בישראל נערכים לאפשרות שיושבו שני חטופים חללים הערב (יום שישי) סמוך לשעה 21:00, בהתאם לאינדיקציות שהתקבלו. מוקדם יותר אמר ל-ynet בכיר ישראלי כי חמאס יכול להחזיר עוד שמונה חטופים חללים לישראל, אך ישנם עוד חמישה שהוא לא יודע את מיקומם. "הוא משחק משחקים ומושך זמן כדי להאריך את הפסקת האש גם בלי שיגיע השלב השני שבו הוא נדרש להתפרק מנשק", טען.
לפי הבכיר, "ישראל דופקת על השולחן בעניין החללים, והאמריקנים מבינים אותנו. יש הרי בין החללים גם שני אזרחים אמריקנים (סרן עומר נאוטרה וסמ"ר איתי חן; א"א)".
דוד של רן גואילי: "עכשיו פחות מחפשים אותם"
(צילום: ירון ברנר)
פעימת השבת החללים האחרונה הייתה בלילה שבין שלישי לרביעי, אז הושבו לישראל אריה זלמנוביץ' ותמיר אדר. לפני הפסקת האש הוחזקו ברצועה עזה 28 חטופים חללים, וכעת מוחזקים בה 13. בישראל טוענים כי העובדה שחמאס משחרר את החללים בפעימות מהווה הפרה של ההסכם, ומסבירים כי על אף שהיה ידוע שחילוץ הגופות מבין ההריסות יהיה מורכב - בפועל ארגון הטרור יכול היה להשיב יותר חללים בשלב זה.
בחמאס, מנגד, אומרים כי הקשיים הם לוגיסטיים בלבד, וכי הם זקוקים בין השאר לציוד כבד כדי לאתר חלק מהחללים. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, אף טען היום כי חמאס מכבד את ההסכם בעוד ישראל היא זו שמפרה אותה באמצעות תקיפותיה, והוסיף כי "על ארצות הברית ללחוץ על ישראל לציית. יש לאלץ את ישראל לעשות זאת באמצעות סנקציות ועצירת מכירות נשק". לדבריו, "אנחנו מבצעים את ההכנות הנדרשות לשיקום רצועת עזה. יש צורך להפעיל לחץ דיפלומטי על ישראל. הפרטים בנוגע לכוח השמירה על היציבות שימלא תפקידו בעזה עדיין לא ברורים והדיונים נמשכים".
במקביל, עשרות פעילים מתנועת "צו 9", שמוחים נגד מעבר סיוע הומניטרי לרצועת עזה, חסמו הבוקר משאיות סיוע הומניטרי סמוך למעבר כיסופים. כוחות משטרה הגיעו למקום.
"נשארו שם כל הגיבורים"
בזמן הזה, משפחות החטופים החללים חיות בתוך המתנה שלא נגמרת. מאות גדשו אמש את רחבת המזרקה בצומת פולג-עיר ימים בנתניה, בעצרת שקראה להשבת כל החטופים החללים שנותרו בעזה. העצרת נערכה שעות לאחר הלווייתו של תמיר אדר, ובה נכחו גם בני משפחות של שורדי בהם חנה כהן, נעמה מירן, נעם בן עזרא, שמי קלדרון, גלעד קורנגולד והושע חגי, כמו גם הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי.
רובי וחגית חן, הוריו של סמ"ר איתי חן שטרם הושב, שיתפו בתחושת המתח המתמדת שמלווה את הימים האחרונים. "חששנו מי יגיע לעצרת אחרי יום כל כך קשה, והגיעו מאות אנשים", סיפר רובי חן. "הרצי נתן לי עוד קצת כוח להמשיך, בתקווה שזו תהיה הפעם האחרונה שנעמוד כאן". על אחד השלטים שנשא נראתה ידו מסתירה במקרה את המילה "לא" במשפט "לא שוכחים את איתי הבן שלי בעזה".
רובי סיפר אתמול ל-ynet על הכאב והכעס: "אתמול ישבנו עם מתן אנגרסט. זה היה קשה. יש ערבוב רגשות שקשה להסביר. אני מצפה לקבל את הטלפון הכי גרוע שאקבל בחיים שלי, ובסוף הוא לא מגיע ואני מתאכזב". לחן אין סבלנות לרטוריקה: "אנחנו לא קונים את מה שחמאס אומר. אנחנו לא שוכחים שהם אלה שרצחו וחטפו אותם, הם יודעים איפה הם שמו אותם. יש קושי להביא אותם. צריך להכניס את הכלים הרלוונטיים ולהוציא את החללים". הוא שאל בפשטות: "איפה המחויבות של מדינת ישראל להחזיר אותם?".
