את ההתרעה הזו צריך לספק בפתיחה, ומיד. בישראל שוררת קונספציה: אפשר להסתדר ולשלוט בגובה הלהבות של פונדמנטליסטים יהודים. הם יבצעו פעולות טרור ופוגרומים בשטחים, אבל "רק" פלסטינים ייפגעו. הם אינם מהווים איום אסטרטגי על הקיום היהודי בארץ ישראל. היום, דווקא בתשעה באב שבו מציינים חורבן גדול שהוא תוצר (גם) של קנאות, צריך להזהיר מהקונספציה הזו. שלא יגיד איש שלא ידענו ולא ראינו. הכול לפנינו: יש מי שרוצים להוביל את ישראל לגחלים הלוחשות.
4 צפייה בגלריה
טרור יהודי חמוש, חסר גבולות - עם רוח גבית ממסדרונות השלטון. רכב שהוצת על ידי מתנחלים בא-טייבה
ביהודה ושומרון ובישראל התגבש ענף משמעותי שתומך בטרור יהודי, וחלקו הגדול חסר גבולות, מוכן לפגוע בערבים, יהודים וכמובן גם בצה"ל. הכהניזם התפצל לזרוע מדינית וזרוע צבאית. המדינית נהנית מהממשלה וממעמד חסינות והשפעה. הצבאית - מי יודע מה היא מתכננת. יש קשרים גלויים וסמויים בין אלה לאלה, כמקובל בעולמות האלימים הללו.
לקונספציה ייתכן מחיר אמיתי וכבד. בסוף שנות ה-90, לצד פיגועי ההתאבדות של חמאס, שב"כ דיבר, נערך והיה טרוד תמיד מהאפשרות של פגיעה בהר הבית בידי מחבלים יהודים. התרחיש אז היה ירי של טיל כתף, נניח, לכיפת הסלע. בשנת 2025, לישראל יש שר משטרה שהוא כהניסט ועבריין מורשע, יש הרבה יותר נשק ותחמושת בידי גורמים קיצוניים. יש גם מוטיבציה: ישראל במלחמה.
הבוקר עלה איתמר בן גביר להר הבית כדי לרסק את שאריות הרעיון של סטטוס קוו במקומות הקדושים, בתפילה פומבית ובחסות המשטרה. זו הזרוע המדינית של הפונדמנטליזם המקומי שלנו; בן גביר רואה שהציבור הישראלי רוצה בסיום המלחמה, שאפילו נתניהו עצמו מבין שזה הכיוון, ואין אלא להסיק שהוא רוצה לעשות מה שתמיד עשה: לפוצץ הכול.
בצה"ל לא רואים סימני התרעה לאינתיפאדה שלישית, להפיכה בזרועות הביטחון של הרשות הפלסטינית או לבקיעה מחודשת של התנזים. אך לא לעולם חוסן. המצב רגיש, מורכב, עמוס סיכונים. במקביל, ברור לגמרי שהפרת החוק בידי טרור יהודי חצתה גבולות תקדימיים, ומעודדת מהקואליציה עצמה, מהממשלה, וכפי שגילינו בהקלטות שנחשפו - מהמשטרה ממש. אם בן גביר או סמוטריץ' יחזו בהתפרצות גדולה בשטחים, זו תהיה עבורם ראשית צמיחת גאולתנו. זה יהיה אסון לכל היתר.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא שאחראי למצב הזה. הוא שמאפשר לבן גביר לעשות ככל העולה על רוחו, הוא שמינה אותו, הוא שלא מפטר אותו. זה עליו. עוד הצהרה באנגלית של ראש הממשלה שטוענת כי הסטטוס קוו נשמר לא תגן עליו. מבחינה מנהלית, יידעו היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, הפרקליטות ובעיקר השב"כ - זה עליכם. לפקידי הציבור חובה חוקית עליונה לעצור מחבלים מכל סוג ודת, ולא לעצום עיניהם ולהתמכר לקונספציה. להתריע - ואם צריך לדבר פומבית ולציבור.
4 צפייה בגלריה
אביתר דוד בתיעוד הקשה מהשבי. לפי העסקה שישראל כבר הסכימה לה - הוא כבר היה אמור להיות בבית
קונספציות עולות בדמים רבים. קחו עוד אחת: זו שהתנגדה לסיום המלחמה בעסקה אחת. לעסקה כזו ישראל כבר הסכימה, והתחייבה לנהל מו"מ בתום לב בראשית השנה, אחרי השלב הראשון של העסקה האחרונה. היא לא עשתה זאת. אתמול ראינו כולנו את הסרטון המזעזע שהוציא חמאס ובו נראה אביתר דויד המורעב, שלד מהלך כמו האסירים היהודים שיצאו ממחנות הריכוז. לפי העסקה שישראל כבר הסכימה לה, דוד היה צריך להיות בבית מזמן, כמו כל החטופים האחרים.
