הימים הקרובים בישראל, ברובם, יתאפיינו בשמחה הגובלת באופוריה, כשתמונות החטופים השבים מעזה ומתאחדים עם משפחותיהם יתפסו את הכותרות וירוצו בלופים. אך בעולם התמונות יהיו שונות ומורכבות יותר, וישפיעו לא פחות על מעמדה של ישראל שכבר כעת סובלת ממשבר מדיני. תמונות החטופים בהחלט יוצגו בתקשורת העולמית, וגם יהודהדו על-ידי יהודים ותומכי ישראל ברשתות, אך התמונות שישלטו לאורך זמן הן תמונות ההרס בעזה.
התקשורת הבינלאומית שתורשה לאחר שנתיים להיכנס לרצועת עזה, תזכה ליחס חם מחמאס ומהעזתים, שיחלקו את סיפוריהם האישיים. הסיפורים ילוו בתמונות שלרבים בעולם יזכירו את ההרס שהותירה פצצת האטום בהירושימה, שאותה הטילה ארה"ב והביאה לכניעת יפן במלחמה. אחד ההבדלים המהותיים בין אז להיום נעוץ בעידן הרשתות החברתיות: התמונות שיצאו מהירושימה וגרמו לזעזוע בעולם לא קיבלו "דחיפה" ברשתות.
חזרה לעולם הנאור או "המצורעת החדשה"?
על אף שקשה לצפות את ההשלכות של סיום המלחמה על מעמדה של ישראל בעולם, גורמים מדיניים שעימם שוחחנו מתארים שני תרחישים אפשריים: התרחיש האופטימי והמאתגר.
בתרחיש האופטימי, השלב הראשון של העסקה - שבמסגרתו בין השאר ישוחררו החטופים תמרות אסירים פלסטינים וצה"ל ייסוג לקו מוסכם - ירגיע את דעת הקהל הבינלאומית. לפי תרחיש זה, יישום השלבים הבאים של ההסכם יתקיים, וכך לאט-לאט ייפסקו הקריאות להטלת סנקציות וחרמות על ישראל, שתחזור לחיק העולם הנאור.
עם זאת, בתרחיש המאתגר - שסבירותו גבוהה יותר - ישראל תמשיך עוד שנים רבות ללקק את הפצעים המדיניים והכישלונות הדיפלומטיים של המלחמה, כישלונות שבניהול נכון של האירועים ניתן היה להימנע מהם. בתרחיש זה, הקריאות להשעיית ישראל מתחרויות ספורט לא ייפסקו, וסנקציות כלכליות וחרמות מדעיים ותרבותיים ימשיכו ללוותה. גם האנטישמיות לא תוריד את ראשה, והשנאה לישראלים תישאר. השד האנטישמי, שחבר לשד האנטי-ישראלי, לא יחזור לבקבוק שממנו התפרץ לאחר 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבות הטבח.
מתנגדי ישראל, שמעודדים מהצלחתם לצייר אותה כ"מצורעת החדשה" של העולם, ימשיכו בעבודתם. הפעילות הזו תמשיך להיות ממומנת על ידי שחקנים חיצוניים, כדוגמת סין, איראן, רוסיה וקטאר, שהשכילו להבין כי הדרך להביס את המערב היא בזירת התודעה ולא בשדה הקרב.
התרחיש הריאלי
ואולם, סביר להניח כי התרחיש שיתממש לא יהיה רק זה האופטימי או זה המאתגר. לחילופין, יתקיים התרחיש הריאלי שישלב בין השניים: ישראל תמשיך להילחם על הלגיטימיות שלה בזירה הבינלאומית, כפי שהיה לפני 7 באוקטובר והמשיך ביתר שאת לאחר השבת הקשה וכחלק מהשלכות המלחמה.
השוני כעת הוא בתקווה. בתקווה של הקהילה הבינלאומית השפויה, בהובלת ארה"ב, לראות את המזרח התיכון משנה כיוון ממלחמות - לשיתופי פעולה. מהרס וסבל - לבנייה והתחדשות. ייתכן שההסכם שנחתם בשארם א-שייח הוא יריית הפתיחה לעתיד מסוג זה. ואחרי כל אלה, רק תרחיש אחד עתיד להיות קטסטרופלי מבחינת ישראל: חזרה ללחימה. על זה העולם לא יסלח לנו, ללא קשר מי יהיה אחראי לחזרה ללחימה.
