במרץ 1999 הוקם בישראל המטה לביטחון לאומי, על בסיס לקחי מלחמת יום הכיפורים. ייעודו של המטה הוא "לרכז, לעצב ולתכנן את מדיניות הביטחון הלאומי במדינת ישראל", ואחד מתפקידיו, כפי שנקבע בהחלטת הממשלה, הוא "אחריות על פיתוח והפעלת המטה ללוחמה בטרור (מטה לוט"ר) על כלל תפקידיו". עם זאת, בשנים האחרונות יש הטוענים כי מעמדו של המל"ל הלך והידרדר, ולצד זאת גברו הטענות כי המטה הפך לגוף חלש ולא אופרטיבי, שמקיים ישיבות ארוכות אך מתקשה להניב מהן החלטות מעשיות.
הנגבי לצד נתניהו בבוקר בקריה בזמן תקיפה בתימן, בחודש שעבר
(צילום: רועי אברהם, לע"מ)
המל"ל אמור לשמש למעשה גוף מטה לראש הממשלה ולממשלה בנושאי ביטחון לאומי. אך בשנים שלאחר הקמתו, כך ציין בשנת 2006 מבקר המדינה לשעבר מיכה לינדנשטראוס, הוא "אינו ביצע בפועל באופן מהותי" את ייעודו ותפקידיו – ולא היה מעורב כמצופה בענייני הביטחון הלאומי ובדיונים הרלוונטיים אצל רה"מ, שמחלקם אף מודר לחלוטין.
כמה שנים לאחר מכן, בדוח המבקר בשנת 2012, ציין לינדנשטראוס באשר ליישום חוק המל"ל כי "חלה התקדמות משמעותית שהגבירה באופן ניכר את מעורבות המל"ל בתהליכי קבלת החלטות בנושאי חוץ וביטחון של רה"מ, הממשלה וועדותיה". לצד זאת, העלה המבקר ליקויים באשר לפעילות המל"ל ומעורבתו, וגם להפעלתו על ידי ראש הממשלה.
בשנים שלאחר מכן, פעילות המטה לביטחון לאומי התייצבה – והגוף הפך לאחד מהחשובים ביותר בזירה הביטחונית-מדינית בישראל. ראשי המטה, שהיו גם יועציו של רה"מ לענייני ביטחון לאומי, עבדו מול ראש הממשלה באופן יום-יומי – והיו חלק משמעותי בכל הדיונים החשובים בנושא. מול זאת, בשנים האחרונות יש מי שטוען כי מעמדו של המטה התערער, ועמדתו נשמעת פחות בדיונים הביטחוניים החשובים של ישראל.
כך למשל, בחודשים האחרונים נחשפו לא פעם סתירות בין עמדת ראש הממשלה לעמדת ראש המל"ל שהודח צחי הנגבי, שהתנגד בישיבות הקבינט לכיבוש העיר עזה, צידד בעסקה בשלבים עם חמאס והתנגד גם למבצע "מרכבות גדעון ב'". הנגבי למעשה "הורחק" מסוד העניינים, ואף לא צורף לנסיעת רה"מ האחרונה לוושינגטון. מדובר למעשה בהדחה על רקע חילוקי דעות עם ראש הממשלה בנוגע לניהול המלחמה - וההודעה על סיום תפקידו פורסמה על ידי הנגבי עצמו, ולא מלשכת נתניהו. בסביבתו של רה"מ טענו כי הנגבי לא מפרגן לנתניהו ומציג קו רופס נגד חמאס.
הנגבי מדבר על המשך תהליך הנורמליזציה, במאי אשתקד
(צילום: INSS)
גורמים במערכת המדינית והביטחונית טענו בשנים האחרונות כי במקום לתכלל את כלל הנושאים הביטחוניים, המטה התרחק מהעשייה הממשית, וכי הנגבי עצמו דחף לצמצום תחומי פעילותו של הגוף - בניגוד לעמדת גורמים מקצועיים שביקשו להרחיבם. הביקורות על המל"ל הגיעו גם ממי שהיה שותף לקבינט בזמן המלחמה. כך למשל, חבר הכנסת גדי איזנקוט מתח ביקורת חריפה על התנהלות המל"ל במהלך המלחמה ואמר בדצמבר אשתקד כי "לא ראיתי את ההשפעה שלהם במילימטר".
