נירמל "נימסדיי" פורג'ה הקדיש את חייו להוכחה שהמילה "בלתי אפשרי" משמשת לעיתים קרובות רק כתירוץ. הוא טיפס מהר יותר, גבוה יותר ולעיתים באומץ שנראה כמעט בלתי נתפס. הוא שרד קרבות, חילוצים בגובה של אלפי מטרים, קור קיצוני ומחסור בחמצן, ושבר שיאים שעד בואו נראו דמיוניים. אלא שגם אחד המטפסים המנוסים והמפורסמים בעולם לא היה יכול לנצח תמיד.
ביום חמישי שעבר נסחפה קבוצה של עשרה מטפסים במפולת שלגים עצומה על ברוד פיק שבצפון פקיסטן. בין המטפסים היה פורג'ה, שהוביל את המשלחת מטעם חברת הטיפוס שלו, Elite Exped. במשך קרוב ליומיים עוד נותר שביב של תקווה: מכשיר האיכון שלו הראה תזוזה מסוימת לאחר הנפילה, מסוקים הוזנקו לאזור וצוותי חילוץ ניסו להגיע אל הנעדרים דרך הקרקע. בשבת כבר הגיעה ההודעה הרשמית: פורג'ה ותשעת חבריו למשלחת לא שרדו.
גיבור של מיליונים. נירמל פורג'ה
(צילום: REUTERS/Navesh Chitrakar)
האסון גבה את חייו של כוכב נטפליקס ואחד משיאני הטיפוס הגדולים בדורו. הוא קטע את סיפורו של האיש שחולל מהפכה באופן שבו העולם מסתכל על ההימלאיה ועל האנשים שמאפשרים את הטיפוס בה. במשך עשרות שנים הוצגו בני השרפה והמדריכים הנפאלים כדמויות משנה בסיפורי הגבורה של מטפסים מערביים. הם נשאו את הציוד, פתחו את המסלולים, התקינו את החבלים וסיכנו את חייהם – אבל הלקוחות קיבלו את התהילה.
פורג'ה הפך את ההיררכיה הזאת. הוא הציב את המטפסים הנפאלים במרכז, הפך אותם למנהיגי המשלחות ולא הסתיר את העובדה שבלעדיהם רבים מכובשי הפסגות המפורסמים כלל לא היו מגיעים למעלה. הוא לא ביקש הכרה כאיש הצוות שמאחורי הגיבור, אלא דרש להיות הגיבור עצמו. הסרט של נטפליקס, ההישגים והשפה הישירה שלו הפכו את האלפיניסט הנפאלי לכוכב בינלאומי בסדר גודל שהיה שמור בעבר רק למטפסים מערביים.
צניחה פתאומית ומהירה
ברוד פיק, המתנשא לגובה של יותר מ-8,000 מטרים ברכס הקרקוראם, הוא ההר ה-12 בגובהו בעולם. הפסגה אמנם רחבה ביחס לפסגות אחרות באזור, אבל הדרך אליה מסוכנת מאוד. מזג האוויר משתנה במהירות, מדרונות השלג אינם יציבים והחילוץ בגבהים האלה מורכב ולעיתים בלתי אפשרי.
המפולת פגעה במטפסים בין מחנה 2 למחנה 3, בגובה של כ-6,600 מטרים. נתוני האיכון הצביעו על צניחה פתאומית ומהירה, התואמת קבוצה שנגררה במורד ההר בכוח עצום. על פי דיווחים, משלחות אחרות עזבו קודם לכן את ההר בשל השלג הכבד שהצטבר באזור והחשש ממפולות.
