733 ימים מאז 7/10: השנתיים האחרונות היו מהמטלטלות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. האירועים הדרמטיים של 7 באוקטובר 2023 הביאו איתם בהתחלה גל אהדה חסר תקדים וחיבוק לישראל ולישראלים אחרי טראומת הטבח הרצחני של חמאס, אך גל זה חלף חיש מהר והתחלף בתהליך הולך ומעמיק של בידוד מדיני - על רקע הימשכות המלחמה ברצועת עזה.
את עוצמתו של הבידוד ניתן לחוש בעיקר החל מתחילת השנה הנוכחית, כשהשיח על "ג׳נוסייד" ועל הרעבה מכוונת ברצועה צבר תאוצה בתקשורת הבינלאומית, והפך הלכה למעשה לאופן שבו רוב מדינות העולם מתייחסות כיום לישראל. הנזק הגדול שנגרם לישראל במישור המדיני הוא פועל יוצא של אותה תחושת בידוד והתרחקות, וזה האתגר הגדול שניצב בפני המדינה ושעימו תצטרך להתמודד, אם המגעים המתקדמים בשארם א-שייח שבמצרים להפסקת אש והסכם להשבת חטופים יבשילו לכדי עסקה. כיצד הגענו למצב הזה - והאם יש פתח יציאה?
ביום השנה לטבח: הפגנות פרו-פלסטיניות באירופה
(צילום: רויטרס)
העולם כפי שהכרנו אותו לפני 7 באוקטובר כבר אינו העולם שאנחנו מכירים היום. העוינות שחשים בישראל מצד מדינות רבות משקפת את הלכי רוח הן בקרב האוכלוסייה והן בקרב דעת הקהל באותן מדינות - ובראשן מדינות אירופה המערבית - ולא רק את תפיסות הממשלות שם. כדי להחזיר את מצבה של מדינת ישראל לאחור, כפי שהיה בעיני העולם לפני פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", יהיה צורך בפעולה לא רק מול ממשלות אלא גם מול דעת הקהל. ישראל תצטרך לשכנע שהיא חוזרת להיות פרטנר רצוי ואהוד, ולא כפי שהייתה בשנתיים האחרונות.
בניגוד לאויבות מובהקות של ישראל, החל מאיראן וכלה במדינות דו-פרצופיות כטורקיה או קטאר, מדובר ברוב גדול של מדינות שאינן עוינות את ישראל. רוב מדינות העולם אדישות למדי, ומה שהביא אותן להציג עמדות שליליות כלפי ישראל אלה התמונות הקשות שיוצאות מרצועת עזה, כשההרגשה היא שישראל איבדה את שיקול הדעת ונוהגת באופן אכזרי ובלתי-מידתי כלפי האוכלוסייה האזרחית בעזה, הרבה "מעבר לנדרש".
את המדינות הללו ממערב אירופה, מדרום אמריקה, מאסיה ומאפריקה נצטרך ״לכבוש״ מחדש, וזה אתגר מדיני משמעותי מאוד שעומד לפתחה של הדיפלומטיה הישראלית. כדי לעשות זאת, מדינת ישראל תצטרך להציג חזון מדיני של שלום - המבוסס על אסטרטגיה של הידברות.
היחסים עם ארצות הברית טעונים אף הם שיפור משמעותי, נדגיש, שכן גם בארה״ב ישראל מאבדת את דעת הקהל. המחנה הדמוקרטי של המדינה כבר מביע עוינות בולטת כלפי ישראל, וכך גם באגפים ימניים מאוד בקרב מחנה ה-MAGA של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ. הגישה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ששמה את כל הקלפים הישראליים על טראמפ נכונה אולי לטווח קצר, אבל היא אסון לטווח הארוך.
14 צפייה בגלריה
צונאמי מדיני, שנתיים אחרי הטבח. מקרון מכריז על הכרת צרפת במדינה פלסטינית
(צילום: AP Photo/Angelina Katsanis)
במישור המדיני-דיפלומטי ספגה ישראל מפלה, שאותה אף אחד לא צפה לפני שנתיים. היעדר אופק מדיני ותוכנית ל'יום שאחרי' ברצועה גרמו לכך שגם ידידותיה הקרובות של ישראל תהו לאן פניה מועדות. מה שהחל במצעד של מנהיגים שהגיעו ארצה כדי לגלות תמיכה וסולידריות עם ישראל אחרי מתקפת הפתע המזעזעת של חמאס, הפך עם הזמן לביקורת נוקבת ששיאה בהחלטת תשע מדינות מערביות להכיר במדינה פלסטינית.
