הילדים ברותן, עיירה קטנה במערב גרמניה, התלהבו כשהבחינו מחוץ ליריד מכוניות הקרטינג ברכבי צבא משוריינים. הם שיחקו וטיפסו עליהם, ושוחחו עם החיילים שהגיעו לשם כדי לעורר בהם עניין – כשיגדלו – להצטרף לצבא. אבל ההורים שעמדו בצד לא ממש חייכו. "אני חושב שזה נורא שהם מפרסמים לילדים", אמר אחד מהם, מנואל פליינר, לצוות של "ניו יורק טיימס" שביקר שם בחודש מאי. "אף אחד לא רוצה את הילדים שלו בצבא".
17 צפייה בגלריה
החשש: פלישה נוספת של פוטין ב-2029
(צילום: ALEXANDER NEMENOV Pool via REUTERS, shutterstock)
קנצלר גרמניה מרץ: "נגמרו הימים שתפסנו טרמפ על האמריקנים, תתכוננו"
(רויטרס)
גרמניה עוברת בימים אלו תהליך של שינוי דרמטי. אחרי עשרות שנים של הזנחת הצבא, הבונדסוור, עם כמות חיילים שהלכה והצטמקה וציוד צבאי שהלך והתיישן, היא מנסה כעת לבנות אותו מחדש, או כפי שהגדיר זאת הקנצלר החדש פרידריך מרץ – להפוך אותו ל"צבא הקונבנציונלי החזק ביותר באירופה". המטרה: לא רק לסייע לאוקראינה לנצח במלחמה מול רוסיה, אלא להרתיע את הנשיא ולדימיר פוטין מלנסות "לאתגר" בשנים הקרובות מדינות נוספות ביבשת – בפרט כאלו שחברות בברית נאט"ו – בצל אזהרות שהצבא הרוסי צובר טנקים וכלי נשק כדי להיערך לפלישה נוספת החל משנת 2029.
אבל הדרך ליישום היעד השאפתני שהציב מרץ כרוכה באתגרים רבים. מעבר להשקעה התקציבית האדירה הנדרשת לשם מהפכה צבאית שכזו, גרמניה נדרשת להתנתק מהגישה הפציפיסטית הנרתעת מכל מושג של עוצמה צבאית, שהוטמעה לא רק באוכלוסייה אלא במידה רבה גם בתרבות הצבאית של הבונדסוור, כחלק מלקחי העבר הנאצי והבושה שמלווה גרמנים רבים עד היום. לשם המחשה, למרות המלחמה שמשתוללת במזרח היבשת כבר יותר משלוש שנים, סקר שפרסם בחודש שעבר מכון "פורסה" הראה שרק 17% מהגרמנים יהיו מוכנים להגן על ארצם אם זו תמצא עצמה תחת מתקפה.
גרמנים, תתכוננו: "תפסנו טרמפ על ארה"ב, וזה נגמר"
מרץ, מנהיג המפלגה הנוצרית-דמוקרטית השמרנית, מתעקש ש"אין זמן לבזבז" ביישום השינוי הנדרש כדי למנוע את הפלישה הבאה של פוטין – פלישה שאם תיעשה כלפי מדינה שחברה בנאט"ו תעורר חשש כבד ממלחמת עולם שלישית, שכן שאר המדינות החברות בברית, בכללן ארה"ב, יידרשו להתגייס לטובתה. העובדה שהנשיא האמריקני דונלד טראמפ משדר מסרים מבלבלים סביב מחויבותו לנאט"ו ואף תהה בעבר מדוע בכלל על ארצו להגן על אירופה, לנוכח "האוקיינוס הגדול והיפה" שמפריד בינה לבין אמריקה, כלשונו, רק מגבירה את תחושת הדחיפות במדינות רבות ביבשת – ואלו נענו לדרישתו להגדיל את ההוצאות הביטחוניות שלהן וליטול אחריות גדולה יותר במאמץ ההגנתי של הברית הצפון-אטלנטית.
