תחקיר צה"ל על הקרבות במחנה יפתח ומש"א ארז שבצפון עוטף עזה, שפורסם הבוקר (שלישי), חשף בבירור איך כוחות בודדים, שחלקם לא הוכשרו לבלום פלישה רחבת היקף - הצליחו למנוע אסון גדול יותר.
התחקיר שנערך במשך כשנה שפך אור על הלחימה ההירואית של אותם חיילים ולוחמים בודדים שמנעו חדירה של עשרות מחבלים למחנה יפתח - וסיכלו חדירה נוספת של פלוגת נוחבה סמוך למושב נתיב העשרה. אלו שניים מסיפורי הגבורה של הכוחות במרחב שבו נפלו 13 חיילי צה"ל:
- לכל תחקירי 7/10 - לחצו כאן
"אתה צריך שאגיע אליך?": קולות הקשר של סרן איתי מאור
(צילום: דובר צה"ל)
"הוא טיפל בטנקים תקולים - בהבנה שמשהו כזה עלול לקרות"
"הגעתם המהירה ולחימתם הנחושה והאמיצה של לוחמי גדוד 77 במרחב ש.ג יפתח מנעה מהאויב לכבוש את המחנה". כך נקבע בתחקיר על הקרב במוצב יפתח ב-7 באוקטובר 2023, שבו נפלו תשעה חיילות וחיילים. מי שפיקד אז על הכוח בבסיס כקצין תורן היה סגן יואב מלייב, שרק שלושה חודשים לפני כן החל את תפקידו כסגן קשר"ג בגדוד 77. הוא נלחם בגבורה, הזעיק כוחות נוספים - ולבסוף נפל בקרב. "יואב היה קצין וג'נטלמן, אציל נפש. איש של מילים ומנגינה", סיפר אביו, אלכס מלייב.
כשהחלו המטחים בבוקר הטבח, רצו חיילי המוצב למיגונית. דקות ספורות לאחר מכן הבין סגן מלייב כי המחבלים כבר הגיעו לש.ג, ויחד עם כמה לוחמים נוספים זינק למקום. במשך כשעה הם נלחמו בקרבות פנים אל פנים מול עשרות מחבלים שחמושים בטילי RPG, מקלעים כבדים ומאות מחסניות כדורים - ומקיפים אותם משלושה כיוונים.
סגן מלייב עוד הספיק לרוץ בחזרה לחמ"ל של הבסיס כדי לצעוק לרמקולים: "כל מי שיש לו נשק, להגיע מהר לש.ג". כשרץ בחזרה מהחמ"ל כדי לבלום את המתקפה, הוא נפגע מירי המחבלים. מרגע הפגיעה ועד שאיבד הכרה עברו דקות ספורות, אך בזמן זה בחר מלייב להוציא מכיס המדים פנקס. "אלו היו 20 הדקות הטובות בחיי", כתב סגן מלייב לפני שנפל בקרב. "עלינו עד פה בזחילה. נפצעתי ויש מטח עכשיו. חושב עליך ואחשוב כל המסע. אני אוהב אותך".
בחלק האחורי של הפנקס מצאו בני המשפחה פתק נוסף שהוא כתב לעצמו. "להסתכל כשקשה", כתב לעצמו סגן מלייב בכותרת הפתק. לאחר מכן הוא כתב כמה משפטים: "ראש מורם. להוות דוגמה. להיות הכי טוב. לחתור למגע. להתאפס וסוויץ' במוח. לטרוף בראבק".
האב אלכס סיפר בגאווה על הגבורה של בנו יואב ושל לוחמים נוספים במחנה, שהצליחו למנוע אירועים קשים מאוד שהתרחשו בבסיסים סמוכים. "זה גבורה ואומץ שמנעה אירועים נוראיים. התוצאה ה'כאילו' לא נוראית ש'רק' תשעה חיילים נהרגו זה בזכות הגבורה של החיילים, ובהם יואב שהצליח להתעלות על כל פחד, לתפקד ולעשות את הדברים בקור רוח מפתיע", אמר.
