מי מבשל בלי מים? כל המדור הזה עומד על כך שאי-אפשר לבשל ללא דילול במים. במיוחד אם הציר המרוכז שהכנתם מעובה וניגר בקושי. הנה סיפור שלעד מזכיר לנו את זה.
כששלי (גיסה ודודה) נישאה לבובי, היא החליטה ללמוד בישול תימני ביתי, והתיישבה בבית סבתו עם כל הציוד לבישול קובנה. הן לשו, רידדו, מתחו בידיים, עיגלו פינות, ושלי הייתה בטוחה שיצאה מנצחת עם כיכר חמה וריחנית. אבל הקובנה שיצאה מן התנור הייתה שחורה, דקה וקשה כאבן. "מה זה, בתי?" התפלצה הסבתא. "בואי נבדוק מה קרה", הציעה. "נו, כמובן. שכחת לכתוב כמה מים". נכון. מי בכלל צריך שיגידו לו מים? מאז, מסבירים במשפחתנו שלא להמתין לכמויות מים, אלא פשוט "לשים קצת".
לקובנה, לחוח וסאלוף יש רטבים מוכרים, אבל הם לעולם לא יתנגדו למתכון נוסף. אלא שציר אמיתי הוא סיפור אחר לגמרי. עליו להכיל הרבה מאוד עצמות ולהתבשל עם עשבים וירקות שעות ארוכות. ארבע וחצי לפחות. ואנחנו שואלות אתכם: אפשר בכלל לדמיין דבר כזה באדים של יולי-אוגוסט?
לפיכך רקחנו ציר קיצי, שמקבל את טעמו ואת צבעו העמוקים מערימת בצלים וקישואים מקורמלים (זה כולל הוראות הכנה מכושפות לקילוף בצל). הבצל מפריש את הסוכרים מגופו, וממגר את החריפות, ובמטבח מתקרמל ניחוח של טוב ועושר וחזרת החטופים (נו כבר!).
רוטב השלישייה השחורה
תערובת של רוטב סויה ותיבול ארומטי שמצטמצמת על אש קטנה ונהפכת לממרח ריחני שכדאי לשמור ממנו צנצנות במקרר וצנצנות במקפיא. הוא ישמח להימרח על גריל חיצוני או פנימי שמרופד בחצאי תפודים או בטטות. ואפשר גם בתנור רגיל אך עוצמתי או בטאבון ביתי קטן.
הסוד הגדול מכולם: צריך להוסיף את רכיב הטעם העיקרי - כפית גדושה של אבקת נס קפה. הקפה מעניק רובד חדש ועמוק של טעם וגוון כהה, שמדגישים גם את הטעם הנוסף, האוממי. אל תשכחו את הרכיב הזה. הוסיפו אותו גם במקום ציר, לכל מרק או רוטב בשרי, וכדאי שתרסקו בו גם בצל.
חומרים:
1 כוס רוטב סויה משובח (קיקומן, יאמאסה, כאלה)
1 כוס מים או יין לבן חצי יבש
1/2 כוס סילאן טהור
כמה טיפות טבסקו אדום או ירוק (לא חובה)
1 כפית שטוחה נס קפה
8 בצלים
3 קישואים שמנים חתוכים לקוביות (של 1 ס"מ)
קורט מלח
1/2 כוס שמן תירס או שמן זית כתית
8-6 קופסאות אחסון
הכנה:
1. קולפים וחותכים את הבצלים בשיטה המפורטת בהמשך.
2. מחממים שמן בסוטאז’ או בסיר חזק וכבד ושמים את כל החומרים, למעט הקישואים.
3. מבשלים על אש בינונית תוך כדי בחישה לפרקים ל-20 דקות.
4. בודקים מדי כמה דקות שתערובת הבצלים לא נחרכה. אם היא מתחילה להיחרך, הוסיפו כ-1/4 כוס מים רותחים (ראו סיפורי סבתא למעלה).
5. מקץ 20 דקות מוסיפים גם את קוביות הקישואים ובוחשים. הקישואים יפרישו מיץ רב וידללו במקצת את הבצלים העמוסים.
6. מבשלים ומערבבים מדי פעם עוד כ-10 דקות, עד שקוביות הקישואים מתרככות.
7. מכסים את הסיר ומבשלים עוד 10 דקות על האש הכי קטנה.
8. טועמים ומתקנים תיבול.
9. מאפסנים את הציר בקופסאות לפי הגדלים הנחוצים לכם, חלקן במקרר וחלקן במקפיא, וכך אירגנתם לעצמכם ציר ל-8-6 תבשילים שונים שימתינו לכם עד לשימוש.
קילוף קל לבצל: 1. חוצים כל בצל לרוחב (כך שנוצרות טבעות) ומסירים ממנו קטבים וגבעולים. 2. משרים אותם כ-5 דקות במחבת במים חמימים. 3. מסירים באצבע את שני חצאי הקליפה. היא מתמסרת בקלות.
