"הייתי בחלקה הצבאית בבית העלמין שלנו במודיעין, באזכרה של אופיר ברקוביץ' ז"ל, חבר טוב מהשכבה בתיכון שנפל לפני שנה בעזה", מספרת תושבת העיר אדווה שגב. "פתאום אבא שלי מגיע לבית העלמין ומבשר לי שאיתי נפל. לא האמנתי שזה אמיתי, באותו יום בהפרש של שנה, שני חברים טובים שלי נהרגו במלחמה".
שגב בת ה-21 מספרת ששמונה מבוגרי תיכון מו"ר שבו למדה נפלו במלחמת חרבות ברזל. היא עצמה השתחררה לא מזמן משירות קרבי שכלל לחימה בעזה, ועכשיו, במקום לתכנן את הטיול הגדול או את הלימודים באוניברסיטה, היא מתמודדת עם האובדן הגדול. "הלב והראש מסרבים להאמין שאני נפרדת מהקבר של אופיר בסוף האזכרה וחולפת על פני חלקת דשא צמודה שעוד מעט יחפרו בה את הקבר של איתי", היא אומרת. "רק שורה אחת מפרידה ביניהם".
אוכלוסיית מודיעין-מכבים-רעות מונה כבר 110 אלף תושבים, אבל עדיין מתנהלת כמו קהילה שבה כולם מכירים את כולם ומחוברים במעגלים של בתי הספר, תנועות הנוער, בתי הכנסת, פעילויות הספורט והתרבות ועוד. במהלך המלחמה נפלו 35 לוחמים ולוחמות מהעיר, מרביתם בסדיר.
ביום ראשון נהרגו רס"ן יניב קולא, מ"פ בגדוד 932 בחטיבת הנח"ל, והקשר שלו, סמ"ר איתי יעבץ, שגר בשכנות אליו. תושבי העיר, שמקפידים לצאת להצדיע לכל לוחם ולוחמת במסעם האחרון, יצאו שלשום בבוקר לחלוק כבוד אחרון לקולא לפני שנקבר בחלקה הצבאית בהר הרצל בירושלים, וחזרו שוב לרחובות עם דגל ישראל להצדיע ליעבץ, שנקבר בבית העלמין במודיעין.
במשך כל שנותיה, מודיעין נמצאת בין הערים המובילות באחוזי הגיוס לצה"ל. ב-2024 נרשמו 91.8% גיוס לצה"ל, ו-9% מתושבי העיר נמצאים בשירות סדיר, קבע או מילואים. שגב מספרת: "גדלנו לצד הצבא שתמיד היה ברקע. כילדים ההורים שלנו היו במילואים, הבוגרים מתגייסים ליחידות קרביות, ועכשיו הגיע תורנו".
לדבריה, "מאוד מרגישים בעיר את השכול והזיכרון. זה לא משהו שעובר לידנו. ההנצחה הפכה לחלק מהעיר. כשאני הולכת ברגל אני רואה את השלט 'משעול שירה שוחט', תצפיתנית שהייתה איתנו בשכבה ונהרגה ב-7 באוקטובר. כשנוסעים ברכב עוברים ב'משעול איתן קרלסברון' ליד הצופים, שם הייתי בשבט 'אמיר' על שם אמיר בן אריה ז"ל. אני חשה החמצה גדולה על כל נופל ונופל, מבני העיר ובכלל. אנשים מדהימים שיכלו לתרום עוד רבות לחברה הישראלית".
5 צפייה בגלריה
"ההנצחה הפכה לחלק מהעיר". ספסלים וחדר כושר על שם אריאל צים בתיכון "יחד"
(צילום: באדיבות תיכון יחד מודיעין)
שגיב אלבז, מנהל תיכון "יחד" בעיר כבר 13 שנה, מספר שהשכול והאובדן נמצאים בחלל בבית הספר בשנתיים האחרונות, כמו גם ברחבי העיר שכואבת את נפילת בניה בלחימה על הגנת העם והמדינה. "בכל שמועה על הרוגים לצה"ל נכנס אני לדריכות וחושש מהרגע שבו תגיע שיחת הטלפון ממשפחת הנופל או מהעירייה", הוא מספר.
