פרידה מחלל צה"ל על אדמת ישראל, 43 שנה אחרי נפילתו בקרב: בבית העלמין הצבאי בחולון הובא הערב (שני) למנוחות רב-סמל צבי פלדמן שנפל בקרב סולטן יעקוב ביוני 1982 וגופתו הושבה בסוף השבוע מלב סוריה במבצע מיוחד של המוסד וצה"ל. מאות בני אדם הגיעו ללוות את פלדמן בדרכו האחרונה, בהם השר אופיר סופר, ראש המוסד דדי ברנע, ראש אכ"א אלוף דדו בר-כליפא, ח"כ אבי מעוז והשף חיים כהן. ynet העביר את טקס ההלוויה בשידור ישיר.
הלווייתו של רס"ל צבי פלדמן ז"ל
(צילום: מיקי שמידט)
אחרי שהאחים יצחק ושלמה קראו יחד קדיש, ספד לפלדמן מפקד חטיבת הראל אלוף-משנה איתמר מיכאלי. "זה היה מסע בלתי נתפס של 43 שנה, עד להבאתו לכאן לקבר ישראל", אמר מיכאלי. "זה מעגל משפחתי ולאומי שנסגר. זה מסר של צה"ל ושל המדינה ללוחמיה. במלחמת שלום הגליל צביקה יצא לקול הפקודה 'הנני' לאדמת לבנון כדי להבטיח את ביטחון יישובי הצפון. אז, כמו היום, הוא הבין שללא כוח לוחם שנכון להגנה על המדינה גם במחיר חייו - אין חיים עבור הדורות הבאים בישראל".
אל"ם מיכאלי אמר עוד: "את השליחות והנכונות להקרבה ינק צביקה בבית שבו גדל. יצחק, שלמה וענת - אנו מחבקים אתכם וכואבים יחד איתכם את נפילתו של צביקה אחיכם. צביקה יצא לקרב ובמחיר חייו אפשר לכולנו חיים. החזרת גופתו של צביקה לקבורה בישראל לאחר תקופה כה ארוכה היא מסר וצוואה למחויבותנו חוצת הדורות. עת חטיבת הראל מגייסת את לוחמיה, אנו זוכרים את מורשתם של אחינו הגדולים ובהם צביקה ז"ל".
האחות ענת אמרה בהלוויה בדמעות: "צביקה אחי היקר, כמעט 43 שנה חלפו מאז שיצאת לקרב. כל כך הרבה תקוות היו לנו שאתה עדיין חי. המסע הארוך של חיי כאחות של חייל נעדר התחיל באותו יום שבת כשבאו לגייס את איציק בצו 8, ואתה אמרת לאיציק: 'אל תחשוש מהקרב, יהיה בסדר'. למחרת, אתה צביקה ואני היינו על מדים ונסעו לדרום. אני כחיילת בסדיר, ואתה נקראת למילואים בצאלים".
האחות הוסיפה: "היה לי ברור שיעלו אותך צפונה לקרב. כשארזנו את התיקים ראיתי שהכנסת את המפוחית. תמיד אהבת לרקוד, לנגן ולשמח אחרים. לעולם לא אשכח איך אמא רצה אחריך ושאלה: 'צביקה, באיזה שבת?', ואתה ענית: 'אני לא יודע באיזו שבת אשוב'. באותו בוקר הייתי בחרדה, ידעתי שמשהו יתרחש. עניתי לטלפון, צרחתי את נשמתי, 'מה קרה לצביקה?'. היה לי ברור שמדובר בך ויצאתי בריצה החוצה. הסמג"ד אמר לי 'הוא לא נהרג, הוא נעדר'. הדרך מהבסיס הביתה הייתה הדרך הארוכה ביותר בחיים שלי.
"רצו לשחרר אותי מהשירות כי זה כל כך מקובל ואני לא הסכמתי והמשכתי לשרת עד היום האחרון. רציתי שתהיה גאה בי. צביקה אחי היקר, חזרת אלינו למולדת שכל כך אהבת. אתה נקבר כלוחם שהגן על ארץ ישראל ועל עמנו ונפלת על קידוש השם. אני כל כך גאה בך, אני מבקשת שתהיה מליץ יושר עלינו ותחזק את תפילתנו לקדוש ברוך הוא להשבת כל החטופים, השבויים והנעדרים מכל מלחמות ישראל. 'ושבו בנים לגבולם'".
האח שלמה אמר בבכי: "אני זוכר שהייתה בצבא והייתי מחכה שתחזור הביתה. אני זוכר רואה את האוטובוס ורץ אליך באהבה גדולה. תמיד דאגת שלא יהיה לי חוסר בכלום, היום אנחנו מגשימים את הצוואה של אמא זיכרונה לברכה שאמרה בראש צלול שלא נוותר עד שתחזור הביתה. אני מודה לראש הממשלה ולכל מי שעסק בדבר הקדוש הזה, להביא אותך לישראל. תנוח על משכבך בשלום אח יקר".
אחריו דיבר האח יצחק. "בראש ובראשונה מודה אני לאבינו מלכנו, על שהחזרת אותו להיקבר בארץ קדושה והוצאת אותו מארץ אויב", אמר יצחק. הוא הודה לנשיא המדינה, לראש הממשלה, לשר הביטחון, לרמטכ"ל ולראש המוסד, ופנה למשפחות החטופים: "אל תתייאשו, כל יום אני מתפלל למענכן על יקיריכן. אם אנחנו לא התייאשנו - גם אתם אחיי ואחיותיי אל תתייאשו".
