אני מודה שהופתעתי מהסערה סביב דבריו של הפרשן הצבאי הוותיק והמוכשר שלנו, רון בן ישי, שלא רק שפורסמו בעיתון באופן שאי-אפשר היה שלא להתעכב עליהם, הוא גם הוזמן לחזור עליהם ב"אולפן שישי" האחרון כאילו מדובר בפצצה חדשותית ממדרגה ראשונה. והרי הדברים נאמרו בעבר מאות, אם לא אלפי פעמים, בצורה כזאת או אחרת על ידי עיתונאים ופרשנים, ולא פחות מזה באולפנים על ידי פרשני האולפן הקבועים וכאלה שהוזמנו להתארח.
המילים "מדינה לא שפויה" חזרו על עצמן בכל מיני וריאציות שמשמעותן בדיוק כמו של אלה שכתב בן ישי, כי הרי מה חדש בכך שהממשלה הזאת לא שפויה. גם ההבחנה של בן ישי שצריך להפיל אותה, היא לא אמירה שצריכה להפיל מישהו מהכיסא. מה רבים מאיתנו עושים כבר שנתיים וחצי, מאז פרצה המהפכה המשפטית לחיינו, אם לא להגיד שהממשלה צריכה ללכת הביתה?
ואז הבנתי: זה לא מה שנאמר, אלא מי שאמר. כלומר, כוחן של המילים וייחודן הוא בדובר. אם מי שהיה אומר את זה היה, למשל, אמנון אברמוביץ', לא הייתה לזה השפעה כמו לטקסט של בן ישי, ואולי זה היה מקבל ציוץ אוהד בקבוצת אוהבי אברמוביץ' בפייסבוק. אבל בן ישי? הפרשן הצבאי האגדי, אמיץ הלב, שהיה בכל מקום וגילה תמיד תעוזה בלתי נתפסת, שדעותיו נאמרו תמיד בקור רוח ובממלכתיות וחדרו היישר ללב הקונצנזוס, שאין אירוע צבאי שהוא לא סיקר בעשרות השנים האחרונות, תמיד עם מגפיים על האדמה, ביחד עם החיילים, בשורת השוחות הראשונה. אם הוא זה שקורא להפלת ממשלה, זה מה שעושה את ההבדל. את הסערה.
לא פלא שנחום ברנע, אגדה עיתונאית בפני עצמה, טרח לכתוב לו "כל הכבוד", למרות שהוא, ברנע, אמר את אותם דברים בצורות אחרות ולא פחות אמיצות.
חשבתי, שאם יש השפעה למי שאומרים את הדברים יותר מאשר לדברים עצמם, אז איפה הם. איפה כל אלה, בעלי ההשפעה, שכבר שנתיים וחצי אנחנו מחכים להם, כדי שיגידו את מה שצריך להיאמר. שקריאה שלהם להפלתה של הממשלה הייתה עושה רושם עז ועשויה להשפיע על עמדות הציבור.
איפה אתה בוז'י?
למשל, נשיא המדינה. כבר בתחילת כהונת הממשלה, על רקע העברת "חוקי ההפיכה" בקריאה ראשונה, הצעתי לנשיא הרצוג להתפטר. העברת החוקים בקריאה ראשונה, כתבתי, משמעותה היא דחיית מתווה הרצוג. כעת הוא היחיד שיכול לעשות משהו ולהכריז: אם זה ממשיך, אני מתפטר. אם זה לא יקרה עד אחר הצהריים כשהחוקים יעלו להצבעה, ייצא לדרך השלב הראשון בהפיכתה של ישראל מדמוקרטיה למשהו אחר.
המוטו היה, שישראל זקוקה לנשיא שמוכן להתפטר. זה לא קרה. אין לנו נשיא שמוכן להתפטר. לא בשביל זה ולא בשביל דברים אחרים לא פחות חמורים. ההסבר אז היה, שאם הרצוג ילך, נתניהו יביא לבית הנשיא איש משלו. ומה הרצוג? לא איש משלו
המוטו היה, שישראל זקוקה לנשיא שמוכן להתפטר. זה לא קרה. אין לנו נשיא שמוכן להתפטר. לא בשביל זה ולא בשביל דברים אחרים לא פחות חמורים. ההסבר אז היה, שאם הרצוג ילך, נתניהו יביא לבית הנשיא איש משלו. ומה הרצוג? לא איש משלו?
איפה אתם ראשי השב"כ?
או למשל, ראשי השב"כ לשעבר, שהחליטו ביניהם שאם ראש הממשלה יפטר את ראש השב"כ רונן בר, תהיה השלכה משמעותית לעובדה שהם מחזיקים בידיהם "כספת וירטואלית", הכוללת מידע אישי בעייתי במיוחד, ושאם נתניהו יעז לפטר את בר, מאזן אימה חדש ייכנס לתוקף. לאן הם נעלמו? מה עם הכספת שלהם? בראיון לאילנה דיין, אמר ארגמן שאם נתניהו יפעל בניגוד לחוק הוא, ארגמן, יגלה את כל מה שהוא יודע.
בינתיים בר פוטר. ראש השב"כ הבא יהיה האלוף דוד זיני, למרות שהיועמ"שית אמרה שההחלטה למנות אותו נגועה בפגמים חמורים ואינה חוקית. ואיפה חבריו של בר? למה לא נשמעה מהם מילה נגד המהלך? מה עם מאזן האימה שהובטח לנו? איפה ארגמן שהבטיח שיגלה את כל מה שהוא יודע?
איפה את גלי בהרב-מיארה?
או היועמ"שית, גלי בהרב-מיארה, שוועדת השרים שהוקמה במטרה להדיחה, החליטה שלשום להמליץ לממשלה על פיטוריה. בהרב-מיארה בעצמה כתבה לבג"ץ כי הממשלה מקדמת כבר שבועות הליך סיום לא-חוקי של יועץ משפטי לממשלה, והמצב הזה מוביל ל"נזקים מוסדיים הולכים ומצטברים למוסד הייעוץ המשפטי, לממשלה ולשירות הציבורי".
איפה ראשי המשק?
אז איפה ראשי המשק ששביתה שלהם יכולה לחולל מהפך? איפה יו"ר ההסתדרות, שהתגאה שבליל גלנט הצליחה ההסתדרות לעצור את המהפכה המשטרית ואמר שהקו האדום שלו הוא אי-ציות לפסיקות בתי המשפט. למה הוא מחכה. ואיפה המערכת המשפטית, עורכי הדין, האקדמיה. לאן כולם נעלמו בזמן שעורפים את ראשה של היועצת.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזיואתמול, הלינץ' שעשו בליכוד ליו"ר ועדת חוץ וביטחון, יולי אדלשטיין, שחבריו מסתערים על גופתו כמו עורבים שעטים על עורב שנפצע או מראה חולשה. כמו כרישים שנמשכים לריח דם במים. לראות את חנוך מילביצקי, ניסים ואטורי ובועז ביסמוט שועטים לתפקיד שמילא אדלשטיין עד שהודח, כשניסה להביא לשינויים בחוק ההשתמטות במטרה לגייס עשרות אלפי חרדים בתקופה שצה"ל זקוק ללוחמים, זהו מחזה מגעיל. דוחה. בוגדני.
ואין אחד, אפילו לא אחד, לא בממשלה ולא בכנסת, שעמד בשנתיים האחרונות באומץ לב, והביע איזושהי עמדה המנוגדת לזו של ראש הממשלה.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.07.25
