במרוצת השנים, הצעות החוק הפכו להטרלות חוק, משום שסיכויי מימושן והעברתן בארבע קריאות הם דחוקים עד לא קיימים.
הדרך פשוטה ופופוליסטית: לציבור הבוחרים יש תרעומת על נושא מסוים, חברי כנסת מהקואליציה מנחים את יועציהם הפרלמנטריים לשרבט מסמך שאוסר על תופעה כזו או אחרת, החוק מוגש, ומכוח האינרציה הוא עשוי להגיע לוועדת שרים לחקיקה ואף להיות מאושר. ברור לכל הצדדים כי הוא לא יעבור את משוכת הייעוץ המשפטי והוועדות, ויעבור אולי בקריאה טרומית בלבד.
אבל כל זה לא מעניין את חבר הכנסת התורן. בצער רב, ישנם כתבים ותיקים שמסקרים ברצינות את הטרלות החוק. הח"כ מרוויח כותרת, ציבור הבוחרים מרוצה - שילוב פופוליסטי מנצח. כאשר הפריימריז ושנת הבחירות מרחפים מעל חברי הכנסת מהקואליציה ומהליכוד בפרט, השיטה הזו גוברת, ואנו עדים למתקפת הטרלות חוק.
בכנס החורף הנוכחי אין לקואליציה רוב אפילו כדי להעביר את החוקים שכן חשובים לה, בשל החרדים שמחרימים הצבעות עד שיוסדר משבר הגיוס - כך שכל הצהרות והטרלות החוק לא רלוונטיות פי כמה
בכנס החורף הנוכחי אין לקואליציה רוב אפילו כדי להעביר את החוקים שכן חשובים לה, בשל החרדים שמחרימים הצבעות עד שיוסדר משבר הגיוס - כך שכל הצהרות והטרלות החוק לא רלוונטיות פי כמה. אם החרדים יחזרו להצביע עם הקואליציה, יש לה חוקים אחרים שהיא רוצה לקדם.
הדברים הללו נכונים גם ביחס לחוק של ח"כ בוארון הבוקר, שנכתב בשביל בנט ומציע לחייב יו"ר מפלגה שהשאיר חובות במפלגות קודמות ורוצה לרוץ במפלגה חדשה להשיב את כל החובות.
מבלי להיכנס לקשיים המשפטיים בחוק, אין רוב כדי לקדמו. הדברים יפים גם לעניין החוק של ח"כ סון הר-מלך שעולה לוועדת שרים, שמציע לאפשר לוועדת הכנסת (!), זו שנשלטת בידי רוב קואליציוני, לעכב משפט פלילי של ראש הממשלה. חוק שנתפר למידותיו של נתניהו, וברור שלא יעבור שום משוכה משפטית או ציבורית.
מחלת החקקת
כך גם ביחס לחוק שלוין רוצה לקדם על עצירת המשפט בידי שר הביטחון בעת מלחמה - שני החוקים האלה הם המשך ישיר של קמפיין עצירת המשפט ותו לא.
אמיר אטינגרגורל "חוקי הדת" של דיסטל אטבריאן דומה. הצעת החוק עשתה רעש גדול בשבוע שעבר ברשתות, בשל שילוב בין סיקור לא מקצועי לבין חברת כנסת פופוליסטית, והיא אינה צפויה לשבור את מסגרת הכותרת. ברור לכל כי מי שרוצה בחיזוק היהדות במרחב הציבורי לא עושה זאת בכפייה על ידי חוק.
ויש עוד שלל דוגמאות. מחקרים שלמים נעשו על כך שישראל סובלת ממחלת החקקת, בשל אינפלציה של הצעות חוק שאינן מקודמות, וגם חוקים שמקודמים והופכים לאות מתה בשל חוסר התוחלת שבהם או מכיוון שאינם מיושמים.
דוח על "75 שנות חקיקה" של הכנסת מראה כי רוב החקיקה שמגיעה לסיומה בהצלחה היא באמצעות חקיקה ממשלתית - כלומר חקיקה שיש בה גם עבודת מטה ומגיעה מטעם משרד מסוים.
לעומת זאת, בין היתר בשל הרצון לעקוף את היועצים המשפטיים לממשלה ואת ההליך הסדור, יש עלייה בחקיקה פרטית במרוצת השנים - אך עדיין, ההצעות החוק הפרטיות שעוברות את ההליך כולו ונהפכות לחוק הן כ-30% בלבד מכלל הצעות החוק.