אורז, עוף וירקות עם רוטב השלישייה השחורה
חומרים:
2 כוסות אורז פרסי או עגול שטוף היטב
3 גזרים קלופים וחתוכים לקוביות
4 תפוחי אדמה בינוניים קלופים חתוכים לקוביות
4 שוקיים
1/2 כוס פטרוזיליה קצוצה
2 כוסות ציר השלישייה השחורה
1/2 כוס שמן תירס או קנולה
1/2 כוס גרגירי תירס קפואים שהופשרו
3 כוסות מים רותחים
מלח ופלפל לפי הטעם
הכנה:
1. מפרידים את השוקיים מהעצם.
2. מקפיצים אותן במחבת עם השמן עד הזהבה.
3. מוסיפים לשוקיים את הציר ואז את הגזרים, תפוחי האדמה, התירס והפטרוזיליה.
4. מממליחים ומפלפלים וממלאים במים עד כדי כיסוי.
5. כשהתבשיל מוכן והעוף רך, מסננים ומוסיפים את האורז, מכסים ומבשלים כ-20 דקות.
6. טועמים ומתקנים תיבול.
סוד מחתרתי חשוב
במקרה של התפרצות פתע של אזרחים רעבים לביתכם, וסכנת התרחשות של בשר על האש:
1. קולפים וחותכים בצל אחד בינוני ל-4 חלקים.
2. שמים במעבד מזון עם 1 כוס רוטב סויה. מעבדים למחית.
3. אפשר להוסיף חריפות, כמה שתרצו. או טבסקו ירוק ותמים.
וכל זה למה?
כי משפחתנו היפנית טוענת זה שנים רבות, שהשילוב בין הבצל לאוממי שמכילה הסויה משפיע מאוד על ריכוך בשרים והספגת הטעם.
אם מדובר באירוח ידוע מראש ויש לכם זמן, הכי טוב לחתוך צ'יפס עבים מבטטות שטופות אך לא קלופות, לערבב אותן עם הרוטב הזה ולהשרות שעה לפחות או לילה תמים.
הכל בסדר. לכאורה
האמנית מירב הימן יצרה את "הכל בסדר", עבודת וידיאו מטלטלת של ימי מלחמה. הסרט הקצר (כארבע דקות וחצי) מציג משפחה סביב שולחן אוכל גדוש כל טוב עם מפה לבנה, ברגע קטן ושפוי, אלא שהסצנה קורסת במשהו שהוא בין פיצוץ, להדף, להרס ולכאוס, בהילוך איטי עמוס בפסטה וטיח. הדבר שתפס אותנו בבטן היה הניסיון הנואש של המשפחה להמשיך לאכול, לשוחח, להחזיק ידיים, גם כשהם באוויר והארוחה התפוצצה הלכה למעשה. מאבק חסר היגיון וחסר סיכוי להיאחז בשגרה ובשפיות. ראינו ובכינו. הרי זה אנחנו בדיוק - בין טבח לטילים בליסטיים על העורף, להותר לפרסום, לאחינו החטופים - לופתים אצבעות ונאחזים בכיסא, בשולחן, בניסיון לתחזק יום-יום של עבודה ומשפחה, אבל מתקשים לנשום ולישון. הימן יצרה את המועקה שכולנו סוחבים על הגב. שגרה עם פחד ונדודי שינה היא הנורמלי החדש.
"הכל בסדר" הוצגה בבית ליבלינג ברחוב אידלסון בתל-אביב, שנפגע מהדף נפילת טיל איראני ממש בסמיכות. הגלריה, שנפגעה גם היא, עברה שיפוץ ונפתחה מחדש.
אנחנו כותבות בתקווה שעבודת הווידיאו החשובה הזאת תמשיך ותוצג בעוד מקומות.
איזה קוויאר הגיש סטלין בבוקר?
ייאמר מיד שלא מדובר בספר לשוחרי טיקטוק. הוא ילהיב פריקים של היסטוריה ובמיוחד את שוחרי אירועי מלחמת העולם השנייה. הספר "פרשת סטלין" עוסק בשלושת הגדולים: סטלין, צ'רצ'יל ורוזוולט, ובעיקר בוועידות שהשתתפו בהן (פוטסדאם ויאלטה הן הידועות שבהן). ההיסטוריון הבריטי ג'יילס מילטון טען שהצלחת הוועידות הייתה שברירית כמו קרח והברית עמדה לקרוס בכל רגע נתון. בכל יום קם אחד משלושת הגדולים ופרש בזעם. היה צורך בצירוף של ערימות עתק של אוכל, דיפלומטיה של נחש ערמומי ודליים שלמים של וודקה שמילטון מפליא לתאר בהומור דקיק ומשובח, וניכר שהוא פיתח חיבה משונה לאוכל הרוסי הביזארי, שהחך האמריקאי סירב לעכל. למען השלום נאלצו הדיפלומטים האמריקאים לבלוע דגים נאים מן הקוטב שלוש פעמים ביום. התקופה הייתה הרת גורל, אבל הקורא מוצא עצמו שוכב על הרצפה ובוטש ברגליו מרוב צחוק. תיאורי האוכל והקטטות בגינו הם סיבה מספקת לרוץ ולקרוא את טרללת המלחמה הזאת, אך מילטון מספק גם פרשיות ותככים עסיסיים שלא העלינו בדעתנו. מומלץ ביותר.
ג'יילס מילטון, "פרשת סטלין: הברית הבלתי אפשרית שניצחה במלחמה", תרגום: עדי מרקוזה-הס, הוצאת כתר.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.07.25
