כל כך הרבה שמות יש לו - העצב המרגיע, עצב האהבה, העצב הנודד, העצב החברתי, העצב התועה, העצב העשירי. הכירו את הוואגוס, העצב המרכזי של המערכת הפארא־סימפתטית, שיודע להעביר אותנו ממצב של סטרס למצב של רגיעה - בתנאי שאנחנו לומדים להפעיל ולעורר אותו.
"הוואגוס הוא אחד מ־12 עצבי הגולגולת (העצבים הקרניאליים), שיוצאים ישירות ממנה אל האיברים הפנימיים – הלב, הריאות ומערכת העיכול – בלי לעבור דרך עמוד השדרה. למעשה, כשאנחנו מדברים על הקשר שבין גוף ונפש, הוואגוס הוא החוט המקשר שמעצבב את המערכת", מסבירה ד"ר ליאת יקיר, מומחית לביולוגיה של הרגשות ובעלת פודקאסט הנושא שם זה.
ולמה מעטים שמעו על הוואגוס בעוד שכולנו יודעים מה זה סטרס? יוכי קשת, מנהלת מגמת הרפלקסולוגיה במכללת רידמן לרפואה אינטגרטיבית, חוקרת כבר שנים את העצב ולטענתה הוא סובל מיחסי ציבור גרועים מאוד. "מנגנוני המתח והחרדה נחקרו הרבה לאורך השנים, כולנו יודעים לדקלם 'הילחם או ברח' ומבינים מה עושים לנו קורטיזול ואדרנלין ברמות גבוהות מדי ולאורך זמן רב. לעומת זאת, לקח לנו שנים רבות להבין שלגוף החכם שלנו יש גם מנגנונים ביולוגיים מווסתים, שיודעים לאזן מתח. כשחושבים על זה, כדי להתעורר בבוקר, להזרים דם לתוך מערכת השרירים ולהעלות דופק, הגוף חייב להפריש קורטיזול ואדרנלין. זה מנגנון שמעיד על בריאות. יש גם מצבים שבהם ההורמונים האלה מופרשים ולא יורדים מיד, כמו לפני מבחן או ביום עם ריבוי מטלות, וזה בסדר. הגוף יודע לעבוד עם זה. הגוף אפילו אוהב קצת מתח שנמשך כמה שעות או כמה ימים, והוא יודע להפריש חומרים שירגיעו את המערכת".
וכשהדברים משתבשים והסטרס הוא כרוני? כמו במלחמה?
"כשהמתח בגוף גבוה מדי ולאורך זמן, המוח החכם אבל הכל כך טיפש וחמוד שלנו לא מצליח להתמודד. לפעמים הוא לא מצליח להתמודד גם כשמדובר במתח חיובי של ריבוי משימות טובות - זה יותר מדי, זה ארוך מדי, ואז המוח נכנס למוד הישרדותי, שולח את הדם לפריפריה של הגוף כדי שנוכל לברוח או לצעוק, והתוצאה היא שאין מספיק דם במרכז הגוף כדי להפעיל את מערכת העיכול, את התהליכים המטבוליים, את המערכת ההורמונלית ועוד".
כלומר, הבעיה היא לא האדרנלין שנוסק בגלל התרגשות או מתח קצרי מועד, אלא המתח הכרוני שהביולוגיה שלנו לא יודעת להתמודד איתו.
"בדיוק. ביולוגית, כשיש מתח קצר מועד, הוואגוס יודע להגיד למוח: 'אוקיי, תם האירוע, אפשר להירגע', ואז כל הדם שנאגר בפריפריה, בידיים וברגליים, כדי שנברח או נצעק, משתחרר בחזרה לגוף. הוויסות חוזר. אבל כשהדברים משתבשים, הוואגוס צריך לעבוד 24/7 כדי להרגיע את המערכת, הוא מותש, נחלש ולא מצליח לעשות את עבודתו. נזהה את המצב הזה בנשימה השטוחה שלנו, במערכת העיכול שיוצאת מתפקוד, בעיניים חודרות שצריך להרפות ולרכך ולהגיד להן שהכל בסדר ועוד".