17 צפייה בגלריה
היעד: לבנות את הצבא הקונבנציונלי החזק באירופה. חיילים גרמנים, ארכיון
(צילום: shutterstock)
הקנצלר הגרמני, יש להדגיש, לא מציג זאת כ"כניעה". להפך, מרץ מנצל את הגישה הבדלנית של טראמפ כדי לעודד את גרמניה ואת שכנותיה להתייצב אל מול האתגר. "נעשה הכול כדי שארה"ב תהיה בצד שלנו", אמר בשבוע שעבר בכנס כלכלי בברלין, "אבל עלינו להכין עצמנו לעובדה שהמחויבות האמריקנית לאירופה לכל הפחות תצטמצם. עכשיו זה הזמן של אירופה להתבגר. אנחנו חייבים לעשות הרבה יותר למען ביטחוננו. ובכל מקרה, העידן שבו 'תפסנו טרמפ' על האמריקנים ועל ארכיטקטורת הביטחון האמריקנית, נגמר". מרץ רמז בכך לאפשרות שנשקלת כעת בוושינגטון, להסיג חלק מ-84,000 החיילים האמריקנים שמוצבים כיום במדינות אירופה השונות – נוכחות צבאית עוצמתית שמקורה עוד בימי המלחמה הקרה, ונועדה להרתיע תוקפנות אפשרית מצד מוסקבה.
בנאום שבו הכריז על היעד החדש של בניית "הצבא הקונבנציונלי החזק ביותר באירופה", אותו נשא שבוע בלבד אחרי השבעתו לתפקיד לפני חודשיים, הדגיש מרץ את אחריותה של גרמניה, האומה הגדולה ביותר באיחוד האירופי עם כ-84 מיליון תושבים, כלפי שכנותיה. "בניית הצבא שלנו היא יעד עליון מבחינתנו", הוא אמר בפרלמנט בברלין. "מעתה והלאה, הממשלה הפדרלית תספק לצבא את כל הכסף שיידרש כדי להבטיח שהוא יהיה הכוח המזוין החזק ביותר באירופה. אנחנו המדינה המאוכלסת ביותר באירופה והכלכלה הגדולה ביותר באירופה, לא מצופה מאיתנו פחות מכך. השותפים שלנו לא רק מצפים לכך – הם דורשים זאת".
17 צפייה בגלריה
הנשיא האמריקני נוטש, ואין זמן לבזבז. הקנצלר מרץ ונשיא צרפת מקרון לצד טראמפ בפסגת נאט"ו ביוני
(צילום: רויטרס/REUTERS/Christian Hartmann/Pool)
עוד לפני שהושבע לתפקידו הוביל מרץ, בסיוע המפלגה הירוקה מהאופוזיציה, שינוי היסטורי עם הסרת הגבלות התקציב הנוקשות – שנועדו למנוע תפיחה של החוב הלאומי – מכל הוצאה שקשורה לתחומי הביטחון וההגנה. השינוי הזה יאפשר לגרמניה להגיע עד 2029 ליעד השאפתני החדש של חברות נאט"ו: השקעה ביטחונית ישירה בהיקף של 3.5% מהתמ"ג. המשמעות במספרים היא שבתוך כארבע שנים בלבד מתכננת גרמניה להשקיע סכום אדיר של קרוב ל-400 מיליארד אירו בהתעצמות צבאית, סכום שלא אמור לפגוע בתקציבים חברתיים כיוון שיגיע מהלוואות חדשות. לפי היעד החדש של נאט"ו, בנוסף להשקעה הישירה בביטחון בהיקף של 3.5% מהתמ"ג, נדרשת השקעה נוספת של עוד 1.5% עבור תחומים נלווים, כגון שיפוץ כבישים, גשרים, נמלים ושדות תעופה לצורך פריסה מהירה יותר של כוחות, התמודדות עם מתקפות סייבר ומתקפות היברידיות כמו ניתוק כבלי תקשורת – והכנת החברה האזרחית למלחמות עתידיות.
