איש לא צריך להיות מופתע מההחלטה של משטרת קנדה לחשוף שהיא מנהלת כבר יותר משנה חקירה סמויה נגד חיילים יהודים וישראלים שנלחמו בעזה בחשד לפשעים נגד האנושות, בנוסף להחלטה של משרד ההגנה של ספרד להשעות את רישיון הייצור של טילי נ"ט מתוצרת רפאל - מה שהביא למעשה לביטול חוזה בשווי 310 מיליון דולרים.
ההחלטות באות אחרי ההצהרה המשותפת של צרפת, בריטניה וקנדה שאיימו בסנקציות, ובצל הביקורת החריפה מצד קנצלר גרמניה, שביקר בחריפות את ההתקפות של ישראל על עזה והציג אותן כחסרות היגיון - בעוד ששר החוץ הגרמני לא שלל אמברגו נשק בהמשך.
2 צפייה בגלריה
העולם מאבד סבלנות ונתניהו הקריב את הלגיטימציה בשביל שרידות
(צילום: דנה קופל, מארק ישראל סלם)
גם נשיא צ'ילה גבריאל בוריץ' האשים בסוף השבוע כי ישראל מבצעת רצח עם וטיהור אתני בעזה, וסיפר על החלטתו להחזיר את שני הנספחים הצבאיים מתל אביב ועל הצעדים החדשים שהוא מגבש: קידום חוק שיאסור ייבוא משטחים כבושים, והנחיה לשרת הביטחון במדינתו למצוא אלטרנטיבות לייבוא הביטחוני של צ'ילה, כך שלא ייאלצו להסתמך על ישראל.
בפועל, שני הצעדים של הנשיא בוריץ' הם חסרי משמעות עבור ישראל - חוץ מליבוי השנאה נגד המדינה. אותה הצעת חוק לאיסור ייבוא משטחים כבושים יושבת על שולחן הוועדות בסנאט ובקונגרס הצ'ילאני כבר שנים, ולא מקודמת מאחר שהיא תהווה "גול עצמי" - צ'ילה היא המדינה היחידה שתסבול מהפסקת המסחר עם ישראל, שכאמור לא תיפגע - והדבר גם לא יועיל לפלסטינים.
קנדה, ספרד, בריטניה, צרפת וצ'ילה לא לבד. הכתובת הייתה על הקיר: העולם המערבי מאבד את סבלנותו מישראל ונמאס לו מהתמשכות המלחמה ברצועה. צריך לומר ביושר - ישראל איבדה את הלגיטימציה הבינלאומית שלה להמשיך במלחמה. המדינה לא פועלת בוואקום: ללא תמיכה של מדינות מרכזיות, ישראל עלולה להיכנס לבידוד שמשמעותו היא פגיעה ביכולתה להגן על עצמה, בין היתר על-ידי פגיעה במכירות נשק, פגיעה במעטפת המדינית - עד כדי גינויים והחלטות אופרטיביות נגד ישראל באו"ם - ופגיעה כלכלית ותדמיתית.
ישראל זכתה לעדנה קצרה ביותר של בין שבועיים לשלושה אחרי טבח 7 באוקטובר - שנתניהו הצליח לפקשש בכישלון דיפלומטי מהדהד, כאשר חילץ תבוסה ממלתעות הניצחון. אם נתניהו היה מציג תוכנית ליום שאחרי ומגייס את מדינות העולם לתמיכה בה - ישראל הייתה במקום אחר. לא רק שישראל הייתה מוכרזת כמנצחת של המלחמה, העולם היה עובד לצידה על שיקום עזה. עם זאת, בגלל ששרידות הקואליציה חשובה לנתניהו יותר מכל דבר אחר - כולל החטופים שבשבי חמאס - מערכת השיקולים שלו לא עניינית, ואזרחי ישראל משלמים את המחיר. נתניהו גם אכל את הדגים המסריחים וגם נזרק מהעיירה.
נתניהו פספס את הרגע הנדיר של אהדה עולמית שלה זכתה ישראל, וכיום המדינה במינוס לגיטימציה - תחתית החבית, בעוד שראשי מדינות מעטות ממשיכים לתמוך בישראל בפומבי, בהם ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן ונשיא ארגנטינה חאבייר מיליי. המשמעות לשפל בלגיטימציה: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עומד להכתיב לישראל את הפתרון. לא להתייעץ - להכתיב. ולמה? כי הוא הבין שנתניהו מפריע לו. הוא לא שחקן קבוצתי, הוא אגואיסט שמשחק רק לעצמו. טראמפ מדבר עם הסעודים, עם האיראנים, עם החמאס ועם החות'ים, סוגר עסקאות ומתכנן את עתיד עזה - בלי ישראל.