איזנקוט, שהיה בראשית המלחמה חבר קבינט, הוסיף כי "ישראל נכנסה למלחמה בכישלון מודיעיני מוחלט, ומצטרפת לכך חולשה גדולה שלא היינו מודעים לה. המל"ל הוא נוכח נפקד במציאות הביטחונית בישראל. לא היה להם מקום בדיונים". מנגד, יש לציין כי הנגבי היה מעורב במהלכים רבים לאורך המלחמה, ובין השאר נפוצו דיווחים על מפגשים שלו עם בכירים סורים סביב המשא ומתן על ההסכם הביטחוני המתגבש עם דמשק. בנוסף, הנגבי השתתף בפגישות שעסקו במלחמה ובמגעים המדיניים לנורמליזציה עם מדינות ערב.
"אם המל"ל פחות מעורב - הדברים נסגרים בין בעליי עניין"
אלוף (במיל') עוזי דיין, שעמד בראש המטה לביטחון לאומי בשנים 2000 עד 2002, סיפר על פעילות המל"ל, העבודה מול רה"מ, התפקיד החשוב ביותר של יו"ר הארגון – ועל מה שקורה כשהמל"ל מעורב פחות בנושאים החשובים ביותר במדינה. "יו"ר המל"ל הוא גם היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה", ציין דיין. "זו משרת אמון, וברור מכאן שרה"מ ממנה את יו"ר המל"ל והעבודה ביניהם היא מאוד חשובה, גם במובן של כמה רה"מ משתמש בזה".
ראש המל"ל לשעבר עוזי דייןצילום: איקי מימוןהוא תיאר כי במשך שנים רבות לא היה בישראל מטה לביטחון לאומי, ואמר כי "מי שבעצם הקים את המל"ל היה נתניהו כשהוא היה רה"מ בתחילת דרכו". לדבריו, "יש חשיבות מאוד גדולה להשתמש במל"ל בתור ה'מביא-מוציא' של הקבינט. הוא משתתף בקביעת הנושאים שעולים בדיוני הקבינט והוא גם מכין עבודות לגבי העתיד. בתפקידו כמתכלל לאומי הוא מגיש לקבינט חלופות ברות ביצוע, עם פירוט של יתרונות וחסרונות לכל חלופה – והמלצות".
דיין הדגיש כי המל"ל תמיד צריך "להיות מעורב מאוד" בעניינים החשובים במדינה. "נגיד באשר למשבר בתחום הגיוס, זה דבר שהמל"ל עסק בו בעבר - וזה לא טוב שהדיון היום הוא רק פוליטי", ציין. גם בעניין התקציב, כך הוסיף, חשוב שהמל"ל יהיה מעורב. "נניח דיון על תקציב הביטחון ל-2026 יכול להיות בין האוצר לבין משרד הביטחון, אבל רצוי שהמל"ל יהיה המתכלל ויביא חלופות שונות עם משמעויות לאומיות".
"בתקופתי", אמר דיין, "התחלנו לקיים הערכת מצב ביטחון לאומי. כבר אז למשל הוגדרה השאיפה של איראן לנשק גרעיני כנושא מפתח בתחום הביטחון, וכבר אז נאמר שנושא החינוך צריך להיות מוביל בסדר העדיפויות החברתי בישראל. אם זה לא קורה והמל"ל פחות מעורב - אז הדברים נסגרים בין בעלי העניין, שמייצגים לרוב את האינטרס שלהם - ואין תכלול ועיסוק בכל ההיבטים של הנושא".
"חיוני שתיבנה אחריות משותפת – גם אם יש דעות שונות. בימים כאלה, שצפויה לנו עוד תקופה ארוכה של התמודדויות ביטחוניות מסוגים שונים, יש בכך צורך יותר מתמיד. המל"ל צריך לעסוק גם בשסעים בחברה הישראלית. יש לאחות את השסעים ולא להמשיך לגרור את המאבק הזה ממערכת בחירות אחת לשנייה"
לדיין ברור כי "יו"ר המל"ל צריך להיות אדם עם ניסיון מוכח וחיובי - גם בתחום הביטחוני וגם במדיניות חוץ, למשל במדיניות מול ארה"ב". הוא סיפר כי כחלק מתפקידו כראש המל"ל היה אחראי על עבודת המטה ביחסים האסטרטגיים עם ארה"ב, והוסיף: "ראש המל"ל צריך להיות מישהו שיש לו אוטוריטה על גופים חזקים שרלוונטיים היום".
