בציר הביתור "מגן עוז", בנקודת תצפית שמשקיפה על הבניינים שעדיין עומדים בשכונת חמד מצד אחד ועל חורבות חאן יונס מהצד השני, מספר ל-ynet סגן-אלוף א', מפקד גדוד 53 בחטיבה 188, על הלחימה העצימה במרחב, האתגרים, ההתמודדות עם שחיקת הכלים והלוחמים, חשיבות הפעולה בעזה - והמטרה שתמיד לנגד עיניו: השבת החטופים. "לי וללוחמים שלי ברור מה אנחנו עושים פה", מדגיש סא"ל א', אב לארבעה ילדים, שאחת מהן עלתה רק השבוע לכיתה א'.
כתב ynet עם הכוחות בחאן יונס
(צילום: רון קריסי )
הגדוד של סא"ל א' פועל תחת צוות קרב חטיבתי של גולני, והוא אמון על אבטחת מרחב ציר מגן עוז, ממנו הוא יוצא לפשיטות התקפיות בחאן יונס נגד "מרכזי כובד של האויב" - מעל ומתחת לקרקע. אחת מהן, כך נזכר המג"ד, נמשכה כמעט יומיים והייתה עמוק בתוך חאן יונס, מה שהוביל אותו להכניס ללוחמים אספקה לוגיסטית באמצעות רחפנים.
המרחב שעליו אחראי גדוד 53 משתרע משכונות בני סוהילה והעבסאנים במזרח חאן יונס ועד האזור ההומניטרי באל-מוואסי שבמערב, שם נמצאת אוכלוסייה אזרחית רבה. "יש אתגר בלהיות קרוב לאוכלוסייה, אבל אנחנו שומרים מרחק אבטחה ולא מגיעים צמוד אליהם. גם משאיות הסיוע שנכנסות משפיעות על הפעילות שלנו בגזרה", אומר המג"ד.
דקות ספורות חלפו מהרגע שעלינו לתצפית, ואחרי שהזהיר סא"ל א' מאיום הצליפה בנקודה שבה אנו עומדים, נכנסנו בחזרה אל תוך המבנה - שם תלה המג"ד על הקיר את תמונות נופלי הגדוד במלחמה. בינתיים, הוא אישר ללוחמיו לתקוף איום שזוהה במרחק של כמה מאות מטרים מאיתנו - ובזה אחר זה שוגרו פגזים לעבר היעד.
"מוכנים לחיכוך עם אויב"
במגנן של הגדוד אין רגע אחד דל. החמ"ל פועל ללא הפסקה, הלוחמים לא עוזבים את העמדות לרגע וגם אלו שבדיוק נחים - מוכנים ברגע הקריאה לעלות במהירות על ציוד מלא. וזה לא תלוש מהמציאות, שבוע בלבד אחרי שתפסו את הגזרה כבר הותקלו על ידי שלושה מחבלים שהגיעו למרחק של כמה מאות מטרים בלבד מהמגנן.
בצל האירועים האחרונים שבהם הגיעו חוליות של מחבלי חמאס מצוידות באמל"ח רב אל מגנני צה"ל ברצועה, מספר המג"ד כי "אנחנו רואים חד משמעית עליית מדרגה בנושא, אבל נערכנו לתרחישים כאלה כבר מתחילת המלחמה". הוא מסביר כי המגנן ערוך להגנה מכל זווית אפשרית, ומדגיש: "יכול להיות שאני אופתע ברגע הראשון – אבל לא אוכרע. אנחנו מוכנים לחיכוך עם אויב, זה חלק מהמשימה פה". עוד מציין סא"ל א' כי בניגוד לצה"ל, שפעולת הריסת התשתיות וההתקדמות ארוכה יותר ולוקחת זמן, "האויב רק צריך לצאת ולרוץ. זה 10 שניות של חוסר תשומת לב".
כדי לא להישאר סטטי, ולמנוע מראש אפשרות של מתקפות על המגנן, מקפיד המג"ד לצאת עם הכוחות שלו להתקפות יזומות על יעדי חמאס. "גם בהגנה יש יוזמה", מדגיש המג"ד, שדואג להציב גם מארבים בשטח וטנקים בעמדות ירי. "אתה רוצה להגן? תתקוף", מוסיף סא"ל א', "ואני תוקף בעיקר לכיוון מרכזי כובד שהמודיעין מעריך שיש בו אויב".
על התקיפה בבית החולים נאסר, שבצבא ממשיכים לתחקר, מסביר המג"ד כי ברמה הטקטית הכוחות פעלו כשורה: "יש תחקיר שצריך להשלים, אבל בסוף כשיש זיהוי של משהו שיכול לאיים על הכוחות צריך לפעול. גם אם לא מדובר ב-RPG שמכוון לכוח, שזה איום מיידי, יש סכנה. רק במגנן הזה נפלו פצמ"רים ולוחם נפצע קשה". עוד הוא מסביר כי המצלמות שעליהן דובר נועדו להכווין את ירי פצצות המרגמה של חמאס על כוחות צה"ל, ומספר כי "מאז שהתחלנו להוריד את המצלמות יש ירידה דרסטית של כמות הרחפנים והמרגמות שנורו לעבר הכוחות".