מזכיר המדינה הבריטי תוקף את ישראל, חודש שעבר
(צילום: רויטרס )
כאמור, הכישלון העיקרי של נתניהו הוא דיפלומטי. מלחמה יוצרת את הסיטואציה להתקדמות מדינית. המוסד, שב"כ וצה"ל סיפקו לו את המטרייה הצבאית האולטימטיבית - המכה שחיזבאללה חטף תילמד בבתי ספר עוד עשרות שנים, ההצלחות של צה"ל בהתמודדות עם האתגרים במלחמה מרובת הזירות מעוררות השתאות - ובסוף מגיע הדרג המדיני ומפקשש. נתניהו אפילו לא בועט לשער, מתוך פחד שזה יפרק לו הקואליציה, וכולנו סובלים מזה. דירוג האשראי יורד. צעירים מדברים על לעזוב את הארץ. מדינות מתחילות להעניש אותנו.
מי שחושב שהאשמה היא בכישלון ההסברה טועה: ההסברה אומנם כושלת, אבל כשהמדיניות גרועה - אי-אפשר באמת להסביר אותה, ובמקביל האמון של העולם בטענות ישראל נעלם לנגד עינינו. הרי לא באמת מתבצע רצח עם בעזה, וההצהרות של סמוטריץ' ויתר שרי הימין הקיצוני לא מחייבות, כי זו לא המדיניות של מדינת ישראל להשמיד, להרוג ולשטח. אבל לעולם אין סבלנות למראות האלה, בייחוד כשהישראלים לרוב לא רואים אותם כלל, כי התקשורת הישראלית לא חושבת שזה נכון להציג אותם שמא תואשם בחוסר פטריוטיות.
במצב הזה אשם גם טראמפ. הוא זה שזרק את פנטזיות הרילוקשיין מעזה והשלה את הימין האזרחי שהדבר ריאלי. טראמפ לא באמת האמין בזה, הוא רצה לסמן לעולם הערבי שאמריקה לא תכתוב את הצ'ק, ושהמדינות הערביות צריכים לפתוח את הכיסים ולעזור לנו לשקם את עזה. כך הוא אומר גם לאירופים על שיקום אוקראינה ביום שאחרי המלחמה מול רוסיה. טראמפ אשם גם בכך שהפסיק את הגיבוי הפומבי והבהיר לעולם ולאויבינו שיש אור יום בין ישראל לארה"ב – כמה שיכחישו אותו. כך, לא פלא שידידותינו בעולם מרשות לעצמן לצאת נגדנו. הן מבינות לאן נושבת הרוח בוושינגטון.
השאלה הגדולה היא מה מטרת הצעדים של מדינות המערב נגד ישראל? האם הצעדים אלה נועדים לאותת לממשלת נתניהו בסגנון תיזהרו - אם תגזימו, נוציא כרטיס צהוב - או שהדבר מיועד לצורכי פנים, כדי להרגיע את גושי השמאל הקיצוני והאיסלאמיסטים, החזקים גם בספרד וגם בקנדה. ישראל אכן משמשת ככלי להרגעת הקיצונים מהשמאל ומהקהילות המוסלמיות, כך שהדבר לא כל כך ברור. במקביל, מדובר גם בצעדים הפיכים.
הספרדים החליטו לבטל את החוזה עם רפאל, אך באותה מידה הם יכולים להחליט לחזור אליו. גם הקנדים יכולים לסגור את החקירות נגד אזרחי מדינתם ששירתו בצה"ל, שלא הובילו עד עתה לאף פעולה. כך, ייתכן שאכן מדובר במעין אזהרה לממשלת ישראל. יכול להיות שהצעדים מהווים גם התרסה כלפי ארה"ב, אלא אם כן הם מתואמים והם על דעת האמריקנים - מה שקשה להאמין שקרה. ייתכן שמדובר בשילוב של הגורמים: ניסיון לפייס את הקיצונים וגם להוציא כרטיס צהוב לממשלת ישראל על התנהלות שמתחילה לעבור את גבול הסביר.
הצעדים נגד ישראל נבחרו בקפידה, במובן זה שניתן לשנות אותם או לבטל אותם ללא קושי מיותר. ייתכן שיש להם נראות גבוהה ואפשר לדברר אותם בתקשורת, אבל המשמעות שלהם מועטה. כל זה נכון עד שנגיע ל-17 ביוני ואז נדע אם צרפת הולכת להכיר במדינה פלסטינית במהלך הוועידה הבינלאומית שהיא מכנסת עם סעודיה. אם צרפת תכיר במדינה פלסטינית, ההחלטה עלולה להיות התחלה של תהליך שייקח את ישראל למקומות אחרים לגמרי. זה יהיה צעד פומבי ובלתי הפיך, כך כדאי גם להסתכל קדימה ולא רק על מה שקורה עכשיו.
