אחרי שחמאס דחה בסוף השבוע את דרישת ישראל להאריך את שלב א' של עסקת החטופים ולנהל במקביל משא ומתן על שלב ב', עומדת עכשיו על הפרק הצעה חדשה: מתווה "שתי הפעימות הגדולות" של השליח האמריקני סטיב וויטקוף.
4 צפייה בגלריה
מחבלי חמאס ברצועת עזה, בחודש שעבר. שיטת המקל הגדול - והגזר הקטן
(צילום: REUTERS/Dawoud Abu Alkas)
המתווה הזה מציע להאריך את הפסקת האש הזמנית ולהמשיך בהכנסת סיוע הומניטרי לרצועה במשך 50 ימים, עד סוף חודש הרמדאן ותום חג הפסח, ובתמורה ישחרר חמאס את כל החטופים החיים והחללים בשתי פעימות: האחת בתחילת תקופת הפסקת האש, והקבוצה השנייה בסוף תקופת הפסקת האש. במהלך התקופה הזאת יתקיים משא ומתן על הפסקת אש קבועה או שביתת נשק במלחמה.
מתווה וויטקוף עונה במלואו על הדרישות של ישראל, מכיוון שהוא מאפשר שחרור בשתי פעימות בלי למתוח את סבל המשפחות ובני הערובה שנמצאים בידי חמאס, אבל דוחה את הצורך של ישראל להכריז על הפסקת אש קבועה בערבות ארה"ב. עבור נתניהו יש בו יתרון נוסף, פוליטי, מכיוון שהוא דוחה את העימות עם סמוטריץ' ובן גביר בקואליציה ומאפשר את אישור תקציב הממשלה בחודש הנוכחי (אם התקציב לא יאושר החודש, הממשלה על פי החוק תיפול ויוכרזו בחירות מוקדמות).
השליח האמריקני יבוא כנראה בסוף השבוע כדי לנסות לסגור את העסקה ברוח המתווה שלו, וישראל, שכבר הודיעה רשמית שהיא מסכימה למתווה, מנסה לעזור לו באמצעות אסטרטגיית משא ומתן של הליכה על הסף והקשחת עמדות.
4 צפייה בגלריה
משאיות הסיוע ההומניטרי בעזה. הפסקה מוחלטת, באמצע הרמדאן
(צילום: REUTERS/Hussam Al-Masri)
האסטרטגיה הזאת עושה שימוש במקל גדול ובגזר קטן לחמאס. כפי שפורסם, המקל הגדול הוא איום מוחשי בכיבוש מחדש של הרצועה במבצע בזק על ידי כוח צה"לי בהיקף של חמש אוגדות, שחלק ניכר ממנו כבר ערוך בשולי הרצועה. בנוסף לכך, ישראל לא נסוגה מציר פילדלפי כפי שהתחייבה להתחיל לעשות בסוף השלב הראשון לעסקה – שלב שהסתיים אתמול באופן רשמי.
"הגזר" הוא נכונות ישראל להכניס סיוע הומניטרי וקרוואנים לרצועה ולאפשר תיקון תשתיות שיקלו את מצוקת האוכלוסייה, שניכרים בה סימני התמרמרות גוברים והולכים על חמאס שאינו עושה מספיק להקלת המצוקה.
שלושת מנופי הלחץ
האסטרטגיה הזאת שנוקט הצוות בהנהגת נתניהו משתמשת בשלושה מנופי לחץ: הראשון הוא החשש האמיתי בחמאס מפני כניסת צה"ל לרצועה, באופן שיחסל בצורה סופית את מוקדי הכוח האזרחיים והצבאיים שעוד נותרו לחמאס ברצועה, ויכריח את הנהגת חמאס להישאר מתחת לקרקע בלי מועד סיום או לצאת ולהיכנע.
4 צפייה בגלריה
ארוחה מפסקת בתחילת צום הרמדאן אתמול, בתוך ההריסות בחאן יונס
(צילום: AP Photo/Jehad Alshrafi)
המנוף השני הוא האוכלוסייה העזתית שדורשת מחמאס להקל על מצוקתה, ובמסגרת הניסיון ללחוץ על ארגון הטרור בהיבט זה – הבוקר הודיעה ישראל על הפסקת הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועה, כל עוד חמאס ממשיך לדחות את מתווה וויטקוף. ההחלטה התקבלה בתיאום עם ממשל טראמפ ממש עם תחילת חודש הרמדאן – אתמול היה יומו הראשון של הצום המוסלמי – מה שרק מעצים את הלחץ מבחינה זו על חמאס.