ההתקדמות של פורג'ה הייתה מסחררת. ב-2016 הגיע לראשונה לפסגת האוורסט. שנה לאחר מכן השתתף במשלחת גורקה לציון 200 שנות שירות בצבא הבריטי, ובאותה תקופה קבע שיא כאשר טיפס על האוורסט, להוטסה ומקאלו בתוך חמישה ימים. מאוחר יותר שיפר את ההישג והשלים את שלוש הפסגות בתוך 48 שעות וחצי
פורג'ה עצמו צירף את ברוד פיק לתוכניתו בשלב מאוחר יחסית, לאחר שטיפס ימים ספורים קודם לכן על גשרברום 2 ללא חמצן משלים. לפני שיצא כתב ברשתות החברתיות שהוא אינו מבקש מההר דבר מלבד מעבר בטוח בדרך למעלה ובחזרה. הוא לא זכה לו.
נירמל פורג'ה
(צילום: Farooq NAEEM / AFP)
את מבצע החילוץ ניהלו הרשויות המקומיות והמועדון האלפיני של פקיסטן, בסיוע מסוקים צבאיים, רחפנים ומטפסים מקומיים. תנאי מזג האוויר הקשים והשטח התלול עיכבו את החיפושים. האפשרות לבצע חילוץ מוסק באמצעות כבל ארוך, המקובלת בחלק ממדינות האלפים, כמעט אינה קיימת בפקיסטן. בגבהים האלה, גם עבור מי ששרד פגיעה ראשונית, כל דקה עלולה להיות גורלית.
זה היה סיום אכזרי במיוחד לאדם שבנה את המוניטין שלו על היכולת לשלוט בפרטים. פורג'ה התייחס למשלחות כאל מבצעים צבאיים: חלוקת משימות, לוחות זמנים, חישובי מזג אוויר, הצבת מכלי חמצן ומעבר מהיר בין מחנות בסיס. הוא הצליח לצמצם חודשים ושנים לימים ספורים, אבל בסוף הטבע הכריע אותו.
הילד שלא היו לו כפכפים
פורג'ה נולד ב-25 ביולי 1983 בכפר דאנה שבמחוז מיאגדי בנפאל, לא רחוק מדהאולגירי, ההר השביעי בגובהו בעולם. אביו שירת בגדודי הגורקה ואמו הגיעה ממשפחה חקלאית. הוריו השתייכו לקאסטות שונות, והנישואים ביניהם הובילו לנידוי חברתי וכלכלי. פורג'ה סיפר בעבר כי משפחתו הייתה כה ענייה, עד שבילדותו לא היו לו אפילו כפכפים.
גיבור לאומי. טקס לזכרו של פורג'ה בנפאל
(צילום: Prakash MATHEMA / AFP)
כשהיה בן ארבע עברה המשפחה לצ'יטוואן, אזור מישורי וחם יחסית. בניגוד לדימוי שנוצר סביבו בהמשך, הוא לא גדל כשהוא מטפס מדי בוקר בהימלאיה וגם לא השתייך לקהילת השרפה, הקהילה הנפאלית שידועה בכושר הטיפוס שלה. שלושת אחיו הגדולים התגייסו לצבא הבריטי ומימנו עבורו לימודים בבית ספר פרטי דובר אנגלית. כנער הצטיין בספורט, ובעיקר בקיקבוקסינג.
בשנת 2003 התגייס בעצמו לחטיבת הגורקה של הצבא הבריטי. הגורקה, לוחמים נפאלים המשרתים בצבא בריטניה זה יותר מ-200 שנה, זכו למוניטין מיתולוגי בזכות הקשיחות והנאמנות שלהם. פורג'ה בלט גם בתוך המסגרת התובענית הזאת.
שש שנים לאחר מכן התקבל ל-Special Boat Service, יחידת הכוחות המיוחדים של הצי המלכותי ומקבילתה הימית של ה-SAS. הוא נחשב ללוחם הגורקה הראשון שעבר את תהליך המיון והגיע ליחידה. פרטים רבים מימיו שם נותרו חסויים, אך ידוע כי השתתף בפעילויות מבצעיות ובילה תקופות באזורי לחימה, ובהם אפגניסטן. באחד האירועים, כך סיפר, פגע כדור של צלף בקת הנשק שלו והחטיא את צווארו בסנטימטרים ספורים.