בצל המשך הפעילות בחאן יונס, לסא"ל א' כבר ברורה המשימה הבאה שהוא צפוי לקבל תוך זמן קצר מאוד: תמרון בעיר עזה כחלק ממבצע "מרכבות גדעון ב'". גם שם, כך הוא מבהיר, מצפה עבודה אינטנסיבית: "בסוף מדובר באויב מחופר, כמו פה (בחאן יונס - ר"ק), לרגע לא חשבנו שזה 'זבנג וגמרנו'. התת-קרקע זה החלק המשמעותי ביותר. פעלנו פה מול עשרות קילומטרים של מנהרות וזו עבודה מאוד סיזיפית. החקר, הקידוח, הפיצוץ - זה לא 'זבנג וגמרנו'".
"אתה יודע שהחטופים שם, מאות מטרים ממך"
דבר נוסף שיקשה על התקדמות הכוחות בעיר עזה הוא הימצאות חטופים במרחב. על רקע הדיווחים שחמאס ינסה לרכז חטופים בעיר, מה שימנע מצה"ל לפעול במקומות מסוימים, לסא"ל א' ברורה המשימה עוד יותר: "קשה לי באופן אישי העובדה שאני לא יכול לפעול באזור שנמצאים בו חטופים. אתה פשוט יודע שהם שם, מאות מטרים ממך, הם כל כך קרובים שאתה רק רוצה להושיט יד ולהוציא אותם משם. הלוואי שאזכה לחלץ חטוף".
סא"ל א' מוסיף: "אני תמיד אומר ללוחמים גם כמוטיבציה - תחשבו שהם שומעים אותנו, את הכלים שלנו, את הירי. אני מקווה שזה נותן להם קצת תקווה. אני באתי להילחם פה וקפצתי מהבית ב-7 באוקטובר כדי להציל את האחים והאחיות שלי".
בינתיים, בין ניהול ההתקפות להגנה על ציר הביתור, המג"ד דואג גם לעקוב אחר כשירות הרק"ם. "בסוף יש שחיקה של כלים, אז זה משהו שצריך לנהל כל הזמן. לדעת מתי להוריד כלים מהמצבה לטובת טיפולים והעלאת כשירות. זה עניין של ניהול סיכונים גם בהתאם למשימה". וכמו שהוא דואג לטנקים שלו, סא"ל א' דואג לא פחות לחייליו, שרובם התגייסו אחרי שפרצה המלחמה. "אין דבר יותר חשוב מרענון לחייל. אנחנו כבר תקופה ארוכה בסבבים של רענונים", הוא משתף.
וגם עבורו נחוץ רענון בבית מפעם לפעם. "זה נותן המון אוויר לנשימה", אומר המג"ד שמתאר את אשתו כ"גיבורה" של הבית, בזמן שהוא נלחם בעומק הרצועה. "כולם אומרים, 'אתם בחרתם בזה', אבל אשתי לא בחרה לא לראות את בעלה שלוש שנים - ועדיין אני יצאתי לתפקיד הזה עם המון גיבוי. אבל בסוף היום אשתי לבד". המג"ד מספר על ערב גיבוש שעשה ל"נשות הלוחמים בגדוד", ומוסיף: "זו אוכלוסייה שלא מדברים עליה. יכלנו גם לבחור הפוך, אבל אם אנחנו לא נהיה פה, אז מי יהיה?".
במבנה שבו שהינו פגשתי גם את סרן ג', מפקד פלוגה ב' בגדוד 53, שמספר על יחסים שונים עם פקודיו מאלו שהיו לפני המלחמה. "הקרבה ללוחמים יותר משמעותית וחזקה ממה שהיה לפני כן. המפקדים יותר נוכחים בשטח עם הלוחמים. אנחנו ישנים איתם, אוכלים איתם וחיים איתם בהכול", אומר סרן ג'. "בסוף זה גם נותן להם יותר יכולת להתמודד עם אירוע מבצעי מורכב, וזה גם מדרבן אותם. היכולת של מפקד להוביל לוחמים לשדה הקרב ונשענת על כמה צירים, על יכולת מקצועית, על דוגמה אישית ועל קשר בין-אישי, ואני חושב שכל הדברים האלה התעצמו".
סרן ג' גדל בעוטף עזה ופונה מביתו כשפרצה המלחמה. "המרחב שבו אנחנו הולכים לתמרן זה המרחב שגדלתי בו, מהצד השני", אומר. "חשוב לי להגיד, כשאני מסתכל אחורה - אני יודע על מי אני מגן, על מה אני מגן ואיזה ערכים צריכים להוביל אותי". גם מפקד פלוגה ג' בגדוד, סרן ג', חושב כי דמות המפקד התעצמה במהלך המלחמה. לצד זאת, הוא מספר, רוב החיילים בגדוד התגייסו אחרי שפרצה המלחמה. "החוויות שהם עוברים פה גורמות לתהליך שלהם להיות מהיר, חד וקטלני יותר".
ולמרות כל הקשיים, לשניים ברור דבר אחד מרכזי: "הצבא הסדיר יילחם עד שהצד השני יובס, בין אם זה בעסקה או בהכרעה מלאה. הצבא הסדיר לא ייצא". לדבריהם, "יש פה לוחמים מעוררי השראה. באמת דור מדהים, שעושים הכול אחד עבור השני".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.09.25
