יואל ריצ'רדסון (37), שנאשם ברצח אימו שרה ריצ'רדסון בת ה-73 במעלה לבונה, הוא החשוד ברצח מטופל במחלקה הפסיכיאטרית הסגורה במוסד לבריאות הנפש "כפר שאול" בירושלים בשבוע שעבר. כך הותר היום (חמישי) לפרסום לבקשת ynet.
דוח הנתיחה של האירוע קבע כי ריצ'רדסון חנק למוות את המטופל בתוך חדר השירותים במחלקה, ולפי המשטרה הוא הודה במיוחס לו. בית משפט השלום בירושלים האריך היום את מעצרו עד ליום חמישי הבא. משפחתו של הקורבן התנגדה לביצוע נתיחת גופתו, אך בית משפט השלום בירושלים אישר לבצעה בעקבות נסיבות האירוע ובחשד שמותו נגרם במסגרת הליך פלילי. אולם, משפחתו צפויה להגיש בג"ץ נגד ההחלטה.
נגד ריצ'רדסון, נזכיר, הוגש כתב אישום מזעזע בגין רצח אימו שרה. לפי כתב האישום, מערכת היחסים בין השניים התאפיינה במריבות קשות ובאלימות חוזרת מצד הבן. בכתב האישום תואר כי האם סבלה מקשיי הליכה לאחר שנפלה לפני ארבע שנים - והייתה תלויה בבן. הרצח התרחש בחודש מאי, בשעות הלילה. השניים שכבו יחד במיטה לאחר שעישנו קנאביס. בסביבות השעה 04:00, לאחר שהאם התעוררה ממכה או צביטה שנתן לה הבן, היא העירה לו - והוא החליט לרצוח אותה. בכתב האישום תואר כי הוא אחז בסכין מתקפלת ועלה על האם, שניסתה להגיע לסכין אחרת כדי להתגונן. לאחר ששקל את צעדיו, החליט הבן לחנוק את אימו באמצעות כרית.
הוא הניח את הכרית על פניה תוך הפעלת לחץ חזק למשך עשרים שניות לפחות, ולאחר-מכן המשיך לחנוק אותה במשך דקה נוספת. כדי להשלים את מעשה ההמתה, העביר את רגלו על צווארה של המנוחה והמשיך בחניקה במשך כארבע דקות נוספות, עד שהיא פרפרה ומתה.
לאחר הרצח, פעל הבן באופן שיטתי לשיבוש הזירה והעלמת ראיות. הוא שפך מים בפיה כדי להציג מצג כאילו נחנקה מנוזלים, הפך את גופתה, גזר את בגדיה המוכתמים בדם, הפשיט אותה וכיסה אותה בטלית. כמו כן, החביא את הסכין המתקפלת המוכתמת בדמו בתחתונים שלו. רק בשעה 06:17 התקשר הנאשם לחבר, ובהמשך למד"א, תוך הצגת גרסה כוזבת לפיה התעורר ומצא את אימו מתה. כדי לתמוך בגרסתו הכוזבת, שפך מים על פניו כדי להציג מצג שבכה על מות אימו.
הרשויות בקרב גרסאות סביב המחדל
האירוע העלה שאלות נוקבות על התנהלות המשטרה, שכן הנאשם ריצ'רדסון היה אמור להיות תחת השגחה צמודה של שוטר. האירוע הוליד קרב גרסאות בין הגורמים המעורבים: במשטרה טענו כי שוטרים כלל אינם מורשים להיכנס למחלקות פסיכיאטריות, וכי האחריות להשגחה היא של הצוות הרפואי. מנגד, במשרד הבריאות הדגישו כי הנאשם היה תחת אחריות משטרתית.
הסוגיה סביב שמירה על נאשמים המאושפזים לצורך הסתכלות פסיכיאטרית נידונה כבר בעבר בדוח מבקר המדינה משנת 2018, שבו הוזכר כי אין נוהל מוסכם בין המשטרה, שב"ס ומשרד הבריאות.
כך נכתב בדוח: "בתי החולים הפסיכיאטריים מיועדים בראש ובראשונה לטיפול רפואי, ואינם חלק ממערכת הענישה. בעוד שמבחינת המערך הפסיכיאטרי נדרשת תצפית טבעית על התנהגות הנבדק, מבחינת המערך הביטחוני חובתו הראשונה היא למנוע בריחה או תקיפה. לשם כך, במקרים מסוימים, הנבדק מלווה בזקיפים ואף אזוק - דבר שפוגע באותנטיות ההתנהגות שהוא נדרש להפגין לבדיקה".
עוד הוסיף המבקר כי "למרות המתח המובנה שתואר, טרם נקבעה הסדרה מוסכמת. אין אחידות בין הדרישות: שב"ס שולח לרוב שלושה זקיפים, המשטרה שולחת לעיתים רק אחד - או בכלל לא, בהתאם למסוכנות. גם תנאי האזיקים משתנים, וכך גם מדיניות בתי החולים - יש המאפשרים נוכחות מאובטחת, אחרים מסרבים להכניס אנשי ביטחון למחלקה".
גורמים משפטיים הבקיאים בתחום ההסתכלויות הפסיכיאטריות מעידים כי במרבית המקרים, במיוחד בעבירות חמורות כמו רצח, נהוג להצמיד זקיף לנבדק באופן רציף. לדבריהם, "זה מקרה חריג שמעלה תהיות קשות. המשטרה כן מורשית להיכנס למחלקות סגורות בלבוש אזרחי כדי לוודא שנבדק לא יפגע בעצמו או באחרים".
