בבוקר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר עמד הלוחם אדיר בוגלה לבדו בש.ג של בסיס נחל עוז. שניים מחבריו, דור לזימי ואורי כרמי, רצו תחת מטחי הפצמ"רים כדי לתגבר אותו על דעת עצמם - והשלושה לחמו לבדם מול עשרות מחבלים עד שנפלו בקרב. משפחותיהם, שקיבלו לראשונה תיעודים ועדויות מהאירוע, סיפרו בגאווה על לחימתם: "ידענו שהם גיבורים, אבל לא ידענו עד כמה".
בתחקיר הצה"לי על אירועי 7 באוקטובר בבסיס שהוצג אתמול (שני) צוינו לזימי, כרמי ובוגלה לשבח. בשעה 6:36 עם תחילתה של המתקפה, החלו השלושה לנהל קרב עיקש מול עשרות מחבלים. במשך כ-40 דקות הם עמדו בגבורה מול המחבלים הרבים שהגיעו לפתח הבסיס, עד שנפלו בקרב.
בר לזימי, אח של דור לזימי שנפל בקרב, שיתף בשיחה עם ynet כי עד פרסום התחקיר לא ידע כמה אנשים קפצו ויצאו להילחם מול המחבלים. "דור ואורי הם היחידים מבין בודדים במוצב שלא נלחמו מהמיגונית - אלא בקו הראשון בש.ג", אמר. "ההחלטה שהוא לקח הייתה מבלי לדעת מה קורה באמת. דור ידע שהגיעו רק 20 מחבלים ולא ידע על המתקפה כי הקשר היה עמוס מאוד. הוא בעיקר ניהל את הדברים בטלפון - ויצא להילחם.
הוא הוסיף כי באחד הסרטונים שצפה בהם רואים את אחיו רץ לעבר הש.ג "בלי לדעת מה קורה". לדבריו, "כיף לדעת שאלה היו הבחירות שלו, אבל גם כועס עליו שאולי אם היה נשאר במיגונית התוצאות היה שונות. היו כאלה מהמיגונית והמוצב שניצלו. ידעתי שיש לי אח גיבור - אבל לא ידעתי עד כמה עד אחרי שראיתי את הסרטון.
"הם נלחמו שם קרוב ל-40 דקות ורואים את המחבלים לא מצליחים להיכנס למוצב כי דור, אורי ואדיר נלחמים", סיפר. "מצאו אותם עם מחסניות ריקות, היה שם קרב עיקש. הם נלחמו כמו מטורפים וראיתי בעיניים שלי סרטונים שהצבא מראה לנו ולא מתפרסמים בתקשורת. חשבו שזה קרב קטן אבל זה היה קרב עיקש. הם יכלו שלושתם להילחם מהמיגונית, אבל בחרו ללכת לקו הראשון של כ-50 מטרים מהמחבלים שהגיעו משני הצדדים. הם בחרו לצאת מהמוצב ולא להישאר בפנים - וזו בחירה אמיצה".
לזימי תיאר כי אחיו דור תמיד היה קופץ ראשון לסייע לכל מי שביקש עזרה. "הוא קודם כל אומר כן ואז ניגש לדברים", שיתף. "בקרב זה שונה. ברגעים שהיו לו לקבל החלטה - הוא בחר להילחם. בחירה של רגע כי לא היה זמן לחשוב, וזו גבורה אמיתית. רואים בסרטונים איך מאפס הוא קופץ למאה, יוצא מהמיגונית ורץ לש.ג עם הציוד שלו. אני התקשרתי אליו כשהוא היה בש.ג. הוא בחר לא לענות לי. הוא שלח לי הודעה אחרונה ב-6:57 כשהוא היה בש.ג וכתב 'הכל טוב איתי'".
לדבריו, על אף הגבורה שהפגין אחיו, זה לא נותן נחמה לכאב הגדול שבאובדן: "הנחמה לעולם לא תהיה כי זה לא מפתיע אותנו שדור גיבור. עד עכשיו זה קשה לעיכול על אף שעברה שנה וחצי. לפעמים התחקירים האלה יוצאים משום מקום ומחזירים אותך אחורה וזה קשה לשמוע, קשה לעלות לחדר ולראות שהחדר נשאר אותו דבר ושום דבר לא ישתנה". לצד זאת, הוא הוסיף: "עדיין לא מספרים לנו את הכל ויש עוד סרטונים שטרם קיבלנו. אבל אני לא הולך להילחם בזה כי אני קטן מול המערכת ואנחנו מסתפקים במה שנתנו לנו. אמרתי לקצינים שסוף סוף הם נותנים לי עוד חומר שאוכל לספר על דור".