איפה שמרגישים את האש: נקודת התורפה של נאט"ו
אבל האם ההשקעה האדירה הזו באמת נדרשת? הרמטכ"ל הגרמני קרסטן ברויאר סבור שכן. ברויאר הוא מראשי המזהירים בגרמניה ממתקפה אפשרית של רוסיה נגד נאט"ו, ובריאיון בחודש שעבר לרשת BBC ניפק מפורשות את החשש שהחל מ-2029 רוסיה תהיה מוכנה לכך – והדגיש כי ייתכן שיהיו ניסיונות לאתגר את הברית עוד לפני כן, כדי לבחון את ההגנות שלה. "זה מה שהאנליסטים מעריכים – ב-2029. לכן אנחנו חייבים להיות מוכנים עד 2029. ואם תשאלו אותי אם זו ערובה לכך שזה לא יקרה לפני 2029 – אני אומר שלא. אנחנו חייבים להיות מוכנים לקרב כבר הלילה".
17 צפייה בגלריה
יש רק 4 שנים להתכונן. מרץ לצד הרמטכ"ל הגרמני ברויאר (שמאל), במטה הפיקוד של הצבא ליד פוטסדאם, בחודש שעבר
(צילום: Michael Kappeler / POOL / AFP)
הגנרל הגרמני אמר כי בכל 40 שנות שירותו לא ראה איום חמור כל כך כפי שנשקף כיום ממזרח, וציין כי רוסיה צוברת עוד ועוד טנקים לקראת מתקפה עתידית. לדבריו, היא מייצרת טנקים בהיקף של 1,500 בשנה: "לא כולם הולכים לאוקראינה, הם מגיעים גם למחסנים ולמבנים צבאיים שמופנים כל העת למערב". רוסיה, הוא הוסיף, ייצרה בשנה שעברה 4 מיליון פגזי ארטילריה, וגם אלו לא נשלחו כולם לחזית באוקראינה. "יש כוונה – ויש התעצמות", הזהיר, והדגיש כי ההתעצמות הצבאית שעוברת כעת גרמניה חיונית כדי לשמר יכולת הרתעה מול מוסקבה.
ברויאר העריך כי אם תהיה מתקפה רוסית, היא תכוון כנראה כלפי אחת מהמדינות הבלטיות – ליטא, לטביה ואסטוניה – שחברות שלושתן בנאט"ו. "הן נמצאות קרוב לשריפה", הוא תיאר כמשל למלחמה באוקראינה, "חשות את החום, רואות את הלהבות ומריחות את העשן" – בעוד גרמניה עצמה "רואה כנראה קצת עשן מעבר לאופק, ותו לא". בפרט, ברויאר מזהיר ממתקפה עתידית על מסדרון סובאלק, הכינוי לרצועת שטח באורך של כ-65 ק"מ בגבול שבין ליטא לפולין – שמהווה את הנקודה הקרובה ביותר המפרידה בין בלארוס, בעלת בריתה של רוסיה, לבין המובלעת הרוסית קלינינגרד. העובדה שבלארוס כבר אפשרה לכוחות רוסיים לפלוש משטחה לאוקראינה ב-2022 רק מגבירה את החשש שבמקרה של עימות צבאי מול נאט"ו, האזור הזה יהיה על הכוונת של פוטין.
17 צפייה בגלריה
"הביטחון של ליטא הוא הביטחון שלנו". חיילי הגדוד הגרמני החדש בטקס השקתו בווילנה, 22 במאי
(צילום: Paulius Peleckis/Getty Images)
הקנצלר מרץ הצהיר בעצמו ש"ביטחון המדינות הבלטיות הוא הביטחון שלנו", ובחודש מאי השיק חטיבה גרמנית חדשה שתוצב באופן קבוע בליטא – הפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה שבה כוח גרמני מוצב באופן קבוע מחוץ לגבולות גרמניה. החטיבה הושקה אף שהקמתה טרם הושלמה, ורק ב-2027 היא צפויה להגיע לכוחה המלא עם 5,000 חיילים.
