מחקר בריטי רחב היקף, שהתבסס על נתוניהם של עשרות אלפי משתתפים, מצא כי שינה באמצע היום - במיוחד בשעות מסוימות ובאופן לא עקבי – עשויה להיות קשורה לעלייה בסיכון לתמותה. אמנם לא מדובר בהוכחת סיבתיות, אך החוקרים מדגישים: מדובר בדפוס שחשוב לשים אליו לב, במיוחד בקרב מבוגרים.
בישראל, לא מעט אנשים רגילים "לגנוב" שעה של מנוחה באמצע היום — אבל לפי המחקר החדש, ייתכן שדווקא ההרגל הזה ראוי לתשומת לב מחודשת. במסגרת המחקר, שנערך בבריטניה והתבסס על מאגר הנתונים הענק UK Biobank, נותחו נתוני פעילות יומית של 86,565 משתתפים בגילי 43 עד 79. כל אחד מהנבדקים נשא במשך שבוע מכשיר ניטור שינה שבדק בין היתר האם וכמה נמנמו במהלך שעות היום.
החוקרים ביקשו לבחון את הקשר בין דפוסי נמנום יומי, כפי שנמדדו באופן אובייקטיבי, לבין שיעורי תמותה מכל סיבה לאורך זמן — לא מתוך הנחה מוקדמת ששנת צהריים מסוכנת, אלא כחלק ממחקר רחב על דפוסי שינה ומנוחה והשפעתם הבריאותית. לאורך תקופת מעקב של עד 11 שנים, נרשמו 5,189 מקרי מוות בקרב המשתתפים, והחוקרים מצאו כי נמנומים תכופים בשעות 11:00 עד 15:00 - במיוחד כשהם ארוכים או משתנים מאוד - היו קשורים לעלייה בסיכון לתמותה.
"יש שלושה פקטורים עיקריים שבלטו במחקר ונמצאו קשורים לעלייה בתמותה", אומר ד"ר אילן יהושע, ראש המחלקה הדרומית ברפואת משפחה במחוז הדרום, מכבי שירותי בריאות: "שנת צהריים ארוכה, שונות בין יום ליום בכמות השינה, ושינה בשעות מסוימות – בצהריים המוקדמים, בין 14:00-12:00".
אבל אל תמהרו לוותר על שנ"צ — ד"ר יהושע מבהיר שמאחורי הכותרות הדרמטיות מסתתרות לא מעט הסתייגויות. "צריך להבין שמדובר במחקר שהתבסס על דאטה קיים, מה שנקרא Big Data, מתוך מערכת הבריאות הבריטית, ה-NHS", הוא מסביר. "זה לא מחקר שבא לבדוק מראש השערה מסוימת, אלא כזה שמבוסס על ניתוח של נתונים שנאספו לצרכים אחרים. כלומר — מחקר רטרוספקטיבי. יש לזה ערך, אבל גם מגבלות".
לדבריו יש גם הבדל תרבותי מהותי שצריך לקחת בחשבון: "אנחנו מדברים על אוכלוסייה מבוגרת באנגליה — ולא מדובר במקום שבו נהוג לישון צהריים. אז כשאנשים שם מתחילים לנמנם באופן קבוע באמצע היום, זה לא חלק מהתרבות שלהם, וזה בפני עצמו עלול להעיד שמשהו לא כשורה. אולי עייפות כרונית, אולי מחלה סמויה. זה לא כמו בישראל או בספרד, שם זה דפוס שינה לגיטימי ומושרש".
באילו מקרים שינה בצהריים צריכה להדליק נורת אזהרה? לדברי ד"ר יהושע, כשמדובר באנשים עם דיכאון, התמונה ברורה — פעמים רבות הרצון לישון באמצע היום משקף בריחה מהמציאות. כך גם במקרים של אנשים עם עודף משקל וסובלים מדום נשימה בשינה, או כאלה המתמודדים עם כאבים כרוניים, אי ספיקת לב, כליות או ריאות — הגוף שלהם פשוט זקוק למנוחה כדי להמשיך לתפקד. גם תחלואה נפשית שאינה בהכרח דיכאון קלאסי, עשויה להתבטא בעייפות יומית חריגה.