המנוף השלישי, החזק מכולם, הוא הגיבוי שישראל מקבלת מנשיא ארה"ב דונלד טראמפ. לעת עתה אין סימנים שטראמפ מאבד עניין בפתרון המשבר במזרח התיכון, אלא להפך – הוא מגלה בכך עניין גובר והולך, וקרוב לוודאי שהגברת מרים אדלסון ממלאת כאן תפקיד חשוב וקריטי. לכן טראמפ צפה בריאיון של אילנה דיין ב"עובדה" עם שורד השבי אלי שרעבי והזמין אותו לפגישה השבוע בבית הלבן.
גם חמאס "משחק אותה" בינתיים קשוח, כשהוא מסתמך בעיקר על החטופים שבידיו, ומניח שישראל תימנע ככל יכולתה מחידוש המערכה ברצועה כדי שלא לגרום להרג החטופים, אבל מהכרזות נתניהו ושר הביטחון כ"ץ בשבוע האחרון, בחמאס עשויים להתרשם שאם לא יקבלו את דרישות ישראל, נתניהו עשוי להקריב חלק מהחטופים החיים. זעקת משפחות החטופים בסוף השבוע האחרון המחישה לחמאס שזוהי אפשרות ריאלית – מקאברית ככל שתהיה – והם חוששים.
התוכנית הערבית תיטול מחמאס את ההנהגה?
"שוט" נוסף שמונף מעל הנהגת חמאס ברצועה ובחו"ל הוא הפסגה הערבית שתתכנס בקהיר בסוף השבוע. בפסגה הזאת תוצג תוכנית "ליום שאחרי" ברצועה – בלי חמאס. התוכנית הזאת מדאיגה את חמאס אפילו יותר מאשר חידוש הלחימה על ידי ישראל, מפני שהיא מאיימת על שרידותו של ארגון הטרור ברצועה ככוח דומיננטי, אפילו אם לא יהיה ממש בשלטון.
(צילום: ירון ברנר )
השליטה ברצועת עזה מבחינת חמאס היא ההישג הגדול ביותר שלו מאז קמה התנועה בשנות ה-80 של המאה הקודמת. אם הוא יאבד גם את השליטה הפורמלית ברצועה וגם את היכולת להיות הכוח המשפיע בה, חמאס לא יוכל להמשיך לטעון שהוא הכוח המנהיג בתנועה הפלסטינית, ולא יוכל להשתלט על הגדה המערבית ועל תנועת אש"ף. חמאס רוצה להפוך ברצועת עזה למה שחיזבאללה היה, ועודנו במידה רבה, בלבנון. הצעת ההחלטה הערבית עשויה לשלול ממנו את האפשרות הזו. חמאס בעיקר חושש מהשלטת הרשות הפלסטינית ופירוקו מנשקו באמצעות כוח בין-ערבי.
כדי למתן את הצעת ההחלטה הערבית וכדי למנוע את חידוש המלחמה עם ישראל, חמאס עשוי לקבל בשינויים את מתווה וויטקוף. גם אם חמאס יסכים למתווה, הוא ינסה לפצות עצמו באמצעות הגדלה משמעותית של "מפתחות השחרור" של אסירים ביטחוניים – כלומר ידרוש שחרור מחבלים רבים יותר עבור כל חטוף.
הסרטון שפרסם חמאס ובו נראה איתן הורן מופרד מאחיו יאיר, ששוחרר מהשבי
ואולם, כלל לא בטוח שארגון הטרור יקבל את המתווה, ואחד מבכיריו כבר הבטיח שלא ייכנע ללחץ. מדובר בהימור מבחינת ישראל – מפני שאם חמאס יתעקש, לישראל לא תהיה ברירה אלא לשלוח את צה"ל לתמרן בעוצמה ברצועה, והמשמעות היא סכנה לגורל החטופים.
כרגע כל הכדורים באוויר, ואין סימן ברור לאן הם ייפלו. המתווכות עמלות כרגע כדי שחמאס יקבל את מתווה וויטקוף החדש. ישראל כבר קיבלה אותו. לכן משפחות החטופים ימשיכו לסבול, עצביו של עם ישראל ימשיכו להימרט – וחמאס ימשיך לנהל מלחמה פסיכולוגית שנעשית מלוכלכת ואכזרית יותר ויותר, כי זהו האמצעי הכמעט יחיד שבידיו כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות בישראל. רק לקראת סוף השבוע, ואולי רק בשבוע הבא, התמונה תתבהר.