בראש אותן מדינות שהכריזו על הכרתן במדינה פלסטינית עמדו כמה מבעלות בריתה הקרובות והחשובות ביותר של ישראל - בריטניה, צרפת וקנדה. לצד זאת, ישראל נאלצה להחזיר את שגריריה מכמה מדינות, ובהן ספרד, אירלנד, נורבגיה, דרום אפריקה וקולומביה. בוליביה, ניקרגואה ובליז, לעומת זאת, פשוט ניתקו את היחסים עם ישראל.
ההגבלות - וההישגים
באשר לאירופה, האיחוד האירופי שוקל הטלת סנקציות על ישראל ופגיעה בהסכם האסוציאציה. בעלות ברית אסטרטגיות הגבילו את יצוא הנשק לישראל, ובהן בריטניה וצרפת, וספרד הטילה אמברגו נשק מלא על ישראל ואפילו ביטלה שורת עסקאות נשק עם ישראל. סלובניה הטילה אמברגו נשק מלא על ישראל וגם אסרה על כניסת השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' לשטחה, צעדים שכמוהם נקטו עוד לפני כן שורת מדינות ובהן בריטניה, ספרד, אוסטרליה, קנדה, הולנד, נורבגיה וניו זילנד.
בארה"ב אומנם שולט כעת ממשל טראמפ שתומך מאוד בישראל, אך גם בקרב המחנה הרפובליקני נשמעים קולות הקוראים לבחון מחדש את מערכת היחסים עם ישראל, וזאת לאחר שאת התמיכה של הדמוקרטים ישראל הפסידה כאמור במהלך השנים האחרונות.
14 צפייה בגלריה
אין שגריר במדינה החשובה בדרום אמריקה. נשיא ברזיל לולה
(צילום: רויטרס/CHRISTOPHE PETIT TESSON/Pool via REUTERS)
14 צפייה בגלריה
הצנחת סיוע ברצועה ע"י איחוד האמירויות. השגריר באבו דאבי לא הוחזר
(צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)
לצד רשימת המפלות הדיפלומטיות בזירה המדינית, ישנו הישג אחד חשוב: אף מדינה ערבית לא ניתקה את היחסים עם ישראל או החזירה את השגריר שלה. באיחוד האמירויות, במרוקו ובבחריין, שהצטרפו למעגל השלום ב"הסכמי אברהם", נותרו שגרירים ישראלים, אך הן לא שלחו לארץ שגרירים מטעמם. במקביל, מצרים וירדן החזירו את שגריריהן וטרם שלחו אחרים, וגם לא נותנות לישראל לשלוח שגריר לקהיר או לעמאן. השגרירים הישראלים המיועדים למצרים ולירדן לא הציגו את כתב האמנה שלהם והם ממתינים זה יותר משנה בארץ ליציאתם, אך העובדה שאף מדינה ערבית שחתמה על הסכם שלום עם ישראל לא ניתקה את היחסים גרמה ללא ספק ליציבות מסוימת באזור.
בדרום אמריקה, מנגד, נשיא צ'ילה גבריאל בוריץ', איש השמאל הקיצוני, החזיר את השגריר הצ'יליאני שהיה בישראל. השגריר הישראלי פלג לוי אומנם נשאר בסנטיאגו וממשיך לעבוד משם באופן רגיל, אך בספטמבר אשתקד ביקשה צ'ילה להצטרף לתיק רצח העם שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ).
לאותה תביעה הצטרפה גם ברזיל, המדינה הגדולה והחשובה ביבשת דרום אמריקה. בפברואר שנה שעברה החליט הנשיא הברזילאי לולה דה-סילבה להחזיר לברזיליה את השגריר בישראל פדריקו מייר. המהלך נעשה שעות ספורות אחרי ששר החוץ דאז, ישראל כ"ץ, ערך לשגריר שיחת נזיפה במוזיאון יד ושם בירושלים, לאחר שלולה השווה בין פעולות ישראל ברצועת עזה לבין הנאצים והצורר אדולף היטלר.
שגריר ישראל בברזיל דני זונשיין סיים את תפקידו, ובברזיליה סירבו לאשר את מינוי מחליפו גלי דגן - כך שלמעשה אין לישראל כיום שגריר בחשובה שבמדינות דרום אמריקה, והשגרירות מנוהלת על ידי ממלא מקום. הונדורס, הממוקמת במרכז יבשת אמריקה, החזירה את השגריר שלה מישראל, וגם השגריר הישראלי טרם הגיש את כתב ההאמנה שלו לממשל במשך שנה.
אות קין
בעוד במישור המדיני-דיפלומטי תוכל ישראל לשקם את מעמדה, בין אם באמצעות הפסקת האש הצפויה ובין אם באמצעות אופק או תהליך מדיני, התחום שיהיה קשה לשקם הוא מעמדה של ישראל בדעת הקהל ובזירה הציבורית הבינלאומית. גם לאחר שההפגנות בעולם יירגעו והשיח האנטי-ישראלי ברשתות יפחת, ישראל והישראלים עלולים לשאת אות קין למשך תקופה ארוכה.
