"בעוד הביקורת כלפי ישראל הולכת וגוברת, מדינות העולם לא ממהרות לפנות חולים מעזה לשטחן. ישראל אינה מגבילה את הפינויים – להפך", אומר גורם ביטחוני. "ישראל מאפשרת אותם באופן סדיר, אך היוזמה נדרשת ממדינות העולם. דווקא על רקע הקולות הרבים הקוראים לסיוע ומבקרים את ישראל על הרעבה היה מצופה לראות מעשים, לא רק הצהרות".
דבריו של הגורם מגיעים לאחר שאתמול (רביעי), בתיאום של המתפ"ש מול האיחוד האירופי וארגון הבריאות העולמי, בוצע פינוי רפואי של כ-180 חולים ומלווים למדינות האיחוד האירופי. כ-50 פונו דרך שדה תעופה רמון והיתר דרך גשר אלנבי.
צפו בעזתים שיצאו: "העם כבול. האזרח הפשוט רק רוצה לאכול"
(צילום: תומר שונם הלוי )
בין המלווים, הפצועים והחולים הגיעה גם משפחה אחת שלמה: משפחת סרסאוי. בדרך כלל המדינות שמזמינות את החולים והפצועים מבקשות לצרף רק מלווה אחד או שניים. אך משפחת סרסאוי הגיעה כולה - שני ההורים ושלושת ילדיהם - כשהם חסרי מענה רפואי הולם עבור בנם סלאמה שחלה בסרטן, והם הופנו לצרפת.
האם, אלהאם, מביעה דאגה עמוקה לשלום בנה ואומרת שהייתה זו הקלה גדולה עבורם כשהתאפשר להם לצאת מהרצועה. עם זאת, היא תוהה, "אנחנו נחזור לעזה?".
האב, מהנא, מספר כי ב-8 באוקטובר היה אמור לצאת לעבוד בישראל, לאחר שהמתין זמן רב לקבלת היתר עבודה. "הייתי נרגש ומלא תקווה, אבל אחרי 7 באוקטובר הכל השתנה". לדבריו, התנאים בעזה הפכו קשים ביותר, כמעט בלתי אפשריים למחיה. השניים מקווים שלאחר סיום הטיפול בצרפת, לא יצטרכו לשוב לעזה, אלא יוכלו להישאר שם כפליטים.
מהנא מתאר גם את המצוקה ההומניטרית: לטענתו, הסיוע שמגיע לעזה לא מחולק באופן שוויוני. "רק מי שמקורב לחמאס או שנחשב לחלק מהמערכת – הוא זה שמקבל את הסיוע. אנשים פשוטים כמונו לא מקבלים כלום". הוא מוסיף: "אני צריך לפחות 50 שקלים ביום רק בשביל לחם. פיתה אחת עולה עשרה שקלים. המצב פשוט בלתי נסבל. אנחנו לא יכולים להחזיק מעמד, וכל הדיבורים של ההנהגה – זה בולשיט". היציאה מעזה מבחינתם נותנת תקווה לחיים חדשים.
איך מתבצע הפינוי?
לאחר סגירת מעבר רפיח, במתפ"ש גיבשו מנגנון לפינוי רפואי עבור חולים הנמצאים במצב רפואי מורכב וזקוקים להמשך טיפול מחוץ לרצועת עזה, למדינות שלישיות המוכנות להעניק טיפול כזה, בכפוף לאבחון ביטחוני. היציאה מעזה מתבצעת דרך מעבר כרם שלום, בעוד הפינוי למדינה שלישית מתבצע דרך שדה תעופה רמון או דרך גשר אלנבי.
במקביל, גובש מנגנון דומה ליציאת תושבים בעלי אזרחות כפולה, וכן תושבים בעלי ויזות למדינה שלישית. מאז תחילת הפעלת המנגנון דרך כרם שלום ועד היום, יצאו יותר מ-3,700 עזתים דרך שטח ישראל למדינות שלישיות – מרביתם חולים ומלוויהם.
מאז חודש מרץ האחרון, מערכת הביטחון הקלה משמעותית על יציאת תושבים עזתים למדינה שלישית. אחוז האישורים לתושבים עלה משמעותית ומרבית הבקשות מאושרות. כל שבוע יש לפחות פינוי אחד של עשרות עד מאות תושבים עזתים. המדינות הקולטות: איחוד האמירויות, ירדן, מצרים, ארה"ב, קנדה ומדינות רבות באיחוד האירופי, בין היתר צרפת, איטליה, ספרד, גרמניה, בריטניה, הולנד, נורבגיה ועוד.