אז מה עושים?
"להגיד לאנשים שנמצאים במתח גבוה 'תירגעו, הכל יהיה בסדר, הרי יש לכם בית ואוכל' - זה לא עובד, כי אחרי סטרס קיצוני המוח לא מאמין לנו, ובצדק. כאן נכנסים לתמונה התרגילים הגופניים, שדרכם אני 'מדברת' עם הגוף ומשכנעת אותו להירגע. כאשר הגוף נרגע באמצעות פעולות שאנחנו עושים, הוא מעביר את המסר הזה למוח", מסבירה קשת.
ומה זה אומר בפועל, מה קורה לנו ביולוגית כשהוואגוס נכנס לפעולה והגוף מתחיל להירגע? ד"ר יקיר מסבירה איך זה נראה מהכיסא שלה כחוקרת ביולוגיה של רגשות. "כשהוואגוס נכנס לפעולה ומעביר את הגוף ממצב של סטרס למצב של רגיעה אנחנו רואים ששרירים מתרפים, אישונים מצטמצמים, כלי דם מתרחבים, לחץ הדם יורד, מערכת העיכול נרגעת וחוזרת לעכל כי הוואגוס מפעיל את תגובת הרסט אנד דייג'סט – לנוח, להירגע ולעכל. בנוסף, כשהוואגוס מופעל הדבר מוביל לירידה בכולסטרול, עלייה בסרוטונין - הורמון השמחה וירידה במדדי דלקת", אומרת יקיר.
שאלת השאלות היא איך מעוררים את עצב הוואגוס וגורמים לו להפעיל את דוושת הרגיעה ולנטרל את דוושת הסטרס. יקיר מצביעה על פעולות נחוצות: "הדרך הכי מהירה זה לעבוד על הסדרת הנשימה בצורה מודעת דרך יוגה, מדיטציה, דמיון מודרך ועוד. מאוד עוזר גם לעשות אמבטיה חמה, לצאת להליכה בים או בטבע, להאזין למוזיקה מרגיעה, לזמזם ולבצע תנועות עדינות וחזרתיות של הגוף ממש כמו בתפילה, שהיא דרך הפעלה מטורפת של עצב הוואגוס", מדגישה יקיר ואומרת שיותר מכל הפעולות הללו ביחד, מה שהכי עוזר הם סביבה תומכת ומגע.
"לכן הוא זכה לשם 'העצב החברתי': הוא מאפשר לנו לווסת את מערכת העצבים שלנו דרך מערכת עצבים של מישהו אחר, כי אבולוציונית אנחנו בנויים להרגיש ביטחון כשיש איתנו מישהו. מבט אוהב עוזר, מגע עוזר, ליטופים בגב, נשיקות, חיבוקים, יחסי מין וכמובן מסאז' שנקבל ממישהו אחר יעשו את העבודה", מדגישה יקיר.
הפסיכותרפיסטית הילה שלזינגר, בעלת הפודקאסט "מקום טוב לרגשות", מוסיפה שלאמן את עצב הוואגוס זה כמו להיכנס לסוג של חדר כושר פנימי ולהיות מכונת ויסות עצמאית של הרגשות שלנו. "כשאני מבינה שביכולתי לווסת בעצמי את המערכת, בין אם זה על ידי נשימות, תנודות, זמזום או תיפוף על הגוף בצורה שמשחררת דופמין ומרגיעה אותי, אני כבר יותר סומכת על היכולת שלי להתמודד עם מצבים מולידי סטרס. לא לכולנו ולא תמיד יש סביבה תומכת, ולכן היכולת להרגיע בעצמי את המערכת מעלה את תחושת הביטחון, וחשוב לזכור את זה, בטח בתקופה שבה כולנו נמצאים במצב של מתח מתמשך", אומרת שלזינגר.
