אלוף במיל’ אלי זעירא, שכיהן כראש אמ”ן במלחמת יום הכיפורים, הלך ביום שישי בבוקר לעולמו בגיל 97. זעירא נחשב כאחד האחראים לכשל המודיעיני של 73’. שני משפטים חשובים. הראשון - גם אם ינסו בכל האמצעים הכי מיוחדים, אי אפשר לטשטש את אחריותו המרכזית למה שקרה.
אין גם סיבה. כדי לא לחטוא בדירוג אסונות אפשר בוודאי להסכים כי מדובר אחד מהכישלונות המודיעיניים והאסון הצבאיים-מבצעיים-מדיניים הכבדים ביותר מאז קום המדינה. אלי זעירא היה צריך, מעצם היותו ראש אמ”ן, לספק התרעה לפני המלחמה. הוא לא עשה זאת, ולכן כשל במשימה עליה הופקד.
הקריירה המבטיחה שנגדעה
המלחמה גדעה קריירה מבטיחה מאוד. אלי זעירא נכנס לתפקיד ראש אמ"ן כשהוא בן 45, צעיר מכל ראשי אמ"ן שמונו לתפקיד אחריו, חוץ מאמנון ליפקין-שחק (שהיה בן 42) ואהוד ברק (אז בן 41).
הוא היה אז בעיצומה של קריירה מטאורית, אחרי שירות בפלמ"ח, כמפקד פלוגה בחטיבת יפתח במלחמת העצמאות. הקצין הראשון בצה"ל שנשלח ללימודים בבית הספר לפיקוד ומטה של ארצות הברית, ראש ענף ואחר כך מחלקת מבצעים במטכ"ל, מפקד חטיבת הצנחנים, ראש מערך האיסוף באמ"ן ונספח צה"ל בוושינגטון. בין לבין שימש גם כראש לשכתו של הרמטכ"ל משה דיין, שהעריך אותו מאוד, ודחף למנותו לתפקיד המעריך הלאומי. כראש אמ"ן הוא הכניס שיפורים ושינויים רבים והרבה טכנולוגיה מתקדמת. זעירא היה גם בעל סיכויים לא רעים להפוך לרמטכ"ל, ולדברי אנשים שעבדו איתו באותה תקופה - גם ידע זאת. ואז - הגיע האסון.
זעירא חטא בביטחון עצמי מופרז, ובעיקר - בכך שלא הורה לכל יחידות אמ"ן, לבוא ולהציג כל אחת כיצד נראית תמונת המצב בראייתה, ולא להסתפק באימוץ עמדת חטיבת המחקר.
אבל לצד האמת הכואבת אך בלתי-נמנעת, יש משפט שני, שכוחות רבי עוצמה בארגונים, שירותים, קבינטים, ובמגזרים שונים בישראל דאגו שלא ייאמר. בכל פעם שזעירא ניסה לומר אותו - חירפו וגידפו וניאצו אותו. כשמישהו אחר ניסה לומר זאת - התנפלו עליו בשצף קצף שהוא בשליחותו של זעירא או סתם חסר-בינה. המשפט השני הוא שאלי זעירא לא היה שם לבד במרחבי האחריות והאשמה.
ובעוד המשפט הראשון על חלקו של זעירא בכישלון, הוא בעיקרו צופה פני עבר, המשפט השני נושא בקירבו משמעות הרת גורל לגבי העתיד. לא הבנו מה באמת קרה. ואז, זה קרה לנו שוב.
הניסיונות לשנות - וההתעלמות
זעירא טעה בהערכה שלו לפני המלחמה. אבל אחריה, בניסיון גם להצביע על הכשלים של עצמו, אבל גם על הכשל הכללי והקריסה הכוללת של כל מנגנוני הניתוח והבקרה, זעירא הצביע דווקא על נקודות בעלות חשיבות דרמטית להבנת מחדל מלחמת יום הכיפורים בניסיון להפיק לקחים שימנעו קטסטרופה נוספת.
אף אחד לא היה מוכן להקשיב. לחלק מהגורמים - אישים וארגונים - היה נוח כשזעירא הפך לאחד מהאנשים השנואים ביותר בישראל ביובל השנים האחרונות, כליא ברק לכל ההאשמות - לא רק מי שטעה וכשל אלא מי שפעל בזדון, במזיד, ובחבלה מכוונת נגד ביטחון המדינה, והוסיף חטא על פשע כשאחרי המלחמה לא לקח אחריות ונדם לעד.
הפגיעה בשמו הטוב של זעירא היא הנזק הקטן שהשקרים האלה, ורבים אחרים גרמו. הנזק המשמעותי הוא שהם חסמו כל דרך לחקור מה באמת קרה.
