בשיתוף שטראוס
יוסי שטריתצילום: יונתן בלום הקשר בין משפחה ואוכל הוא בלתי נפרד.
אני זוכר כילד שאמא שלי היתה מתעוררת עם שחר לפני כולם, נהנת מכוס קפה בשקט ונכנסת למטבח לבשל לנו. לא היה יום שלא אכלנו ארוחת צהריים מבושלת, לא היה לאמא שלי "קיצורי דרך" של אוכל מוכן או שניצלים, תמיד סירים. כילד לא הערכתי את זה אפילו קינאתי בחברים שיש להם שניצל תירס, בנוסף לקום בבוקר עם ריח תבשילים, תבלינים וסירים מבעבעים זה לא תמיד כיף בטח לא אם טיגנו בצל ושום.
מבחינת אבא שלי ז"ל אוכל הוא ביטחון, נתינת אוכל היתה הדרך שלו להראות שאתה רצוי, אהוב, שדואגים לך, שאתה מכבד את היושב איתך.
מעלות של הילדות שלי לא היתה גדולה, כולם הכירו את כולם, סבא וסבתא, דודים כולם גרו לא רחוק, כילד זו חגיגה להיות כל הזמן מוקף אנשים, חברה, משפחה. כל הזמן שיחות, ביקורים, משחקים. לא היינו נוסעים למקומות אקזוטיים ולא היו קניונים גם לא היו מחשבים בטח לא פלאפונים, בילנו במקום שגרנו, היינו יצירתיים במשחקים שהמצאנו, טיילנו הרבה למונפורט (נחל כזיב) בקיץ היינו מבלים שם שעות מתקררים במי הנחל הקרים, הדלקנו מדורות בהר דפנה, והיינו נפגשים כל החברה במגדל המים סתם מסתובבים יחד.
דנה ספקטור על האנשים שלא ויתרו על הצפון
רענן שקד על הקסם שמתרחש כשנוסעים צפונה
שי באב"ד על הצהרת אמון בעתיד של הצפון
דוד אזולאי על אהבת הארץ והמאבק בימי מלחמה
החורפים במעלות של אז היו מאוד קרים, חימום לא היה בכל החדרים ולכן חורף היתה תקופה מאוד משפחתית, מדליקים תנור בסלון כולם נמצאים סביב החום, מדברים, צוחקים, צופים בטלוויזיה וכמובן אוכלים, הבית היה מתמלא ומתחמם מריחות של אוכל חם, קדרות בתנור, מרקים סמיכים מלאים בירקות וקטניות, תמיד היה רעש של מכסי סירים המתופפים מהבעבוע של התבשילים.
אחרי החורפים הקשים מגיעה התקופה מיוחדת, עדיין קר בחוץ השמש יוצאת לה מבצבצת מדי פעם, מסמנת את הבאות. את הפריחה, את הטוב, את הטוהר שהולך לבוא, את החג פסח שבפתח. במעלות של ילדותי חודש לפני החג היה חודש "ההתארגנות" קונים בגדים חדשים בנהריה, היינו אוכלים גלידה בטיילת, נהנים מרוח הים, מתפנקים ומעריכים את הדברים הקטנים של החיים.
וכמובן זו גם תקופת הניקיונות, במרפסות היו ניטלים שטיחים לאוורור ורעש חזק נשמע מכל עבר של דפיקות המקל על השטיח להוציא כל חמץ, בחצרות היה ריח חזק של סבון כביסה ואקונומיקה. אפשר היה לראות מצעים ומפות שנטלו על חבלי הכביסה הארוכים (ובד"כ גם המאולתרים), כמויות של מים הותזו על החלונות והתריסים ומכל הבתים היה רעש של הזזת רהיטים.
בכל שנה בפסח אמא שלי היתה מחליפה את כל התבלינים. היא היתה הולכת ביום רביעי לשוק קונה מגוון שקיות של תבלינים. אני זוכר את הבעות הפנים של אמא שלי, ראו כמה היא נהנת מהחידוש של התבלינים הטריים. ריחות התבלינים היו מתערבבים אחד בשני וריח חריף היה מתמלא בבית כאשר חזרה מהשוק, את התבלינים הישנים היתה זורקת ומשתמשת בחדשים עד לפסח הבא.
המשפחתיות והחשיבות של אוכל בחיי היום יום עיצבה את חיי, התוותה לי שביל למקצוע, האוכל כמרכז החיים נתן לי את הרצון לסעוד אנשים, לרגש אנשים, לכבד אנשים דרך האוכל.
בשיתוף שטראוס
פורסם לראשונה: 07:00, 26.10.25
