני בפריימריז אנדרו קואומו. "מנהיגים יהודים חייבים להתאחד ככוח אחד כדי למנוע אקסודוס יהודי המוני מעיר ניו יורק".
לואגר, שכיהן כראש העיר וינה בסוף המאה ה-19, היה מהפוליטיקאים הראשונים באירופה שביססו את כוחם על אנטישמיות מוצהרת. הוא נחשב לאחד ממקורות ההשראה האידיאולוגיים של היטלר, שהעריץ את יכולתו לרתום שנאה ציבורית למטרות שלטוניות. ההשוואה של שנייר לא נועדה רק לזעזע – אלא מבטאת פחד אותנטי מחציית קו היסטורי: מניו יורק כעיר מקלט ליהודים, לניו יורק כעיר שמאיימת על תחושת הביטחון של הקהילה. הרשתות החברתיות הוצפו היום בפוסטים ברוח דומה: "מאה שנה יפות היו לנו כאן", כתב אחד, והפודקסטר החרדי דייוויד בשבסקין צייץ: "I💔NY".
"מבחן ממדאני": טראמפ יהפוך את זוהראן לפּני המפלגה
כמה מוותיקי המפלגה הדמוקרטית הביעו תחושה דומה. הם נאלצו לאכול את הכובע אחרי שאמרו לאורך כל הקמפיין כי לממדאני אין סיכוי ממשי בקלפיות. "לרוץ בבחירות בעיר כמו ניו יורק ולא להכיר במדינת ישראל משול לריצה כרפובליקני שתומך בהפלות בטקסס. זה לעד ירדוף אותו, ככה לא מנצחים", גיחך אחד הזחוחים שבהם. אלא שאחרי תבוסתה של סגנית הנשיא קמלה האריס מול דונלד טראמפ בנובמבר, החיפוש אחר קול רענן שיידע לדבר על כלכלה שיוויונית אמיתית – בעיקר בתחום הדיור – הוליד את ממדאני כסוג של תקווה חדשה, גם אם במחיר איום על הקונצנזוס ההיסטורי של המפלגה סביב ישראל.
"זו ברכה וקללה גם יחד", אומר האסטרטג הוותיק ג'יימס קרוויל. "מהיום כל דמוקרט יצטרך לומר בפה מלא – האם אתה תומך בזוהראן או לא". ממדאני הפך אתמול למעשה ל"סמל לאומי" עבור השמאל, ושאלת היחס אליו הפכה למבחן נאמנות בתוך המפלגה הדמוקרטית. ובמפלגה יודעים שהמאבק בו לא ייגמר בניו יורק. טראמפ כבר מתכנן להפוך אותו ל"פנים של המפלגה", אנשיו עמלים על סרטוני קמפיין נגדו, וזה רק עניין של זמן עד שימציא לו גם כינוי גנאי, כנהוג כשזה נוגע ליריביו הפוליטיים.
הערב עלה טראמפ למתקפה ראשונה עליו ברשת החברתית שלו Truth Social וכתב: "זה סוף-סוף קרה, הדמוקרטים חצו את הגבול. זוהראן ממדאני, קומוניסט מטורף ב-100%, זה עתה ניצח בפריימריז של הדמוקרטים, והוא בדרכו להפוך לראש העיר. כבר היו לנו אנשי שמאל רדיקלי בעבר, אבל זה כבר מתחיל להיות מגוחך. הוא נראה נורא, הקול שלו צורם, הוא לא חכם במיוחד, תומכים בו AOC ושלושת הטיפשים שמסביבה – כולם חסרי מושג – ואפילו הסנאטור הפלסטיני הדגול שלנו, צ’אק שומר הבכיין (סנאטור יהודי דמוקרטי – ד.א), סוגד לו. כן, זה רגע משמעותי בהיסטוריה של ארצנו!".
בעוד הממסד של המפלגה הדמוקרטית בעצמו נלחם על מקומו בה, הציבור אמר את דברו. ממדאני זכה ב-43.5% לעומת 36.4% של קואומו, גם לפני ספירת ההעדפות הנוספות. המועמד הסוציאליסט גייס קואליציה מפתיעה של מצביעים מהשכבות העשירות של העיר, צעירים, לבנים ומשכילים – וניצח בשכבות הללו את קואומו בפערים של כ-10% ואף 20%. מנגד, המושל לשעבר גייס תמיכה גבוהה דווקא בקרב מצביעים לטינים, שחורים, בעלי הכנסה נמוכה וחסרי השכלה אקדמית – מגזרים שנטו להעדיף את המוכר, גם אם פגום כמוהו. אפילו נשים העדיפו את קואומו, למרות האשמות העבר בהטרדות מיניות. ואולם הקמפיין שלו תואר כ"נטול שמחה וחלש": הוא כמעט לא קיים אירועי שטח, התמקד בבתי כנסת וכנסיות ולא הצליח לייצר חיבור אותנטי עם מצביעים, בניגוד לממדאני.
פיצול הקולות שימליך את ממדאני
כעת עובר המאבק לזירה הבאה – הבחירות הכלליות לראשות העיר בנובמבר. ראש העיר המכהן אריק אדמס, דמוקרטי לשעבר שנחשב לדמות אהודה בקהילה היהודית בזכות תמיכתו התקיפה בישראל מאז 7 באוקטובר, רץ הפעם כמועמד עצמאי על בסיס קו ברור של התנגדות לאנטישמיות. כמה מהחסידויות הבולטות בעיר כבר הצהירו שיתמכו בו במרוץ מול ממדאני. קואומו עצמו, אף שהפסיד בפריימריז המפלגתי, שוקל לרוץ כעצמאי – ואם יעשה זאת, עלול לפצל את קולות המרכז והמתונים מול ממדאני. לפי סקרים פנימיים שהוזכרו בדיווחים, אדמס זוכה ליתרון קל על פני ממדאני רק אם קואומו פורש.
וכך, תרחיש שבו שלושה מועמדים – אדמס, ממדאני וקואומו – המתחרים על ראשות העיר, עשוי להוביל את הסוציאליסט הצעיר ישירות לאחוזת גרייסי, מעונו של ראש העיר, בזכות פיצול הקולות. מנגד, אם קואומו יודיע בימים הקרובים על פרישה מוחלטת, המאבק בין ממדאני לאדמס יהפוך לצמוד וטעון בהרבה – והקהילה היהודית, שנמצאת כעת בטלטלה, עשויה להפוך ללשון מאזניים.
הדרך של ממדאני, נזכיר, החלה לפני חודשים ספורים בלבד, ואז הוא נחשב לאנדרדוג מוחלט. עם קמפיין רווי סרטונים ברשתות, הסיסמה "freeze the rent" ("הַקפיאו את שכר הדירה") והופעות מרובות לצד בכירי המחנה הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית אלכסנדרייה אוקסיו-קורטז וברני סנדרס, הוא הפך לאייקון של מצוקת הדיור ויוקר המחייה בעיר. בסרטון אחד הוא קפץ למים הקפואים של האוקיינוס האטלנטי. באחר הוא שבר את צום הרמדאן עם בוריטו ברכבת. ימים ספורים לפני הבחירות צעד לכל אורכה של מנהטן, תוך שהוא עוצר לצילומי סלפי עם בוחרים.
אבל הדרך של ממדאני עוד ארוכה. מולו עומדים קואליציה עסקית, מוסדות קהילתיים, ומתנגדים קולניים שיעשו הכול כדי למנוע את מה שמבחינת רבים נראה כ"תחילת סוף".
