יותר שחיקה, יותר משימות וכמעט בלי יציאות הביתה: אחד המחדלים השערורייתיים שתחקירי 7 באוקטובר חשפו לציבור הרחב, הוא ההחלטה מלפני כחמש שנים במטכ"ל לצמצם בסופי שבוע בכמחצית את כמות הלוחמים בגזרות הבט"ש. המהלך נועד בעיקר להגביר את המוטיבציה לגיוס לקרבי.
להחלטה ההיא, שהוגדרה בפיקוד הדרום לאחרונה כ"שגיאה", היה מחיר דמים כבד בשבת השחורה, בעיקר במוצבים בהם היו כוחות דלילים - כמו בסיס נחל עוז, שבקרב עליו שילמו בחייהם 53 חיילים וחיילות. ביטול ההחלטה מאז הוא רק התחלה לניסיון הנואש בצה"ל להתמודד עם העומס הקיצוני והרב-זירתי שצפוי רק לגדול על לוחמי צה"ל בשנים הקרובות - ולא רק במילואים.
באגף המבצעים בצה"ל, שאמון על הצבת הכוחות בשגרת ההגנה ברחבי גבולות המדינה וביהודה ושומרון, מעריכים כי ישראל נכנסת לשנים של מצוקת כוח אדם שלא הייתה כאן מאז ימי רצועת הביטחון בדרום לבנון, שהמשיכו זמן קצר לאחר מכן לשנות האינתיפאדה השנייה בתחילת המילניום. הסיבה: המדיניות הישראלית, תוצר של שנות שקט מדומה, למנוע מחיזבאללה ומחמאס לחזור להיות מפלצות טרור, צבאות של ממש, כפי שהיו עד לפרוץ המלחמה - והמחירים שהציבור הישראלי יהיה חייב לשלם לטובת כך.
דאגה במטה הכללי
כבר עכשיו הלוחמים הסדירים חשים על בשרם את עומס המשימות הכבד בכל הגזרות, עם שגרת יציאות שלא צפויה להשתנות, לפי בכירים בצבא, בשנים הקרובות: 17 ימים בצבא, ואז שלושה-ארבעה ימים של חופשה קצרה בבית. כלומר, הפוגה קצרה ללוחם אחת לשבועיים וחצי - פעם בחודש, במקרה הטוב שבו אין התרעות, הסלמות ועוצרי יציאות. זאת לאחר עשור וחצי שבהם לוחם יצא לחופשה קצרה בביתו אחת לשבועיים.
"כדאי לעשות תיאום ציפיות עם הציבור הישראלי, עם המלש"בים שיתגייסו לקרבי, עם הלוחמים ובעיקר עם הוריהם, שיראו הרבה פחות את בניהם ובנותיהם בשנים הקרובות. גם אם הלחימה הארוכה בתוך רצועת עזה לא תחודש, וגם אם זירות כמו דרום לבנון וסוריה, ובטח יהודה ושומרון, יישארו 'רגועות' כמו שהן היום", מבהירים בצה"ל.
הכותרת
ההישגים והאתגרים של נשות המילואימניקים שנה וחצי לתוך המלחמה
30:05
עוד אומרים בצה"ל: "אנחנו עושים הכול כדי להקל על המילואימניקים שנשחקים עד דק, אבל את המחיר ישלמו קודם כל הלוחמים הסדירים. כיום יש לנו צורך באלפי לוחמים במוצבים החדשים שהקמנו בתוך השטח הלבנוני, בחרמון הסורי ובצד הסורי של רמת הגולן, וגם במוצבי אזור החיץ שבנינו בצד העזתי של גבול הרצועה. ניתן להוסיף לכך פי שניים-שלושה כוחות קבועים מהגדודים המרחביים שהוכפלו בעוטף עזה ובאוגדת הגליל, זאת ביחס למה שהיה ב-6 באוקטובר 2023. מציאות חדשה זו לא תשתנה בשנים הקרובות, גם בתרחישים האופטימיים ביותר".