ד"ר דין ריכטר, רופא משפחה של כללית במחוז דן-פתח־תקווה, מסביר כי "הציבור בישראל נמצא במתח כרוני כבר כמעט שנתיים. בניגוד לתחילת המלחמה, אז היו תופעות אחרות, בחודשים האחרונים אנחנו פוגשים מטופלים שמדברים בעיקר על עייפות גדולה מאוד, קושי להתרכז במשימות, קושי להירדם, עצבנות, ירידה באנרגיה ובלבול". לדבריו, כל אלה מהווים תגובה נורמלית למציאות הלא־נורמלית שאנחנו נמצאים בה כבר תקופה ארוכה. וכיוון שכל כובד נפשי מוצא בסופו של דבר ביטוי גופני, חשוב לנקוט פעולות שונות שמפעילות את עצב הוואגוס ומרגיעות את המערכת.
אז כשמגיע מטופל שנמצא בסטרס אתה אומר לו "בוא נפעיל את עצב הוואגוס"?
"זה תלוי בקונטקסט. אם יש בעיה פיזיולוגית שאנחנו מזהים שהמקור שלה יכול להיות סטרס, וזאת לאחר שעשינו את כל הבדיקות והבירורים המקיפים, אנחנו מסבירים למטופלים שהפעלה וגירוי של העצב יכולים להביא מזור, ממש כמו לחיצה על מתג שמעבירה אותנו ממתח לרוגע. חשוב גם להסביר למטופלים שאצל מי שנמצאים במתח קבוע יכול להיווצר מצב שבו המתג נתקע. החדשות הטובות הן שאפשר להחזיר אותו למסלול תקין על ידי ביצוע פעולות מרגיעות".
לאחר שלקתה במחלה אוטואימונית וחיפשה דרכים להתמודד, גילתה הפסיכותרפיסטית הגופנית יפעת פרס את התיאוריה הפולי־וגאלית (Polyvagal Theory), שפותחה על ידי ד"ר סטיבן פורג'ס, אחד החוקרים הבולטים בתחום הטראומה. ד"ר פורג'ס מתמקד בהבנת התגובות הפיזיולוגיות והרגשיות של האדם במצבי איום וערעור ביטחון, תוך שימת דגש על תפקיד עצב הוואגוס. כשהוא הגיע להרצאות בישראל פגשה אותו פרס וקיבלה ממנו המלצות לטיפול והקלה באמצעות הפעלת עצב הוואגוס. כיום היא מלמדת אחרים להרגיע את המערכת דרך תנועה ונשימה מודעת, שמשפיעות באופן ישיר ומיידי על מצבי עוררות או ניתוק של מערכת העצבים, ומביאות לתחושת רגיעה וביטחון.
"כל האטה של הנשימה, במיוחד נשיפה שארוכה מהשאיפה, מפעילה את עצב הוואגוס, כלומר את החלק של הרגיעה במערכת העצבים. יותר מכך, נשימה כזו יכולה ממש לשקם את מערכת העצבים כשהיא יוצאת מאיזון", אומרת פרס, שמפנה אותנו גם לפועלו של ד"ר ריצ'ארד בראון, שחוקר את הקשר שבין עבודת נשימה, מערכת העצבים וטראומה, עובד עם אנשים באזורי אסון ומלמד להפעיל ישירות את עצב הוואגוס בעזרת נשימה.
ומתי הרגשת שיפור?
"כשהתחלתי לעבוד עם הנשימה בתוספת גוף ותודעה הרגשתי שיפור מיידי. הפסיקו לי התלקחויות של המחלה וימי האשפוז פחתו. זה מאוד עזר לי לנהל את המחלה. מאז אני מלמדת מאות אנשים את השיטה, כדי שהם יבינו שעבודה עם עצב הוואגוס מווסתת את כל מערכת העצבים והופכת אותנו לאנשים רגועים יותר, במיוחד כשמקפידים להתאמן בנשימה נכונה", אומרת פרס, שמגישה גם את הפודקאסט "נכון להיום" בנושא ויסות חיים ומוות.