האב הדגיש כי מלבד הלחימה ההירואית של בנו בש.ג המחנה, הוא מצא זמן לדאוג גם ליושבי המיגונית. "הוא טיפל בחיילים שם, עודד והרגיע אותם", שיתף האב. הוא סיפר גם כי בנו "השביע חיילת שלו לזכור שהיא טיפלה בטנקים תקולים שעכשיו נלחמים על הגדר". ממש לפני שיצא לקרב, ביקש יואב מכמה מחייליו לא לצאת אחריו - ולהישאר לשמור על החיילים במיגונית. "הוא וידא כקצין תורן שיש הגנת מחנה".
את פרטי התחקיר מכיר אלכס היטב כבר חודשים ארוכים, אך כעת עם פרסומו הוא שיתף על החודשים שקדמו למתקפת הפתע של חמאס. "מרגע ההגעה של יואב לגדוד הוא הבין שמשהו כזה יכול להיות", סיפר האב. "בימים שלפני המתקפה הוא היה מאוד נחוש לטפל בהרבה טנקים תקולים. ביום שישי בלילה הוא טיפל בכולם - עד אחרון הטנקים. גם את האמבולנס הוא זיווד באותו לילה". הוא הוסיף כי אחד מחייליו של יואב שאל אותו "למה לעשות את זה בשבת?", ובנו השיב: "תשמע, אנחנו אף פעם לא יודעים מה יקרה".
האב סיפר כי יואב היה "ילד צנוע, שיודע שדברים לא באים בקלות ושצריך לעבוד קשה". לדבריו, "היו לו בעיות רפואיות ופרופיל נמוך, אבל הוא החליט להתגייס למסלול ייעודי לקצונה קרבית בחיל התקשוב. הוא התעקש להגיע למקום משמעותי ולעשות מאמץ".
יואב סיים את המסלול, שאורך כשנה וחצי, כקצין למופת – ובחר להגיע לגדוד 77. "פקודיו התפלאו שהוא לא בחר סיירת או משהו מיוחד, אבל הוא אמר להם ש'גם במקום שאף אחד לא רוצה להיות - צריך אנשים טובים'. הוא רצה לבוא וללמוד במקום הכי קשה והכי מורכב, ולהיות קצין קשר בגדוד שריון זה קשה ומורכב".
כמעט שנתיים עברו מאז שיואב נפל בקרב, ובני המשפחה ממשיכים להנציח את מי שהיה בדרכים שונות. "מה שהוא עשה מחייב אותנו להמשיך לעשות גם", הדגיש אביו. "הקמנו את עמותת 'דרך יואב', שבה אנחנו עושים בין היתר פרויקטים עם הצבא של דמות המפקד בהשראת יואב, בעיקר בחיל התקשוב, ופעולות של חוסן ומנהיגות בבתי ספר.
"יש לנו גם פרויקט שאמור לצאת לדרך של טיפול בפוסט-טראומה, וגם פרויקט לשילוב חיילים בתעשייה, תעסוקה והשכלה, כי אנחנו חושבים שזה פצע עמוק בחברה שצריך לטפל בו. רוחו של יואב שורה על כל אחד מהמעשים האלה".
"אם היה מחכה חצי דקה, המחבלים כבר היו ביישובים"
לא רחוק ממחנה יפתח, סמוך לבסיס מש"א ארז, נלחם בגבורה סרן איתי מאור מגדוד 51 של גולני. בבוקר 7 באוקטובר הוא פיקד על ג'יפ הסיור גזרתי בחלקו הצפוני של עוטף עזה, שבו היו בפיקודו סמל אורי לוקר וסמל עמית צור מגדוד 51 ונהג בט"ש, כשלפתע קיבלו התרעה על ניסיון לחצות את גדר הגבול בקו דיווח 12.