1,000 טנקים בדרך: "לא התעוררנו בזמן"
החשש מרוסיה אינו חדש כמובן. ב-27 בפברואר 2022 – שלושה ימים אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה – נשא הקנצלר הקודם אולף שולץ מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית נאום היסטורי שזכה לכינוי "זייתנוונדה" (Zeitenwende, "נקודת מפנה"), שבו הבטיח השקעה תקציבית אדירה – לפחות בעיניים של אז – בהיקף של 100 מיליארד אירו, על מנת לבנות מחדש את הצבא הגרמני. אבל למרות שמאז גרמניה אכן האיצה את פיתוח התעשייה הצבאית שלה, גורמים צבאיים ומומחים אחרים טוענים שהמאמץ שאותו הוביל שולץ נכשל ברובו – בעיקר בגלל היעדר תחושת דחיפות, לצד מערך רכש צבאי קלוקל.
קולונל אנדרה ואוסטנר, ראש איגוד העובדים המקצועי של חברי הצבא הגרמני, אף טוען כי בעוד בתחילת הפלישה הרוסית לפני שלוש וחצי שנים המוכנות של ארצו למלחמה עמדה על כ-65%, עם שמונה חטיבות חמושות, העובדה שמאז שלחה גרמניה נשק רב לאוקראינה כדי לסייע לה פגעה במוכנות הגרמנית ובחימוש של אותן חטיבות – כך שנכון לתחילת השנה עמדה המוכנות הזו על 50% בלבד. הוא ציין כי האיום מרוסיה היה ברור לכל כבר מפרוץ הסכסוך הרוסי-אוקראיני ב-2014, אז כבשה רוסיה את חצי האי קרים (בתגובה למהפכה שבה הופל השלטון הפרו-רוסי בקייב): אף שלדברי ואוסטנר מדינות אירופיות נוספות היו איטיות בתגובתן, "אנחנו הגרמנים ממש לחצנו על כפתור הנודניק (בשעון המעורר)".
17 צפייה בגלריה
המוכנות למלחמה רק ירדה. טנקים גרמניים בתרגיל צבאי, בחודש שעבר
(צילום: FOCKE STRANGMANN / AFP)
לצבא גרמניה יש כיום כאמור שמונה חטיבות בסך הכול (לא כולל החטיבה החדשה בליטא), כ-5,000 חיילים כל אחת, ובסוכנות הידיעות רויטרס דווח לאחרונה כי הממשלה בברלין התבקשה על ידי נאט"ו לספק בשנים הקרובות עוד שבע חטיבות לפחות, כחלק מתוכנית הגנה כוללת ליבשת שבמסגרתה כלל המדינות החברות בברית אמורות להגדיל את מספר החטיבות שלהן מ-80 כיום ל-120 לפחות – זינוק של 50%. כדי לחמש את כל החיילים הללו גרמניה פועלת לרכוש עוד ועוד כלי נשק, ובסוכנות "בלומברג" דווח כי היא שוקלת להזמין 2,500 רכבים קרביים משוריינים מהדגם הגרמני "בוקסר" וכ-1,000 טנקים מהדגם "לאופרד 2" – שממנו יש לה כיום כ-300 בלבד.
