ישראל תקפה בנתנז, באיספהאן, באראק - אבל אתר גרעין מרכזי אחד עדיין לא נפגע כלל. זהו אתר העשרת האורניום המבוצר בפורדו, הנמצא עמוק בצלע הר - וכבר פורסם לא פעם כי רק לארצות הברית יש פצצות חודרות בונקר שיכולות להשמיד אותו.
אותן פצצות הן GBU-57, "אם כל מפצחות הבונקרים". היום (שבת) דיווחה רשת "פוקס ניוז" כי שישה מפציצים חמקנים מסוג B-2 "ספיריט", מהיחידים שיכולים לשאת את הפצצות, המריאו מבסיס חיל האוויר האמריקני ווייטמן שבמיזורי לעבר האי גואם שבאוקיינוס השקט - הנמצא בערך באמצע הדרך בין ארצות הברית לאיראן. הדיווח מסתמך על נתוני מעקב אחר טיסות ותשדורות בקרה אווירית. שישה מפציצים הם למעשה שליש מסך כל המפציצים האמריקניים מדגם זה.
B-2 מטיל בתרגיל "מפצחת בונקרים"
גורמים אמריקנים אישרו לאחר-מכן לסוכנות הידיעות רויטרס כי המפציצים אכן בדרכם לבסיס האמריקני בגואם - אבל ב"וול סטריט ג'ורנל" נכתב כי גורמים אמרו מפורשות כי לא ניתנה להם שום הוראה לתקוף. ב"ניו יורק טיימס" נמסר כי במקביל הועברו מאירופה לבסיסים במזרח התיכון עוד מטוסי קרב אמריקניים מסוג F-22, F-16 ו-F-35.
מטוסי הקרב הללו צפויים ללוות את מפציצי ה-B-2 במקרה שאלו יתקיפו את פורדו, או להגן על בסיסים אמריקניים ועל הכוחות באזור, במקרה של תקיפות-נגד איראניות.
ה-GBU-57 היא "מפצחת הבונקרים" הלא-גרעינית העוצמתית ביותר. מדובר בפצצה במשקל 12.3 טונות, שפותחה על-ידי הפנטגון מתוך מטרה מרכזית אחת: השמדת אתר הגרעין בפורדו. היא מכילה "רק" כ-2.4 טונות של חומר נפץ, ורוב המשקל מגיע מהכיסוי הממוגן שלה – שמאפשר לה לחדור עמוק אל תוך הקרקע ו"לחפור" דרך סלעים, אדמה ובטון ממוגן, בעזרת מערכת ההנחיה שלה - ולהשמיד כל תשתית.
שלשום כתב שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, במאמר שפרסם בעיתון אמריקני, כי "ישראל עשתה את רוב העבודה. רק טראמפ יכול לסיים אותה. רק לחיל אוויר אחד יש מספיק עוצמה כדי להכריע את אתר ההעשרה האחרון של איראן שנותר עומד".
אבל גם לגבי הפצצות הללו, שמסוגלות לחדור עד לעומק של 60 מטר, הוטל ספק מסוים באשר ליכולתן להשמיד את פורדו - שעומקו לפי ההערכות מגיע לעד 90 מטר - אבל לפי דיווחים ניתן לעשות זאת באמצעות הטלת כמה פצצות ענקיות האחת אחרי השנייה. כל מפציץ B-2 מסוגל לשאת שתי פצצות כאלו. לפי ההערכות, לצבא האמריקני רק 20 פצצות GBU-57.
המפציצים, שמסוגלים לשאת מטען במשקל של עד 18 טונות ולטוס ללא תדלוק לטווח של עד 11,000 ק"מ, משמשים גם למטרות קונבנציונליות, וארצות הברית השתמשה בהם כבר בשנה שעברה בתקיפות נגד החות'ים בתימן. ה-B-2 הוא מפציץ כבד עם יכולות חמקניות, כשהמטרה בפיתוחו הייתה בין היתר להרחיב את ההרתעה הגרעינית של ארה"ב – מכיוון שהוא מסוגל לחדור לעומק שטח אויב מבלי להתגלות על-ידי מערכות מכ"ם.
הטלה של פצצה זו ממפציץ כמו ה-B-2 יכולה להיות מגובה של 50 אלף רגל, סדר גודל ממוצע של פי שניים מגובה טיסה מבצעית של מטוס קרב רגיל. המפציץ יכול לטוס כ-11,000 ק"מ ללא תדלוק, ויחד עם מטוסי התדלוק של בואינג KC-46 - שעשרות מהם טסו במהלך סוף השבוע הקודם מארה"ב לעבר אירופה - למעשה אין מגבלת טווח למפציצים.
GBU-57 כבדה יותר מ"אם כל הפצצות" (MOAB), שפותחה לראשונה ב-2003 ומשקלה 10 טונות. ב"אם כל הפצצות" השתמשו האמריקנים פעם אחת בשימוש מבצעי - באפגניסטן. ב-GBU-57 עדיין לא נעשה שימוש מבצעי. "בתקווה שמעולם לא נשתמש בה", אמר ב-2013 ל"וול סטריט ג'ורנל" בכיר אמריקני המעורה בפיתוח. "אבל אם נצטרך, זה יעבוד".
באפריל, במקביל למשא ומתן עם איראן, הורה טראמפ להעביר שישה מפציצי B-2 לבסיס חיל האוויר דייגו גרסיה שבאוקיינוס ההודי, כ-4,000 ק"מ בלבד מאיראן, כדי לאותת לטהרן על רצינות כוונותיו להפעיל במידת הצורך גם אופציה צבאית. כעת ייתכן כי הטיסה הזו היא כבר לא רק איום - אלא הדבר האמיתי.
פורסם לראשונה: 16:00, 21.06.25