הדאגה במטה הכללי, לה שותף גם הרמטכ"ל החדש אייל זמיר, נוגעת למחסור החמור בכוח האדם בצה"ל, מול אדישות הדרג הפוליטי הממונה לסוגיה. יותר מ-10,000 חיילים ירדו מהמצבה הצה"לית בעקבות המלחמה. לפי נתוני צה"ל, כ-12 אלף חיילים, רובם לוחמים, נפלו או נפצעו מאז 7 באוקטובר. בנוסף, הגידול בכוחות הנדרשים להגנה מוגברת על הגבולות, וגם הגדלה מיידית כבר בשנה האחרונות של חטיבות וגדודי שריון והנדסה הכניסו את צה"ל לגירעון כוח אדם שרק יתפח – ואת מחירו משלמים וישלמו המשרתים הקיימים והמתגייסים הבאים, בעומסים קיצוניים שלא היו כאן מזה כשני עשורים.
סיבה נוספת לגירעון כוח האדם הלוחם נוגעת גם להחלטות הראשונות שקיבל רא"ל זמיר לפני ארבעה ימים: הקמת חטיבת חי"ר נוספת (שתמיד נחשבת לגדולה יותר לעומת חטיבת שריון, מבחינת כמות החיילים), לראשונה מאז שאוגדו גדודי ה-900 לחטיבת החי"ר האחרונה שנפתחה - כפיר - לפני כ-20 שנה.
כיום יש בצה"ל הסדיר חמש חטיבות חי"ר, מלבד כפיר: הנח"ל, הצנחנים, גולני וגבעתי. גם גדוד הנדסה לפחות אחד יוקם, ויוקמו מחדש פלוגות הסיור של חטיבות השריון שנסגרו בעשור הקודם. מדובר באלפי תקנים חדשים של לוחמים סדירים שצה"ל יצטרך למצוא יש מאין, ועד אז הנטל רק יגדל על הלוחמים הקיימים. כדי למצוא מקורות סד"כ לוחם, צה"ל פונה ללוחמים מבוגרים לשעבר בציבור הכללי, ומנסה להקים באמצעותם חטיבות מילואים חדשות על בסיס חיילים בני 40 עד 60. חרף מוטיבציה ראויה, מסגרות אלו עדיין לא מולאו והן מתבססות על מתנדבים הלכה למעשה, במצב בריאותם ובאילוצים נוספים.
"אנחנו מתוחים בטירוף, וכל לוחם בצה"ל חש זאת כבר היום על בשרו", אומרים בצבא. "כבר בהכשרות סופגים את העומסים, ואחרי כחודשיים של טירונות קרבית בחי"ר - פלוגות מהבא"חים נדרשות להגיע לגזרות ולסייע ולתגבר לשבוע-שבועיים על חשבון ההכשרה שלהן. זה מעגל שלא ניתן לרַבֵּע, מלבד הוספת כוחות חדשים בסדרי גודל שלא היו לצה"ל – ולא במספרים קטנים. גם כמות הכוננויות המטכ"ליות, של כוחות שחייבים להיות בעתודה בצבא כדי לקפוץ לגזרות בהינתן אירוע מבצעי גדול, קפצה פי שלושה-ארבעה והמצב הזה לא ישתנה".
לדברי גורמים בצה"ל, ההתהדרות בחטיבת החשמונאים כפתרון אינה נכונה. "מציגים את החשמונאים באופן מטעה כחטיבה חרדית חדשה, למרות שזו בקושי פלוגה שהתגייסה בחודשים האחרונים. זה אפילו לא פלסטר למצוקת הכוח הלוחם בצה"ל".
היאחזות במקום פשיטות
המציאות הנוכחית לא כוללת רק גזרות חמות כמו איו"ש, עזה וגבול הצפון. לוחמים ולוחמות בגבול הערבה, גזרה שתמיד נחשבה רגועה יותר ועסקה בעיקר בסיכולי הברחות סמים ונשק מסיני, מתארים גם את הקושי ביציאה קצרה הביתה אחת לשבועיים וחצי: "מתוך ארבעת ימי החופש שמגיעים אחרי 17 ימים בצבא, יום שלם הולך על נסיעות הביתה. 'אין מה לעשות, אין סד"כ', זו האמירה הקבועה של המפקדים על העומס, כמו איזה תקליט שבור. כשחבר'ה אצלנו רצו להחליף סבבי יציאות, אז המפקדים הסכימו בתנאי ש'איפוס' הסבב יהיה לרעת החייל, כלומר הוא יסגור 21 ימים בצבא".
אבל העומסים הללו, קיצוניים וכבדים ככל שיהיו, עלולים להיות התרחיש הוורוד. לפי דיווח אתמול ב"וול סטריט ג'ורנל", אחד הרכיבים בתוכנית המתקפה החדשה שגובשה בצה"ל תחת זמיר והושפעה מדירקטיבת הדרג המדיני, הוא לכבוש שטחים ברצועה - ולהישאר בהם. זאת, כחלופה לשיטת הפשיטות החוזרות שגבתה ביקורת על יעילותה, בעיקר מצד גורמים בימין.