גדעון בוגלה, אבא של אדיר בוגלה, סיפר כי התחושות לאחר התחקיר קשות. "ביחס לסביבה שהם היו בה - לא היו להם שום כלים שהיו מתאימים לסוג הלחימה", אמר האב. "התחושה היא מאוד מאכזבת שיש כל כך הרבה התרעות ואירועים מורכבים ולא היה להם עם מה להילחם. בהתחלה אדיר היה לבד עד ששני החברים שלו קפצו מהמיטה שלהם והצטרפו אליו ללחימה. הרבה לא יודעים על הלחימה שלהם. הם נלחמו באומץ ובגבורה מול גל של מחבלים.
"לא היו להם רימונים או RPG. הם לחמו עם תבור ויכלו לפגוע רק כשהמחבלים התקרבו אליהם ממש", הוסיף. "לא היה להם יותר מדי. על זה אנחנו מאוד עצובים וכואבים. היה קשה לראות את הסרטונים. מה היה קורה אם הם לא היו? היה אסון הרבה יותר גדול. אנחנו מתגאים במעשים שלהם ובגבורה שלהם".
בוגלה תיאר על גבורת בנו כי "אדיר בחר להישאר בש.ג ולא לברוח למיגונית. הוא אמר גם לחברים שלו - 'אנחנו לא מפקירים את העמדה'. יתרה מזו, כשהוא ידע שהולך להיות קרב יותר קשה, הוא לקח את הדגל של גולני, גלגל אותו ושם באפוד שלו. אמרו לנו אנשים שטיפלו בו. הוא אהב את גולני, רצה להיות שם ונפל בגולני. הוא יכל לשבת בבית באותה שבת כי היה פצוע - אבל הוא רצה לחזור כי אמר שאם יהיה לו גימלים, זה יבוא על חשבון החברים שלו".
אדיר, כך תיאר האב, "היה איש חסד נתינה והוא לא היה חוזר לבית לבלות, אלא עוזר לאנשים ומחלק אוכל לנזקקים. היה לו כבוד לזולת וכבוד למבוגרים. בני הדודים והאחיינים שלו היה מכנים אותו 'סבא', כי ההתנהגות שלו הייתה כל הזמן לדאוג לאחרים".
גם לידור כרמי, אחות של אורי כרמי שנפל באותו קרב, תיארה תחושה של "גאווה עצומה". לדבריה, "אורי מצולם ב-06:29 רק עם שמיכה עליו - ולאחר כמה דקות רואים אותו רץ עם דור לש.ג. אחי חזר למיגונית ועדכן את שאר הלוחמים שזו פשיטה יותר גדולה ממה שהם חושבים. המחבלים הקיפו את הש.ג, לא היה לאורי, דור ואדיר סיכוי.
"זה קרב גבורה שערך כמעט שעה", הוסיפה כרמי. "הם סיכלו את הגל הראשון של המחבלים ובזכותם כל מי שנשאר בבסיס חיים עד היום. אני מרגישה גאווה עצומה. הם לוחמי על, גיבורי על וזה קרב גבורה של כל הלוחמים שבבסיס. כל מי שהיה באותו יום נוכח במחנה נחל עוז הוא פשוט גיבור על. הם התמודדו שם עם הפקרה נוראית והם עשו הכול כדי להציל חיים. בזכותם בקיבוץ נחל עוז המצב לא היה קטסטרופלי כמו בניר עוז".
היא סיפרה כי אחיה "תמיד היה קופץ ראשון", והוסיפה: "אורי לא היה בש.ג והוא טס לשם ראשון. גם אם היה ניצל משם, הוא היה נופל במקום אחר. לאחי לא היה סיכוי להישאר בחיים - כי הוא היה טס לכל מקום בשביל להגן. אנחנו מחכים עכשיו לעוד תיעודים במצלמות שלא מוכנים להביא לנו אותם שאפשר לראות את הקרב מקרוב".