כיכב בכל מקום. נירמל פורג'ה
(צילום: PRAKASH MATHEMA / AFP)
בסך הכול שירת 16 שנים בצבא הבריטי – שש בגורקה ועשר בכוחות המיוחדים. במקביל השלים לימודים מתקדמים בניהול ביטחון באוניברסיטת לופבורו. היכולת לחבר בין כושר גופני חריג, קור רוח, תכנון לוגיסטי ומוכנות לקבל סיכון הפכה בהמשך לבסיס שיטת הטיפוס שלו.
אהבה מאוחרת להרים
באופן מפתיע, פורג'ה הגיע לעולם האלפיניזם המקצועי בגיל מאוחר יחסית. בשנת 2012, במהלך חופשה מהצבא, יצא לטרק באזור האוורסט. משם המשיך כמעט ללא ניסיון מוקדם לפסגת לובוצ'ה איסט, בגובה 6,119 מטרים. שנתיים לאחר מכן כבר טיפס על דהאולגירי, הפסגה הראשונה שלו מבין 14 ההרים הגבוהים מ-8,000 מטרים.
ההתקדמות הייתה מסחררת. ב-2016 הגיע לראשונה לפסגת האוורסט. שנה לאחר מכן השתתף במשלחת גורקה לציון 200 שנות שירות בצבא הבריטי, ובאותה תקופה קבע שיא כאשר טיפס על האוורסט, להוטסה ומקאלו בתוך חמישה ימים. מאוחר יותר שיפר את ההישג והשלים את שלוש הפסגות בתוך 48 שעות וחצי.
ב-2018 מונה לחבר במסדר האימפריה הבריטית, MBE, בזכות הישגיו בטיפוס בגובה רב. באותה שנה קיבל את ההחלטה ששינתה את חייו: הוא עזב את הצבא לפני שהבטיח לעצמו פנסיה מלאה, כדי להתמסר לחלוטין להרים.
הסביבה הקרובה התקשתה להבין את ההימור. פורג'ה היה איש משפחה, ללא גב כלכלי משמעותי, ורצה לממן פרויקט שרבים בעולם הטיפוס תפסו כתרגיל ביחסי ציבור במקרה הטוב וכמשימת התאבדות במקרה הרע. אלא שאז הגיע "פרויקט אפשרי".
פורג'ה חוגג את הישגיו ב-2019
(צילום: REUTERS/Navesh Chitrakar)
14 פסגות ב-189 ימים
המטרה הייתה לטפס על כל 14 הפסגות בעולם המתנשאות לגובה של יותר מ-8,000 מטרים בתוך שבעה חודשים. עד אז עמד השיא על כמעט שמונה שנים. פורג'ה התכוון לקצר אותו ביותר מ-90 אחוזים.
הוא יצא לדרך באפריל 2019 באנפורנה, אחד ההרים הקטלניים בעולם. במהלך השלב הראשון טיפס גם על דהאולגירי, קנצ'נג'ונגה, האוורסט, להוטסה ומקאלו. בשלב הבא עבר לפקיסטן והשלים בתוך שבועות אחדים את ננגה פרבט, גשרברום 1, גשרברום 2, K2 וברוד פיק. לאחר מכן הוסיף את צ'ו אויו ומנסלו, וב-29 באוקטובר הגיע לפסגת שישפנגמה בטיבט.
בסך הכול נדרשו לו שישה חודשים ושישה ימים – 189 ימים – כדי להשלים מסע שקודמו עשה בשבע שנים, 11 חודשים ו-14 ימים. פורג'ה השתמש בחמצן משלים בחלק גדול מהפסגות ובמסוקים כדי לנוע בין מחנות הבסיס. מבקריו טענו כי מדובר במבצע לוגיסטי יקר יותר מאשר אלפיניזם טהור. אלא שגם הם התקשו להתעלם מהיכולת הגופנית, מקצב ההתאוששות ומהנכונות לצאת שוב ושוב אל "אזור המוות". השיא נשבר ב-2023, כאשר קריסטין הרילה הנורווגית וטנג'ין שרפה השלימו את 14 הפסגות בתוך 92 ימים. עם זאת, פורג'ה היה האיש שהוכיח כי ניתן להפוך פרויקט שנמדד בשנים למבצע של חודשים - ושינה את הענף.