אנט ליניק-אמדן, ראש משרד הרכש של משרד ההגנה הגרמני, הצהירה כי הליך ההצטיידות המואץ צריך להסתיים כבר ב-2028, כדי שלכוחות יהיה די זמן להתאמן על הציוד החדש לקראת שנת היעד של 2029. בריאיון לעיתון "טגשפיגל" היא סיפרה כי בניגוד לדקדקנות שמאפיינת את הגרמנים, כעת לא נדרשים אנשיה לעמוד בכל הסטנדרטים עבור עסקת נשק כלשהי. "המיקוד הוא על זמינות בשוק. המשמעות היא שלא צריך למלא 100% מהדרישות. לפעמים 80% או 90% יכולים להספיק", אמרה, "המוטו שלנו עכשיו הוא – 'אנחנו קונים את זה!'. אנחנו מלמדים רבים מעובדינו לקבל החלטות בעצמם, אם אפשר, כדי לחסוך בזמן".
חובת הגיוס תחזור? "לא בשבילי, אני נגד מלחמות"
אתגר גדול עוד יותר הוא גיוס חיילים חדשים. גודלו של הבונדסוור הצטמק משמעותית לאורך השנים: בעוד בשיא המלחמה הקרה הוא מנה כחצי מיליון חיילים, מאז קריסת ברית המועצות ב-1991 ההשקעה בו הלכה ופחתה. מספר החיילים צנח בהדרגה, בפרט אחרי שחובת הגיוס הכללית לגברים בוטלה ב-2011, וכיום ישנם רק 182,000 חיילים בשירות פעיל. כבר ב-2018 הודיעה גרמניה על כוונה להגדיל את מספר החיילים ל-203,000 – עד 2025 – והיעד הזה כמובן לא הושג. שר ההגנה הגרמני הנוכחי, בוריס פיסטוריוס, הצהיר כי כדי שארצו תהיה "ערוכה לקרב" היא תידרש להגדיל את מספר החיילים בשירות פעיל לכ-260,000, ולהכפיל את מספר חיילי המילואים מ-100,000 כיום ל-200,000, כך שבעת חירום ניתן יהיה לגייס במהירות כוח צבאי בן כ-460,000 חיילים בסך הכול.
17 צפייה בגלריה
דוכן גיוס שהוצב בבסיס בסקסוניה התחתונה ב-28 ביוני - "יום הבונדסוור" שבו בסיסיו נפתחו לציבור הרחב
(צילום: FOCKE STRANGMANN / AFP)
פיסטוריוס אותת כי בשלב מסוים תידרש כנראה גרמניה להחזיר את חובת הגיוס, אבל בצל קשיים פוליטיים להוביל מהלך שכזה הוא מקדם בינתיים מודל חדש שעדיין מבוסס על התנדבות: כל הגרמנים שיגיעו לגיל 18 יהיו חייבים לפי המתווה הזה לענות על שאלון בנוגע לעניינם בצבא ותנאיהם הגופניים והרפואיים. בנות יהיו רשאיות לענות על השאלון, אך לא יחויבו. על בסיס השאלונים הללו הצבא יפנה לחלק מהצעירים ויזמין אותם להצטרף אליו, בתקווה שכך ניתן יהיה לגייס כ-5,000 חיילים חדשים נוספים מדי שנה. פיסטוריוס הבהיר שאם היעד הזה לא יושג – לא יהיה מנוס מהחזרת חובת הגיוס.
"כשהגרמנים מדברים על המלחמה, בסופו של יום הם מדברים על אושוויץ. תמיד. מלחמה עבורם היא שם נרדף לרצח עם ולזוועות"
הצבא הגרמני מרחיב כעת את מאמצי הגיוס, וכדי לעמוד בתחרות הקשה מול המגזר הפרטי שולח נציגים לשורה של אירועים ציבוריים כמו אותו יריד לילדים ברותן, והקים גם שורה של מרכזי גיוס שאותם הוא מכנה "טרקליני עבודה", ובהם מוצגים מודלים של בסיסים צבאיים מודרניים עם מיטות נוחות – כדי להיאבק בתדמית הקיימת של אותם בסיסים כמוזנחים ולא נוחים. המאמץ הזה כבר משתלם, ובשנה שעברה 51,200 גרמנים התעניינו בגיוס – גידול של 18.5% ביחס ל-2023 – אבל בפועל הצבא הגרמני המשיך להצטמק, כיוון שלא כולם עוברים בהצלחה את הליך הגיוס וכיוון שמדי שנה פורשים בממוצע כ-20,000 חיילים.
