ה"ניו יורק מגזין", מהנחשבים והנקראים בעולם עם יותר מ-100 מיליון קוראים בחודש, הקדיש אמש את כתבת השער שלו להאשמה ישירה ותקיפה במיוחד כלפי ישראל. "ישראל ביצעה לכאורה ברצועת עזה מאות ואף אלפי פשעי מלחמה, בגיבוי מדיני, משפטי וצבאי של ממשלי טראמפ וביידן", נכתב בכותרת המשנה של הכתבה, מתחת לכותרת "פשעי המאה".
בכתבה, שאורכה 10,000 מילה, מפרטת העיתונאית סוזי הנסן כיצד המלחמה - שאותה היא מתארת כ"ייחודית בעוצמת ההשמדה ובשאיפה למחיקה" – חרגה לטענתה "מכל קנה מידה של משפט בינלאומי, עד כדי כך שהמונח 'פשע מלחמה' כבר לא מצליח לתאר את מה שמתרחש בפועל". לדבריה, “עזה היא לא אזור מלחמה. היא מגרש חבטות חד-צדדי”. בהקדמה לכתבה, כתב העורך הראשי של המגזין כי ״העולם הפך לברברי יותר - ומהר יותר ממה שחשבנו”.
המאמר מביא שורה של עדויות, נתונים ותיעודים – רבים מהם מצד חוקרים, בכירים לשעבר, רופאים ועובדים הומניטריים – התומכים בטענות על ״חציית קווים אדומים״. הוא מתאר בין היתר ירי צלפים בראשם של פעוטות, שריפת עיתונאים בעודם בחיים, קברי אחים עם צוותי סיוע שנקברו יחד עם האמבולנסים שלהם, והפגזות של "אזורי בטחון" תוך מנוסת תושבים מורעבים, במבצעים קרקעיים שלפי הכתבה היו כרוכים במינימום שיקול מוסרי ומקסימום הרס.
לצד עדויות קשות, מובאים כמה מדבריהם של דמויות ישראליות בולטות. ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מצוטט כמי שאמר למגזין בעבר: "מה שאנחנו עושים בעזה עכשיו זו מלחמת חורמה: הרג אזרחים חסר הבחנה, חסר גבולות, אכזרי ופלילי. זו מדיניות ממשלתית – ביודעין, ברשעות, בזדון ובחוסר אחריות. כן, ישראל מבצעת פשעי מלחמה". גם דבריו של הרמטכ״ל ושר הביטחון לשעבר, משה (בוגי) יעלון, שתיאר את המדיניות הישראלית כ”טיהור אתני" מובאים כתימוכין בכתבה.
יעלון בנובמבר 2024: "יש טיהור אתני בעזה"
(צילום: דמוקרט TV)
עוד מובאים דבריו של השר בצלאל סמוטריץ' על כך ש"אנחנו מפרקים את עזה ומשאירים אותה כערמות הריסות”. מת'יו מילר, דובר מחלקת המדינה האמריקנית בתקופת ביידן, מצוטט כמי שאמר כי “אין ספק שישראל ביצעה פשעי מלחמה. כשאתה בדוכן הנואמים, אתה לא מביע את דעתך האישית אלא את עמדת הממשל – והממשל פשוט סירב להכיר בזה".
חלק ניכר מהכתבה מוקדש לתפקיד שממלאת ארה״ב, ש״מספקת לא רק את הפצצות, אלא גם את ההצדקה המוסרית". היא מציינת את הלחצים מצד השדולה הפרו-ישראלית בקונגרס ואת שתיקת אמצעי התקשורת המרכזיים, וטוענת כי "הציבור האמריקני מודר ממידע מהותי". לפי הדיווח, ביידן התעקש לאורך כל הדרך להגן על ישראל גם כשהממשל ידע שמדובר, לכל הפחות, בהפרות חמורות של הדין ההומניטרי.
"הם ידעו, ועדיין בחרו לספק את הנשק", אומרת סטייסי גילברט, יועצת משפטית בכירה במחלקת המדינה שהתפטרה במחאה על מדיניות הממשל. הכתבה מתארת למשל את הפעולה ברפיח, שהתרחשה למרות התרעה ישירה מצד ממשל ביידן. ישראל, כך נטען, הטילה פצצות במשקל של שתי טונות על אזור שבו התגודדו פליטים, והתעלמה מפורשות מבקשותיו של ביידן שלא לעשות זאת.
"לפרסם עכשיו - חוסר מוסר בסיסי": תיעוד הנזק מטיל איראני בית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים
(צילום: שילה פריד)
גורמים במשרד החוץ בירושלים הביעו תדהמה מהכתבה, במיוחד מעיתוי הפרסום – בשעה שישראל בעצמה סופגת ״פשעי עם של ממש״ מצד איראן שמבצעת מתקפות ישירות על מרכזי אוכלוסין בעזרת בטילים בליסטיים וכטב״מים. "לפרסם דבר כזה עכשיו – כשילדים ישראלים ישנים במקלטים ומשפחות שלמות נקברות תחת הריסות בניינים – זו לא עיתונות חוקרת אלא חוסר מוסר בסיסי", אמר ל־ynet דיפלומט ישראלי בכיר. "היא מתעלמת לחלוטין מהקשר, מהטבח של חמאס, מהחטיפות, ומהעובדה שישראל מגינה על עצמה. זו לא ביקורת – זו דמוניזציה".