ואם זעירא אשם לבדו - אז שותפים אחרים לאשמה יוכלו בכלל לצייר עצמם כגיבורים בעייני הציבור וההיסטוריה. אחרים בנו קריירה מלהפוך את האלוף זעירא לשעיר לעזאזל של כל העניין. זעירא טען שישראל נפלה קורבן להונאה אסטרטגית מצרית שבליבה השתלת לוחם מצרי בעורף המודיעין הישראלי, המרגל אשרף מרואן. מה שהוא טען אז בהתבסס על מעט מסמכים והרבה ניתוח, התברר בתחקיר המקיף הבלתי-תלוי הראשון שהתבסס על המסמכים, שערכנו יובל רובוביץ' ואני, כמדויק.
אחרי שבמהלך 2023, למרות שבמוסד היו מודעים לממצאים, סירבו שם לפתוח מחדש את החקירה, או לשקול אפילו בדיקה, וקבעו כי הם היו נפלאים ומי שאומר אחרת לא מבין במודיעין, ב-6 באוקטובר 2023, 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, פורסמו ב"ידיעות אחרונות" שני מאמרים משולבים של אלוף אהרון זאבי פרקש, ראש אמ"ן לשעבר, ושלי, על הפיברוק ההיסטורי וההונאה שטויחה.
פרקש סיים באזהרה כי "רק אם נחקור את הכשלים שלנו נוכל להפיק לקחים. ואת הלקחים צריך לתרגל, להטמיע, להעביר מדור לדור, ממפקד למפקד וממנהיג למנהיג. אחרת נופתע שוב וניתפס לא מוכנים". 24 שעות מאוחר יותר האזהרות הללו כבר נקראו כמו נבואה אפוקליפטית שהתגשמה. שום לקח לא נלמד, אותה יוהרה, אותו ביטחון, אותה מחשבה שאין מצב שיעשו לנו הונאה.
שלושה גופים היו אמורים לזהות את ההונאה המצרית. אם לא נפסיק להאניש את ההיסטוריה ולחשוב שלכשלון יש רק אבא אחד וכל השאר בסדר - נמשיך לחטוף עוד אסונות
באופן די מדהים, גם אחרי שחטפו את 7 באוקטובר, במוסד עדיין טוענים שאין מצב שמלחמת יום הכיפורים נפתחה בהונאה אסטרטגית של מצרים, משום שלמודיעין המצרי לא הייתה אפשרות לבצע הונאה מוצלחת נגד ישראל.
ב-1973 היו לישראל שתי פוליסות ביטוח מפני התקפת פתע אסטרטגית של היריב - "המיקרופון הקטן"- אמצעי האזנה שהושתלו על עורקי תקשורת מצריים, ו"המיקרופון הגדול"- אשרף מרואן, עוזרו הקרוב של סאדאת הנוכח בכל הדיונים החשובים ביותר.
כיום ידוע לישראל ששתי הפוליסות לא עמדו במשימתן. אמנם זעירא לא הורה להפעיל את האמצעים בזמן, אבל המצרים פיתחו הונאה מיוחדת לאמצעי ההאזנה, וההילה המוגזמת שקיבל מרואן הובילה לכך שהבכירים פיתחו תלות במרגל, יחד מדובר בשניים מהתחומים שהובילו למחדל. אם לא היו מתמקדים רק בזעירא, ואם שני התחומים היו נחקרים, אז אולי הם לא היו פוגעים במאמץ המודיעני כך גם 50 שנה ויום אחרי.
הגופים שנכשלו ונלחמו בזעירא
שלושה גופים היו אמורים לזהות את ההונאה שבבסיס התכנון להפתיע את המודיעין הישראלי. הראשון - המוסד - כמפעיל המקור, היה צריך לראות את הפערים בחומר המלאך; השני - חטיבת המחקר של אמ"ן, שהייתה אמונה על ניתוח הידיעות והייתה צריכה להדליק נורות אדומות על הסתירות בתוך הידיעות. והשלישי - ענף אויב במחלקת ביטחון שדה (היום ביטחון מידע) שתפקידו בין השאר איתור הונאה יזומה מצד האויב.
רונן ברגמןצילום: יאיר שגיאוראו זה פלא - שני הגופים שנלחמו בזעירא ובניסיונות שלו להבקיע (בוודאי שגם מתוך אינטרס אישי) את חומת השתיקה אחרי המלחמה, ושטענו שעניין מרואן נבדק שוב ושוב, היו המוסד ומחלקת ביטחון שדה, שגם ערכו בזמנו את הבדיקות, וגם לא מוכנים לשחרר את המסמכים הקשורים בהן.
שלושת הגופים נכשלו. שום ראש אמ"ן - ולא רק זעירא - לא היה יכול לזהות הונאה מורכבת שכזו לבדו. זה לא תפקידו, ואין לו הכלים. ישראל לא הייתה מודעת למהלך הפתעה בהונאה ב-1973 ולמרבה הצער לא הפקנו הלקח הזה גם מאז וב-2023. אם לא נפסיק להאניש את ההיסטוריה ולחשוב שלכשלון יש רק אבא אחד וכל השאר בסדר - נמשיך לחטוף עוד אסונות כאלה.