במודיעין מנציחים כל נופל ונופלת וקוראים על שמם פארק, גינה או משעול, ואלבז מספר כי בית הספר מלווה את משפחות הנופלים שלמדו בו. "עשינו מסלולי הנצחה כמו חדר הכושר על שמו של סמ"ר אריאל צים ז"ל, שהתכונן לשירות ביחידה קרבית. התלמידים זוכרים את הנופלים בכל פינה. בשנתיים האחרונות הם חווים את מעשי הגבורה של הלוחמים מתוך היכרות אישית. זה לא עוד פרק בשיעור היסטוריה, זה מישהו שהם הכירו במישרין או בעקיפין".
אלבז מגדיר את עצמו "מנהל שכול", ומספר על אשת צוות בבית הספר ששאלה את בנה שעומד להתגייס אם הוא לא מתחרט כשהוא שומע על עוד ועוד נופלים בני העיר, והוא ענה "זה התפקיד שלנו למלא את מקומם במשימה". לדבריו, "דווקא נפילתם במלחמה של תלמידים שלמדו כמה שנים מעליהם מעורר בהם רצון עז להתגייס, להתנדב לסיירות או ליחידות קרביות, להיות בחזית הלחימה. התלמידים כולם כאחד אומרים 'זה הזמן שלנו לשאת בנטל'. זה דור שמבין שמשימת הגנת המדינה מוטלת על כתפיו".
בסיום הלוויתו של יעבץ המשיכו האבלים "לבקר" את החברים מהתיכון, מתנועת הנוער או מהשכונה שקבורים בחלקה הצבאית של בית העלמין. חיילים במדים עלו לקברו של חברם, סמ"ר עמית מוסט, לוחם וחובש בסיירת הנח"ל שנפל בקרבות 7 באוקטובר ולמד בתיכון עירוני ג', שנה מעל יעבץ.
לידו קבור רס"ן אדיר מאיר עבודי, מ"פ בבא"ח פיקוד העורף בבסיס זיקים, שנהרג במהלך קרב עם מחבלי חמאס. "הכרתי את אדיר ואת עמית, ועכשיו איתי הצטרף לחלקה הצבאית", אומרת אחת החיילות לחברתה.
ראש עיריית מודיעין חיים ביבס הוסיף כי "השבוע נפרדנו משני גיבורים, מטובי בניה של העיר. רחובות העיר התמלאו בתושבות ותושבים שיצאו עם דגלים וליוו אותם בדרכם האחרונה. כבר 16 שנים שהעיר מובילה בגיוס לצה"ל, במיצוי לחימה וקצונה ובשירות משמעותי, גם בבנים וגם בבנות. העיר גם מובילה בהתנדבות לשירות מילואים.
"בבוקר 7 באוקטובר יצאו רבבות לוחמים מביתם לשדה הקרב ובהם ילדיי שלי, ילדי השכנים, בנות ובני העיר, שהבינו את גודל השעה, עלו על מדים ונעו דרומה וצפונה להציל את המדינה", אמר. "הם לא שאלו זה את זה על דעותיהם או על השקפת עולמם. הם יצאו מביתם ביחד ובהבנה אחת ברורה - נלחמים שכם אל שכם כדי לשמור על הבית".
ביבס הוסיף כי "דעתי ברורה: השירות בצה"ל הוא לא רק חובה אזרחית - זו חובה מוסרית של כולנו, כיהודים וכישראלים, וכל קבוצות האוכלוסייה צריכות לקחת בה חלק. הצבא הוא של כולנו, הוא של הילדים שלנו ובלעדיו אין לנו מדינה. עבור בני העיר שלנו זו לא סיסמה, זו דרך חיים.
"מספר בלתי נתפס של חיילות וחיילים, מפקדות ומפקדים, בסדיר ובמילואים, בנות ובני העיר שלנו, נפלו מאז פרוץ המלחמה. המחויבות שלנו היא להמשיך לזכור ולהנציח כל אחת ואחד מהנופלים בקריאת משעול על שמם, במטרה לספר את סיפורם ולהנחיל את המורשת שלהם לדור הבא. הם הגיבורים של כולנו. בזכותם אנחנו כאן".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.10.25