מאור וצוותו בולמים את מחבלי חמאס
(צילום: דובר צה"ל)
הכוח של גולני דהר לנקודה מבלי לחכות - בעקבות החלטה הרת גורל של סרן מאור שהיה מפקד הסיור - והגיע אליה בזמן שטנק גזרתי של גדוד 77 התמקם בעמדה סמוכה. בדיוק בשנייה שבה ניסו שני מחבלי חמאס לפוצץ את גדר הגבול כדי להכניס פלוגת נוחבה לתוך מושב נתיב העשרה, כפי שניתן לראות בתיעוד ממצלמות התצפית - מאור, לוקר וצור פתחו באש.
ניסיון החדירה הזה כשל והמחבלים פנו למקומות אחרים במקום, ולמושב שבצפון העוטף פלשו "רק" שלושה מחבלים - אך אלה פתחו במסע הרג רצחני.
סמדר מאור, אמו של סרן איתי, הדגישה כי בנה הגיע לגדר "מיד עם המחבלים - ומנע את החדירה". לדבריה, "אם הוא היה מחכה חצי דקה, המחבלים כבר היו מגיעים לתוך היישובים".
אחרי אותה היתקלות הבינו שלושת לוחמי גולני שהאירוע לא הסתיים, וקיבלו דיווח בקשר על ירי בחוף זיקים. הם דהרו לכיוון וחצו את מטווחי הירי ששימשו את הבסיסים במרחב. עם הפנייה צפונה נתקל הג'יפ הממוגן במטח אש כבד של עשרות מחבלים שחצו מהים. הלוחמים פרקו למסתור והתחילו לנהל אש קרובה, תוך שהם מושכים אליהם את מרבית המחבלים שתכננו להתחיל במסע החטיפה וההרג בתוך הבסיסים והיישובים הקרובים.
כך, העלה התחקיר, כשהם מסתתרים בסוכות ההדרכה של המטווחים, לחמו השלושה ממש עד הכדור האחרון במחסניות שלהם, הרגו מחבלים רבים ושיבשו את הצלחת הפלישה הרצחנית - עד שנפלו בקרב.
"הוא ניהל שם קרב גבורה הירואי", סיפרה האם. "הוא הציל את חיי נהג הבט"ש, והורה לשני לוחמיו לפרוק איתו מהרכב. הם כבר עברו את המחבלים והיו יכולים לברוח, אבל הוא לא יכול היה להתעלם מזה. הוא חתר למגע ואמר ש'התפקיד שלהם זה להגן על היישובים'. אני מניחה שהוא ידע לקראת מה הוא הולך - אבל הוא לא ויתר לרגע. אנחנו גאים בו ואנחנו שמחים שאחרי שנתיים סוף סוף סיפור הגבורה שלו מתפרסם".
עוד שיתפה האם כי איתי היה "ילד אציל ועדין, שערך החברות היה ערך עליון עבורו". היא סיפרה על הקשר הקרוב שלו למשפחה, והוסיפה: "הוא תמיד ראה ואהב כל אדם באשר הוא. לא היו בעיניו אנשים שקופים". על השירות הצבאי סיפרה כי הוא התעקש להגיע לתפקיד לחימה משמעותי: "הוא לא רצה בהתחלה להיות קצין, הוא רצה להשתחרר, ללמוד ולהקים משפחה, אבל לחצו עליו להמשיך".
5 צפייה בגלריה
"לכבד את כולם, לא לראות את עצמי יותר מאחרים". המכתבים שהשאיר אחריו סרן מאור
( צילום: באדיבות המשפחה)
במהלך השירות, תיארה, "איתי כל הזמן התריע שחסר לו כוח אדם". לדבריה, "הוא כל הזמן הרגיש שקורים דברים והוא לא מספיק מעודכן. הוא היה חדור מטרה, הוא מאוד אהב את העם והארץ, את המדינה, הייתה לו אהבה מאוד מאוד גדולה. כשאני אמרתי לו להשתחרר הוא אמר לי 'אמא תקשיבי תפרוץ מלחמה ואין מצב שאני לא אהיה חלק מהלחימה'. שבוע לפני שפרצה המלחמה הוא חלם שהוא במלחמה, והוא אמר לי 'אני לא חולם'. הוא ממש הרגיש שהוא בקרב מתוך שינה, ממש שבוע לפני 7 באוקטובר.
