זה היה שבוע קשה מדי למדינה קטנה מדי. שבוע שבו הוכרז על מחליף לראש שב"כ, המינוי נפסל, שם אחר עלה, וגם הוא מיד ירד. שבוע שבו נעצר האיש המקורב ביותר לראש הממשלה בחשד ששירת את קטאר. ואז הגיע יום שישי של השבוע העמוס, וחטפנו עוד שתי פצצות. מכתב של ראש השב"כ שחושף את העובדה שראש הממשלה דרש ממנו מכתב פטור מעדות במשפט, וגרוע מכך - לפעול נגד אזרחים, וד"ר אודי לוי, לשעבר ראש יחידת "צלצל" במוסד (שעסקה במלחמה כלכלית בארגוני טרור), שטוען שחובה לחקור את המסמכים המעידים על העברת כסף מקטאר לנתניהו (פרשת רייבן). מה עוד תדרשי מאיתנו מכורה. איך אפשר לעמוד בעומס כזה, כשאנחנו עדיין במערכה רב-אזורית, וכששעון החול מתקתק לקראת העימות הגדול מכולם, מול איראן.
וזה גם היה שבוע שבו ראש הממשלה, בכבודו ובעצמו, קובע שקטאר, שחדרה לתוככי לשכתו, היא "מדינה מורכבת", כאשר כל בר בי רב יודע, ובוודאי שהוא יודע, שמדובר במדינת האחים המוסלמים. מדינה שמממנת טרור ג'יהאדיסטי ותומכת בחמאס. מדינה שמשחדת באמצעות מיליארדים אין-ספור גופים בעולם, כולל גופים אקדמיים. מדינה שכלי התקשורת שלה, "אל-ג'זירה", מפיץ תעמולת זוועה לעשרות מיליונים נגד ישראל. אבל "מדינה מורכבת". לפי ההיגיון הזה, איראן היא "מדינה מעניינת".
ראש הממשלה בנימין נתניהו על קטאר-גייט
עכשיו זה מכתב הנפץ של ראש השב"כ. זו מילה מול מילה. אם הטענות נכונות, אז נתניהו רצה להפוך את השב"כ למשטרה פרטית וחשאית - שטאזי. ואם זה לא נכון, אז בראשות השב"כ עמד, ועדיין עומד, אדם מסוכן שמנסה לכפות את עצמו, באמצעות שקרים, על ממשלה נבחרת. זו לא עוד מחלוקת. זו כבר רעידת אדמה.
ייתכן, בהחלט ייתכן, שלאחר שיוצגו ראיות, יחליט בג"ץ שפיטורי ראש השב"כ נועדו לפגוע בחקירת קטאר-גייט. נתניהו יסרב לציית. מה אז? הכהניסט שממונה מטעם הממשלה על המשטרה ישלח שוטרים לסלק את בר מלשכתו? למי יצייתו השוטרים? האם הצבא יצטרך להתערב כדי לעשות סדר? ואם כן, למי יצייתו החיילים? ומה יקרה ברחובות? הרי ליל גלנט יהיה משחק ילדים לעומת מה שעלול לקרות.
שמן למדורת ההסתה
כדי להוסיף שמן למדורת ההסתה מפמפם נתניהו את קונספירציית הדיפ-סטייט של הבן שלו. כבר עשור וחצי הוא ראש הממשלה. רוב השופטים המכהנים בבית המשפט העליון התמנו תחת שלטונו. אבל דיפ-סטייט. מאז שאסתר חיות וענת ברון פרשו מביהמ"ש העליון - יש שם רוב לזרם השמרני. אבל דיפ-סטייט. כמעט כל פקיד בכיר עם סמכויות כלשהן, כל קצין בכיר במשטרה, כל אלוף במטכ"ל, קיבלו מינוי בימי כהונתו. אבל דיפ-סטייט. לכל הבכירים בשירות המדינה אין אלפית מהכוח שיש לבן גביר או לסמוטריץ'. אבל דיפ-סטייט. כל המנגנונים ביחד לא מסוגלים להעביר שקל אחד בתקציב מסעיף לסעיף. אבל דיפ-סטייט. לגולדקנופף וגפני יש כוח להעביר מיליארדים למשתמטים. והם מעבירים אותם. אבל דיפ-סטייט. רוב מוחלט בציבור, מצפון ומדרום, מימין ומשמאל, מתנגד לחוק ההשתמטות, ונתניהו מודיע על כניעה מראש לאלה שהסיסמה שלהם היא "תמותו ולא נתגייס". אבל דיפ-סטייט. בהתחשב בסדר העדיפויות וההחלטות של הממשלה, רוב הישראלים היו הרבה יותר רגועים אם אכן היה כאן מנגנון דיפ-סטייט חזק. אבל אין. וכמה עצוב שאין.
נתניהו מפמפם את קונספירציית הדיפ-סטייט של הבן שלו. כבר עשור וחצי הוא ראש הממשלה. רוב השופטים המכהנים בעליון התמנו תחת שלטונו. אבל דיפ-סטייט. מאז שחיות וברון פרשו מביהמ"ש העליון - יש שם רוב לזרם השמרני. אבל דיפ-סטייט
ישראל נמצאת במצב מוזר. מתחוללת בה הפיכה. אבל לא באמצעות הפגנות רחוב. לא באמצעות הצבא. היא מתחוללת על-ידי השלטון, שכמעט בכל תחום עושה את ההפך ממה שרוב הציבור רוצה. הרוב רוצה שחרור חטופים, גם במחיר של הפסקת אש ושחרור מחבלים. בן גביר וסמוטריץ' רוצים משהו הפוך, והם הקובעים. רוב הציבור רוצה שוויון בנטל. אבל שר הביטחון, שקיבל את התפקיד כדי לקדם את ההשתמטות, מעדיף לרקוד עם המשתמטים ולרמוס את הרוב. רוב הציבור מתנגד להפיכה משטרית בכפייה. יריב לוין ושמחה רוטמן כופים את רצונם.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיעכשיו מגיע ראש השב"כ, בכבודו ובעצמו, וטוען שראש הממשלה ניסה להשתמש בשירות הביטחון כדי לפגוע באזרחים. ראשי שב"כ אמורים לשמור על חשאיות מוחלטת. הרי כל מאבטח שצמוד לכל אחד מבני משפחת נתניהו יודע דברים שעלולים להיות מסמרי שיער. הם שותקים. וטוב שהם שותקים. אבל יש רגע שבו השתיקה היא בגידה. אם נתניהו אכן ניסה להשתמש בשב"כ לצרכים פוליטיים, נגד האופוזיציה, הם חייבים לפתוח את הפה. לא לאיים. לא להזהיר. לדבר. נדב ארגמן, שעמד בראש השב"כ, כבר אמר שאם נתניהו יעבור על החוק הוא יפתח את הפה. השאלה היא לא מה נתניהו יעשה. השאלה היא אם נתניהו כבר עשה. ורק דבר אחד ברור. בישראל מכהנת ממשלה שרומסת את הרוב. עד גבול מסוים, זו הדמוקרטיה. אבל נדמה שבשבוע שעבר נחצו קווים אדומים. תיבת הפנדורה נפתחת. אולי, הלוואי, היא תחזיר את השלטון לרוב.