ההרבליסט הקליני שרון קוצר, מייסד "ברא צמחים", מציג לי מונח שהמציא: "דופק ישראלי טיפוסי". מה זה? "דופק שעולה למעלה ואין לו זמן לרדת. הוא יורד רק חצי דרך, וכבר עובר לעבד עוד משהו. ישראלים הם טיפוסים שעושים הרבה דברים במקביל, רוצים להספיק הרבה, וכאשר הדופק לא משלים את הפעולה שלו הוא לא מתמלא ולא נח עד הסוף ואנחנו פול גז בניוטרל, חושבים בלופ, דואגים בלי סוף, נכנסים לסטרס קיומי בלי רגע אחד להתרווח וליהנות ממה שעשינו ולתת למערכת שקט", אומר קוצר, ומציין שאולי זו הסיבה לכך שישראלים נוסעים כל הזמן לחו"ל.
"רק מחוץ לארץ אנחנו באמת נחים ומאזנים את המקצבים הפנימיים שלנו, אחרת אנחנו שורפים את עצמנו מבפנים ויש לכך ביטויים רבים כמו עצבנות, לחץ דם גבוה, דופק מהיר, מחלות לב וכלי דם, מחלות מטבוליות שגורמות להגדשה של המערכת ויוצרות מצבים דלקתיים, פגיעה בכבד, השמנה, הפרעות שינה, כאבי ראש. כל אלה כי אנחנו כל הזמן בסטרס ולא משחררים את הוואגוס, לא נותנים לו את הכבוד והאיזון, אלא מחזיקים כל הזמן מתח גבוה", אומר קוצר.
וכל זה מתבטא בדופק?
"כן. אצל הרבה ישראלים אני מרגיש דופק שמעיד על זה שאנחנו לא נרגעים עד הסוף. זו תבנית דופק ישראלית, שהיא תבנית הישרדותית. אנחנו לא משתהים, לא נהנים ממה שהשגנו אלא נמצאים במרוץ לדבר הבא", הוא אומר. השיטה שהוא נוקט היא התאמת תרכובות צמחים לאיזון, שמסייעות גם לשינה טובה.
המומחים שעימם שוחחנו מעידים שהשינה היא אחד התחומים שהכי נפגעו אצלנו מאז 7 באוקטובר. וכאשר השינה לקויה, אי־אפשר לאזן את הוואגוס ואת המערכת הפארא־סימפתטית, שאצל הישראלים נמצאת במצב של עומס תמידי.
"50 אחוז מבעיית הסטרס נובעים משינה לקויה. לכן חשוב לקחת אחריות על ההתנהלות שלנו ולהקפיד על היגיינת שינה קבועה: לעמעם אורות, להתקלח, להתרחק ממסכים, לקרוא ספר, לדאוג לטמפרטורה טובה ולהפסיק לחשוב על כל הדאגות והכעסים של היום. והכי חשוב, ללכת לישון בשעה קבועה", אומר קוצר. במצבים שבהם אנו לא מצליחים להירדם, הוא ממליץ על תמציות צמחים טבעיות כמו קמומיל, פסיפלורה, מליסה, אשווגנדה, ריישי, ולריאן ועוד צמחים שלאורך זמן עוזרים לנו בעדינות להוריד הילוך ולפוגג סטרס אקוטי, בלי להתמכר.
נוירופונקטורה לאיזון הוואגוס
עילאי פארן הוא מטפל בנוירופונקטורה, שיטת דיקור מודרנית המבוססת על מדעי המוח שהינה תחום חדש בארץ. הדיקור מסייע לוויסות של הוואגוס באמצעות גירוי מדויק בסמוך לעצבים, ולאיזון מערכת העצבים במצבים של חרדה, דיכאון, טראומה, תסמונות כאב ומצבים נוירולוגיים. לדברי פארן, טיפול בנוירופונקטורה מסוגל לעודד שיקום של עצבים פגועים, לשפר את התפקוד של איברים פנימיים, לווסת את מערכת העצבים באמצעות גירוי מבוקר של מוקדים עצביים, ולגרום לשחרור של הורמונים ואנדורפינים טבעיים – תהליך שמשפיע על איזון רגשי והפחתת כאב.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.08.25