הסרט שהפך אותו לכוכב עולמי
ההישג תועד בסרט הדוקומנטרי של נטפליקס, "14 פסגות: שום דבר אינו בלתי אפשרי" (14 Peaks: Nothing Is Impossible), שעלה לשירות הסטרימינג בנובמבר 2021. הסרט ליווה את פורג'ה לאורך "פרויקט אפשרי", אבל עסק גם בקושי לממן את המסע, בהחלטה לעזוב את הצבא, במחיר המשפחתי ובחילוצים שביצע בדרך.
עבור צופים שלא הכירו את עולם הטיפוס, הסרט סיפק הצצה נדירה למקום שבו בני אדם מתקשים לנשום, לחשוב ולהישאר בחיים – בעוד פורג'ה ממשיך מפסגה לפסגה בקצב שכמעט אינו נתפס. הביטחון העצמי שלו, ההומור והכריזמה התאימו היטב למסך. כך גם סיפור הסינדרלה: ילד ממשפחה ענייה בנפאל שהפך ללוחם בכוחות המיוחדים ולאחר מכן הציב יעד בלתי אפשרי.
החשיפה בנטפליקס הפכה אותו ממטפס ידוע בקהילה מצומצמת לכוכב בינלאומי. פורג'ה כבר לא היה רק בעל שיא המוכר לחובבי האלפיניזם. הוא צבר מיליוני עוקבים וסיפק השראה לאנשים שמעולם לא התכוונו להתקרב להר בגובה 8,000 מטרים.
לסרט הייתה גם חשיבות רחבה יותר. הוא העביר את המטפסים הנפאלים מהשוליים אל מרכז העלילה והציג אותם לא כסבלים וכמסייעים אנונימיים, אלא כספורטאי עילית, מנהיגים ומקבלי החלטות. "14 פסגות" העניק פנים ושמות לאנשים שנמחקו במשך שנים מסיפורי הכיבוש של ההימלאיה. הסרט העניק לפורג'ה מעמד כמעט מיתולוגי והותיר מחוץ לפריים חלק מהביקורת על שיטת הטיפוס שלו: השימוש בחמצן משלים, ההסתמכות על מסוקים וצוותי תמיכה גדולים והחיבור בין הישגים אלפיניים לתעשיית משלחות יוקרתית.
ההצלחה בנטפליקס העניקה תנופה עצומה גם לעסקיו. Elite Exped הפכה לאחד השמות המוכרים בענף, ולקוחות אמידים היו מוכנים לשלם סכומים גבוהים כדי לצאת למשלחת בהובלת האיש מהסרט.
החורף שבו נפאל כבשה את K2
בינואר 2021 היה פורג'ה שותף להישג שאולי עלה בחשיבותו אפילו על פרויקט 14 הפסגות. K2, ההר השני בגובהו בעולם, היה האחרון מבין פסגות ה-8,000 שטרם נכבש בחורף. במשך עשרות שנים ניסו משלחות להגיע לפסגה בתנאים של רוחות עזות וטמפרטורות שיכולות לצנוח מתחת למינוס 50 מעלות.
עשרה מטפסים נפאלים, שהשתייכו בתחילה לקבוצות שונות, התאחדו למשלחת אחת. כמה מטרים לפני הפסגה הם עצרו, המתינו זה לזה והגיעו אליה יחד כשהם שרים את המנון נפאל. פורג'ה היה היחיד בקבוצה שטיפס ללא חמצן משלים.
זה היה הרבה יותר משיא ספורטיבי. במשך שנים נתפס הטיפוס בהימלאיה כסיפור על גיבורים מערביים המסתייעים בכוח עבודה מקומי. על פסגת K2 הוצגה תמונה הפוכה: עשרה נפאלים הובילו את אחד ההישגים הגדולים בתולדות האלפיניזם והחליטו שאיש מהם לא יקבל את התהילה לבדו.