"הבוזזים לוקחים הכל"
בתוך אמבולנס שהמתין לאישורי יציאה לדרך ישב עומר חיירי מחאן-יונס. לידו, בנו בן השנתיים הפצוע קשה. "הבן שלי נפגע מרסיסים ברגל", הוא מספר בקול שקט. "זה גרם לקרע בווריד הראשי, מצב שעלול להשפיע על היכולת שלו ללכת בעתיד. הוא תינוק – חובה להוציא אותו לטיפול רפואי בחו"ל".
לפני 7 באוקטובר, עומר ניהל חנות ממתקים משגשגת. הוא שולף את הטלפון הנייד ומראה תמונות מחייו לפני המלחמה – חיי משפחה, חיוך, חנות מלאה צבעים. "אשתי בחודש שמיני. יש לנו עוד בן ובת. אינשאללה, אני אביא את כולם אליי לצרפת, בהמשך. כרגע, היה קשה להוציא את כולם יחד".
בעניין הסיוע ההומניטרי, עומר נשמע נחרץ: "אני חי באוהל. אני לא מקבל שום סיוע. רק הבוזזים והגנבים לוקחים הכל". ברמיזה ברורה כלפי מנהיגי חמאס בחו"ל הוסיף: "איזו 'איתנות' הם משווקים? קודם שיבואו הם לחיות בעזה".
וליד אלבאס, תושב מחנה אל-מע'אזי ואב לשני ילדים שנפצעו בתקיפה אווירית, מחזיק בתקווה: "אני מקווה שנצליח לטפל בהם כמו שצריך ונחזור הביתה. פה טיפלו בנו יפה במעבר כרם שלום – נתנו לנו אוכל, מים ומענה רפואי". גם הוא מבקר את חלוקת הסיוע ברצועה: "ההנהגה יושבת עם בטן מלאה – ואנחנו סובלים בשקט".
רווידה, סבתא מרפיח, מלווה את נכדתה מלק לטיפול בנורבגיה. "הרשו לנו לצאת רק עם מלווה אחת. אז יצאתי במקומה של אמא שלה. נחזור הביתה כשיפתחו שוב את המעברים", היא אומרת, מלאת תקווה. מלק, ילדה רק בת עשר, סובלת ממום בלב שאין לו טיפול זמין ברצועה.
ניתן לראות במעבר כרם שלום גם את הנהירה הגדולה של משאיות הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה – זרם מתמשך של ציוד רפואי, מזון ומצרכים בסיסיים, הנכנס מדי יום. זאת, בניגוד מוחלט לקמפיין שמוביל חמאס, לפיו ישראל חונקת את הרצועה - המציאות בשטח מצביעה אחרת. לא רק שישראל אינה מגבילה את הכמויות - להפך, היא פועלת להאיץ את קצב ההכנסה.
תרומה דלה מהמערב
לצד הנהירה ההולכת וגוברת של משאיות, ניתן לזהות גם תופעה נוספת: צביעות ברורה מצד מדינות שמרבות לבקר את ישראל מעל כל במה בינלאומית, אך תורמות בפועל מעט מאוד למאמץ ההומניטרי ברצועת עזה.
ישראל אינה מגבילה את יציאת תושבי עזה לצורך טיפול רפואי בחו"ל – להפך, היא מקצה משאבים ומסייעת למימוש ההעברות. עם זאת, הנתונים מצביעים על הסכמה מצומצמת מצד מדינות המבקרות אותה. אתמול יצאו דרך מעבר אלנבי לספרד 13 חולים בלבד ו-45 מלווים; לירדן 21 חולים בלבד, ו-53 מלווים. סה"כ: 34 חולים בלבד, 98 מלווים.
משדה תעופה רמון יצאו לנורבגיה: שמונה חולים בלבד ו-30 מלווים; לצרפת: ארבעה חולים בלבד, ושישה מלווים. סה"כ: 12 חולים, 36 מלווים.
הנתונים הללו ממחישים פער מהותי בין הרטוריקה התוקפנית כלפי ישראל לבין העשייה ההומניטרית בפועל. בזמן שישראל מקדמת פתרונות ומאפשרת יציאת פצועים, ומקצה נתיבים לטיפול רפואי – חלק מהמדינות שנושאות את דגל "הזעם ההומניטרי" כלפי ישראל, אינן עושות כמעט דבר בשטח כדי להקל על המצוקה בעזה. אם אכן יש דאגה כנה לרווחת האוכלוסייה – היא יכולה להתבטא גם במעשים, לא רק בדברי ביקורת ריקים.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.07.25
