שמו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס עלה לאחרונה שוב ושוב בנסיבות אחרות, שכן הוא יו"ר הוועדה המייעצת למינויים בכירים בשירות המדינה, שאמורה לאשר את טוהר המידות של המועמדים לשבעה תפקידים רגישים - בהם ראש השב"כ. גרוניס, שעל שמו נקראת הוועדה, ידוע כבעל יושרה בלתי מתפשרת, תכונה שמשפיעה לא פעם על החלטותיו.
הוא מוכר כמעין "זאב בודד" משפטי. אין לו חברים פוליטיקאים, אין לו "מקורבים", והפרמטרים שלו בוועדות הציבוריות בהן כיהן היו ענייניים ומקצועיים נטו. כך למשל, למרות שנחשב שמרן מבחינה משפטית, הפתיע רבים כאשר ועדת החקירה הממלכתית לחקר הצוללות וכלי השיט בראשותו, שלחה בשנה שעברה מכתבי אזהרה לחלק ממקבלי ההחלטות. על רה"מ בנימין נתניהו אמר אז - בזמן המלחמה - כי "סיכן את ביטחון ישראל ופגע באינטרסים הכלכליים". בתוך כך, העצמאות המחשבתית והשיפוטית של השופט בדימוס היא אחת החוזקות שלו.
בכל פסיקותיו והחלטותיו הדגיש גרוניס כי במבנה המשטרי הישראלי, המערכות המקצועיות מהוות "בלם ומאזן" כמעט בלעדי על הכוח השלטוני, לצד מערכת בתי המשפט. לכן, לדבריו, מערכות מקצועיות, ענייניות ועצמאיות הן ערובה יסודית לתפקודה התקין של המדינה ולשמירה על זכויות אדם וטוהר המדינות בשירות הציבורי. בעוד שמינויים איכותיים, ענייניים ותקינים לראשי המערכות המקצועיות הם המפתח לתפקוד איכותי שלהן, מינוי לא תקין ישפיע על איכות הארגון וטוהר המידות שלו שנים קדימה.
קיום הוועדה הוא בלם ומאזן חשוב אל מול כוחו של השלטון לפעול בשרירות במינויים - ועל כן אין ספק שכאשר גרוניס יעמוד בראשה בעת שתדון במינויו של ראש השב"כ, הוא צפוי לנווט את הוועדה לבדוק בקפדנות יתרה את עובדות המינוי, את טוהר מידותיו של המתמנה, את הטעמים למינוי ואת חוות הדעת המקצועיות. עם זאת, לגרוניס עצמו יש קול אחד בלבד כמו ליתר חברי הוועדה, והוא עשוי להיות בדעת מיעוט, כמו שהיה בעת שכיהן בראש ועדות האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה. אז הוא התנגד לבחירתם אביחי מנדלבליט ושל גלי בהרב-מיארה.
כנשיא בית המשפט העליון, בתפקיד זה כיהן בין השנים 2015-2012, התאפיין בגישה הפוכה לחלוטין לזו של הנשיא בדימוס אהרון ברק. כשמרן, הוא דגל במינימליזם משפטי בכל הקשור להתערבות בשיקול דעתן של רשויות אחרות וביטול חוקי הכנסת. התערבות בית המשפט העליון, לשיטתו, צריכה להיות מופעלת רק במקרה של פגיעה מהותית בזכויות האדם. על עילת הסבירות טען כי לעליון חסרים כלים לבדוק כל החלטה של הרשות מכל זווית. הוא נהג לומר כי על-פי רוב לשופטים אין כלי מדידה על מנת לבדוק נושאים המונחים "על התפר" בין קבלת החלטות של הרשות המחוקקת לבין עולם המשפט.
