תומכיו של השר לביטחון לאומי נוהגים לכנות את סרטוני העצירים הביטחוניים שמשתחררים מהכלא "דיאטת בן גביר". ביטוי זה, כפשוטו, מתייחס למצבם של אותם עצירים - שלא פעם משוחררים לאחר שמוסר החשד הביטחוני לגביהם - ונראים כחושים וחיוורים אחרי תקופה בכלא הישראלי.
שחרור אסירים פלסטינים, ארכיון
(צילום: שימוש לפי סעיף 27א בחוק זכויות יוצרים)
התנאים שמקבלים האסירים הביטחוניים בכלא היו במשך שנים נושא לביקורת חריפה בישראל, אחרי ששב"ס נתפס כמי שהתרפס בפני המחבלים כדי לשמור על שקט. גם הממשלה, כמדיניות, העדיפה שקט בגזרת האסירים הביטחוניים - כשלא פעם התחממות בגזרתם הביאה בתורה להתחממות רבתי מול חמאס ברצועת עזה ומול ארגוני הטרור ביהודה ושומרון.
אלא שאחרי טבח 7 באוקטובר, כשישראל נכנסה למצב מלחמה תמידי ומדיניות השקט המסורתית של נתניהו קרסה, קיבל השר בן גביר יד כמעט חופשית - למעשה - להרע את תנאיהם של המחבלים הכלואים. כך, נשללו מהם הטבות רבות שהיו מקבלים, והאוכל בכלא הפך דל יותר ויותר. במקביל, מספר המחבלים בכלא עלה באופן טבעי, כך שהיום מוחזקים בישראל 11,000 אסירים ביטחוניים - מהם יותר מ-2,000 שמוגדרים "לוחמים בלתי חוקיים".
בעיקרו, מהות השינוי בתזונה של האסירים הביטחוניים כולל מעבר לתפריט יומי בהיקף של 2,300 קלוריות. אסירים עם בעיות רפואיות מקבלים תפריט מותאם, ואסירים פליליים נהנים מתפריט יומי רחב יותר בהיקף של כ-2,700 קלוריות. ארוחת הבוקר של אסיר ביטחוני מורכבת מלחם – עד ארבע וחצי פרוסות – לצד ממרח חלבי, ביצה, טחינה או חומוס, ובתוספת ירק טרי כמו עגבנייה, מלפפון או פלפל. בצהריים מוגשת פחמימה אחת במשקל של כ־150–160 גרם (אורז, פסטה, קוסקוס או בורגול), חלבון בכמות של כ־100 גרם (חזה הודו, טונה, ביצים או קטניות), ירק ולעיתים גם תוספת טחינה. בערב הארוחה כוללת לחם עם ממרח (חומוס, טחינה, טונה או גבינה) וירק.
אלא שבפועל, עצירים ביטחוניים רבים ששוחררו מהכלא טענו כי מאז 7 באוקטובר נוהג שב"ס במדיניות של הרעבה כלפי אסירים פלסטינים. חלק גדול מהם ומהמחבלים שהשתחררו בעסקאות העידו שהם סבלו מרעב קבוע ומאוכל באיכות ירודה במיוחד. חלק מהעצירים אמנם נחשדו בעבירות שונות, אך לבסוף שוחררו לאחר שהוסר מהם החשד או החשש ממסוכנות - ומבלי שהועמדו למשפט. העדויות, לצד המדיניות שבמסגרתה לא מתאפשרים ביקורים למחבלים, הפכה למושא ביקורת חריף על ישראל בקהילה הבינלאומית. מדינות מערביות דרשו מישראל להתנהל בהתאם לכללים הנהוגים בעולם הדמוקרטי.
הטענות הללו הביאו את האגודה לזכויות האזרח להגיש לבג"ץ עתירה ובה טענות קשות, שלפיהן האסירים הביטחוניים סובלים מתזונה לקויה וחלקית, מרעב ומאובדן משקל קיצוני. זאת, נכתב, כתוצאה משינוי המדיניות של השר בן גביר ונציב שב"ס קובי יעקובי, שבמסגרתה צומצם המזון למינימום הנדרש ובוטלו קניות הקנטינה והבישול.
בג"ץ, ברוב של שניים מול אחד, פסק אתמול כי יש לקבל את העתירה - ואז החלה סערה. אלא שכאשר קוראים את פסק הדין, קשה שלא להשתכנע דווקא מדעת המיעוט של השופט דוד מינץ, ולהבין כי בפועל השופטים לא הורו לשנות יותר מדי.
לא רק ששופטי הרוב - ברק-ארז וגרוסקופף - לא קבעו כי קיימת מדיניות הרעבת אסירים, גם ההוראות האופרטיביות שלהם לשב"ס הן מינוריות עד כדי כך שלא ברור מדוע העתירה התקבלה. פסק הדין מעניין בשל מה שאין בו: בג"ץ מאפשר מזון שונה בין אסירים פליליים לביטחוניים, כלומר תנאי כליאה קשים יותר למחבלים, וגם אינו מטיל כל דופי במדיניות המזון החדשה של בן גביר.
