אלוף משנה חיים כהן, מפקד החטיבה הצפונית בפיקוד דרום, שלח אתמול (שלישי) מכתב פרישה מצה"ל לאלוף פיקוד הדרום יניב עשור, שבו הודיע לו רשמית על פרישתו מהצבא. כהן, שכיהן כמח"ט צפונית בבוקר הטבח כתב בין היתר במכתבו כי "ב-7 באוקטובר החטיבה תחת פיקודי לא עמדה במשימתה להגן על תושבי העוטף, עת פרצה מלחמת פתע. במבחן התוצאה, נכשלתי!!!".
(צילום: דובר צה"ל)
כהן, שגזרתו כללה בין היתר את מתחם מסיבת הנובה והקיבוצים בארי ונחל עוז, בחר ב-7 באוקטובר לנהל את הקרבות בגזרתו מהחמ"ל באוגדה ולא בשטח. בין השאר, מתוקף תפקידו, הוא היה אחראי גם על הניהול המבצעי הקלוקל בבסיס נחל עוז לפני המלחמה - שנחשף במהלך התחקירים של צה"ל. מהתחקירים עלה כי אל"ם כהן חתום על מחדלים נוספים, ובין השאר גם לא סיפק תמונת מצב נכונה על המתחולל בקיבוץ נחל עוז. לוח מחיק שנמצא במשרדו הציג רישומים בטוש של הכוחות בכל קיבוץ בשעות הגורליות, ובמנותק מהמציאות הוא ציין שבנחל עוז פועלות יחידות כגון סיירת מטכ"ל, ימ"מ ושייטת 13.
בתחקירי הצבא נקבע כי "על המח"ט היה להתמקם, כמו בכל תפיסת הגנה באירוע מתפרץ, במקום שבו הוא יכול וצריך להשפיע על הקרב החטיבתי מהשטח. במקור לפי התוכנית מדובר בחפ"ק שהיה צריך להיפתח ליד מבקיעים שבצפון העוטף, אבל בשל האירועים היה צריך להיפתח חפ"ק המח"ט למשל בצומת סעד (צומת משמעותי בצפון העוטף שמוביל לאופקים ונמצא בין שדרות, כפר עזה ונחל עוז לבין רעים ודרום העוטף) ומשם לנתב את כל הכוחות שזרמו בהמוניהם לאורך הבוקר והצהרים, אחרי תדרוך קצר, למוקדי הלחימה השונים".
חרף לקיחת האחריות, ממכתב פרישתו של אל"ם כהן עולה גם קו ההגנה הצפוי שלו. בין השאר, הוא מדגיש כי ההפתעה הייתה "גמורה", כי בשעות הראשונות "נלחמנו לבד", וכי פיקד על כוחות "מעטים".
כהן, שמכהן בתפקיד המח"ט גם היום, הודיע שיעזוב כבר בתחילת דצמבר 2024. אלא שבעקבות הקפאת המינויים על-ידי שר הביטחון ישראל כ"ץ, נבחר מחליפו רק החודש - סגן-אלוף עומרי משיח, שעם כניסת המינוי לתוקף יקודם לדרגת אלוף-משנה.
המכתב
במכתבו כתב אל"ם כהן כי "לא אשכח את שדות הקטל של אזרחים תמימים מתבוססים בדמם, את התופת והגבורה של הכוחות המעטים שהיו תחת פיקודי, כיתות הכוננות ואזרחים אמיצים, בני אור מול צבא טרור ברברי. לא אשכח את תחושת האכזבה העמוקה על עצם ההפתעה הגמורה, ואת השעות הראשונות בהם נלחמנו לבד, ריחות המוות וקולות הצרחות בקשר לא ימושו מזיכרוני".
לצד זאת, לדבריו, "התעשתנו, והתאוששנו עם אבדות בלתי נתפסות בעורף ובחזית, לא עצרנו עד שטיהרנו את השטח מאחרוני המחבלים, ויצאנו להתקפה בחזית. בלב שבור ורוח נכונה ואיתנה". הוא פנה למשפחות השכולות, ואמר כי "הבנים והבנות שנפלו הינם גיבורים וקדושים. לעד ארכין ראשי".
אל"ם כהן אמר כי החליט לתלות את המדים "לאחר כשנה וחצי של למידה, הובלה ושיקום החטיבה, שמחנותיה היו לי לבית, וחייליה היו לי לילדיי, להפיכת האפר הזיכרון והקטל לחוסן ובנייה מחדש, ממש כ'עוף החול'. לאחר לחימה ממושכת בה קיבענו את קווי ההגנה בשטח האויב, וקיבענו את העיקרון של מוצבים לפני ישובים. לאחר שזכיתי לראות בתקומתם של תושבי העוטף, ובנייתם מחדש של כיתות הכוננות".
הוא אמר כי כעת יתפנה ל"שיקום האישי שלי ושל משפחתי", והוסיף: "כמח"ט שפיקד על אחד הקרבות הקשים בהיסטוריה של מדינת ישראל, תמיד אהיה מוכן להעמיד מניסיוני הצרוב בדם, כאזרח מין השורה, לטובת ביטחון המדינה".
את מכתבו חתם בקריאה: "הרמטכ"ל, המשימה לא תמה! עלינו להחזיר במהרה עוד אתמול את אחינו הנמקים בשבי ואת החללים לקבורה ראויה! בטוח שתוביל את הצבא לניצחון מוחלט על מוגי הלב. בהצדעה לאחי ואחיותיי לנשק שאינם עוד, בשליחת איחולי החלמה לפצועים ובתפילה להשבת החטופים. קַוֵּ֗ה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקַוֵּ֗ה אל ה' (תהילים, כז, יד)".
