הכניסה הראשונה לעזה הייתה גם האחרונה: מאות ליוו אתמול (רביעי) למנוחת עולמים את סמל יולי פקטור ז"ל, לוחם שריון בן 19 מראשון לציון, ששירת בגדוד 52 של חטיבה 401 ונפל ביום שני בקרב בג'באליה שבצפון רצועת עזה. "יוליק, יולצ'יק", אמרה בכאב אנה, אימו של יולי, בזמן שבנה הבכור הוטמן באדמת בית העלמין הצבאי בעיר. "בן שלי, אני אוהבת אותך, אני מתגעגעת", המשיכה ברוסית, "תסלח לי, בבקשה, בבקשה תשמור עלינו איפה שלא תהיה".
ההלוויה של סמל יולי פקטור ז"ל
(צילום: ליאור שרון)
בתקרית הקשה בג'באליה נפלו גם סמ"ר שהם מנחם, בן 21 ממושב ירדנה, וסמל שלמה יקיר שרם, בן 20 מאפרת. באותה תקרית נפצע קשה קצין שריון, שפונה לטיפול בבית חולים. ההערכה הראשונית בצה"ל היא כי הטנק שבו לחמו השלושה נפגע מירי נ"ט, אולם בצבא בודקים אפשרויות נוספות.
אביו של יולי הקריא קדיש בקול שבור, כשמסביב בני משפחתו וחבריו של הצעיר. "בן יקר שלי יולי, בן אהוב שלי, היום אני נפרד ממך", ספד האב בכאב. "אני יודע שאתה תמיד בלב שלי, תמיד היית ילד טוב וקשוב ומאוד נחמד, תמיד אמרת 'כן אבא'. הלכת כל כך מוקדם, הלכת כמגן המדינה. אנחנו גאים בך, והמוות שלך זו טרגדיה גדולה בשבילי. לא ניתן לטרגדיה הזו לשבור אותנו, תמיד תהיה בלב שלנו".
סמל פקטור ז"ל התגייס לצה"ל בדצמבר האחרון, והלך לשריון בעקבות דודו ויטלי, שהיה שריונר גם הוא. בשרשרת החיול בבקו"ם פגש פקטור את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת שר הביטחון ישראל כ"ץ, ואף צולם איתם. הוא סיפר למשפחתו על המפגש בגאווה גדולה, ונתניהו אף העלה לרשתות החברתיות תמונות מאותו יום.
לפני כשבועיים בלבד סיים פקטור ז"ל את פרקי הטירונות וההכשרה, והפך לשריונר מן המניין. "הוא עשה את המסלול שלי אותו דבר, אחד לאחד", ספד הדוד ויטלי כשהוא לבוש במדי מילואים. "הוא סיים טירונות באותו גדוד שלי, 'הבוקעים' 52 בחטיבה 401 'עקבות הברזל'. ראיתי היום תמונה של יולי כשהוא היה קטן יחד איתי, על קנה הטנק בטקס ההשבעה שלי".
הכניסה הראשונה - והאחרונה: "לא הפסקת לחייך"
הכניסה הראשונה של פקטור ללחימה ברצועת עזה הייתה גם האחרונה. שניר, חברו הטוב מהפלוגה, ספד לו וסיפר על המפגש האחרון שלהם. לדברי החבר, שעבר יחד איתו את מסלול ההכשרה, פקטור סיפר לו בגאווה שהוא מצטרף ללחימה ברצועה. "יולי שלנו, אני עד עכשיו לא מאמין שאתה כבר לא איתנו ושאני עומד פה ברגע כזה מול הקבר שלך", אמר בכאב. "כבר מהיום הראשון בצה"ל היינו במחלקה ביחד, ובהמשך הגענו יחד למחלקה 1.
"כבר בטירונות שמחת החיים שלך והנוכחות שלך היו כל כך נוכחות ובולטות, אף אחד לא האמין שהיה לך שיער כל כך ארוך לפני הצבא. כשעשינו תחרות שליחים עם הפגזים, ונפל עליך פגז, כולנו פחדנו עליך ודאגנו אם אתה בסדר. כשחזרת אלינו אחרי שבוע סיפרת לנו בחיוך ובשמחה שלך, בזמן שהאצבע שלך עקומה לגמרי, איך מיכאל הביא לך גומי בבית חולים וזה בדיוק תיאר אותך ואת שמחת חיים שלך", הוסיף.