מודל מוקטן של שיטת ההיאחזות בקרקע כבר קיים בצבא: בציר פילדלפי עם גבול מצרים, שבו הכוחות עדיין נותרו במוצבים שהוקמו ובפרוזדור הביתור נצרים בצפון הרצועה, ממנו צה"ל נסוג לפני כחודש כאחת התמורות הישראליות להסכם. אם המתקפה החדשה על הרצועה אכן תסתיים בהשארה קבועה של הכוחות בתוככי חאן יונס או בפאתי שאטי ורימאל, מחיר העומס על כוח האדם הלוחם רק יגדל, גם על חשבון האימונים הנדרשים לכל הזירות. מדובר יהיה במאות עד אלפי לוחמים "חדשים" שצה"ל יהיה חייב להחזיק, גם בתוככי השטח העזתי.
בדרג הפוליטי כבר הוכיחו שהם מתאהבים בשיטה הזו מבלי לקחת בחשבון את מחיריה וסיכוניה: בצה"ל יש מי שמטיל ספק ביעילות השארת הגדודים הקבועים 24/7 בתוך מחנות פליטים ריקים, כמו של ג'נין מזה כחודשיים, וחרף החופש המבצעי המלא שיש לצה"ל בשומרון. סימני שאלה עולים בצבא, בטח כששמיכת הסד"כ קצרה ויותר לוחמים נדרשים לעזה או לגבול לבנון, גם להישארות המיוחצנת לעייפה בחרמון הסורי או ברמה הסורית, שנכבשו ללא קרב, וגם בהם הושארו לוחמים 24/7.
המילואים: ראשונים לצאת
בין השמיניות באוויר שבאגף המבצעים מנסים לעשות כדי להתמודד עם העומס השוחק, הוצאת מסגרות שלמות לחופשה מרוכזת בבית, בת חמישה-שבעה ימים, כמו שגדודים בגבעתי ובנח"ל יצאו אחרי חודש-חודשיים רצופים של פשיטה בשטח העזתי, לפני הפסקת האש. מדובר במודל מוגבל, אך הוא מספק מעט חמצן לחיילים אחרי 60-50 ימים בלי בית, תלוי באופי המשימות של הגדודים, ובעיקר אם הם נמצאים בהתקפה.
"ראשונים לקבל הקלה כלשהי הם חיילי המילואים, ההשתדלות היא שלא יעשו מעל חודשיים וחצי לערך שקבענו ללוחמי המילואים בשנת 2025. אבל ברור שרבים מהם ייאלצו לבצע שני מופעים מרוכזים שכאלו בתוך פחות משנה", העריכו בצה"ל.
בצבא עדיין יש סימן שאלה לגבי התוכניות הרחבות לחידוש הלחימה בעזה: בדרג הפוליטי מיהרו בחודש האחרון לאשר עקרונית לצה"ל לגייס שוב מאות אלפי חיילי מילואים, תחת אותו "צו 8 פתוח", שרירותי ובלתי נגמר, אך מפקדים רבים במילואים, בכל המערכים, התריעו מהשחיקה בפני מקבלי ההחלטות: "כבר היום, למרות כל הריווחים ו'השבוע-שבוע' שאנו מציעים למילואימניקים, מתייצבים 70-50 אחוז מהחיילים שנקראים, בגלל השחיקה הארוכה - שפגעה בקידומם בקריירה, במשפחות שלהם, בלימודים האקדמיים ובעסקים שלהם. לא על הכול ניתן לפצות בכסף או בעוד מענק, שובר לנופש או מסאז'.
למשימות התקפה ברצועה, כפי שמתוכננות כעת, אפשר להניח שיותר אנשים ישוכנעו בצורך ויגיעו. זאת למרות שהם כבר תמרנו בעזה ובלבנון במשך חודשים ארוכים ומתישים בשנה האחרונה, ונמצאים תחת לחצים כבדים מצד המשפחות שלהם, 'שגם אחרים יתרמו'. זה שיקול ואילוץ שחייבים לקחת בחשבון, כי הוא ישורשר בהמשך לעומסים חדשים ולצווי זימון נוספים אצל חטיבות אחרות".
פורסם לראשונה: 00:00, 09.03.25