ההנחה היא כי החרמות הגלויים - וחמור מכך החרמות השקטים בתחום התרבות, הספורט, האקדמיה, הרפואה והמדע - יימשכו ואולי אף יתעצמו. לא רק שונאי ישראל ומבקריה ימשיכו להחרים את ישראל ויימנעו מלשתף עימה פעולה, אלא גם ידידיה שיחששו להזמין חוקרים ישראלים או יוצרים שמתגוררים בישראל, וזאת מחשש שהחיבור למדינה הנתפסת כמצורעת ייפגע בשמם המקצועי. כשם שפסטיבלים בינלאומיים נמנעים מלהזמין יוצרים או יצירות מרוסיה, כך עלול להיות גם מעמדם של הישראלים.
מנגד, מה שכן השתקמה ללא ספק בשנתיים האחרונות היא ההרתעה הישראלית. אם לפני 7 באוקטובר אפיינה את ישראל זהירות, שלא לומר פסיביות, בגזרות הלחימה השונות, הרי ההצלחות של צה״ל וארגוני הביטחון החזירו לישראל את ההרתעה שהלכה והידרדרה עד שהגיעה לשיאה במתקפת הפתע של חמאס על הנגב המערבי.
הפעולה שהדהימה את העולם: מבצע הביפרים בלבנון
הפעולות הבלתי-נתפסות מול חיזבאללה בלבנון, ובראשן מבצע הביפרים, לצד הפעילות הצבאית והמודיעינית באיראן ומכת הפתיחה המפתיעה במבצע "עם כלביא", ואפילו ההתקפות על החות׳ים בתימן - כל אלה מראים לאויבי ישראל כי עליהם לשקול את מעשיהם בזהירות.
הדעות חלוקות באשר למראות ההרס ברצועה: מחד, יהיו שיאמרו כי התמונות האפוקליפטיות היוצאות מעזה ירתיעו את הפלסטינים מלחשוב על מתקפה נוספת בדמות 7 באוקטובר. מאידך, ההתקפה של חמאס הוכיחה שישראל החזקה פגיעה ושניתן לחדור את גבולותיה אם רק מתכננים מבצע חשאי ומתוחכם, והבעיה שעימה מתמודדת ישראל היא שהגורמים הקיצוניים בקרב הפלסטינים לא בהכרח חושבים על האוכלוסייה האזרחית בבואם לפגוע ולתקוף את ישראל, ועל כן מראות ההרס לא ימנעו מהם לנסות ולחזור על הטבח הרצחני.
בהינתן תמונת המצב המאתגרת שתוארה לעיל, נשאלת השאלה - מה יש בידיה של ישראל לעשות, מעבר להפסקת אש ואופק מדיני, כדי לשפר את מצבה? מכיוון שהשד האנטי-ישראלי כבר יצא מהבקבוק, נראה כי יהיה קשה עד בלתי אפשרי להחזירו. תקופת שקט ביטחונית היא התחלה טובה שתסייע בנושא, ויחד עם זאת, ענני המלחמה שמכסים את אירופה והאגרסיביות הרוסית למול מדינות נאט״ו הן אלו שצפויות להעסיק את דעת הקהל העולמית בתקופה הקרובה.
ענני מלחמה מעל אירופה
כידוע, דעת הקהל נוהגת להתמקד בבעיה עולמית אחת. תחילה הייתה זו מלחמת רוסיה-אוקראינה, ולאחריה מלחמת ישראל-חמאס. לכן, סכסוך מזוין בגזרה אחרת בעולם יוכל להפחית מתשומת הלב לסכסוכי המזרח התיכון שבהם מעורבת כיום ישראל. ולא פחות חשוב, בשנים הקרובות יצטרך משרד החוץ לגייס את מיטב המוחות והניסיון הקיימים בו, וזאת כדי לפעול באופן אקטיבי ומלא באנרגיה לשיקום מעמדה המדיני של ישראל - הן בקרב ממשלות והן בקרב דעת הקהל. זו לא תהיה עבודה פשוטה, אך חשוב שמקבלי ההחלטות ובראשם ראש הממשלה ייתנו בידי הדיפלומטים הישראלים את הכלים ואת התקציבים לביצוע המלאכה.