הכתבה מקבצת גם נתונים מצטברים שמציגים תמונה קודרת: כמעט 56,000 הרוגים בעזה, בהם יותר מ-15,000 ילדים. יותר מ-1,000 עובדי רפואה נהרגו. מאות עיתונאים נורו, חלקם לטענת הכתבה נשרפו חיים. מערכת הבריאות בעזה קרסה. בתי חולים הופצצו, אזורי מגורים נהרסו לחלוטין. באל-מוואסי, שהוגדר כאזור הומניטרי בטוח, הוטלו שמונה פצצות במשקל 900 ק"ג כל אחת. יותר מ־90% מהמבנים ברצועה נהרסו. לפי הערכות רשמיות, יידרשו שני עשורים לפנות את 50 מיליון הטונות של הריסות.
הכתבה מקדישה גם חלק נרחב לביקורת שמגיעה מתוך ישראל. ההיסטוריון ד"ר לי מרדכי, שמפעיל אתר תיעוד עצמאי בשם "Bearing Witness", אוסף ומפרסם מאות סרטונים שהועלו לטיקטוק בידי חיילים ישראלים עצמם — ובכתבה נכתב כי "חלקם נראים מפוצצים בתי אזרחים כשהם מחייכים לצלילי ראפ". ארגונים כמו בצלם ואל־חק מדווחים על עינויים קשים של עצורים פלסטינים, אלימות מינית, הרעבה שיטתית ושלילת טיפול רפואי. לפי הדיווח, יותר מ-9,000 פלסטינים מוחזקים בבתי כלא בישראל, רבים מהם ללא כתב אישום.
הכתבה מזכירה שוב ושוב את המושג "רצח עם" (genocide), ומצטטת בכירים המזהירים שמה שמתרחש בעזה חורג מהמושגים המשפטיים המקובלים. היא מציינת כי ב-15 באוקטובר 2023, שמונה ימים בלבד לאחר מתקפת החמאס, כבר הגדיר זאת ההיסטוריון הישראלי, פרופ' רז סגל, כ״ג’נוסייד״.
המאמר מביא גם טענות וציטוטים של גורמים אמריקנים שהתראיינו לא מעט בעבר נגד פעולות ישראל. הלה רארית, שעבדה במחלקת המדינה כמקבילתו בשפה הערבית של הדובר מת'יו מילר, מספרת איך סורבה בקשתה לשלב ביטוי של אמפתיה לקורבנות פלסטינים בהודעות הרשמיות. לדבריה, כשניסתה להציג לעמיתיה תיעוד של גופות ילדים מעזה ששותף בטיקטוק ובאינסטגרם, נאמר לה: "זה לא רלוונטי". זמן קצר לאחר מכן התפטרה. גם הדיפלומט ג'וש פול, שהיה אמון על העברת נשק אמריקני, טוען כי ישראל נהנתה מהליך מיוחד – שבו הנשק נמסר קודם, ורק אחר כך בודקים אם נעשה בו שימוש בלתי חוקי.
בין הנתונים שמובאים בכתבה, נכתב כי ישראל השתמשה באלגוריתם AI בשם "לבנדר" לסימון מטרות תקיפה, וכי ההגדרות המקלות הובילו לפגיעה מסיבית באזרחים. ד"ר מארק פרלמוטר, כירורג אמריקני שהתנדב בעזה, תיאר כיצד "פעוטות נורו בראש", ואמר שמעולם לא ראה ילדים שנשרפו או נחתכו לחתיכות כפי שראה בעזה. עדויות של רופאים מארגונים בינלאומיים תיארו ניתוחים שנעשו בילדים ללא הרדמה, וצוותי רפואה שנאלצו לקבור בני משפחה בין משמרות.
בכתבה הוזכר כי באוקטובר האחרון קבוצה של 99 רופאים אמריקנים כתבה לביידן: "כמעט כל אדם בעזה הוא פצוע או חולה - או שניהם. זה כולל גם את החטופים הישראלים״. מקרה נוסף שמתואר בהרחבה הוא מותה של הינד רג'אב, ילדה בת חמש מעזה, שנותרה ברכב בין גופות בני משפחתה וזעקה לעזרה במשך שעות דרך מוקד חירום – עד שנורתה למוות. "הקלטת זעקותיה שודרה לעולם", נכתב. "הישראלים טענו שטנק כלל לא היה שם".
אחד המונחים שנטבעו לפי העדויות בשטח הוא ״WCNSF״ – ראשי תיבות באנגלית של ״ילד פצוע, ללא משפחה ששרדה". תיעוד מבית חולים ברצועה חשף כי פינה שלמה באגף טיפול נמרץ שימשה כמחסן לציוד רפואי שהושמד — מכשירי אולטרה-סאונד, דיאליזה ומשאבות עירוי שנראו כאילו נורו אחד-אחד, באופן שיטתי, ולא כתוצאה מירי אקראי. בכתבה מזהירים את הקוראים האמריקנים: ״אם מה שאנחנו רואים בעזה הוא העתיד של המלחמות – אז לכולנו יש סיבה לפחד".