"בסוף הטירונות נפגשנו כל הטענים, וגם שם היית בולט, נוכח ושמח. אומנם הטענים התפצלו בין המחלקות, אבל עדיין היינו מגובשים. המשכנו להיות במחלקה, המשכנו להיות אחד עם השני. לא היית איתי במחלקה, אבל עדיין היית בולט בחיוך, בחברותיות ובשמחת החיים שלך, ובעיקר בצניעות. שנינו נשלחנו לגדוד 52 ושמחתי שיולי פקטור ממשיך איתי. שני הרגעים האחרונים שאני זוכר ממך: הראשון הוא שעמדנו בתור לחדר האוכל ודיברנו, ואז סיפרת בהתלהבות למפקד שלך את סיכום המשימה שנתן לכם.
"הדבר השני הוא גם הפעם אחרונה שראיתי אותך, לפני בערך שבועיים. היית בעמדת שמירה וקראתי לך 'יולי' ואתה החזרת לי 'שניר' עם החיוך והשמחה שלך. דיברנו וסיפרת לי שמחר אתה נכנס לראשונה בטנק של המ"מ, וסיפרת את זה בחיוך, התלהבות והתרגשות כל כך גדולה, ואז נפרדנו לשלום".
החבר שניר הוסיף כי "לא חשבתי ששם ניפרד לתמיד. חשוב לי שתדע, ושכולם ידעו, שבכמעט שמונה חודשים שהכרתי אותך פשוט ראיתי איך התפתחת ופיתחת ביטחון כחייל קרבי ועשית את זה בדרך שלך. היית חייל אהוב על ידי כל מי שסובב אותך, לא הפסקת לחייך. תודה שהיית חלק מאיתנו, לעולם לא נשכח אותך".
"אתה מטר אחד ממני, אבל זה מרגיש כל כך רחוק"
חבר ללימודים בבית הספר התיכון "יוענה ז'בוטינסקי" בבאר יעקב, שם סיים פקטור ללמוד בשנה שעברה, ספד גם הוא: "בחיים שלי לא חשבתי שאדבר אליך כשאתה באדמה, בלי גוף, רק זיכרון שאני מתפלל שלא ימוך, רק סממן של עוד ילד חייכן, ילד שהיה ואינו", אמר.
"אתה מטר אחד ממני, סך הכול זה כל כך קרוב אבל זה מרגיש כל כך רחוק. אני רוצה להודות לך על הבדיחות שפלטנו באמצע השיעור, על כל רגע חולף שעברנו ביחד. הרגעים שבהם ראית לנכון להישען ולהיפתח, ולכתף התמידית שתמיד נתת לי להישען עליה. אצלנו בגדוד יש המון ילדים, אבל את חלקם לא אכיר. לא אזכה להכיר אותך כשתסיים צבא, ולא אזכה לראות אותך כשתקים משפחה".
גם ראש העיר ראשון לציון רז קינסטליך ספד לבן עירו שנפל בקרב: "אני עומד כאן לפניכם בלב כבד, כואב. כמה טובים נלקחו מאיתנו מאז 7 באוקטובר. רבים מדי. הבטתי אתמול בתמונתו של יולי, על עיניו הטובות, על החיוך הביישני והתמים, על הילד שהיה - רק בן 19. חבריו מספרים כי היה עדין נפש ומסור, בעל נתינה אינסופית וטוב לב, תלמיד חכם, סקרן ואכפתי, בעל נשמה גדולה.
"רק לפני שבוע תיאר להם בהתרגשות עם ניצוץ בעיניים כמה הוא מאושר, כמה הוא מרגיש חלק מהגדוד וכמה הוא גאה לשרת וללבוש מדים. קשה להבין איך החיים יכולים להיחתך באחת. בגיל שבו הכול מתחיל - היו לו חלומות, תקוות, שאיפות. הוא נשא עיניים אל העתיד - כמו כל ילד צעיר בגילו". ההלוויה הסתיימה בשלושה מטחי כבוד, והאמא אנה התיישבה מול הקבר שנעטף בעשרות זרי פרחים, ונפרדה מבנה הבכור, שהותיר אחריו זוג הורים, אח בן 17 ואחות בת 13.
פורסם לראשונה: 21:20, 16.07.25