מצד שני, לא כל שנ"צ הוא סימן למחלה. ד"ר יהושע מדגיש את ההבדל בין הרגל תרבותי לבין שינוי התנהגותי פתאומי. "אם מישהו גדל בבית שבו נהגו לישון צהריים — למשל, ילד בקיבוץ או במשפחה ים־תיכונית טיפוסית — זה בסדר גמור. לעומת זאת, אם אדם שמעולם לא ישן צהריים, ופתאום מתחיל להירדם שוב ושוב, במיוחד אם נלווה לכך שינוי במצב הרוח או בתפקוד — זו כבר נורה שדורשת בירור רפואי".
גם המשתנים שהחוקרים ניסו לנטרל חשובים. כך לדוגמה, קבוצת עובדי הלילה הוצאה מהמחקר. בצדק, מסביר ד"ר יהושע: "משמרות לילה משבשות לגמרי את השעון הביולוגי. זו בעיה ידועה, שדורשת תזמון נכון של מעברים בין משמרות לילה, ערב ובוקר. להיתקע במשמרות לילה לאורך זמן - זה מתכון לבעיות.
ומה קורה בקליניקה? לדברי ד"ר יהושע, תלונות על עייפות במהלך היום הן מהשכיחות ביותר ברפואת משפחה. "השאלה היא תמיד למה. אנחנו שואלים על הרגלי שינה, מצב רגשי, מתח, תזונה, מחלות כרוניות, תרופות — הכול על השולחן".
כשהמטופל מתלונן על עייפות יומיומית או צורך לנמנם, הרופא ימליץ לרוב על בירור מקיף: בדיקות דם, תפקודי בלוטת התריס, כבד, ולעיתים גם בדיקת שינה. אם יש עודף משקל, בודקים גם חשד לדום נשימה בשינה. ואם מדובר באדם מבוגר — בודקים אם יש כשל מערכתי מתפתח.
ומה לגבי מי שפשוט עובד קשה, קם מוקדם, ויש לו צורך אמיתי לנמנם? "אם אדם קם בארבע בבוקר כדי לפנות אשפה או לנהוג משאית כל הלילה ברור שהוא צריך לנוח בצהריים", אומר ד"ר יהושע. "זו לא בעיה רפואית, זו אנושיות. הבעיה מתחילה כשלא ישנים טוב בלילה, לא מצליחים להירדם או מתעוררים הרבה. זה כבר עניין שדורש שינוי אמיתי בהרגלי החיים או בירור רפואי".
כדי להפחית את הצורך לנמנם באמצע היום, חשוב להתחיל בשיפור איכות השינה בלילה. לדברי ד"ר יהושע, לא מדובר במשהו מורכב מדי, אלא בהרגלים פשוטים שחלקם נשכחו בעידן המסכים. "לישון מספיק שעות, לא להירדם מול מסך, להפחית רעשים ואורות, ולהכניס שגרת שינה רגועה כמו קריאת ספר – אלה דברים שעושים הבדל אמיתי," הוא אומר.
במקרים של שינה מקוטעת או חרדה, הוא ממליץ לא להסס ולפנות לייעוץ רפואי. "יש פתרונות יעילים מאוד – טיפול קוגניטיבי־התנהגותי (CBT), ולעיתים גם טיפול תרופתי. מה שלא תקין זה להשלים עם זה. לא מקבלים שינה לא איכותית כעובדה מוגמרת. זה לא מצב שצריך לחיות איתו".
המסר המרכזי שהוא מבקש להעביר בעקבות המחקר חד וברור: תחושת עייפות יומיומית שחוזרת על עצמה, במיוחד אם היא מובילה לצורך קבוע לנמנם בצהריים, איננה משהו שצריך להתעלם ממנו. "זה לא בהכרח סימן לבעיה חמורה", הוא מדגיש, "אבל בהחלט יכול להיות סימפטום ראשון לבעיה שעדיין לא אובחנה. לפעמים זו פשוט שגרת חיים שדורשת התאמה, ולפעמים זו הדרך של הגוף לאותת שמשהו בו לא מאוזן. כשזה חוזר על עצמו – כדאי לבדוק. בירור רפואי בזמן יכול לעצור התדרדרות, ולמנוע כדור שלג הרבה לפני שהוא מתחיל להתגלגל".