17 צפייה בגלריה
משביעים חיילים חדשים בברלין, במאי. ההיענות גוברת, אבל הצבא ממשיך להצטמק
(צילום: רויטרס/REUTERS/Nadja Wohlleben)
השינוי הגדול ביותר הוא התרבותי-תפיסתי, והבושה שעוד מלווה את הגרמנים מזוועות העבר הנאצי מונעת מרבים מהם לקבל את עצם הרעיון של נשיאת נשק. יונאס ינטש, סטודנט שביקר בדוכן גיוס ביריד טכנולוגי בברלין, אמר שם ל"ניו יורק טיימס" כי הוא לא רואה עצמו נלחם למען ארצו: "זה לא משהו שאני יכול לעשות. זה לא עבורי. אני נגד מלחמות". הרתיעה של הגרמנים מהצבא הביאה במשך שנים לטאבו סביב עצם העלאת המושג "מלחמה". בריאיון ל"לה מונד" הצרפתי, ההיסטוריון הגרמני זונקה זייצל השתעשע כשנזכר כיצד פנו אליו באוניברסיטת פוטסדאם ותהו האם ניתן לשנות את שם המחלקה החדשה שהקים שם, "המחלקה לחקר המלחמה", ל"מחלקה לחקר שלום וסכסוכים". גם 80 שנה אחרי כניעת גרמניה הנאצית, הוא מסביר, "כשהגרמנים מדברים על מלחמה, בסופו של יום הם מדברים על אושוויץ. תמיד. מלחמה עבורם היא שם נרדף לרצח עם ולזוועות".
רוצים מורשת קרב: "עד עכשיו פחדנו מהכוח של עצמנו"
גם בתוך הצבא הגרמני לא הוטמעה תרבות קרבית במובנה המסורתי. הבונדסוור, צבא גרמניה המערבית (שאליו הוטמע הצבא המזרחי עם איחוד גרמניה ב-1990), הוקם רק ב-1955, אחרי עשור של ויכוחים בארצות המערב סביב השאלה האם יש לאפשר לגרמנים להקים צבא חדש אחרי שתי מלחמות עולם הרסניות. הצורך בכוח לוחם שיסייע בהרתעת הסובייטים הכריע את הכף, אבל הוא הוקם עם מנגנוני בלימה שנועדו לנטרל ככל האפשר את הסיכון להפיכתו לגורם התקפי ומאיים, והוא הוגדר מראש ככוח הפועל בעיקר במסגרת שיתופית תחת ברית נאט"ו, ולא כגורם צבאי יוזם הפועל על דעת עצמו.
כחלק מניתוק הזיקה לעבר המיליטריסטי נבחר כמובן שם אחר משמו של הצבא הנאצי (הוורמאכט, שפירושו "כוח ההגנה"), ועל הבונדסוור ("הצבא הפדרלי") הוטלו הגבלות בחוקה, הדורשות אישור של הפרלמנט כדי להפעיל את כוחו. המדים עברו פישוט משמעותי, טקסים צבאיים נערכים לרוב במתכונת מצומצמת – והחיילים מתחנכים לראות בעצמם "אזרחים במדים": הם רשאים להתבטא בפומבי ולהצטרף למפלגות פוליטיות, ונקראים לאמץ "מנהיגות פנימית" שתעניק להם את האומץ לסרב לפקודות בלתי-חוקיות.