חשוב להדגיש: עסקה אחת, ולא חלוקה לפרקים, היא המלצת מערכת הביטחון ושני רמטכ"לים. מחודש מרץ אשתקד, ובפרט מאז הקיץ שעבר (אחרי הרג סינוואר), אומרים צה"ל ושב"כ (ואמרו הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט) שצריך ללכת לעסקה אחת ולסיים את המלחמה בעזה. הם הבינו שחמאס בכל מקרה יישאר ככוח כלשהו ברצועה, ורצוי לנצל את מצבה העדיף של ישראל כדי להשיג הסדר מיטיב. לשיטת אנשי המקצוע, הקרב נגד הארגון ייארך שנים רבות. לכן, הם רצו לעבור צפונה לחיזבאללה מוקדם ומהר. הדרג המדיני דחה, פסל ובעיקר לא קיבל שום החלטה - בפרט על היום שאחרי ברצועה. עוד המלצה של הלוי, גלנט, הנשיא האמריקני דאז ג'ו ביידן ומי לא.
כמה קללות וגידופים ההמלצות הללו ספגו. שוב: לישראל הייתה כבר עסקה ביד בדרך לסיום המלחמה לפני כמה חודשים, שהיא עצמה פוצצה ב-2 במרץ, בטענה כי חמאס "לא יתפרק מנשקו" ולא "באמת מוכן" לוותר על השלטון בעזה. אלה טיעוני מהות; אין צודק ונחוץ מכך שחמאס, כת מוות ג'נוסיידית, יפורק מנשקו.
אבל האמת נמצאת בפרקטיקה: אם מחר בבוקר חמאס יודיע שהוא מוכן לפירוק מנשק - זה באמת יקרה? כולם יודעים שלא. והאם יש פער ענק בין ממשלת בירוקרטים שחמאס מוכן לה כעת ובין זו שתקום אחרי שהמלחמה תיגמר לפי מתווה נתניהו? ממש לא. הרי בשני המקרים, ובכל המקרים, חמאס יהיה עוד כוח עזתי משפיע מאוד. אלא אם נתניהו מכוון לממשל צבאי צה"לי בכל הרצועה. הוא אומר שלא.
4 צפייה בגלריה
כוחות צה"ל ברצועת עזה. ישראל חזרה להילחם רק כדי לשוב לעוד עסקה חלקית
(צילום: דובר צה"ל)
האמת המרה: ישראל חזרה להילחם כדי לשוב למתווה של עוד עסקה חלקית. להבדיל מעסקה מלאה. זו הייתה מטרת מבצע מרכבות גדעון: לדחוף את חמאס לעסקה, אבל לא זו לסיום המלחמה ממש - אלא כזו שתאפשר לשמר אותה עוד. המבצע מעולם לא התיימר להכריע את חמאס, בגלל מגבלות החטופים ומשום שהקבינט ונתניהו עצמו שללו (לכאורה) כיבוש של הרצועה כולה.
הסיבה שנתניהו נמנע ממהלך אחד לסיום המלחמה היא הטענה שחמאס לעולם לא יסכים לתנאים הנחוצים. שחמאס אפילו לא היה משיב את כל החטופים מייד, אלא שואף לשמר אותם כקלפי מיקוח שנים קדימה. שהוא לא היה מתפרק מנשקו. התשובה פשוטה - היה צריך לנהל מו"מ בתום לב, ולחשוף את הבלוף של חמאס. הסיבה האמיתית היא הישרדות אישית - נתניהו רצה לשמר את הקואליציה שלו ואת התקווה לאותו "ניצחון מוחלט". הוא רצה להשאיר את חזון ה"טרנספר מרצון" בחיים. זו איננה הערכה: עובדה ששיגר את ראש המוסד דדי ברנע לפעול להגשמתו בשיחות חשאיות.
עכשיו מתדרכים בירושלים וגם בוושינגטון שהכיוון הוא מעכשיו עסקה מלאה וסיום המלחמה. מה קרה בדיוק, כולנו יודעים. בינלאומית, ופנימית, לישראל נגמר החמצן לפעולה בלתי נגמרת.
חמאס איננו מתפקד עוד במסגרות צבאיות. הוא ארגון גרילה קטן, שמסב אבדות לצה"ל, אבל לא יכול להוציא אל הפועל עוד 7 באוקטובר ושום דבר דומה לזה. וזה נכון כמעט שנה. האם צה"ל העמיק את הנזקים לחמאס? בהחלט. במובן הטקטי, מרכבות גדעון פגע בחריפות בחמאס. אך הוא לא השיג את מטרתו להוביל את הארגון לעסקה. האם הנזקים שנגרמו לארגון הטרור שווים את המחיר לצה"ל ולוחמיו, לחברה הישראלית, הסכנה לחטופים וההרס הגמור של עזה? התשובה של ידידי ישראל בוושינגטון היא "לא" - חד משמעי. יש משמעות אסטרטגית וארוכת טווח למשבר ההומניטארי (האמיתי) ברצועה.
וכך אנחנו מוצאים את עצמנו בתשעה באב. רואים חורבן בצינוקות האכזריים של חמאס בעזה, שם ישראלים מורעבים חופרים את קבריהם. עם ממשלה שיש בה דומיננטיות רבה לסיקריקים בסגנון קץ בית שני. ועם מנהיגות שמובילה את ישראל ממלחמה צודקת לנידוי כמעט גמור. זה עוד לא הזמן לנבואות נחמה, אבל דבר כזה לא יכול להחזיק מעמד זמן רב.