"הוא הרגיש שמשהו עומד לקרות והוא הכין את החיילים שלו ברצינות רבה מאוד. הוא לא ויתר על אף אחד ולאף אחד", סיפרה האם. "הוא תמיד אמר 'אני רוצה את החיילים שלי איתי במלחמה'. הוא דאג להכשיר אותם להיות הכי טובים ומקצועיים שיש. בבוקר 7 באוקטובר, עוד לפני שידעו חייליו שאיתי נפל בקרב, כולם אמרו שהם ילכו אחריו".
החיילים שהיו תחת פיקודו של איתי, כך הוסיפה סמדר, "היו כמו הילדים שלו. הוא היה נלחם עליהם ומכבד אותם, הוא היה דואג לכולם ותמיד הקדיש זמן אישי לכל אחד". ליאב, אחותו של איתי, שיתפה כי חייליו סיפרו למשפחה על כך. "כל אחד מהם הרגיש שאיתי הכי אהב אותו", אמרה. "זה מדהים איך הוא ידע לתת יחס אישי כזה לכל בן אדם ונגע בכל אחד. גם כשהוא היה חוזר הביתה הוא היה ממש מקפיד לבלות זמן איכות עם האחים והמשפחה".
טל אל חמו, שהיה מפקד כיתה תחת פיקודו של סרן מאור, סיפר כי "איתי לא היה בן אדם רגיל". לדבריו, "זה לא בן אדם שאתה פוגש ביום-יום שלך, הוא היה הבן אדם הכי טוב שהכרתי בחיים שלי, פשוט מלאך שהיה מסתובב בינינו בגוף של בן אדם. עם הלב הכי טוב שיש, תמיד מחפש איפה רק אפשר לעזור לאנשים ורק השתדל להפוך את החיילים שלו ללוחמים הכי טובים".
הוא הוסיף כי "מה שאיתי מאור עשה בבוקר 7 באוקטובר - כל בן אדם בישראל צריך להכיר. הוא הציל מאות אנשים - כולל אותי - ומגיע לו שהמדינה תדאג להוקיר לו תודה גם אחרי מותו. הוא הקריב את חייו למדינה ולאזרחי העוטף".
לפני שנפל בקרב חלם איתי לפתוח עגלת קפה. לאחר נפילתו הגשימו בני המשפחה את החלום, והוסיפו לו נסיעות בבסיסים ובבתי ספר ברחבי הארץ עם עגלת הקפה, שבהם הם מספרים את סיפורו של איתי. "אנחנו מספרים על מי הוא היה ומחלקים קפה ומאפה בחינם לאנשים כדי להעביר את 'האור של איתי' לאחרים", סיפרה ליאב.
מי שסייע לבני המשפחה להגשים את החלום זו מנכ"לית קבוצת "עמל ומעבר", שבה עובד אביו של איתי, אילן. במהלך השבעה היא החליטה לתרום למשפחה את העגלה כדי להגשים את חלומו. "לא האמנתי שזה יקרה", סיפרה האחות. האב, אילן, הוסיף כי יש חשיבות רבה להגעה לבתי ספר: "זה הדור הבא שינהיג את המדינה הזאת, וגם המורים שמחנכים את התלמידים יוכלו לקבל טעימה קטנה מאיתי ומהמשפטים שהוא השאיר אחריו, ואז נוכל באמת לשמור על ארץ ישראל הטובה שלנו ושיהיה פה דור המשך טוב".
