בישראל של היום נדמה שהחרדה הפכה למרכיב קבוע בחיים שלנו. המצב הביטחוני, הכלכלה, הדאגה למשפחה ולחברים – כל אלו יוצרים תחושת מתח תמידית. במקביל, נראה שהתאונות בכבישים רק הולכות ומתרבות. האם ייתכן שיש קשר בין שני הדברים?
התשובה, כפי שמחקרים מראים, היא חד-משמעית: כן. מחקר שנערך כבר ב-2012 מצא קשר ישיר בין סטרס לתאונות דרכים. החוקרים בארצות הברית בדקו את השפעת "יום המיסים" (15 באפריל), יום המעורר רמת חרדה מסוימת אך מוגבלת. הממצאים היו ברורים – באותו יום נרשמה עלייה משמעותית במספר תאונות הדרכים בהשוואה לימים שלפניו ואחריו. אם רמת חרדה מתונה יחסית יכולה להשפיע על התאונות בכבישים, מה קורה במדינה כמו ישראל, שבה רמת הלחץ גבוהה פי כמה וכמה?
איך חרדה גורמת ליותר תאונות?
מעבר לעובדה שמתח וחרדה יכולים לגרום לנהגים להיות עצבניים יותר ולבצע החלטות פזיזות, שאינן לוקחות בחשבון את ההשלכות שלהן ואת ההשפעה לטווח הרחוק, יש כאן תהליך פסיכולוגי נוסף שמשפיע ישירות על היכולת שלנו לעבד מידע ולחשוב בבהירות. ההסבר הפסיכולוגי לכך הוא "תודעת מחסור" (Scarcity Mindset), מונח שהזכרתי בספרי אמונות שווא.
תודעת מחסור, מונח שהזכרתי בספרי אמונות שווא, מתאר מצב שבו המוח שלנו כל כך עסוק בהתמודדות עם דאגות מיידיות, שהוא מתקשה להקצות משאבים לחשיבה רחבה ומעמיקה. מחקר שנערך בהודו בקרב חקלאים המחיש זאת היטב: החוקרים השוו בין רמת האינטליגנציה של החקלאים בתקופת הקציר, כשהם בכושר כלכלי טוב, לבין רמתם שישה שבועות קודם, כשהם נמצאים בחוסר ודאות כלכלית. התוצאה הייתה מדהימה – בזמן תודעת מחסור, היכולת הקוגניטיבית שלהם ירדה בכ-20%. לא משום שהם נהיו “פחות חכמים”, אלא מפני שמוחם היה טרוד באופן מתמיד בשאלות הישרדותיות.
אנחנו לא שמים לב – ואנחנו משלמים על זה
עכשיו חשבו על זה בהקשר של ישראל: רובנו אולי לא נמצאים בתודעת מחסור כלכלית כמו החקלאים ההודים, אבל החרדה היא גורם קבוע בחיינו. אנחנו דואגים למשפחה, לחברים, למצב המדינה. המוח שלנו עסוק בלופים אינסופיים של מחשבות, מה שהופך אותנו לנהגים מוסחים כמעט כמו אדם שמחזיק טלפון ביד בזמן הנהיגה.
כולנו יודעים ששימוש בטלפון בזמן הנהיגה מסוכן, אבל האם אנחנו מבינים שהחרדה היומיומית שלנו גורמת לאותה רמת מוסחות? כשהראש מלא בדאגות קיומיות, היכולת שלנו לשים לב לכביש יורדת. אנחנו מגיבים לאט יותר, מעריכים סיכונים בצורה פחות מדויקת, ולא פעם מבצעים טעויות קטנות שיכולות להוביל לתאונות קשות.
כשהראש מלא בדאגות קיומיות, היכולת שלנו לשים לב לכביש יורדת. אנחנו מגיבים לאט יותר, מעריכים סיכונים בצורה פחות מדויקת, ולא פעם מבצעים טעויות קטנות שיכולות להוביל לתאונות קשות
זה כאילו שכולנו נוהגים במצב של שכרות קלה. לא שכרות מאלכוהול, אלא שכרות מחרדה. במצב כזה, הסכנה לא נובעת רק מאיתנו, אלא גם מכל הנהגים סביבנו שנמצאים בדיוק באותו מצב.
פרופסור דן אריאלי צילום: Business Wireמה אפשר לעשות?
המצב לא הולך להשתנות בקרוב, אבל אנחנו כן יכולים להתאים את ההתנהגות שלנו אליו. המשמעות היא לנהוג בזהירות רבה יותר, להגדיל את מרחקי הביטחון, לעבור נתיבים פחות, להיות יותר נדיבים לאחרים, להיות מודעים לכך שהנהגים סביבנו כנראה פחות מרוכזים, ולתת לעצמנו עוד רגע לפני קבלת החלטות בכביש.
החרדה לא תיעלם, אבל אם נבין את ההשפעה שלה, נוכל לכל הפחות לצמצם את הסכנות שהיא מביאה איתה. הרי הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו זה עוד אסון מיותר בכבישים.