בתקופות עמוסות אירועים ביטחוניים ומדיניים כמו בימים אלה, הוסיף דיין, על ראש המל"ל לעסוק גם בנושאים הדחופים והחשובים – וגם בנושאים שחשובים בטווח הרחוק. "הבולט ביניהם היום הוא המתווה של השירות והגיוס בישראל", אמר. "גם אם יימצא לזה בינתיים סוג של פתרון פוליטי מול החרדים, צריך לדון בנושא תוך לקיחה בחשבון של כל מרכיבי החברה הישראלית.
"בין העוסקים בתחומים האלה", הוסיף ראש המל"ל לשעבר, "חיוני שתיבנה אחריות משותפת – גם אם יש דעות שונות". לדבריו, "גם אם הדעות לא זהות, בסופו של דבר אנחנו אחראים ביחד על הביצוע ועל החיים המשותפים שלנו. בימים כאלה, שצפויה לנו עוד תקופה ארוכה של התמודדויות ביטחוניות מסוגים שונים, יש בכך צורך יותר מתמיד. המל"ל צריך לעסוק גם בשסעים בחברה הישראלית. מה שקורה היום בחברה מחייב סוג של הערכת מצב שנתית כדי לאחות את השסעים ולא להמשיך לגרור את המאבק הזה ממערכת בחירות אחת לשנייה".
"ביטחונה (של ישראל) ייקבע על פי תבונת ניהולו של רה"מ את המל"ל"
עוזי ארד, מי שעמד בראש המל"ל בשנים 2009 עד 2011 והיה עוד לפני הקמת המטה יועצו המדיני של נתניהו, הצהיר בבירור כי "גורלה וביטחונה (של ישראל) יקבעו על פי תבונת ניהולו של ראש הממשלה את המל"ל". מול התנגדות רבה במערכת הביטחון, ארד התעקש על הקמת המל"ל בשנים שקדמו לכך בפועל, כשהיה יועצו של נתניהו. "המסקנה שלי אז הייתה כי נוכח התנגדות מערכתית כה עזה יהיה צריך לחולל שינוי מבפנים, מתוך 'האקווריום'", שיתף ארד.
ראש המל"ל לשעבר עוזי ארדצילום: מוטי קמחי"כבר בשנות ה-70 (אז עבד ארד ב"מכון הדסון" עבור משרד ההגנה האמריקני. ר"ק) האמנתי שמנגנון דמוי 'מועצה לביטחון לאומי' אצל ראש הממשלה יהיה הגוף הנדרש לצריכתו המועילה של מודיעין אסטרטגי, כדי שיהיה ניתן לתכנן את המדיניות עבור ראש הממשלה ומועצת שריו", הדגיש ארד. "בהיעדר מנגנון כזה, כך טענתי, ייגרע ערכו של המודיעין, ותהליכי קבלת ההחלטות יהיו לוקים בחסר".
בספר "המל"ל – המאבק להקמת 'המועצה לביטחון לאומי' וביסוסה בצמרת", שכתב יחד עם לימור בן-הר, מנה ארד את הגורמים שדחפו להקמת המטה, החסמים שעלו בדרך, הרגעים שבה המועצה קירטעה – וגם רגעי החוזק שלה. בדוח המבקר שפורסם כאמור ב-2012, שבחן גם את תקופת הכהונה של ארד, נקבע כי "חלה התקדמות משמעותית במעורבות המל"ל בתהליכי קבלת החלטות בנושאי חוץ וביטחון".
כשנכנס לתפקיד ב-2009, כך סיפר ארד, הוא היה עם "עיניים פקוחות, ער ומודע לעוצמת ההתנגדות שבה נתקלו ראשי המל"ל הקודמים". לדבריו, "חיזוק המל"ל ויישומן של דרישות חוק המל"ל החדש מ-2008 חייבו לא רק שינוי ארגוני, אלא גם התגברות על המכשולים שהוערמו בדרך מצד גורמים במערכת ואף בלשכת ראש הממשלה, שחיזוק המל"ל היה לצנינים בעיניהם.
"בזכות כך, וגם בזכות התנופה ונכונותם של לא מעטים שלקחו חלק במאמץ מתוך הכרת הצורך ומתוך נכונות לשחות נגד הזרם - הגיע המל"ל לאותה נקודה גבוהה", הוסיף. עוד סיפר ארד כי ב-2008 הועברה למל"ל האחריות המעשית על הכנת עבודת המטה לישיבות הקבינט. "כך נוצר החיבור הפונקציונלי המתבקש בין גוף ההחלטה העליון של הדרג המדיני, הלוא הוא הקבינט, לבין המל"ל, הלוא הוא הוא גוף המטה התומך", אמר.