חוליית סוכנים של המוסד ביצעה מהלכים מורכבים תוך סיכון חיים במטרה לאתר את גופת פלדמן. הכוח היה בהתלבטות רצינית אם לחזור לשם פעם נוספת, היה קשה לשכנע אותם – אבל בסופו של דבר הם חזרו ובוצעה תחבולה מבצעית כדי לאפשר להם לקבל אישור להיות בסביבה, המרוחקת עשרות קילומטרים מהגבול. העבודה האינטנסיבית נעשתה בחמשת החודשים האחרונים – עוד לפני נפילת בשאר אסד ותחת האף של הנשיא הסורי.
החוליה ביצעה עבודה מסוימת, התקדמה כל פעם כמה סנטימטרים באדמה - תוך יחסים טובים עם השומרים בבית הקברות, וכשאסור להם לחפור. "הם הביאו ממצאים ואחרי בדיקת DNA הבנו שאנו במקום הנכון", אמרו גורמים המעורים בנושא. "זה היה מורכב מאוד כי היו צריכים להוציא משם שקים החוצה". אחד הגורמים אמר: "ראיתי את הסרבל של פלדמן הרגשתי שזהו – אנחנו במקום הנכון עוד לפני ה-DNA. הגיע פתק לראש המוסד שבו נכתב: מצאנו את הסרבל. זה היה מאוד מרגש".
תיעודים ממעמד החזרת גופתו של רס״ל צביקה פלדמן ז״ל
(צילום: דובר צה"ל)
משפחתו של רס"ל צבי פלדמן: "הלא ייאמן קרה. צביקה חזר הביתה"
(צילום: מיקי שמידט )
קרב סולטן יעקוב, ב-11-10 ביוני 1982, התנהל בין כוחות צבא סוריים לכוחות ישראליים והתחולל ביומו השישי של מבצע שלום הגליל. בסיום הקרב נמנו 20 הרוגים בין חיילי צה"ל, עשרות פצועים ושישה נעדרים. נסיבות ומהלכי הקרב עמדו במוקד מחלוקת מחקרית וציבורית, ככל הנראה בשל תוצאותיו הקשות, אי-הוודאות לגבי גורל הנעדרים וטענות שונות שהופנו כלפי מפקדי הקרב (שהפכו בחלקם לאישים פוליטיים).
ביום החמישי למלחמת לבנון הראשונה, ולפני הפסקת אש עם הצבא הסורי, קיבלו כוחות צה"ל הוראה להשתלט על צומת אסטרטגי (שכונה בקוד: משולש טובלנו) למרגלות הכפר סולטן יעקוב. מפקד הגזרה שבה התנהלה הלחימה היה מפקד הגיס בפיקוד צפון, אביגדור (יאנוש) בן גל. סגנו היה אהוד ברק וראש מטה הגיס היה עמרם מצנע. ביצוע המשימה הוטל על כוח אוגדתי שכלל שלוש חטיבות שריון וחטיבת חי"ר.
בלילה בין 10 ל-11 ביוני החל הכוח בתנועה לעבר היעד, בלא ידיעה כי בסמוך לכפר סולטן יעקוב ממוקמים כוחות צבא סוריים. משימת הפריצה ליעד הוטלה על אחד מגדודי הטנקים (גדוד מילואים). במהלך הלילה הגיע הגדוד אל משולש טובלנו והחל בתנועה לעבר הכפר סולטן יעקוב.
זמן קצר לאחר מכן החל הכוח הסורי ששהה במקום בירי כבד לעבר הכוח הישראלי, שנמצא בנחיתות טופוגרפית. על-פי מספר עדויות לוו מהלכי הקרב בבלבול והיעדר תיאום בין הכוחות, שהובילו בין השאר לירי בין כוחות צה"ל שבמהלכו נפגעו שני טנקים. הקרב עצמו נמשך כשמונה שעות עד שלבסוף נסוג הגדוד לאחור בחסות ירי ארטילרי ישראלי כבד.
בתום הקרב נותרו שמונה טנקים ישראליים בידי הסורים, ושישה לוחמים הוכרזו כנעדרים. גורל שלושה מהם התברר לאחר מכן: אחד מהם (זוהר ליפשיץ) נהרג במהלך הקרב, נקבר בסוריה וגופתו הוחזרה לישראל בתום המלחמה. השני (אריק ליברמן) נפל בשבי הסורי ושוחרר כעבור שנתיים. ואילו השלישי (חזי שי) נפל בשבי ארגון הטרור של אחמד ג'יבריל, ושוחרר שלוש שנים לאחר מכן במסגרת עסקת ג'יבריל.
לאחר חתימת הסכם אוסלו העביר יאסר ערפאת לידי ישראל חצי מדיסקית הזיהוי של הנעדר רס"ל זכריה באומל. ב-3 באפריל 2019 נסגר המעגל הראשון, עם השבת גופתו של רס"ל באומל לארץ. גורלו של רס"ל יהודה כץ עדיין לא ידוע - והוא מוגדר הנעדר האחרון מהקרב.