גם התמונה המפורסמת ביותר שצילם פורג'ה המחישה את השינוי שחולל. במאי 2019 הוא תיעד טור ארוך של מטפסים הממתינים על הרכס הצר בדרך לפסגת האוורסט. הצילום הפך לסמל הצפיפות והמסחור של ההר הגבוה בעולם, והעלה שאלות בנוגע למספר האישורים שמחלקת נפאל ולרמת הניסיון של חלק מהלקוחות.
אבל סיפורו של פורג'ה אינו אגדה נקייה. ככל שצבר כסף, כוח ופרסום, התרבו גם הטענות נגדו. בענף נשמעה ביקורת על המחירים הגבוהים של משלחות Elite Exped, על השימוש במסוקים ועל הפיכת הטיפוס בגובה רב למוצר יוקרה. מחלוקות נוספות נגעו לתנאי ההעסקה בחברה ולפיצויים בעקבות פיצוץ של מכלי חמצן במחסן בקטמנדו, שבו נהרגו עובדים.
במאי 2024 פרסם ה"ניו יורק טיימס" תחקיר שבו העלו שתי נשים האשמות חמורות נגד פורג'ה. המטפסת והדוגמנית הפינית לוטה הינצה והרופאה האמריקאית ד"ר אפריל לאונרדו טענו כי נגע בהן, נישק אותן ופעל כלפיהן באופן מיני ללא הסכמתן, בשני אירועים נפרדים בקטמנדו ובמהלך משלחת ל-K2.
פורג'ה הכחיש את הדברים בתוקף והגדיר אותם שקריים ומשמיצים. לטענתו, התחקיר התעלם מהקשר ומעדויות שהיו עשויות לתמוך בגרסתו. לא הוגש נגדו כתב אישום, אך הנזק התדמיתי היה מיידי: חברות ציוד הפסיקו את ההתקשרות עמו, ודיון רחב נפתח בנוגע ליחסי הכוח במשלחות מסחריות, שבהן המדריך שולט לעיתים בבטיחות, בחמצן ובסיכויי ההצלחה של הלקוחות.
ההר האחרון
בשנים האחרונות המשיך פורג'ה לרדוף אחרי שיאים. הוא השלים פעם נוספת את כל 14 הפסגות, הפעם ללא חמצן משלים, והציב לעצמו מטרה לטפס על כל אחת מהן שלוש פעמים. ימים לפני מותו השלים את הפסגה ה-57 שלו בגובה של יותר מ-8,000 מטרים. המספרים כבר נשמעו כמעט לא טבעיים.
אבל בברוד פיק נסגר המעגל. אותו הר שעליו טיפס ב-2019 כחלק מהפרויקט שהפך אותו לכוכב, היה גם ההר שממנו לא חזר. פורג'ה מת בגיל 43, כשהוא עדיין אחד האנשים הפעילים, השאפתניים והמוכרים בענף.
הוא לא המציא את הטיפוס המהיר, לא היה הראשון שהשלים את 14 הפסגות ולא טיפס תמיד בסגנון האלפיני הטהור שאותו מעריכים המסורתיים. ההישג הגדול ביותר שלו היה אחר: הוא שינה את קנה המידה. אחריו, לוחות זמנים שנחשבו דמיוניים הפכו למטרות אפשריות, והמדריכים הנפאלים כבר לא נותרו מחוץ לפריים.
מותו הוא גם תזכורת לגבול שאפילו הוא לא הצליח להזיז. בגובה שבו הגוף מתפרק בהדרגה, מזג האוויר משתנה בתוך דקות ושלג של שבוע שלם יכול לקרוס בבת אחת, ניסיון אינו תעודת ביטוח. פורג'ה בנה קריירה על האמונה שאין דבר שהוא מעבר ליכולת האנושית. ברוד פיק סיפק את התשובה האכזרית של ההר: אולי אין דבר בלתי אפשרי, אבל שום אדם אינו בלתי מנוצח.