לפי החוק, פקודת בתי הסהר והתקנות, שב"ס חייב לדאוג לתזונה מספקת לאסיר - ובפסק הדין לא נקבע כי ישראל מרעיבה אסירים ביטחוניים. השופטת ברק ארז, שכתבה את פסק הדין המרכזי, הסתפקה בשני משפטים רפים למדי לגבי מצב האסירים: "תמונת המצב שהצטיירה בפנינו הצביעה על אינדיקציות לכך שאספקת המזון לאסירים במתכונת הנוכחית אינה מבטיחה במידה מספקת את העמידה בסטנדרט החוקי הלכה למעשה", וכי "המידע שהוצג בפנינו העלה ספקות ממשיים ביחס למצב התזונה בפועל של האסירים הביטחוניים, ולא במקרים חריגים בלבד".
יש אינדיקציות, יש ספקות, אין הרעבה ואין מגמה. ובעיקר - לא ברור מפסק הדין, והשופטים לא קבעו - מה בכלל היקף "הבעיה". גם השופט גרוסקופף הסתפק בכך שכתב כי יש "חשש שבעקבות ההחמרה האמורה נדרשים צעדים נוספים המבטיחים כי גם לאסירים הביטחוניים יסופק מזון המאפשר תנאי קיום בסיסיים בהתאם לדין".
ומכיוון שהשופטים לא קבעו כי המצב בשב"ס חמור, גם פסק הדין בסופו של דבר אמנם קיבל את העתירה, אך בפועל הסתפק באמירה כוללנית שלפיה נדרש יותר פיקוח על כך שהאסירים מקבלים את המזון במינימום הנדרש - ונוספו שלוש הצעות קונקרטיות של השופטת ברק-ארז. ביקורות קשות על הפרת זכויות של המדינה, כפי שבג"ץ בהחלט יודע לספק, לא נכתבו.
העובדה שהעתירה התחילה בטענות חמורות, ונגמרה בפסק דין רפה לגמרי עם סעדים אופרטיביים מינוריים בלבד, מחזקת את טענת דעת המיעוט של השופט מינץ כי לא היה צריך לקבל את העתירה. השופט מינץ הדגיש כי שב"ס קיבל החלטות לפי הדרגים המקצועיים-הרפואיים-תזנותיים של הארגון, וגם מנה את פעולות הפיקוח שנעשות כדי לוודא שהמזון אכן מתקבל בפועל.
יש לציין כי על אף שהשופטים אישרו במשתמע את מדיניות שב"ס החדשה, בכל זאת יש כמה אסירים ביטחוניים שטוענים כי הם מורעבים. בדיוק לשם כך הותקן המסלול של "עתירת אסיר", שבמסגרתו אלה יכולים לעתור לבג"ץ באופן פרטני. לכן, ניתן היה לדחות את העתירה ולהפנות להליך חלופי מתאים יותר. השופט מינץ לא כתב זאת במפורש, אך רמז: "ככל שקיימים כשלים מקומיים או מקרים פרטניים שלגביהם מצב הדברים שונה, הרי שאלה חורגים מהמסגרת העקרונית של העתירה ואין מקומם להתברר באכסנייה זו". בסופו של דבר העתירה אמנם התקבלה, אך ספק אם אותם אסירים יראו שינוי כלשהו בעקבותיה.
שבועיים בכלא עופר: "האוכל היה משפיל"
בעתירה נטען כי צמצום המזון בבתי הסוהר עולה "כדי הרעבה והחזקה בתנאים הפוגעים בכבוד האדם, ואף מהווים עינויים בניגוד למשפט הישראלי והבינלאומי". העותרים טענו כי מדובר בפגיעה בזכויות האסירים לכבוד ולבריאות, במדיניות של ענישה קולקטיבית ובהפרת חובתה של המדינה לספק תנאי כליאה הולמים לכל מי שנמצא במשמורתה – "חובה שאינה משתנה גם לנוכח פשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות שמבצע צד אחר".
בין העדויות שהובאו בעתירה, היו דבריו של אסיר חולה סוכרת שסיפר כי אכל את משחת השיניים שלו כדי להעלות את רמת הסוכר בדם - ועדויות של אסירים שירדו עשרות קילוגרמים ממשקלם במהלך החודשים האחרונים. אלה השורשים שהביאו להחלטת בג"ץ שלפיה "קיים חשש שאספקת המזון לאסירים ביטחוניים לא עומדת בסטנדרט החוקי", וכי על שב"ס להבטיח גם להם אספקת מזון נאותה. בפועל, כאמור, לא נראה שמשהו מהותי ישתנה.
פלסטיני ששוחרר לאחר שהוחזק במעצר מינהלי בכלא עופר סיפר ל-ynet כי הארוחות היומיות שקיבל היו מזעריות ומעליבות, וביום שבת - כשקיבל שניצל - הוא לא היה מבושל כראוי, והם נאלצו לפורר אותו ולפזר על פרוסות הלחם. "התה שאין לו טעם או ריח, והצורך למנות את כל יחידות האורז, זה פשוט היה לא אנושי", טען.
גם בגדים שניתנו לאסירים החדשים לא התאימו למידותיהם. לדבריו, הוא קיבל מכנס במידה 39, כאשר המידה רגילה שלו היא 44 - והסוהרים צחקו כשהוא ביקש בגדים מתאימים. "התחושה הייתה של חוסר כבוד והשפלה שיטתית", טען.
יוסף אבו ראס, מדריך חינוכי בחברון שנעצר עם פרוץ המלחמה, סיפר לרשת "אל-ג'זירה" שאיבד 40 ק"ג תוך חצי שנה בכלא נפחא. לדבריו, בין השאר, הוא קיבל בארוחות הצהריים ארבע כפות אורז לא מבושל, והיה מסיים את הארוחות כשהוא רעב.
פורסם לראשונה: 22:56, 07.09.25