רוב החללים החטופים שנותרו בעזה הם בדיוק אלה שעמדו בחזית ביום שבו המדינה הופתעה: חיילים, קצינים, אנשי כיתת כוננות ושוטרים - קו ההגנה הראשון שלנו ב-7 באוקטובר. אנשים שלא המתינו לפקודות, אלא נעמדו בגופם מול המחבלים כדי להציל יישובים שלמים. רובי היטיב לנסח זאת: "נשארו שם כל הגיבורים שלנו - נאוטרה, עוז דניאל, איתי, הדר גולדין, חממי, רודאיף, גואילי שהיה שוטר, שהיה בכיתת הכוננות. אלו שנלחמו בשבילנו, החיילים הגיבורים".
רותם קופר, בנו של עמירם קופר, תיאר אתמול את ההמתנה כמשחק אימה שבו כל צליל עלול להיות ההודעה שמשנה הכול: "לא ישנים טוב בלילה כי מחכים לטלפון שאולי יבשר לנו שאבא סוף סוף חוזר. מרגיש כמו משחק אימה, לא ברור איזה חטוף חוזר ומתי". הוא סיפר כי הוא מזהה ירידה בתמיכה הציבורית ככל שחולף הזמן מאז שחרור החטופים האחרונים, אך מדגיש את המחויבות של המשפחות זו לזו: "המשפחות שקיבלו חזרה את יקיריהן מבטיחות להמשיך ולתמוך במאבק".
על המשך המאבק הציבורי הוא מוסיף: "אלו ימים שבהם המילים שחרטנו על סמל המאבק - 'עד החטוף האחרון' - עומדות למבחן אמת. מילים שאלעד קציר ז"ל הבין כבר לפני שנים רבות, כשהיה יוצא מדי שבוע לעיקול החץ השחור להזכיר לכולנו שיש חטופים בעזה ושחובה עלינו להחזיר את כולם - חיים או לקבורה בקבר ישראל. 'עד החטוף האחרון' זה יותר מסיסמה, אלו שלוש מילים שמקפלות בתוכן את משמעות המאבק כולו".
יובל אור על השבת בנו דרור: "ייקח זמן"
(צילום: דוברות קיבוץ בארי)
שירה גואילי, אחותו של רס"ל רן גואילי, תיארה את החרדה שמחריפה מדי יום: "הימים האחרונים לא קלים. דאגה אינסופית ומין תחושה של חזרה לאחור, במובן הפחד והחרדה. אנחנו נלחמים בשיניים כבר יותר משנתיים. הקושי רק גדל כי התחושה היא שנשארנו מאחור". היא ביקשה באופן חד משמעי: "חייבים לעמוד בעסקה ושכולם יחזרו, כי להשאיר את רן מאחור זה להשאיר אותנו מאחור".
זיו ציוני, דוד של רן, סיפר אתמול בריאיון לאולפן ynet כי כבר בתחילת המלחמה ידעו היכן נעלם אחיינו: "די מהר בתקופת המלחמה ידענו את האזור שהוא אמור להיות בו - זייתון, ואז מוצב שהוא נכנס אליו של הג'יהאד האיסלאמי. אני יודע שסרקו וחיפשו את המקום הזה לפני שנה וחצי ולא מצאו שום דבר, זה הדבר האחרון הקונקרטי למיקום של רן. אולי יש מידע ולא משתפים אותנו. מהצד שלנו עושים את המקסימום. מחפשים אותם שם ללא הפסקה, חיפשו הכוונה - עכשיו פחות, בגלל ההסכם".
איילת גולדין, אחותו של הדר גולדין, פנתה אתמול אל הציבור ולעצבי ההנהגה כאחד: "אני קוראת לכולכם - צאו לרחובות, תגיעו לעצרות, אל תורידו את זה מסדר היום. למדינת ישראל יש את המידע על מיקום כל אחת ואחד מהם, למדינת ישראל יש את כל הכוח והמנופים על חמאס כדי שיחזיר את כלל אזרחי ישראל השבויים". היא מזהירה שאם לא יפעלו עכשיו, "יהיו עוד 12 הדר גולדינים", וקוראת להפוך את הסיסמה "עד החטוף האחרון" למבחן אמת - לא לשורה על חולצה.
רונן נאוטרה, אביו של עומר נאוטרה, תיאר את המציאות כ"טרור מתמשך": "חוסר ודאות מוחלטת, ידיעות סותרות, שבבי אינפורמציה שרובם מתגלים כלא נכונים. זה פשוט טרור מתמשך שהמשפחות נמצאות בו וצריכות לתפקד".
יובל אור, אביו של דרור, דיבר שלשום בעצרת סמוך לבארי על הצורך לסגור מעגל, מה שלדבריו "עלול לקחת זמן". לדבריו, "כל האנשים שואלים מה שלומכם, אספר לכם: אנחנו מצפים לסגור מעגל, כל המשפחה, מבוגרים וילדים, מרגישים שהגיע הזמן להביא את דרורי שלנו לקבורה ראויה בבארי ליד יונת אהובתנו, אהובתו", אמר יובל אור. "במקרה שלנו, זה ייקח עוד זמן. לפי ההסכם, כוחות משותפים יצטרכו לאתר את דרור בתא שטח ידוע אך נרחב".
פורסם לראשונה: 08:37, 24.10.25
