ועד המושב נתיב העשרה הגיש כתב הגנה לתביעת הרבש"ץ (רכז ביטחון שוטף צבאי) לשעבר זיו וולק שטוען להתעמרות ופיטורים שלא כדין, לצד גרימת נזק נפשי קשה. בתגובה לתביעה על סך 1.4 מיליון שקל, שפרטיה נחשפו ב-ynet ו"ידיעות אחרונות", טוען ועד המושב כי היא "מופרכת מיסודה, שערורייתית ומופרזת".
לפי תחקיר צה"ל על אודות נסיבות הטבח במושב נתיב העשרה ב-7 באוקטובר, וולק הורה ל-25 חברי כיתת הכוננות החמושים להישאר בבתיהם ולא לצאת להילחם מול מחבלי חמאס, וכך פעל גם בעצמו. הוא הודה שייתכן שפעל באופן שגוי, והסביר שקיבל את ההחלטה אך ורק משיקולים מקצועיים, בהם חשש לירי דו-צדדי עם כוחות צה"ל, ו"היעדר אמצעי תקשורת עקב נפילת החשמל במושב".
בנוגע לאמירה על היעדר אמצעי תקשורת, מציין ועד המושב בכתב ההגנה לתביעה של וולק טענה למחדל חמור. "באותו בוקר ארור התברר כי התובע לא דאג במסגרת האחריות החלה עליו שיהיו מכשירי קשר טעונים, כך שלאחר שהחשמל נותק והאינטרנט פעל באופן חלקי בלבד, היה מאוד קשה לחברי כיתת הכוננות לתקשר אחד עם השני", צוין בכתב ההגנה.
בכתב התביעה של הרבש"ץ לשעבר, שכיהן בתפקיד יותר מ-10 שנים, נכתב כי "הוא עבר ייסורים נפשיים ורגשיים כתוצאה מהכפשות והטחת האשמות קשות". עוד צוין בתביעה כי "אותם האנשים שהקדיש ימים כלילות לשמירת ביטחונם, קמו עליו לאחר 7/10 ותקעו לו סכין בגב. הוועד המקומי התעמר בו והשפיל אותו פעם אחר פעם, לרבות בפומבי בפני תושבי היישוב".
עוד טען וולק כי בשל פעולות המושב, לא נותרה לו ברירה אלא למצוא מקום עבודה חלופי, ומשכך, למעשה - הוא פוּטר שלא כדין. בתגובה לכך, אמרו במושב בכתב ההגנה שוולק "מעולם לא פוטר מעבודתו". הם הוסיפו כי "הוועד מעולם לא פגע בזכויותיו ולא התנכל אליו. הרבש"ץ התרשל בתפקידו ב-7 באוקטובר. הטענות בעניין פיטורים שלא כדין, עוגמת נפש, לחץ נפשי, כאב וצער משוללות כל יסוד והן נולדו רק לשם התביעה".
שלושה מחבלי חמאס מוצנחים שחדרו למושב רצחו 17 מתושביו. שניים מהמחבלים הצליחו לברוח חזרה לרצועת עזה. בצה"ל יש שמתארים את הטבח במושב כ"מסתכל ביותר" בשל העליונות המובהקת של כיתת הכוננות וכוחות צה"ל שנכחו במקום.
כפי שצוין בעבר, החלטתו של וולק, שסיים את תפקידו לאחר שנה מיום הטבח, הובילה לסכסוך פנימי חריף בתוך המושב ולהאשמות חמורות כלפיו. תחקיר צה"ל אף הצביע על ההחלטה כאחד המחדלים שאפשרו למחבלים לפעול בחופשיות, לצד מחדלים הנוגעים לכוח צה"ל שפעל בתוך היישוב.
על עניין זה נכתב בכתב ההגנה כי "במקום לצאת לשטח, לקחת פיקוד על כיתת הכוננות ולפעול - התובע הסתגר בביתו ונתן תחושה לפקודיו, חברי כיתת הכוננות ולתושבי המושב, שבמקום להגן עליהם ולמלא את תפקידו, הוא בחר להגן על משפחתו בלבד. בפועל, החלטתו הותירה תושבים רבים מופקרים לחלוטין וללא הגנה". וולק אמר שגם אם טעה, הוא "פעל למימוש המטרה האחת והיחידה שעמדה לנגד עיניו - והיא אבטחת תושבי היישוב".
"מעולם לא פוטר, אלא התפטר"
בנוגע לטענת וולק לפיטורים שלא כדין, נטען בכתב ההגנה כי הוא "מעולם לא פוּטר, אלא התפטר". עוד צוין בהקשר זה כי "המושב מעולם לא ביצע אקט כלשהו של פיטורים ולא קיבל החלטה לפטרו". יצוין כי היחסים הרעועים בין הצדדים עוד התחילו לפני הטבח ב-7 באוקטובר. ועד המושב טוען כי וולק התנהל לאורך שנים כ"זאב בודד", לא שיתף פעולה עם הממונים עליו ושהתקשורת מולו הייתה קשה. "ככל שהתובע צבר יותר ותק בעבודתו – הוא החל מזלזל בממונים עליו", נאמר בכתב ההגנה. הוועד ציין עוד שהוא התכוון לזמן את וולק לשיחת שימוע טרם המתקפה, אך היא נדחתה אז בשל החגים.
בתביעתו טען וולק כי ועד המושב היה צריך להמתין למסקנות התחקיר הצה"לי, ולא לפעול להדחתו ו"להתנהג אליו באופן משפיל ומתנכל תוך צריבת אות קין על מצחו על לא עוול בכפו". על כך השיבו במושב כי בשל חוסר שיתוף הפעולה של וולק, ו"לאור משבר האמון החריף, מיקומו הכול-כך רגיש של המושב על גבול רצועת עזה והחשש התמידי לחדירת מחבלים וירי טילים... פנה הוועד אל מפקד אוגדת עזה והחטיבה הצפונית, הממונה על הרבש"ץ... וביקש ממנו לשחרר את התובע משירות מילואים על-מנת שהמושב יוכל לזמן אותו לשימוע". לפי כתב ההגנה, כל עוד וולק נמצא בשירות מילואים פעיל, לא ניתן לזמנו לשימוע לפני פיטורים.
בוועד המושב הגיבו למקרה נוסף שאותו תיאר הרבש"ץ לשעבר בכתב התביעה כ"אירוע משפיל וטראומטי מאין כמוהו". מדובר במפגש ביוזמת הוועד בין וולק לתושבים במלון בתל אביב שאליו פונה המושב. וולק טען בתביעה כי "חברי הוועד המקומי לא רק שלא נתנו לתובע את הגיבוי הנדרש למול התושבים כמצופה מהם בהיותם מעסיקיו של התובע, אלא הם אף נטלו חלק פעיל ביותר בשיח נגדו. הוועד המקומי לחץ על התובע לקיים את המפגש עם התושבים במטרה לגרום לו להשפלה ולביזוי ולבצע בו מה שמכונה 'זובור', בשפת העם".
במושב ציינו בתגובה לכך כי פעלו לקיים את המפגש לנוכח דרישת התושבים "להפסיק את חרושת השמועות" ו"כדי להרגיע מעט את הרוחות ולהפיג מעט את הערפל בכל הנוגע לשאלות הרבות". בוועד ציינו עוד שכל זאת נעשה "מבלי לקבוע מסמרות, לחרוץ גורלות או להטיל אחריות על מי מבעלי התפקידים במושב".