17 צפייה בגלריה
חיילי הוורמאכט של גרמניה הנאצית בעצרת בנירנברג, 1936. ניתוק מוחלט מהעבר
(צילום: Everett Collection / Shutterstock)
גם הפיקוד עצמו פוצל לשתי מפקדות שונות – אחת לענייני פנים ואחת לענייני חוץ – פיצול שרק בשנה שעברה בוטל על ידי שר ההגנה פיסטוריוס, והצבא מקפיד הקפדה יתרה על הימנעות מסיכונים: "זה קשור לסירוב לעמוד בראש ולהוביל", סבור תימו גראף, חוקר במכון של הבונדסוור לחקר היסטוריה צבאית השוכן בפוטסדאם. לאורך עשרות שנים גרמניה אמנם שלחה כוחות להילחם באזורים שונים בעולם, כמו אפגניסטן או קוסובו, אבל רק במסגרת כוחות בינלאומיים ותחת מנדט מנאט"ו, האו"ם או האיחוד האירופי. טורסטן לוך, חוקר נוסף מאותו מרכז, מסביר שבמשימות כאלו גרמניה נוהגת לשלוח עד 4,000 או 5,000 בלבד, ו"הם תמיד במקום השני. היא מפחדת מהכוח של עצמה".
איום הימין הקיצוני: "רק קצה הקרחון"
כעת, כך נראה, השינוי מחלחל גם לחיילים הפשוטים: בריאיון ל"לה מונד" סיפר קצין גרמני בשם סיימון, בן 39, כי הוא וחייליו מייחלים למורשת צבאית משלהם. "אנחנו מנסים למצוא את המסורת שלנו", אמר, "אנחנו לא יכולים כמו החיילים הצרפתים לשיר אל מול קברו של נפוליאון. אין שום היגיון בלשיר מול קברו של הקיסר וילהלם השני! אנחנו מקנאים בהם לפעמים בגלל שיש להם זהות ועוצמה מעצם היכולת להתייחס לעבר. לנו יש עבודה קשה. אם אין לך משהו להיאחז בו, אתה סתם שכיר חרב".
17 צפייה בגלריה
איש ימין קיצוני מצדיע במועל יד, ארכיון. שיעור נמוך של ימין קיצוני בצבא, לפחות לפי סקר שהוא עצמו ערך
(צילום: רויטרס/REUTERS/Christian Mang)
ועדיין, העבר הנאצי מעיב על המהפכה הצבאית המחודשת של גרמניה – ויש שם מי שמזהיר משילוב מסוכן עם ההתחזקות ההולכת וגוברת של הימין הקיצוני בשנים האחרונות. דוגמה לכך הגיעה כבר ב-2020, אז פורקה פלוגה של יחידת כוחות מיוחדים בטענה שהתפתחה שם "תרבות רעילה" בהשפעת הימין הקיצוני. סקר שפרסם לאחרונה מכון המחקר של הבונדסוור הראה כי רק ל-0.4% מהחיילים הגרמנים יש "נטייה לימין קיצוני", וכי בקרב הכוח האזרחי במשרד ההגנה השיעור הזה עומד על 0.8% – הרבה פחות ביחס לשיעור של 5.4% בכלל האוכלוסייה.
אנקה הופשטאט, חוקרת המתמחה בימין הקיצוני, הטילה בריאיון ל"דויטשה ולה" ספק מסוים בממצאי הסקר. "אנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים. אפשר לומר, 'הו, זה פחות מאחוז אחד, הכול בסדר'. אבל זה עלול להיות רק קצה הקרחון. אנחנו חייבים להעלות שאלות לגבי הקרחון כולו".
טראמפ מתלוצץ: תתחמשו, אבל לא יותר מדי
הנשיא טראמפ היטיב להביע את החשש שניכר בקרב גרמנים מההתעצמות הצבאית שעוברת כעת ארצם, בהלצה שניפק במפגש בחודש שעבר עם הקנצלר מרץ בבית הלבן. "אני חושב שזה דבר טוב", אמר על החלטת הקנצלר להשקיע מאות מיליארדים בפיתוח הצבא, "אבל אתה יודע, לפחות עד שלב מסוים. יהיה רגע שבו אגיד, 'בבקשה, אל תתחמשו יותר'".