14 צפייה בגלריה
העוינות הרוסית עשויה להסיט את תשומת הלב. ולדימיר פוטין
(צילום: Maxim Shemetov / POOL / AFP)
14 צפייה בגלריה
היתכנות לשיקום היחסים עם סיום המלחמה. הפגנה אנטי-ישראלית בטורקיה
(צילום: AP Photo/Francisco Seco)
ישראל תצטרך לעשות מאמץ כדי לשקם את יחסיה עם מדינות אירופה. נשאלת שאלה נוספת: האם יהיה נכון להחזיר שגריר ישראלי לנורבגיה, לאירלנד ולספרד? בדבלין ישראל סגרה את השגרירות, באוסלו השגרירות נותרה בדרג זוטר, ובמדריד מונתה ממלאת מקום בכירה יחסית, דנה ארליך, שהייתה למעשה השגרירה שהוחזרה מאירלנד. כל עוד קיימת הממשלה הנוכחית בספרד, ששר החוץ גדעון סער כינה אותה "אנטישמית" - נראה שאין טעם לנסות ולשקם את היחסים, אלא רק למזער נזקים ולהמתין לממשלה חדשה. בנורבגיה נראה שהמצב חמור מזה, וכך גם באירלנד.
טורקיה היא המקרה הכי מעניין בהקשר הזה. לכאורה, יש כאן פוטנציאל לשיקום יחסים בהתחשב בכך שהנשיא טראמפ הצליח לרתום את הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן למאמצים לשכנע את החמאס להסכים לתוכניתו המדינית ולהחזיר את החטופים משבי חמאס. המהלך הזה מתבצע כנראה בתמורה ל"תשלום במזומן" של מכירת מטוסי קרב אמריקניים מתקדמים מסוג F35 לטורקיה, לצד מתן מקום של כבוד לארדואן בשולחן המדיני והבינלאומי.
כבר עכשיו נראה שטורקיה תהיה גורם דומיננטי מאוד בשיקום הרצועה, כשבנו של טראמפ מקורב לאחיינו של ארדואן. אנקרה כבר בוחנת הקמת מרכז לוגיסטי בישראל שיאפשר לה להכניס סיוע הומניטרי בכמויות גדולות לרצועת עזה, וייתכן שבזמן הקרוב נראה צעדי התקרבות מצד טורקיה, כגון חידוש הטיסות של טורקיש איירליינס לישראל, ואולי אף ביטול חרם הסחר על ישראל, שפגע קשות ביבואנים ישראלים שנאלצו לחפש תחליפים במדינות אחרות.
14 צפייה בגלריה
במדינתו השוו את נתניהו להיטלר. ארדואן מציג תמונה של ילד עזתי כחוש על בימת האו"ם
(צילום: ANGELA WEISS / AFP)
לישראל אין כיום שגריר בטורקיה, ולטורקיה אין שגריר בישראל - והיחסים מנוהלים על ידי ממונים. שני השגרירים האחרונים, אירית ליליאן הישראלית בטורקיה וסאקין אוזקן טורונלר הטורקי, שהוחזרו שניהם למדינותיהם והמשיכו לנהל את היחסים מרחוק, פרשו לגמלאות. כיום, הקשר עם טורקיה נעשה רק בין גורמי הביטחון של שתי המדינות, ובשלב מסוים יצטרכו שתי המדינות להחליט על החזרת השגרירים. הדבר הזה יסמן את שיקום היחסים, אך סביר להניח שזה ייקח זמן.
כמו כן, יש לקוות שארדואן יתחיל במאמצים להרגיע את ההסתה נגד ישראל במדינתו, שנמצאת בינתיים בשיאה. בתקשורת הטורקית יש דיווחי אימה על פעולות ישראל בעזה, ועיתונים טורקיים דיווחו למשל על פגישת-נתניהו טראמפ בכותרת: "טראמפ פגש את היטלר". ישראל מוצגת כמדינה נאצית על מלא, והטורקים יודעים שאם הם רוצים לשקם את היחסים - הם צריכים לרסן את התקשורת שלהם. זה עדיין לא קרה, וסביר שכן יקרה אם המלחמה תיגמר.
בנוסף, ישראל תצטרך אחרי סיום המלחמה לפעול בתיאום עם ארה"ב בניסיון להביא לביטול צווי המעצר נגד נתניהו ונגד שר הביטחון לשעבר יואב גלנט. לאמריקנים יש מנופי לחץ על בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג (ICC), לאחר שהטילו סנקציות אישיות על כל שופטיו. ישראל תצטרך גם לפעול מול בית הדין השני בהאג, בית הדין לצדק (ICJ), כדי לסגור את תיק רצח העם - עוד תיק שתלוי ועומד כאמור נגד ישראל. סגירת שני התיקים תעזור מאוד לנקות את האווירה האנטי-ישראלית בעולם.
הישג מדיני חשוב לישראל הוא שלמרות האווירה האנטי-ישראלית בעולם והפגנות הענק שנראות ברחובות בירות המערב, אף מדינה לא סגרה את שעריה לאזרחים ישראלים ולא ביטלה את הפטור מוויזה או טיסות מישראל. נכון שלא מעט ישראלים נתקלו בביטולים של הזמנות בבתי מלון בעולם - אבל בסך הכול זה נמצא בשוליים.
